יום חמישי, 13 בפברואר 2014

הלחם של מאפיית סליבאן והלחם של מלין - אני רוצה לקרוא לזה פוסט יומולדת

יסלחו לי בני בייתי אבל את זה הם לא הולכים לטעום. לא כי יש בעיה אלא כי המתכון הזה חוסל על הפירור האחרון.
בבני ברק של פעם, לפני שצמחו להם כל כך הרבה מגדלים ולפני שהעיר הפכה להיות מה שהיא היום, נחלקה העיר לשני מחנות. המחנה של מי שקונה את החלות של ויזניץ', והמחנה (האנדרדוג) של מי שקונה במאפיית מלין שברחוב רבי עקיבא, מול מפעל הסיגריות דובק ז"ל.
כשהייתי צוציק, ואבא שלי היה מפנק אותי על בסיס כמעט יומי, זה לא היה צריך להיות מתנה או צעצוע אלא הסתפקתי בלחמניה בצורת חצי ירח מהמאפיה של מלין.
ללחמניה היה קרום קשה לפיצוח אבל בפנים זה היה רך וחלומי עם המון בועות אויר יפות. את עצמו הוא היה מפנק בככר לחם קימל שאת טעמו לא הצלחתי לשחזר עד היום.
זה לא היה לחם מחמצת אבל הוא היה עשיר בבועות אויר ובתוכו טיילו להם זרעי קימל שלא צריך יותר מאשר שתי פרוסות עבות, מרוחות בחרדל שמכינים אותו מהאבקה הבריטית ההיא שמעיפה את האף לשמיים, מלפפון כבוש בחומץ כזה עם הנמשים ושתי פרוסות נקניק קרקרובר אמיתי.
לימים, מאפיית מלין נסגרה בעיקר עבור הזדמנויות נדלניות ובמקומה צמח בניין מכוער, כמו כל העיר. הנכד של מלין, רמי, היה קומונר שלי בבני עקיבא וזו זכות שהיתה שמורה לו ועל כן לעיתים גם סרתי למרותו. זה לא היה בגללו אלא בגלל סבו שהכין לי את הלחם הכי טעים בעולם.
לפני חודשיים בערך, שלחה לי יעל רייף קישור לסרטון יוטיוב. צפינו בו ביחד בשעה שהיינו בדרכנו לבאר שבע לצלם דברים טעימים. צפיתי בו פעם, פעמיים. ושוב בדיוק כמו בפוסט הקודם (זה עם האבוקדו וביצת העין) אמרתי "אין סיכוי" אבל לא היה אכפת לי לנסות. מקסימום עוד 3 כוסות קמח ילכו לפח.

כך שכב לו הסרטון הזה במייל שלי ומבלי שעשיתי איתו דבר עד שלפני יומיים במהלך הקניות, החלטתי שזהו, אני הולך לנסות אותו.
הכנתי אותו בדיוק לפי ההוראות, רק שהייתי מעט חצוף ובמקום לתת לו את הטעם הטבעי שלו, החלטתי להעשיר אותו במעט קימל ושומשום שחור. "אולי", אמרתי בליבי, "אצליח לקבל את הטעם של מאפיית מלין שאליה אני כה מתגעגע.
הבעיה היחידה בהכנת הלחם, היא שיש להמתין 12 שעות מתישות אבל ההכנה כל כך קלילה וטפשית ובכל זאת, אחרי שחיסלתי חצי כיכר בלי למצמץ, הבנתי שכמו שאנו אוהבים מתנות עם ניחוח של פעם, מצאתי את מתנת היומולדת שלי לעצמי.

שימו לב, להכנת הלחם דרוש כלי חסין אש, כזה שיכול להיות בתנור בטמפרטורה הכי גבוהה. הלכתי לפי הסרטון והשתמשתי בסיר ברזל האדום שלי שלא רק שזה יפה, זה גם טעים.
הייתי ממליץ לכם לשים את הלחם בסיר פויקה ברזל מיוחד ללחם. תשאלו את אדי מזרחי הבלאדי. פעם הבאתי לו סיר כזה.
אגב, שיטוט נוסף ברשת גילה כי המתכון הזה נדד רבות והשף ג'ים ליהי התארח אצל מרתה סטיוארט והדגים לחם גזר המבוסס על אותו לחם בדיוק.
בסרטון מספרת מרתה איך אותו מתכון נדד לו משנת 2006 וכמה בתי אב מכינים בביתם את אותו לחם בדיוק.

לחם הכי קל, ללא לישה והכי טעים בעולם!!!
רשימת קניות:
3 כוסות קמח
1/4 כפית שמרים יבשים אינסטנט
1 ו1/4 כפית מלח
1 וחצי כוס מים
זהו!!!

שלבי ההכנה:
מחברים את הקמח עם השמרים והמלח שהפיזור יהיה אחיד. יוצקים מעל מים ולשים פחות מדקה אחת בלבד כדי לחבר הכל יחד. אגב, אם אתם רוצים לחם עם תוספות, זהו בדיוק הזמן להוספת התוספת שבא לכם כמו קימל, עגבניות יובשות, זיתים ועוד
מכסים בנילון נצמד בטמפרטורת החדר למשך לפחות 12 שעות. בקליפ הוא אומר שאפשר גם 18 אבל לא יכולתי להמתין יותר.
לאחר ההמתנה הממושכת, מוציאים את הבצק למשטח עבודה מקומח וטופחים עליו מספר פעמים להוצאת האויר. לשים פעם אחת בלבד על מנת לתת לו צורה של כיכר (אפשר להסתפק בקיפול הפינות למרכז)
מניחים את הכיכר על מגבת כותנה יבשה ומוספים לה את הציפוי החיצוני שאוהבים. אני הוספתי שומשום שחור וקצח. מעבירים את הבצק לקערה מקומחת מעט למשך שעתיים נוספות ומכסים במגבת.
מחממים את התנור לחום 250 מעלות יחד עם הסיר. חימום הכלי הוא צעד חשוב מאוד בהכנת הלחם ולאחר ההתפחה השניה, מעבירים אליו את הבצק. אני אישית ממליץ להבריש את דפנות הסיר במעט שמן צמחי על מנת שהבצק יהיה יותר קראסטי אבל זה לא חובה.
מכניסים לתנור למשך 30 דקות כשהוא מכוסה ועוד 15 דקות ללא המכסה. (בפעם השניה של הכנת הלחם, עשיתי 35 דקות מכוסה וזה היה די והותר אז לשיקולכם.
עכשיו נשאר לכם רק לבחור איך אתם אוכלים אותו.

תנסו, לא תצטערו.
למתכון במלואו באנגלית מהניו יורק טיימס, לחצו כאן 
לקליפ של המתכון כאן 
אחרי שיטוט אינטנסיבי יותר, מצאתי עוד קישור
http://www.youtube.com/watch?v=fxmUIj9FswU










אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה