יום שני, 28 באפריל 2014

עוגת פודינג קייצית אנגלית

שנות ה-40, 50, 60, או 70, מה זה משנה. זו עוגה גאונית וטעימה וזאת בדיוק העוגה שאני אוהב להכין כי אין צורך לדייק בכמויות ואפשר לשים כל מה שאוהבים ובטעם הרצוי.
המבט שובה לב והתפעלות וכמה שהיצירה הזו יפה לעין, כך גם ההכנה, כל כך קלה.
בבתים אנגליים טיפוסיים, זו העוגה שהכי מסמלת את הקיץ שזה בדיוק מה קורה אצלנו עכשיו עם ימי השרב המעצבנים או אם נפשפש סיבות בריטיות לעוגה כזו פה, אז ברור לי שהיה לפחות בית אחד, אם לא יותר, שהיו מכינים אותו בתקפות השלטון האנגלים בארץ (כמו הבית של סבתא שלי שהכינה לסרג'נטים עוגות ובו בעת היתה מצוטטת לתוכניותיהם לכיבוש הארץ) לאחר שליקטו פטל ושאר פירות יער בשדות כל שאפשר להגיד שמשהו אחד טוב נשאר לנו מהבריטים בארץ.
אז תגידו "זה לחם" ואתם לא טועים אבל אילו מרכיבים ציפיתם שיהיו בעוגה?
קמח, סוכר, שמרים, ועוד כל שאר אותם המרכיבים שיש בלחם ובעוגה ולא צריך להמתין לפירות היער שילבלבו כי אפשר לקנות קפואים שהם לא פחות טובים מהטריים.

עוגת פודינג קייצית English classic summer pudding
רשימת קניות
לחם לבן (בערך 7-8 פרוסות, ללא הקשה)
חופן תותים פרוסים
250 גרם פטל (השתמשתי בפרי קפוא)
250 גרם דובדבנים מחורצנים (השתמשתי בפרי קפוא*
מיץ מתפוז אחד
גרד מלימון אחד
3 כפות סוכר
1 כוס מים
כף אגראגר (או כף אבקת ג'לטין)
ו...עציץ.(או קערה גדולה)

ההכנה:
בסיר קטן, מכניסים את כל הפירות, עם המים וסוכר. בוחשים מידי פעם עד שמתקבל נוזל אדום וסמיך. מוציאים כמצקת גדושה עם הנוזל יחד עם אוסף של הפירות ושומרים בכלי קטן במקרר ליום למחרת.
עכשיו מגיעים לשלב שהוא אינו כתוב בספרי הבישול הבריטיים אבל הוא משפר פלאים את מצב העוגה: מוסיפים את האגראגר (או את כף אבקת הג'לטין) ובוחשים היטב. משאירים את הסיר על אש קטנה עד לשלב הבא.
חותכים את פרוסות הלחם לרצועות (בערך 2 רצועות לפרוסת לחם) ועוד פרוסה אחת שלמה לבסיס העציץ.
מרפדים את העציץ בניילון נצמד ומניחים תחילה את הפרוסה של בסיס העציץ. ממשיכים לרפד את פנים העציץ בפרוסות הלחם, כשכל אחת סוגרת על השניה כמו עלים.
לאחר ריפוד כל הכלי בפרוסות הלחם, יוצקים לתוך הכלי את תכולת הסיר. תחילה רק את הפירות ואחר כך את המיץ עד כמעט לכיסוי מלא. שימו לב שהלחם "ישתה" ויספוג אם מרבית המיץ. זה מצויין.
מניחים עוד פרוסה לסגירה "הגולל" מעל הכל ושמים צלחת עם משקולת שתהדק את העוגה. מאחסנים לילה במקרר או לפחות ל12 שעות.
למחרת, בסמוך להגשה, יוצקים את המיץ שבקערה הקטנה מעל העוגה ומפזרים מהפרי מסביב ומגישים.

יום שלישי, 22 באפריל 2014

החמץ הראשון שלאחר הפסח - קוסוקוס של פריקי עם ירקות שורש

היום האחרון של פסח הוא לא פחות עמוס כמו היום הראשון. זהו השלב שהחזרנו את "המטבח" שלנו למצב פסח לאחר שהחלפנו את כל כלי החמץ בכלים הכשרים לפסח והעברנו אותם שוב לאחסנה עד לשנה הבאה.
כל זה לא מנה מאתנו לטעום פיתות חמות שנאפו זה עתה וגם בער בי להכין את החמץ הראשון שלאחר החג.
לשמחתי, חבילת פריקי הצליחה לעשות לי את זה וכך ב12 בלילה, כשאנו מסיימים לחליף בין "קודש לחול" הכנתי לנו ארוחת לילה של קוסקוס פריקי עם ירקות שורש.

