יום רביעי, 29 בינואר 2014

אום עלי

הכל התחיל בעיון באינסגרם של ליטל שמש, כתבת הוידאו של ישראל היום, בעלת אתר פינקיש וכותבת טורים בשלל אתרים ברשת.
עקבתי אחרי האינסגרם שלה (בחלקן אני מופיע בעצמי) ותמונה אחת תפסה את עיני. תמונה של קינוח שליטל טעמה בעת שהותה בירדן. שמו של הקינוח הוא אום עלי וכך זה נראה אצל ליטל (שמצלמת עם האייפד שלה כל מה שזז, וגם מה שלא)
http://web.stagram.com/p/560645003365437203_1498186
אום עלי של ליטל

הלכתי לרשת וחיפשתי מה זה לכל הרוחות אום עלי ומי היא היתה אמו של עלי. (ואיך זה שלא טעמתי אותו בביקורי בירדן???)
להפתעתי, מדובר בקינוח השייך למדינות הסובבות אותנו כמו מצרים, ירדן וסעודיה ומדובר בקינוח מאוד פופולרי שיחודו הוא שימוש בשאריות של עוגות.הם קוראים לזה, עוגת פודינג.

אז הנה לכם, אחד הפתרונות שהכי תאהבו מה לעשות עם השאריות של העוגות משבת.

אום עלי
3-4 כוסות של עוגות של שבת, חתוכות לקוביות קטנות. אפשר לקחת כמעט הכל. עוגות בחושות, קרואסונים, רוגלך, דנישים, חלות מתוקות ועוד
1/2 כוס קורנפלקס מכל סוג
3 כפות סוכר
3 כפיות קינמון
חופן חמוציות 
1/2 כוס קוקוס טחון
כפית תמצית וניל משובח
1 כוס חלב
1 כוס יוגורט (השתמשתי ביוגורט ביו 1.5% החדש בקרטון של תנובה)
2 כפות גבינה לבנה 9% 
תוספות אפשריות ורצויות: אגוזי פקאן, פיסטוקים, דובדבנים, צימוקים וכדומה

הכנה:
מחממים את החלב יחד עם תמצית הוניל הסוכר והקינמון. מביאים לרתיחה. מכבים את האש ומוסיפים את היוגורט. בוחשים היטב עד לאיחוד של הכל למרקם אחיד ומוסיפים את המאפים לסיר.
מטביעים את העוגות בתוך הנוזל ומשרים למשך 10 דקות.
משמנים כוסות מאפינס או ספלים חסיני חום ויוצקים את התוצרת לתוך הכלים. מחממים תנור לחום 180 מעלות ומכניסים את הכלים כשהם שקועים בתוך תבנית עם מים המסים מחצית מגובה הכלים.
אופים במשך 20 דקות עד שהכל עולה יפה (וגם צונח, אם לא אוכלים אותו מייד) ומגישים.

איללילכה



המלכה תמנע

יצאתי מהמולת המטבח שלי והסטודיו ויצאתי לאויר הפתוח. הצטרפו אלי לאתנחתא קלה במדבר הצחיח, שיש בו הכל. אבל ה-כ-ל.

עיר הנופש שלנו הישראלים היא אילת. יש הבאים אליה בטיסה ויש הבאים אליה ברכב (עם רכב העבודה - רכב השטח הכי טוב שיש). רובנו מכירים מספר מועט של תחנות עצירה דרך בטרם מגיעים לעיר הדרומית. זו ההזדמנות שלי לחשוף נקודת עצירה אחת הכי קרובה לאילת, שאחרי שתבקרו בה, לא רק שילדכם יהיו מותשים ומרוצים אלא גם אתם תמצאו בו את המרגוע שלכם.
ברוכים הבאים לפארק תמנע. 
אלו המבוגרים, יכול להיות שמכירים את המקום. פעם היו קוראים לכל האזור הזה עמודי שלמה ולא היה אוטובוס אחד של טיול שמינית שלא עצר שם בטרם אנו מגיעים לעיר החטאים בטיול השנתי.
מאז גדלו להם עמודי שלמה. הם עודם נקודת עצירה בפארק אבל כנקודה אחת מתוך עשרות אטרקציות חינניות ולא תתאכזבו בין אם תגיעו לשם בשעות האור או בשעות החושך. בעצם, יתכן מאוד שבחושך אף תהנו הרבה יותר וזאת בזכות מערכת התאורה החדשה שהותקנה בפארק.

