יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

בהחלט כוס התה שלי

ההמלצה הכי טובה שתקבלו לקראת ימי החורף הבאים.
יש לי גינה בבית שיש בה שלל של עשבי תבלין כמו מרווה, רוזמרין, טימין, נענע, לואיזה, לימונית ועוד ועוד.
לעיתים הצמחים מתייבשים כי אני שוכח להשקות ולעיתים צ'ופה וג'ייד הכלבות מחליטות שזה המקום לחפש את האוצר הבא.
כשהייתי צוציק, אהבתי מאוד את הסוכריות ריקולה הקטנות העטופות בנייר צהוב. (אלה שמגיעים בשקית או בקופסה פלסטיק מפח). פעם הן היו מגיעות על ידי קרובי משפחה בהזמנה אישית וכבר כמה שנים שאני רואה אותן על המדפים בסופרים ובפארימים והאמת, זה המוקש שלי כי תמיד אני שם עוד חבילה אחת בעגלה. אם אני זוכר את עצמי טוב, אני חושב שמאז שנחשפתי אליהן, אי אפשר היה לתפוס אותי בלי הסוכריות האלה.תמיד יש לי בשידה ליד המיטה, באוטו או בשולחן העבודה שלי.


יום אחד החזקתי ביד את השקית וקראתי את כל רשימת המרכיבים של הריקולה. שימו לב:
עלי לחך, שורש החוטמית, נענע, עלי קורנית, עלי מרווה, אלכמילה, אכילאה אלף-העלה, סירה, עלי חלמית, פרחי סמבוקוס, בכור האביב, ורוניקה מצויה ומרוביון.
ממש גינת תבלינים וצמחי מרפא, בלי להשקות, בלי לצאת מהבית. כן, תגידו. זה בסוכריה. נכון. אז מה הטריק שלי?
שימו לב!!
כוס אחת של מים חמים, שתי סוכריות צמחים של ריקולה, תנו למים להמיס את הסוכריות, ערבוב קל ויש לכם את התה צמחים הכי טוב, הכי טעים והכי מרענן.
פתרון מהיר וקל בדיוק לימים האלו.

יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

אצל פיני - במטבח החדש של פיני בירושלים

את פיני לוי אני פוגש מידי שבוע בטור השבועי שלו במקומוני ידיעות אחרונות. כמו שאר המקומות הלא כשרים, הקשר הקולינרי שלנו היה בקריאת המתכונים שלו כשהייתי יכול להתמוגג על המתכונים שהוא מציע בטעמים ובטוויסטים המיוחדים רק לו.
אלא שעכשיו, חל המהפך. המקום שלו החדש בירושלים הוא כשר וגם שווה ביקור.
כשהגעתי למטבח של פיני, הוא עמד בכניסה כשהוא מפקח על הנעשה במסעדה. ארשת פנים קשוחה בחנה אותי מכף רגל ועד ראש ותוך שניות קיבלתי את המקום שלי במסעדה.
המסעדה ממוקמת במושבה הגרמנית בירושלים, פנינה ארכיטקטונית והסטורית בפני עצמה, במבנה אבן. הריצוף בעל העיטורים, הקשתות וכל הפריטים שמסביב, מעצבים את המסעדה בטוב טעם של נגיעות פשפשיות, וינטאג' וזכרונות של ילדות. החל מהשלטים הישנים שהיו מעטרים כל חנות או רחוב בירושלים, עובר דרך התנור האפיה הישן עם ציפוי האימייל המעוטר בפרחים ועד לבקבוקי המים המוגשים בבקבוק טמפו משפחתי של פעם.
כל (או רוב רובן) של המנות מתבשלות על פתיליות בבישול איטי של שעות על גבי שעות. כמעט כל מנה שהוגשה היתה העלת ניחוחות של בית של פעם, כשהיו מכינים את האוכל מהיום, למשך יממה לפחות עד למחרת. 
לא כל יום יוצא לאכול מידיו של אורפארלי אסלי שהוא דור שני של קצבים שאף גם הוא נתן את ידו במלאכת פירוק הבשר בירושלים.
כמוצאו, גם התפריט מזכיר שילוב של טעמים טורקיים, סוריים, צפונה ומזרחה וזה אומר שצפויות הפתעות וחגיגת טעמים מרתקת.
כבר בקריאת התפריט ניתן להבחין בנגיעותיו של השף ובטביעת אצבעותיו כדוגמת:
לפיני באת, ומזאטים ולחם קיבלת ומ12 שקל נפרדת (ציטוט מילה במילה מהתפריט)
שדרה כמו שרק פיני יודע להכין (חכו עוד נגיע לזה)
פרגית נוסח פיני 
ועוד.
לאחר סיור מודרך באזור המטבח והכירות אישית עם בנו היורש של פיני, עברנו לסיבוב טעמים ממבחר המנות.
פתחנו את הארוחה בשלל של סלטים המוגשים בצלוחיות קטנות (זוכרים את "לפיני באת...מ12 ש"ח נפרדת"? אז זה זה.)
כל הסלטים טריים ורעננים ומחייכים אליך בטרם הם נכנסים לפה כשלצידם מנות קטנות ומגרות של מה שמצפה לנו עוד מעט.
סיגר מרוקאי אסלי (39 שח) במילוי כבד עגל, נותן את ירית הפתיחה. טעמו משובח והפריכות שלו מעלפת עד כי הייתי מוכן לקחת הביתה טייק אווי קטן.
טעמנו שתי מנות ראשונות:
טחול ממולא בחלקי פנים ועשבי תיבול (47 ש"ח) שעבורי היה חגיגה של ממש. זו מנה לאלו שחושבים שהם נועזים ויתכן שתהיה מרתיעה בצורתה אבל היא טעימה.
המנה השניה היא סוג של חותמת אישית מידיו של פיני: שדרה כמו שרק פיני יודע להכין (39 ש"ח). אכן מדובר באחת הגרסאות הכי טעימות שראיתי לחוט שדרה. כקצב ובנו של קצב, פיני יודע היטב איך לקחת כל חלק מחלקי הפרה ולעשות מטעמים. חוט השדרה הטעים והקסום הזה, הוא אחד הדברים הכי טעימים שיצא לי לטעום. טעמו כטעם מוח (לשומרי הכשרות) או כקוקי-סן ז'אק (לאלו שלא) אלא שהגשתו מפתיעה, בצורת לביבה עגולה והיא מטוגנת במעטפת פריכה וטעימה.
שלוש מנות עיקריות (או ארבע, אני כבר לא זוכר), הוגשו לשולחננו:
זנב שור בגרגירי חומוס וראשי שום (90 ש"ח). בשר זנב השור היה רך נופל מהעצם. ראש השום ששחה לנו הצלחת הטעמים המהבילה היה נימוח ומתקתק ונתן ארומת טעמים נעימה ומנחמת.
סופריטו טלה עם תפוחי אדמה (79 ש"ח) היה עשיר בטעמי הטלה, הזכיר לו מאוד את החמין של שבת.טעמו היה בדיוק כמו הסופריטו שאכלתי בעודי ילד בביקור בירושלים במסעדה בשוק מחנה יהודה.
גם התבשיל עם הקוקלות, היה טעים להחריד. החריפות הפנימית היא זו שנתנה לקוקלות טוויסט מקפיץ שהפך את המנה לאחת הטעימות והשוות בארוחה. טעם הכבש שבתבשיל, השביח את טעמן של הקוקלות ויחד עם התבשיל כולו, קיבלתי חגיגת טעמים קסומה עד כי התביישתי לבקש תוספת.
זוכרים את המים? אז קבלו. כשאני מגיע למסעדה שאני רוצה להינות ממנה, אני מבקש מים קרים בלבד. זה יכול להיות מים מינרליים או גם מים קרים שהמסעדה נותנת. אצל פיני, המים הקרים מוגשים בבקבוקי טמפו ישנים של פעם, אלו שהיו פעם מתפוצצים וגורמים למגבלות גופניות כיוון שהשתיה המוגזת היתה מנוערת היטב. לשם כך המציאו את הבקבוקים עם הציפוי מגן ואחריהם את הקנקלים, אלו הם בקבוקי הפלסטיק של היום. כשהוגש לשלוחן בקבוק המים הקרים, בצורת הבקבוק של פעם, שוב הכתה בי הנוסטלגיה והשיבה אותי לגיל 6-7 לפחות. 
בין המנות, בזכות השרות החינני והנעים, זכיתי לקבל (וגם שאר השולחנות שלידי) עוד מבחר של טעימות בדוגמת עלי גפן, ממולאים קטנטנים וממזריים וסלט ירקות רענן כדי שנוכל לשמור על עירנות בין מנה למנה.
לקינוח, הלכנו שוב על המנות הנושאות את שמו של פיני
מלבי שפיני מכין
ועוגת הסולת של פיני. שתיהן היו קסומות ונעימות עד כי ברוב חוצפתי שאלתי אם יש חדר מנוחה אחורי לאלו שסיימו יפה הכל בצלחת.