קוסקוס פריקי
רשימת קניות:
2 כוסות פריקי מושרה במים למשך 20 דקות, שטוץ ומסונן.
3 גזרים חתוכים גס
1 ראש שיני שום מפורקים לשיניים עם הקליפה
400 גרם פרגיות עוף (ירך ללא עצם) חתוך לקוביות גסות
1 סלק כתום חתוך
1 שורש של סלרי מקולף ומנוקה, חתוך לקוביות גדולות
צרור של כוסברה קצוצה
חופן עלי טימין מופרד מעלים
לתיבול:
רוטב צ'ילי מתוק
חופן פקאנים מסוכרים

ההכנה:
מחממים סיר ברזל גדול עד שהוא חם מאוד. מחממים 1/2 כוס שמן זית ומוסיפים אליו את הירקות והפרגיות לטיגון קל לאידוי. מוסיפים את הפריקי וממשיכים לנער היטב כדי שכל המרכיבים יקבלו את טעמים יחד.
יוצקים ככוס רוטב צ'ילי לתוך הסיר. מתבלים לפי הטעם (מלח ופלפל) ומעבירים את הכל לכלי חסין אש.
מכיניסים את הכל לתנור שחומם לחום 180 מעלות ומשאירים אותו למשך שעה אחת לפחות
מוציאים ומגישים






יום שלישי, 15 באפריל 2014

לחמניות לפסח

צריך רק לילה אחד כדי שיעבור לו ליל הסדר ואיתו כל ההכנות המטורפות של פסח.
שמעתי ברדיו כל מיני פרשנים שאומרים כי ליל הסדר הוא נקודת הזמן הקריטית של המשפחה, בעיקר כי שוב יושבת לה החותנת או איזו פולניה תורנית וחורקת שיניים בפה עקום כשהיא רואה עוד משהו שלא מתאים לאג'נדה הפרטית שלה מול עיניה במהלך הסדר וששיאיות עונת הפניות לרבנות הוא בדרך כלל מיד לאחר הפסח.
אצלינו תודה לאל, עברנו בשלום את החג הראשון (תודה ששאלתם) ועכשיו המטבח שלי מפוצץ במצות והמקרר עמוס באוכל שאילו שוב בני ישראל היו יוצאים ממצרים, לבטח היה מספיק להם ל-40 שנה.
ומה עושים עם כל המצות האלו? לחמניות.
חיפשתי ברשת את המתכון הכי קל והכי פשוט שיש ללחמניות. התנאי הראשון היה "קל להכנה" והתנאי השני "מינימום מוצרים".
בחנתי לפחות עשרה מתכונים וניסיתי שלושה מתוכם עד שלשמחתי מצאתי את מתכון שענה על הציפיות שלי כזה עלה באחת הקבוצות בפייסבוק בשם "אוכל קדימה אוכל" בניהולה של סתוי קליין.
עוד קצת משחקים ועוד קצת שיפורים עדינים והנה התוצאה ללחמניות לפסח שמכינים אותם כמו שמכינים בצק רבוך להכנת פחזניות. אלו הלחמניות שיאפשרו לעבור את השבוע בשלום.

הגפילטעבורגר. בקרוב על המדפים
לחמניות לפסח (יוצא 10 לחמניות יפות)
רשימת קניות:
100 גרם מחמאה (או חמאה למי שרוצה לחמניות חלביות)
1 כפית מלח
1 כפית סוכר חום 
1/2 כפית מחוקה קימל טחון (*לא חובה אבל משפר את הטעם פלאים)
2 כוסות קמח מצה (240 גרם)
4 ביצים 
1 כוס מים רותחים (200 מ"ל)
לקישוט:
חלמון וכף שומשום
גפילטעבורגר, גפילטעפיש בלחמנית פסח שניות לפני הסדר