מאוד היה לי מוזר להגיע לאילת ולא לשהות בה. איני ממחבבי העיר כיוון שבמחיר של חופשה הכי זולה שיש, אפשר למצוא חופשה לא פחות טובה באחת מערי אירופה, כולל טיסה וביקור בדיוטי.
אלא שידועה לי הבעיתיות של תכנון חופשה משפחתית כשמחפשים עוד תעסוקה לילדים על מנת לתת להם כמה שיותר חוויה משפחתית. אז הנה הצעה: צאו למרחבים, למדבר, לאויר הפתוח. קחו את הילדים לחוויה שלא תשכח.

תתפלאו, כמה דקות נסיעה צפונה מאילת (או כמה דקות דרומית לשוקו של יוטבתה) שוכן פארק, אחד היפים בארץ, שיכול לתת מענה "מקצה לקצה" של חופשה, אטרקציות מדבריות, פעילות אקסטרים וגם נופש.
גיאוגרפית, מדינת ישראל נמצאת כחבל ארץ של גבולות רבים. גבולות בין יבשות וגבולות של השבר הסורי האפריקני. אין הרבה מקומות בארץ כמו פארק תמנע המציג בצורה הכי מוחשית שיש את השבר הסורי ואת נקודות המפגש שלו בין היבשות. 
בתמנע תמצאו הכל. יש בה חפירות ארכיאולוגיות (כדאי לברר על מחנות החפירות המשפחתיות בחופשות), יש מתחם אתגרי הכולל ירי בחיצים, השלכת כדור ברזל, נעצית כידון תוך כדי רכיבה על כרכרה ממש כמו בימי אחז בן יותם, טיפוס על קיר או גלישה בסנפלינג מאחד ממצוקי הפארק או פשוט, סתם לנוח.
אם אתם לא בעניין, גם לזה יש פתרון בדמות זולה כיפית שמאפשרת מנוחה קלילה כשהילדים מתרוצצים להם בין התחנות.
ולא די בכך. בתמנע יש פטנט חדש ללינת שטח. הם קוראים לזה וילה קאפמ. הוילה קאמפ הוא מערכת מגורים הנגררת על גבי נגרר ויש בו שני חדרי שינה נוחים ומרווחים לארבעה אנשים, כולל חדר נוסף שיש בו את כל הציוד הדרוש לקמפינג הכוללים כירת בישול, מטבחון שטח קומפקטי ויעיל, וריהוט קמפינג מתאים. לרוב ניתן ללון בוילה קאמפ בשטח האגם המלאכותי של פארק תמנע או אם אתם מהנועזים, יביאו לכם את הוילה קאמפ לכל נקודה בשטח הפארק כשאתם אחראים על כל השאר.
יכול להיות שפניכם דרומה וגם יכול להיות שמלונות וכשכוך רגליים בשפת הבריכה לא עושה לכם את זה. הנה הפתרון. קחו לכם את הוילה קאמפ, מקמו אותה לשפת האגם השלב של פאר תמנע, ותמורת קצת יותר מ-500 ש"ח ללילה, תוכלו להלין בו 4 נפשות ואולי אף יותר.
אם אתם מחובבי רכיבת האופניים, בפארק תמנע ישמחו להכיר לכם את מסלול הרכיבה שלהם שנחנך לא מזמן. זה אומר שאתם מגיעים עם האופניים שלכם ויוצאים למסע. אין לכם את האופניים שלכם? בתמנע יספקו לכם אותם ותוכלו לצאת לדרך ללא כל עיכוב.
ומכיוון שלא רק תיירות מעניינת אותי אלא גם קולינריה, אז דעו לכם שלמרבה הפליאה, בתמנע תמצאו גם קולינריה טובה.
לשמחתי טעמתי ממבחר המנות שמציעה המסעדה ואציין אותה לשבח על המנות היפות שיצאו לשולחן. המנות כולם ברוח המדבר, בשילוב נגיעות מזרחיות מתובלות בכל טוב הארץ וטעמם לא נופל מכל נקודת אירוח דומה.
אז מעכשיו, בואכם לאילת או סתם אם חיפשתם לכם חופשה נעימה ושונה. סעו לתמנע. יש שם הכל.