פיני הוא ירושלמי בנשמה. תוך כדי שיחתנו על ירושלים של פעם וירושלים של היום, הפוליטיקה המקומית וההשפעות הקולינריות בין האשכנזים לספרדים, אפשר לראות את הניצוץ בעיניים שלו שהוא אוהב את ירושלים בכל ליבו.
במסעדות שף נחשבות, השף בדרך כלל הוא זה שנותן את הטון ושאר הטבחים עושים את דברו. כשהצצתי למטבח של פיני פנימה, ראיתי במו עיני את פיני עובד כמו כולם ומשקיע את כל זמנו בעבודת המטבח לצד הניהול השוטף. זה נדיר ובעיני מעורר השראה וכבוד גם לשאר צוות המסעדה. 
מצד אחד, בזכות הנסיון העשיר שלו, אהבתו לאוכל והמנות היחודיות שהוא מציע, אתם מקבלים מנות מוקפדות ומדויקות, טעימות להפליא. מצד שני, אם חשבתם שאתם הולכים להיות מוכים בכיסכם, צפויה לכם הפתעה: מחירי המנות במסעדה שווים לכל נפש, מה שהופך את העליה לירושלים, למקום ששמו המרתיע בשם "עמק רפאים", להפתעה לטובה.
אם יש לכם יום חורפי וגשום או יש לכם יום חורפי שבדיוק צצה לה השמש לביקור קצר, עשו פעמיכם לירושלים, למושבה הגרמנית, לרחוב עמק רפאים, למקום של פיני. לא תצטערו.


המטבח של פיני, עמק רפאים 24 ירושלים. כשר.
לאתר האינטרנט של המסעדה לחצו כאן

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

צ'ירשי משודרג

כן אני יודע שאני כבר עובר כל גבול. אבל סלחו לי, מדובר באחד הדברים שאני הכי אוהב למרוח על לחם שחור טרי וחמים (ולא פרוס משקיות שמזכירות לי את המילואים)
נחשפתי לראשונה בעוונותי לצ'רשי בשניצל של כושי בנתניה. אם כבר, אז אהלל ואשבח אותו שיש לו את השניצל הכי טוב בארץ.
כושי שם את השניצל שזה עתה יצא מהטיגון הישר לתור הבאגט ומאפשר לך לבחור עם איזה טעמים זה יגיע. רק מביני עניין יודעים לבקש שתי תוספות חשובות (שלא כוללות את החומוס, החצילים או הסלט) וזה לימון כבוש וצ'רשי. 
(לכושי שניים או שלושה סניפים אבל הוא נמצא בסניף המקורי שלוברחוב פנחס לבון בשכונת נורדאו בנתניה.)
אחרי הפעם הראשונה, וזה הזמן לתודות לרם חברי שהביא ואתי למקדש השנצלים, הלכתי לעשות שני דברים: לימון כבוש ו...נכון, צ'רשי. 
אז הנה הוא במלוא הדרו, עם קצת שינויים ושיפורים. 