הכנה:
ממיסים את המחמאה בסיר ומוסיפים את המים. ממתינים לביעבוע קל ומוסיפים את הקמח מצה עם כל בתבלינים האחרים, מכבים את האש ובוחשים היטב לקבלת מרקם אחיד. כדאי לעבוד עם כף עץ ולערבב היטב עד להפרדות הבצק מדפנות הסיר. במידה ואין הפרדות מדפנות הסיר, יש להוסיף בכל פעם 1/4 כוס מים חמים ולהמשיך לבחוש. 
לאחר שהבצק מוכן, מוסיפים את הביצים. מוסיפים בכל פעם ביצה אחת ובוחשים מהר בכל פעם עד שהיא נטמעת בבצק.
מחלקים את הבצק ל10 יחידות ומגלגלים אותם לכדורים. מרפדים תבנית בנייר אפיה. מניחים כל כדור בצק בתבנית במרחק של לפחות 3-4 ס"מ זה מזה (שמתי 5 כדורים בכל סבב אפיה)
מכניסים לתנור שחומם מראש בחום 180 מעלות למשך 25 דקות. מברישים את הלחמניות בחלמון, מפזרים מעל שומשום ומחזירים לחמש דקות נוספות.
מוצאים, מקררים מעט ומגישים.

בתמונות: הצעת הגשה של "הגפילטעבורגר" לכל מי שקשה לו להיפרד מקציצה ולחמניה. 

יום ראשון, 13 באפריל 2014

פסח שמח

קבלו את ברכתי לחג הפסח
שהאביב יהיה פורח ולא אלרגי 
שהחירות תהיה מרצון ולא מאונס 
שהחורים יהיו רק במצה ולא בכיס 

נתראה בקרוב
חג חירות שמח 



יום חמישי, 10 באפריל 2014

קונפי שום ירוק

עכשיו חנויות הירקות מפוצצות בשום טרי וירוק ומה שמצחיק הוא שיש כל כך הרבה אנשים שקונים אותו רק כי היה כתוב בעיתון או כי ראו את האחרים קונים והם לא רוצים להראות שהם לא בעניין עם השום הטרי.
לפני שנה, כהשירקן שלנו הביא משטח שלם של שום ירוק, הוא לא ידע אין שוזרים את השומים כמו שפעם היו עושים בשוק. אז ישבתי במשך שעה שלמה לשזרתי לו קילומטר (נו טוב אני קצת מגזים, אבל היו שם הרבה מטרים מכובדים, לפחות 30) של שרשרת שום ענקית וכל אחד לקח כמה שהוא רצה.
השנה הוא כבר למד ועושה לבד את השרשראות כשיש לו זמן וזוגתי לא התלוננה שאני מריח כמו מגדל שדות שם שום.
גם אני קניתי שום ירוק אבל לא התחשק לי להתחיל לשזור שרשראות שאחר כך יתייבשו בחצר ומהשמש ובסוף הם גם יתכווצו אז הלכתי על התוספת שמשדרגת כל מנה: קונפי.
קונפי זה אחד הטריקים הקולינריים הכי שווים שאני יכול לתת לחברים. קצת השקעה ויש לכם דבר כל כך פשוט וטעים שיכול להקפיץ כל צלחת לגבהים לא צפויים ותתפלאו כמה קל להכין קונפי שמחזיר לכם באהבה לאוכל שתבשלו.

כולם עכשיו בקדחת המתכונים לפסח. כיוון שזהו חג בעייתי מכל הבחינות, אין לי הרבה מה לחדש (וגם עוד לא התחלתי את בישולי החג) ועל כן מתנת החג שלי בבלוג או אם תרצו לקרוא לזה, הטיפ לחג, יהיה קונפי שום ירוק.
לבישול הקונפי כדאי לחפש אם יש בבית סיר נון בטיק שימנע הדבקויות במהלך הבישול. השתמשתי באחד מהסירים החדשים של פוד-אפל FOOD APPEAL.  אציין כי היצרן מעיד כי לסיר 7 שכבות של ציפוי שיש. מה שגורם לפיזור אחיד והוא ללא חומרים שלא נשמח לקבל באוכל שלנו.
אגב, לגמרי במקרה יצא לי שכל הפוסט הזה ירוק. קצת עניינים של אביב, פריחה והתחדשות. לא כך?