יום ראשון, 26 בינואר 2014

והזוכה הוא....כל הישועות!!!

ביננו, כמה שפים ישראלים אתם מכירים שהמנה שלהם נכנסה לתפריט במסעדה בעלת כוכבי משלין?
עם כל הכבוד לשפים שלנו הישראלים ועם מנות עשירות בטעמים, לפי מה שידוע לי, התואר הזה שמור רק לשני מנצחים שבאו דוקא מהמטבחים העממיים. 
כשעלתה הסדרה הרויאל שף, שהיא מבית היוצר של "חי בלה לה לנד", אף אחד לא תיאר לעצמו לאן תפליג הסדרה.
לקחו פורמט לכאורה קצת על בסיס "עממיקו וחבריו", תוסיפו לו חוסר ידיעת השפה הזרה, תתבלו אותו בהומור, אגו, קצת אינטריגות בין אנשים ומה קיבלתם? ריאליטי.
אלא שהפעם התהפכו היוצרות. הרויאל שף, לא רק שהיה עשוי כהלכה לפי כללי הפורמט לריאליטי כמו שצריך אלא הפעם השחקנים הם בעלי המסעדות הביתיות הטובות בישראל.
חברו למרקם אחד את בינו ה"ד"ר שקשוקה, את נתן כהן התימני האורגנלי מבאר שבע, את גבאי מפלאפל גבאי התל אביבי, את חנוך סטמקר ההודי מבאר שבע, את מריה פיסנץ הרוסיה מתל אביב, את האחיות חביב אלופות הקובות מהתקווה ותבלו יחד עם עובד מהסביח הכי טעים בארץ ומה קיבלתם?
רויאל שף, מלא באירועים קסומים שהדביקו אותי למסך. לשם שינוי, הדוקו-ריאליטי המשעשע הזה, עבר לי אף יותר נעים מכל תכנית בישול אחרת. יהיה לי למה להתגעגע.
ועכשיו לסיפור הגמר:
בינו ואמא גבסו המאושרת
לפני מספר חודשים, בערב הקרנת הבכורה של הסדרה, ישבתי לצד אחותו של בינו ובשורה לפני ישבה אימו. תוך שאנו מחלפים דברים ומילות נימוסין, סיפרה לי אחותו של בינו כי האוכל האמיתי והטעים יותר נמצא אצל אמא. 
אז ברוב חוצפתי, זה מה שביקשתי כשהגיע הזמן לסקר את בינו והסוד שמאחורי השקשוקה.
בטרם הוכרז הזוכה, היה לי ברור שבינו הוא סוס מנצח ועל כן דחיתי את הביקור אצלו להיות האחרון ברשימה עם כל המחשבה שהסיכוי כי שקשוקה תהיה זו שתכנס לתפריט של אלבר רו.
לפני כן בקרתי את פלאפל גבאי, את האחיות לבית חביב בשוק התקווה, את באבא-יאגה, את חנוך סטמקר בהודו הקטנה ואת נתן התימני האורגינלי מבאר שבע.
והנה הגיע תורו של בינו.
כמה שיחות עם ההפקה ועוד קצת סידורים מאחורי הקלעים, והנה הביקור אצל אמא גבסו.
לפני הגעתנו, שוחחתי עם בינו בטלפון, בעיקר על מנת לגלות מה הוא מכין לנו. היתה לי רק בקשה אחת: קוקלות. "יהיו קוקלות" הבטיח בינו וגם הוסיף "ויהיו עוד דברים טובים. תבואו רעבים" פסק האיש.
ואכן כך, אירוח כיד המלך, בשיא הקלסיקה הטריפוליטאית ישבנו לנו ל"ארוחת שישי בשעה ארבע" בדיוק כמו שעושים כל בני משפחת גבסו מידי שבוע בשבוע.