צ'רשי משודרג


מצרכים:
500 גרם דלעת
500 גרם בטטה
ראש שום מפורק לשיניים, מקולף וקצוץ דק
1 פלפל חריף קצוץ דק (לא חובה)
5 ענפים סלרי עלים, קצוץ דק עם העלים והגבעולים
500 גרם גזר גמדי מצונן או קפוא
1 כף פפריקה מתוקה
1 כפית קימל שלם
1 כפית מלח
מיץ מלימון שלם או כף לימון כבוש
2 כפות גדושות קווקר

ההכנה:
מגרדים את הבטטה והדלעת במעבד מזון או בפומפיה. מחממים מעט שמן זית ומאדים את השום. מוסיפים את הבטטה והדלעת ומאדים כחצי דקה. מוסיפים את הפלפל החריף ועלי הסלרי ובוחשים היטב. מוסיפים את הגזר הגמדי ומכסים במים עד לכיסוי. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומוסיפים את שאר התבלינים. בוחשים מידי פעם. לאחר כ-10 דקות, מוסיפים את הקווקר לסיר ומכבים את האש. מכסים את הסיר למשך 1/4 שעה לפחות לספיגת הנוזלים. מוציאים ומקררים.
מגישים לצד כל ארוחה, כמטבל או על טוסטונים קטנים
 

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

פסטה עם אצות וואקמה, טפנד זיתים, גבינה כחולה וקוואקר



נתחיל בהסבר:
גבינה כחולה זה אחד הדברים שאני הכי אוהב. גיליתי אותה לפני כמה שנים, נו אתם יודעים איך זה אצל אוכלי הכשר. לא תמיד אהמוצרים הכי טובים מגיעים אלינו והודות לנסיעות רבות, יוצא לי להחשף גם לאלו שלא תמיד מגיעים אלינו לארץ. 
טפנד זיתים קיבלתי מאחד השפים שביקרתי במסעדה שלו (שוחד!!!) וטעמו מצא חן בעיני. 
אצות וואקמה יש לי בבית כי אני אוהב מרק מיסו אבל יש לי את האצות כי אני מסוגל לזלול את המיסו ככה עם כפית בלי המרק. 
וקווקר...זה כבר רומן ארוך טווח. מאז הטורים של מאקו, יש לי צנצנת של קווקר על השיש וכמעט שאין מאכל שאני לא שם בו כף של קווקר, שיש המייחסים לה סגולות משמימות. (אם זה לא מועיל, זה בטח לא מזיק).
אז הנה השילוב שהולך יופי עם פסטה. תאמינו לי, זה היה טעים. 

פסטה עם אצות וואקמה, טפנד זיתים, גבינה כחולה וקוואקר

מצרכים:
חבילת פסטה מכל סוג שאוהבים
2 כפות חמאה
2 כפות טפנד זיתים
1/2 כוס אצות וואקמה (אפשר גם להשתמש בדף אצה רגילה ולחתוך אותה לריבועים קטנים)
2 כפות גדושות קוואקר
גוש גבינה כחולה.

הכנה:
מכינים את הפסטה על פי הוראות ההכנה. מסננים ומניחים בצד.
מחממים מחבת וממיסים על אש נמוכה את החמאה. מוסיפים את הטפנד ואת האצות. בוחשים מעט ומצרפים את הקווקר תוך כדי בחישה. מכבים את האש ויוצקים את הכל מעל לפסטה.
מגרדים גבינה כחולה מעל ומגישים
  