קונפי שום ירוק
רשימת קניות:
4-5 ראשי שום ירוק מפורקים לשיניים ומקולפים 
חופן נכבד של טימין
חופן נכבד של אורגנו
כף שטוחה מלח
שמן זית
סיר קטנטן

ההכנה:
מכניסים את השומים לסיר קטנטן שיכול להכיל את כל השיניים. אני ממליץ להשתמש בסיר נון סטיק עם תחתיות לפיזור חום בצורה אחידה וזה מכיוון שאנו מבשלים את השום על הלהבה הכי נמוכה.
מכסים את השומים בשמן זית (ועוד איזה חצי ס"מ גובה)
מפזרים בסיר מלח ואת הטימין והאורגנו ומתחילים לבשל את הסיר על הלהבה הכי קטנה בגז ובגובה הכי נמוך שיש.
כאן מגיעה האימרה "כל המרבה הכי זה משובח". ככל שתרבו לבשל את הקונפי, כן ייטב טעמו. השומים יתקרמלו להם בתוך השמן זית וטעמם יהיה משובח יותר.
לאחר שעתיים לפחות, (או יותר), מקררים את הסיר ומעבירים את השומים לצנצנות עם מכסה.
עכשיו תשמרו לכם אחד כזה במקרר או כשאתם מבשלים ובכל הזדמנות, קחו לכם שן אחת עם טיפונת של שמן והוסיפו לאוכל שלכם או סתם על לחם שחור.

לבריאות



יום שני, 7 באפריל 2014

חזרת

השנה אני לא קונה חזרת
נשארו לי כל כך הרבה מהצילומים

מתוך צילומי חזרת לסלטי משני




יום ראשון, 6 באפריל 2014

מאסטרשף 4 – הגמר


כצופה של תכניות האוכל ובמיוחד תכניות הריאליטי, אין יותר כיף מלקבל למייל את ההודעה SAVE THE DATE וזה אומר בצורה הכי ברורה שעלי לפנות לי את ערב שידור הגמר.
עוד רגע יש לנו זוכה
מי הראשון שידחף לפריים

רק יצאה לה השבת (בחיי שהיו בשמיים שלושה כוכבים) שמתי פעמי לכיוון נווה אילן לשידור תכנית הגמר.
הפוסט הקודם שלי על מאסטרשף, חשף אתהנבחרת שהוצגה בפנינו ולאחר שזכינו לטעום ממנות הדגל שלהם, דירגתי לי את אלו הראויים לדעתי להיות הפינליסטים. מתברר שיש קשר בין בלוטות הטעם שלי לבין רוח הנבואה ואכן חמישיית הגמר היתה בדיוק כפי שצפיתי.
גם הפינליסטים הסופיים של שלישיית הגמר היו בדומה לצפוי אלא עם שינוי קל. מלכתחילה היה על נוף לזכות בגמר, אחריה מסרט ועידו היה אמור לסגור את הרשימה אבל מציאות לחוד וטעמים לחוד.
ראש בראש. המאצ'ו-מאן מול הערביה
השנה, בשונה מהעונות הקודמות, שלב הגמר התחלק לשני חלקים. החלק הראשון צולם בחלקים שונים במועד מוקדם יותר והניקוד התחלק בין טעימות שהיו לקהל בסניפי מגה, ניקוד השופטים שלא טעמו את המנות קודם והטעימה שלהם היתה "טעימה עיוורת" (מוכר לי מתכנית אחרת של זכיין אחר. לא????) וכן ניקוד של 100 טועמים אותם ראיתם באולפן שהניקוד שלהם היה אמור להיות על הכף במקרה שהתוצאה תהיה תיקו.
כל זה היה טוב עד לרגע ההכרזה של שני העולים הסופיים לגמר. מפלס המתח עלה לכמה שניות כשהשופטים הכריזו בשידור חי כי מסרט הפסידה בנקודות והיא המודחת האחרונה. מיד לאחר ההודעה הדרמטית פרשו כולם לחדר ההלבשה למנוחה קלה ולראיונות לתקשורת, עד לשידור החי האמיתי והקובע.
מוכנה לקרב
המודחת עוד לא מעכלת
תגידי את האמת, איך השמלה שלי?

בזמן שכל עם ישראל צפה בחלק הראשון של הגמר, הסתובבתי לי בין שאר מתמודדי העונה הרביעית של מאסטרשף.
עידו הרשה לעצמו לעשן סיגר כסוג של ניצחון וכשרמנטולוג מומחה פלירטט עם כל המראיינות של ערוצי הבידור. 
סוג של "הלו מותק"

צילה עודנה בטוחה כי היא לא הודחה והיא מספרת לכל מי שנושא על עצמו תג "עיתונות" כי היא בשלנית בחסד עליון ולא הגיע לה להיות מודחת. לריקי ("קציצות") גם עוד לא גילו שהודחה. כנראה שהיא עוד מחכה לנס כי לפי קריאות הקרב שלה, בקרוב היא תכין לנו מנת קציצות טרם ראינו כמותה.
בגזרת הבנים, המצב הרבה יותר טוב. ג'וש מספר לכולם שהוא מתחתן בקרוב עם יהודיה כשרה מניו יורק (קולולולו), איתן מנהל שיח קולינרי עם שאר הבנות ושלמה גילה לי את סוד מתכון זנבות הטלאים הקסום שהגיש באירוע חשיפת הנבחרת. (בישול ממושך של כמה שעות בציר ואחר כך בתנור למשך חמש שעות נוספות. אני מבטיח כי זה יעלה בקרוב בבלוג)

אז באמת למי הגיע לזכות?
נוף והילד
אכן, נוף ועידו כשלעצמם היו ראויים להיות בגמר אבל לא יכולתי להתאפק ועל כן בשלב זה הרמתי לעצמי גבה גדולה. היתכן כי חברו של רושפלד יהיה הזוכה בגמר?
להזכיר לכל הצופים כי כבר באודישן הראשון, מיד עם כניסתו של עידו לשלב טעימת המנה שלו, זיהו אותו רושפלד וחיים כהן כשקראו לו "בו תחנה את המרצדס שלך בצד" (דקה 5:00 בקירוב) ואז החלו לצאת המילים "למען הגילוי הנאות" כשרושפלד מודה כי עידו הוא חברו הטוב של עדי שטראוס, הבעלים ושותפו של רושפלד במסעדותיו השונות. אלא שעידו ורושפלד שכחו לספר כי עידו מככב בצורה מאוד בולטת באחד מספריו של רושפלד (A WEEK IN LESBOS) שיצא לאור ע"י שטראוס (תאמינו לי כי יש לי סימוכין לכך).
גם חיים כהן הודה כי הוא מכיר את עידו אבל הוא לא גילה בריש גלי כי בוודאי הם מכירים לא רק דרך המסעדות של חיים כהן אלא הם גם גרים בשכנות מסויימת במועצה המקומית השקטה והנעימה סביון, מקום שבו כולם מכירים את חיים כהן, וגם מכירים את עידו קרוננברג. אם אתם שואלים את דעתי, לאחר הגילוי נאות השלישי, לא היה מן הנמנע כי עידו יתקבל לנבחרת כחבר שלא מן המניין אבל אחרים חשבו אחרת כשהם גילו אייקון קולינרי סוחף שמנהל רומנים עם נתחי בשר עצומים ודיאלוגים עם דגים נאים מהקישון, שיודע למשוך יפה את הקהל ועל ביצת זהב זו לא מוותרים כל כך מהר.

עם רגע החזרה לשידור החי, שוב מפלס הלחץ החל לעלות והמקום דמה לכוורת של דבורים שהחלו לספור את הדקות לתחילת השידור החי. זהו השלב שבו עידו ונוף עלו לאולפן לצורך המשך הצילומים של החלק האחרון והקובע בגמר ושאר הקהל תפס את מקומו (מתמודדי העונה, בני משפחה ומוזמנים). הזמן שהוקצב להכנת המנה היה חצי שעה. עידו הימר על מנה בשרית של סטייק פורטהואס עם פטריות יער (בחיית עידו, חצי שעה לכזה נתח של חצי פרה???) ונוף שכבר הוכיחה כי היא ראויה יותר מכולם, נתנה את הפייט האחרון שלה והלכה על מנת ברבוניות עם קרם שקדים וסלט אביבי (הימור נכון על מנה ראויה שהכי מתאימה לנוף). 
תאמינו או לא, זה היה אמור להיות סלט הברבוניות של נוף
רותי (זאת מכוכב נולד האח הגדול ושאר תכניות הריאליטי) תיזמנה בקול את הדקות והשניות וניכר היה לראות את טיפות הזיעה והלחץ בין שני המתמודדים כשהם נותנים את הנגיעה האחרונה שתקבע את מיקומם הסופי בתחרות ואז הגיע השלב של הטעימות והניקוד.
עוד כמה שניות ויש לנו זוכה
כל שופט נתן את הניקוד שלו כשחיים כהן תיקן את הניקוד שלו לעידו, חברו מהכפר והעלה את הלחץ הברומטרי באולפן בגלל פער של שתי נקודות ואז הגיע תורו של השופט האחרון, יונתן רושפלד, חברו של עדי שהוא החבר של עידו שהוא גם חבר של חיים. 
אם חברים, לא שוכחים
מתחבקים, מה זה משנה עם מי
לרגע חיכיתי לראות אם הולך להיות פה "הולילינד-2" של קשת אבל רושפלד לא נפל בפח שטמן לעצמו בשלב באודישנים והמליך את נוף כשמטר עצום של קונפטי התעופף לעבר השופטים ולעבר זוכה המאושרת מבלי שזכתה לקבל את שיחת הטלפון המיוחלת מראש הממשלה אבל לפחות זכתה להיות הכי מצולמת בתנוחות סלפי שונות ומשונות וראיונות לערוצי הטלוויזיה.
סלפי נוף 
מתראיינים כי אין ברירה (יש חוזה)
שוב מתראיינים (כי יש חוזה) ותודה לאמא ואבא שהביאוני עד הלום
חד גדיא...חד גדיא.
להתראות במאסטרשף עונת ה-VIP

יום חמישי, 3 באפריל 2014

מוסקת עבדים היינו *כשר לפסח!!!

פסח, איך אני שונא את החג הזה.
אם כבר יציאת מצריים, לא היו יכולים להביא אותנו לאיזו מדינה באירופה? לאוסטרליה?  סתם מקום יותר טוב בלי השכנים הנוראים האלה ומזג האויר החם?
אם כבר יציאת מצרים, לא היו יכולים להכין משהו קצת יותר נחמד מאשר מצות?
אם כבר יציאת מצרים, לא היו יכולים להביא לנו את החוקים האומללים האלו של נקיונות הפסח?

בעקבות עיון באחד מספרי הבישול היפים שראיתי (לא נגיש בארץ, אל דאגה. אחרת הייתי משתף), עלה לי רעיון למנה של 3 דקות הכנה עם מינימום מאמץ:
אוכל שהוא לכאורה מנה עדתית שנשתרשה יפה מאוד במטבח הישראלי. מוסקה.
אבל אבוי כי המוסקה דורשת שעות רבות של הכנה והתעסקות אומללה עם ההכנה המוקדמת. אז הנה הרעיון שלי. אפשר לאמץ אותו בחום בפסח בעיקר מכיוון שלפני החג ניתן להשיג המון חצילים צעירים וקטנים (יודעים למה? כי החקלאים מוציאים כל מה שיש ואנחנו קונים הכל) שיכולים להיות יפים מאוד כמנה אישית.
הטעמים של המוסקה "עבדים היינו" יותר טעימה מהמוסקה המקורית כי את החציל הזה אני שורף באש ונותן לו ארומה נעימה של חציל מעושן וקלוי באש.

מוסקת עבדים היינו
רשימת קניות: (כמויות לשני חצילים אישיים)
2 חצילים קטנים-בינוניים קשים ויפים
150 גרם בשר טחון (טחנתי כבש ואנטריקוט)
חצי בצל קצוץ
שן שום כתושה 
250 גרם (שימו לב לשיחוק) סלט טורקי (אפשר הכי פשוט שקונים במעדניות ואפשר גם להשקיע בהכנה ביתית. יש מתכון מהיר בסוף המתכון)
1 עגבניה מרוסקת
כף סוכר
תבלינים לפי הטעם (פלפל מלח, כמון, קימל טחון וכד')

ההכנה:
קולים את החציל על האש (עדיף כמובן בגריל), מקררים וקולפים אותו כשהוא שלם.
מכינים את תערובת המילוי: הבשר הטחון עם הבצל הקצוץ ומתבלים לפי הטעם שאוהבים. חורצים חריץ עמוק לאורכו של החציל, פותחים את החציל מצד אחד בלבד בעדינות וממלאים את התערובת של הבשר בעדינות רבה על מנת שלא לפגוע בשלמות החציל.
סוגרים את החציל ומניחים אותו בצלחת אישית שתיכנס לתנור.
מערבבים את הסלט הטורקי עם העגבניה המרוסקת ויוצקים אותו מעל לחציל.
עד לשלב זה, אפשר לעשות הכנות מוקדמות ולשמור במקרר. כחצי שעה לפני ההגשה, מוציאים את הצלחות ומכניסים אותם לתנור למשך 25 דקות בחום 200 מעלות.
מוציאים ומגישים

סלט טורקי:
2 פלפלים קלויים קצוצים
2 עגבניות קצוצות
2 כפות עשבי תיבול (כוסברה או פטרוזיליה)
מטגנים את הבצל, מוסיפים את שאר המרכיבים וממשיכים לטגן למשך 3-4 דקות. מוסיפים מעט מים וממשיכים בבישול עד לאידוי. מוציאים, מקררים וזוללים עם חלה טריה.