קצת קשה לי לתאר את המנות שהוגשו בנדיבות שמיימית שכן קולות ההנאה ואנחות הנחת שהשמענו כל אחד מיושבי השולחן, יכלו לגרום לחשוב כי אי שם בקומה השישית ביפו, יש את המפתח לגן עדן.
לשולחן הוגשו קוקלות חלומיות, מפרום הכי טעים שאכלתי, בשר ראש, חריימה לוקוס, ממולאים מידיה של המארחת, חמוצים וסלטים הכי טריים והכי טעימים שאכלתי מימי ועם כל השפע הזה, לא היתה מנה אחת שלא חוסלה ולא היתה צלחת אחת ריקה.

לבינו יש מנהג במנות שהוא מגיש בעצמו. הוא בהתחלה מגיש לך את הצלחת כמו שהיא עם המנה שהוא החליט שאתה תאכל.
 ואחר כך הוא מתבל אותה בעצמו עם פלפל שחור ומיץ לימון. הוא מספר שלפי המבט שבעיניים, הוא יודע מה כל אחד ירגיש ומה כל אחד יקבל.

באירוע הגמר שנערך ביום רביעי האחרון, הגיעו כמובן כל המתמודדים כשכולם קורנים ושמחים למרות המלחמות הקטנות שראינו על המסך. לאט לאט טעמנו ממגוון המנות של מסעדת ד"ר שקשוקה וברגע השמע האות, הוקרן בלייב פרק הסיום של העונה שבו התמודדו ראש בראש מרינה ובינו.
מרינה, בינו ויונה ויזנטל, סמנכל התוכן של YES 
עם הכרזת הזוכים, עם סימן מוסכם ומחיאות הכפיים של הזוכים, הוכתרו הזוכים במנות שנבחרו על ידי השופט הראשי של התחרות אלבר רו, שהוסיף למסעדת המשלין שלו את המנות המנצחות: שקשוקה מרגז של ד"ר שקשוקה במנה העיקרית ועוגת מדיוויק של מריה פיסנץ בתפריט הקינוח.

בינו שוב מתרגש 

הזוכים המאושרים

אז הנה לכם, שני אנשים, שפים, ממטבחים בייתיים שזכו למרות הכל להכנס בתפריט מסעדת מעוטרת בכוכבי מישלן. תזכירו לי מי עשה זאת קודם?
שפו.

תודה אישית לסמדר חדש, אחת היחצניות היותר מוצלחות והמקצועיות שיצא לי להכיר לאורך כל סדרת הפוסטים על הרויאל שף.
רויאל שף, YES קומדי
קרדיט צילומי יחצ אירוע YES: רפי דלויה