יום שני, 21 באוקטובר 2013

לגעת בשמיים בארוחה הכי טובה בחיי - BLUE SKY של מאיר אדוני

זה הזמן להתוודות: עוד לא אכלתי מימי אצל מאיר אדוני.
(זה לא כולל כל מיני ארוחות מאורגנות רבות משתתפים אלא הכוונה לאחת ממסעדותיו של אדוני)
אני לא יודע אם אני ראוי שאקרא לעצמי בלוגר קולינרי אם לא אכלתי אצל אדוני, בכל מקרה, זה היה נכון עד לשבוע שעבר.
כידוע אני אוכל כשר ועל כן, לא צלח בידיו של מאיר אדוני לראות אותי בין לקוחותיו במסעדות השוות והמדוברות שלו. עד שהוקמה בלו סקיי.
לפני שהגעתי לבלו סקיי, קראתי קצת על המקום ולמדתי את הגזרה. הבנתי שמדובר במטבח עילי ומיוחד במינו שרק אלו שהיו בכתית או במזללה, יוכלו להבין במה מדובר ולעסוק בהשוואה בין שלושת תחנות הגורמה. אלו שלא מבינים במה מדובר, ראו בי כשגרירכם לכל הדרוש הסבר בטרם נגיע למנות שטעמתי:

בלו סקיי (בשבילכם העברית: "שמיים כחולים") ממוקמת במרפסת הגג בקומה ה15 של מלון קרלטון באזור המרינה וצופה על הנוף האורבני של תל אביב מכיוון מזרח ואל הים מכיוון מערב כך שצד אחד משדר את העיר התוססת והצד השני, את השקט, השלווה והנוף האין סופי של הים.
בלו סקיי היא מסעדה המציגה קולינריה וירטואוזית. אם לא הבנתם את רצף המילים, אסביר ואומר שלכל מנה יש שילוב מספר רב של טעמים בשילובים שונים ובנוסף יש בה גם פרזנטציה מטורפת משולבת בסגנוניות, צבעים וטעמים.
שמעתי עשרות פעמים מפיהם של שפים שהלינו על בעיות ומגבלות הכשרות הגורמות להם להתאמץ רבות כדי לעמוד בכל הדרישות שמטיל עליהם המשגיח המקומי וגזרות הרבנות. כמי שמחפש את נקודות האור בקושי זה, כמעט כל אחד ששמעתי ממנו כי מדובר באתגר, קיבל אצלי נקודת זכות. בלו סקיי מוכיחה שמדובר לא רק באתגר אלא יישומו הוא מעל לציפיות.
אוכלי הכשר כמעט ואינם מכירים מסעדות שף בתל אביב. מסיבה לא ברורה זה לא קיים על כן אני לא בטוח שאני מדייק אבל ב99%, מאיר אדוני מחזיר כעת בתואר נוסף: מסעדת שף כשרה יחידה בתל אביב.
בלו סקיי מתהדרת בתפריט דגים וחלבי, מה שמבטיח שימוש בדגים טריים ומשובחים, לצד חומרי גלם חלביים איכותיים 

אחזתי בתפריט. לכאורה אני מצפה לקבל משהו קלאסי עם מקוריות מסויימת. בכל המנות שטעמתי, גם אם התפריט מבטיח לנו משהו ברור, הרי שהטעמים הפתיעו שוב ושוב.
כל מנה אוחזת בידה מספר רב של טעמים ומרקמים שונים. לא אחת הם העלו בי זכרונות של חומרי גלם של פעם מתקופת ילדותי. כל צלחת נראית כציור אומנותי עד כי עלתה בי המחשבה שחבל להשחיתה בתנועות המזלג. אבל לאחר הביס הראשון, החיך נתן את אותותיו ודרש עוד.

בהמלצת המלצר הצמוד שלנו, לאחר שפתחנו את הסעודה בקוקטייל, בחרנו את המנות הבאות:

מנות ראשונות:

טרטר פלסטיני (87 ש"ח)
נתחי לוקוס נאים, צנוברים, טחינת הר ברכה, קרם חציל שחור וכמהין, יוגורט, שעועית ירוקה, עגבניות ערבה מרוסקות ושמן זית.
מנת פתיחה שפותחת טעמים ומרקמים. הטעמים העוטפים את המנה (קרם חציל שחור, כמהין והטחינה) נותנים אוירה של המטבח בו אנו נמצאים. את נתחי הלוקוס הייתי יכול לשבת ולחסל אחד אחד ככה סתם על הבר בלי לשים לב.