יום חמישי, 23 בינואר 2014

אחד מהם הוא המאסטרשף הבא

שלוש תוכניות בישול רצות עכשיו בערוצי הטלוויזיה כששתים נושאות את השם "שף", מה שאומר שלא משנה אם ירד גשם או לא, חם הולך להיות פה, במטבח ובטלוויזיה.
תוסיפו לזה את רויאל שף שתמה אתמול בנצחונו של בינו במנה העיקרית ומריה במנה האחרונה (הסברים תקראו בקרוב) ואני עדיין מתלבט קשות אם אפשר לקרוא לתכנית הנוספת וההזויה "בו לאכול איתי" כתכנית בישול כיוון שהיא תכנית שהצליחה לאסוף את מרבית הזויי מדינת ישראל הטוענים ליכולות הבישול שלהם בקופסא אחת ועוד משלמים על זה אגרה ולכן היא אינה ברשימת תוכניות הבישול שלי. (אגב, גם אסף גיל, העורך הראשי של שתי התכניות מאסטר שף ובוא לאכול איתי הצדיק זאת לפני שבועיים במאמר בידיעות אחרונות)
הבכורה של תכניות ה"שף", כידוע שמורה למאסטר-שף שהיא כיום התכנית המובילה בארץ וכנראה בעולם כולו כשהיא בארץ בעונתה הרביעית.
אחרי שצפינו כולנו יחד באודישנים שחלקם היו מצויינים וחלקם באו עם נגיעות של ספק הזויים ספק משעשעים והורדנו דמעות תודות לליהוק נכון כיאה לריאליטי, הנה היא הנבחרת הסופית של המאסטרשף. אחד מהם, יהיה המאסטרשף הבא של העונה הרביעית.
לשם שינוי, הפעם לא רק שלא הסתפקתי בהתרשמות טלוויזיונית אלא זכיתי לטעום את המנות המובילות של כל אחד מארבעה עשר המתמודדים שהיו המאסטר-שף הבא. אכן משימה לא קלה אבל מה לא עושים למען הקוראים :-)
קבלו את ההימור שלי לחמישיית הטובים של העונה הרביעית:

1. ג'וש סטיל.
בריטי, רווק, RAV (לא טעות אלא המבטא האנגלי שלו הזועק מהמסך) הלומד במאה שעRים. הוא למד בישול מסבתו ולמד כמעט כל דבר אפשרי שאין מה לעשות איתו בארץ. אל תפלו שלל בפני הבייבי פיס שלו, יש לו כשרון קולינרי משובח.
באודישן האחרון הוא היה בנפילה אבל לבחור יש המצאות והפתעות בכיסי הסינר שלו ויש לו את היכולת להגיע רחוק. 

2. שלמה עזרן

אמן שמפסל, מצייר, מבשל ועוד המון דברים. באודישן הראשון שלו, היתה לו התקלות עם רושפלד, לאחר שטען ליכולותיו. הוא מספר שהבישול מהווה עבורו דרך לביטוי אומנותית אבל אני יכול לספר לכם שהבחור ממזר בן ממזר. טעמתי את הזנבות טלה שלו, ואני אומר לכם שיש לו יד מנצחת. אשמח מאוד לראות את רושפלד אוכל את אחד מכובעיו

 
3. מסרט וולדמיכאל
נציגת המגזר האתיופי, מעצבת פנים ומהנדסת בניין. סיפור החיים שלה הוא סיבוב חוצה עולם עד שמצאה את מקומה בישראל. הבחורה אלופה באוכל אתיופי, אפריקני וכמובן מבינה דבר או שניים בטעמים. לכאורה, היה מאוד קל לחשוב שהאוכל האתיופי הוא אוכל פשוט. טעימה של שלל המנות שלה, מקפיצות את החיך ועושות נעים לכל טועם. היא מסוגלת להפתיע בגדול.


4.איתן סולומון. 


קיבוצניק מפיק אירועים שראה את כל העולם ולדבריו כמעט ונגע בשמים. הוא מספר שמה שהחזיר אותו לארץ זה הטעמים והחברים. החיוך שלו משדר בטחון עצמי מופרז אבל לפי מה שטעמתי, יש לו את זה והוא ללא ספק מועמד ראוי לכך.


5. נוף עתאמנה-אסמעיל.

מומחית למיקרוביולוגיה ימית ומומחית לאוכל ערבי. כנציגת המגזר, היא גם רוצה יום אחד לפתוח בית ספר לבישול שבו ילמדו ערבים ויהודים יחד.
מבחינת טעמים, לנוף יש יתרון על לא מעט מהמתמודדים. היא מכירה את שני המטבחים ויודעת לנצח עליהם יחד.

עוד מתמודד אחד "על הספסל" בתור המספר הנוסף:

עידו קרוננברג, איש עסקים מסביון. 
לבחור יש פוזה או יותר נכון, יש לו קבלות על הפוזה שלו. הוא צייד, דייג, צולל וגולש ומרבה לבקר במסעדות גורמה עיליות ברחבי העולם. עם כל הפוזה שלו, הוא יודע לבשל ויש לו את היכולת להגיע גבוה בעונה. 

עוד בין המתמודדים
צילומי סטודיו: יחצ קשת
ליאור סלומון, אחותו של איתן.
אשר לוי, מהנדס תוכנה מחיפה, יש לו סיכוי לא רע גם להיות בפיינליסטים. הוא צריך להוכיח זאת.
לארי סוסמן בן 53 מפרדסיה. הוא בשלן מעולה, יש לו נגיעות אסיאתיות נעימות אבל אינו חזק בתחום המנות האחרונות, מה שיכול להיות לו לרועץ.
מורן שאשא בעלת מכון יופי מחולון. היתה לה חריימה מעולה בטעימות אבל היא משדרת חוסר נסיון
סנדרה דיבלסקי שמבשלת אוכל ישראלי בטעמים הודיים.
צילה עופר, הרומניה עם ה"אנוקלך" על תקן הסבתא
ריקי סוויסה הנמצאת על תקן "סמדי בומבה"
שי טובול, מפיק אירועים ומעצב אופנה שגם לו עם אישיותו הצבעונית, מחזיק בסיכוי להתברג גם גבוה. (בדירוג שלי הוא היה עם עידו)
נבחרת העונה הרביעית של מאסטרשף.
צילום יחצ רועי ברקוביץ

הבטיחו לנו עונה שלא היתה כמותה. אז כולנו בציפיה לראות את ההפתעות שמכינה לנו קשת. מי יודע..

בהצלחה לכולם

יום שלישי, 21 בינואר 2014

האלפחורס של החלבה.



האלפחורס של החלבה. 

שוב קיבלתי משימה ושוב הזעקתי לעזרה את ידידתי נעמה האופה הקסומה
הרעיון היה להציג את החלבה כתוספת שווה או חומר גלם למתכון קינוח וגם קצת שובב. כמובן שהשתמשתי גם באלכוהול (משהו משהו), שוב הפכנו את יוצרות ושוב יצא לי משהו קסום ושווה. 

אפלחורס של חלבה
מספיק ל-50 עוגיות (זוגות) .
מצרכים: 
200 גרם חמאה
1/2 כוס סוכר 
1/2 כפית מלח 
1/2 כוס פירורי חלבה (לגרד על פומפיה עבה (מומלץ להקפיא אותה מעט במקרר כדי שלא ימיס את החלבה) 
1 כפית תמצית וניל 
2 כוסות קורנפלור
1 וחצי כוסות קמח לבן 
1 שקית אבקת אפיה 

לקרם:
50 גרם חמאה
100 גרם שוקולד מריר 
כפית תמצית וניל 
שוט של ויסקי משובח. בחרתי בויסקי מתובל באגוזי לוז של BULLRUN
פיסטוק גרוס או קוקוס טחון או איך לא, שומשום לבן או שחור
הכנה:
במיקסר עם גיטרה או במערבל יד במהירות נמוכה: 200  גר' חמאה קרה בקוביות קטנות, 1/2 כוס סוכר לבן 1/2 כפית מלח
מעבדים לתערובת קרמית, כ4 דקות ומוסיפים תוך ערבול 4 חלמונים.
ממשיכים ומערבלים עד שמתקבל מרקם אחיד.
מוסיפים 1/2 כוס פירורי חלבה בטעם וניל, מגוררת בפומפיה גסה. (ואם השתמשתם בחלבה אחרת, מוסיפים 1 כפית תמצית וניל טובה או תוכן של חצי מקל וניל 1 כף גרידת לימון או תפוז
ממשיכים ומערבלים עד שהכל מתאחד.
בקערה נוספת מערבבים 2 כוסות קורנפלור 1/2 1 כוס קמח לבן 1 שקית אבקת אפיה.
מוסיפים לתכולת המיקסר כל פעם כמות קטנה ומערבלים באיטיות רק עד שהכל מתאחד.
מאחדים ביד את הבצק (לא ללוש) ועוטפים בניילון נצמד ולמקרר לשעה.
מרפדים 2 תבניות גדולות בנייר אפייה ומחממים את התנור לחום 170 מעלות. מקמחים מעט את משטח העבודה ומרדדים את הבצק לעובי שלה כחצי ס"מ. קורצים עיגולים בגודל הרצוי (כ-3 ס"מ) ומניחים בתבנית האפייה במרווחים של קצת יותר מ- 1 ס"מ.
אופים כ-6 דקות בלבד. העוגיות אמורות להשאר בהירות.
מצננים לחלוטין לא לפני שטורפים כמה.
להכנת הקרם:
אפשר להשתמש בכל סוג של קרם מועדף. הנה הצעה:
ממיסים 50 גרם חמאה, עם 100 גרם שוקולד מריר, קמצוץ מלח, כפית תמצית וניל וכוסית יפה של וויסקי BULLRUN שהוא וויסקי מזוקק ומתובל עם אגוזי לוז.
ממלאים שק זילוף בקרם ומחזיקים עוגיה ביד אחת ומזלפים מעט קרם, סוגרים עם עוגיה נוספת. מגלגלים בפיסטוק גרוס או - אם כבר אז כבר - בשומשום שקלינו במחבת יבשה. - טיררררווווףףףף.


יום ראשון, 19 בינואר 2014

חצילים קוראניים, מאודים וכבושים



חצילים קוראניים מאודים וכבושים

יש כמה מטבחים שאני מתגעגע אליהם במיוחד. את רובם אפשר לטעום בארץ אבל ישנם כמה כאלה שהם לצערי לא נגישים. אחד כזה הוא המטבח הקוריאני, שלפי מה שאני זוכר, כל הנסיונות לפתוח מסעדות קוריאניות בארץ, לא צלחו וחבל.
אחד הדברים שלמדתי במטבח הקוראני היו החצילים המאודים. רק כמה חומרי גלם, רק כמה פעולות קלילות וזה מוכן וטעים. והבונוס? אפשר לאחסן במקרר כמה ימים.


הכנה: 5 דקות
זמן בישול עד 15 דקות
מתאים ל-6 סועדים

רשימת קניות:
1 אצבע של ג'ינג'ר מגורדת
1 חציל שלם ארוך
1 בצל ירוק קצוץ דק
1 כפית שום כתוש
2 כפות רוטב סויה
1/4 כוס חומץ רגיל
2 כפיות שמן שומשום
4 כפות סוכר
1/4 כפית פלפל שאטה גרוס או פפריקה חריפה
1 כף שומשום שלם

שלבי ההכנה: 
מרתיחים סיר גדול עם מים בגובה כ-3/4 מגובה הסיר ומכניסים לתוכו את הג'ינג'ר על מנת שייתן ארומה נעימה. פורסים את החציל לאורכו ל4 רבעים. כל רבע חוצים לעוד 3 רצועות ארוכות של החציל (כל רצועה בעובי של כ-3 ס"מ) וחותכים לקוביות.
ומעמידים מעל הסיר עם המים הרותחים כלי לאידוי מבמבוק (ניתן לרכוש בכל הרשתות) או מסננת רגילה ממתכת אבל חשוב להקפיד על מכסה תואם שימנע יציאת האדים.
מאפשרים למים לרתוח במתינות ומניחים שכבה של החצילים בכלי לאידוי למשך 5 דקות לפחות. החצילים אמורים לספוג את האדים. לא להערים שכבה שניה אלא בכל פעם שכבה אחת.
מכינים משרה של כל שאר המרכיבים בקערה ומערבבים היטב. לאחר האידוי, מעבירים את החצילים אל הקערה ודואגים לכסות את כל החצילים כדי שיקבלו את הטעמים של הרוטב.
מעבירים לכלי להגשה ומגישים.
אפשר לאחסן בצנצנת במקרר למשך שבוע לפחות.


יום חמישי, 16 בינואר 2014

שורשים מזוגגים


כחלק מ"הכן ביתך לחורף", הולכים על מתכונים ומנות שהם בקונצנזוס כמו "אוכל מנחם", "תבשילי קדירה" וכו'.
אם נבחן את המרכיבים לעומק, בסוף כולם נעים סביב ירקות שורש ובעיקר תפוחי אדמה. יש לי כבוד לירקות שורש שיש לנו בארץ וקצת פחות לתפוחי האדמה (אלא אם כן הם באים כצ'יפס) מכיוון שהם תמיד היו מבחינתי "תופסי מקום" בתוך הסיר, ישנם כמה וכמה תוספות שאני מכין לצד הארוחה שהם אינם עם תפוחי אדמה ותתפלאו, יש בהם ירק אחד שלאחר הפעם הראשונה שטעמתי, אימצתי את הרעיון.



ירקות שורש מזוגגים במיסו

רשימת קניות: 
2 סלקים שטופים
2 גזרים שטופים
2 לפתות שטופות
1 כף מחית מיסו (אם אין, אפשר לבשל בציר מרק או במים מומלחים קלות)
1 כף דבש
2 כפות רוטב סויה
כף חומץ בלסמי
3 כפות שמן זית

הכנה:
מבשלים את הירקות בסיר מים בתוספת מחית מיסו ומביאים לרתיחה.
מוציאים את הירקות ומסננים את המים. מצננים מעט וחותכים את הירקות לרבעים.
מכינים את הרוטב מהדבש, רוטב סויה, חומץ בלסמי והשמן זית ויוצקים את הכל מעל לירקות. מעבירים את הכל לתבנית אפיה ואופים בחום גבוה 200 מעלות במשך 15 דקות. מעבירים לכלי הגשה ומגישים כתוספת לארוחה 

שבת מנוחה 


יום שלישי, 14 בינואר 2014

טובשבט של נקניקים

טו בשבט הגיע. מי אמר שחייבים לאכול רק פירות יבשים?
לפני ימים רבים נחת אצלי נקניק הפרח של יחיעם. עלו לי לראש המון רעיונות אבל מה שניצח על קבלת ההחלטה היתה הפוקצ'ה הריחנית הזאת שכל כך קל להכין אותה ולא די בכך, גם עיטור הפרחים שעליה, גרם לה שיחסלו אותה עוד לפני שהספיקה להתקרר.



מתכון פוקצ'ה עם נקניק פרח של יחיעם
מתכון להכנת 4 פוקצ'ות
מצרכים:
1 ק"ג קמח לבן מנופה
2 כפות שמרים יבשים
2 כוסות מים חמים (לא רותחים)
2 כפות מלח גס
1/4 כוס שמן זיתם
לתוספות:
נקניק יחיעם פרוס
עגבניות פרוסות
בצל סגול פרוס
עלי רוזמרין

הכנה:
לוקחים את כל מרכיבי הבצק ומערבבים יחד. לשים במיקסר בהדרגה ומוסיפים את המים לאט לאט.
ממשיכים ללוש עד שמתקבל מרקם חלק ובצק יציב.
מכניסים את הבצק כשהוא מכוסה למקרר למשך כ40 דקות.
מוציאים מהמקרר ומחלקים את הבצק למספר הפוקצות הרצוי.
מכדררים את החלקים ומכסים שוב עם מגבת בחוץ למשך כ15 דקות.
מחממים תנור לחום 150 מעלות
פורסים נייר אפיה בתבנית. משמנים בשמן זית ומשטחים את הבצק כמה שיותר אחיד. מסדרים את התוספות על הבצק תוך שמנסים להשקיע אותם כמה שיותר.
מכניסים לתנור ואופים עד לקבלת צבע זהוב ויפה.