ניוקי ראטה חורפי (89 ש"ח)
דלעת מקורמלת בקינמון וחמאה, ערמונים קלויים, אגוזי מקדמיה מסוכרים, גזר מקורמל, ריקוטה, קרם ליקריץ, קרם נקטרינות, שמן מרווה וזסט לימון.
כשהמנה הגיעה לשולחן, התרשמתי שמדובר בציור על צלחת עם גוונים דומים של כתום. לכל ביס היה טעם אחר. מצד אחד הערמונים ומצד שני הליקריץ והנקטרינות. חגיגת טעמים וצבעים. לא חבל להרוס את הציור הזה? לא, לא חבל בכלל.

מנות עיקריות:

נתחי דניס אפויים במעטפת מלח ים (117 ש"ח)
נתחי דג דניס שבושלו במטעפת מלח ים, מוגשים עם אספרגוס לבן וירוק, עם ביצה עלומה בטמפורה (!!!) ורוטב חמאת ים ויין לבן, מוגש על פולנטה טריה.
מנה אליפות. פולנטה טריה חלומית ורכה. הדג היה עשוי כל כך נעים ורך כתוצאה מהאפיה במלח והכותרת היתה ביצה עלומה (ביצת בנדיקט) מצופה בטמפורה פריכה. משהו שבחיים לא ראיתי.
כאן אמרתי לעצמי שאם כך הולכים להיות כל המנות, אני הולך לחגוג היום.
המנה הוגשה עם שני מיני בריושים קטנטנים ששבו את ליבי מיד.


בייבי לוקוס צרוב בפלנצ'ה (161 ש"ח)
בייבי לוקוס צרוב בפלנצ'ה, עם פטריות יער ושינוקי, ראגו דגנים בפורצ'יני וצנוברים, ירקות שורש וכמהין.
מנה כל כך קלאסית עם טעמים שטועמים רק המסעדות מוקפדות. חגיגת פטריות במסחר גוונים וטעמים. פטריות הפורצ'יני והכמהין נטחנו דק דק והיו כמו אבקה שעיטרה את המנה. הדג היה פריך ושידר "עכשיו יצאתי מהים". תענוג של מנה מנצחת שלא משאירה ספקות.


קינוחים:
אחד מנקודות החולשה של מסעדה כשרה היא הקינוחים. לא בבלו סקיי.
שני קינוחים הגיעו לשולחן. שניהם היו חלומיים ומטריפי חושים. אחד מהם הזכיר לי שוקולד שטעמתי פעם אחת בחיי בילדותי, הלוואי והייתי יודע לזהות כדי להתענג שוב ושוב על הטעם הנשכח.
טארט לימון (63 ש"ח), עם שלל של תוספות כמו מרמלדה, זיתי טאסוס מסוכרים, גלידת ליקריץ, ג'לי תפוזי דם ועוד. מכל צד שתסובבו את הצלחת, תזכו בטעם אחר ומפתיע. מנה קינוח חלומית ומטורפת. 
כך מגישים בבלו סקיי את הסוכר. תתרשמו.

את מי תפגשו בבלו סקיי?
פודיס מביני עניין וחיך משובח, שומרי כשרות, חוגגים אירועים מיוחדים (הצעת נישואין, חגיגת יום נישואין) זוגות רומנטיים ואוהבי דגים שהפרוטה מצויה בכיסם.
המחירים בבלו סקיי אינם זולים אבל כל שקל מקבל תמורה מלאה. ללא קשר למחיר, אפשר להכתירה בתור המסעדה הכשרה הטובה ביותר שיש (ויש מולה כמה אחרות וחזקות) ובהחלט מדובר מבחינתי בארוחה הטובה שאכלתי בחיי. (יגידו אחרים ויצדקו שכיוון שלא אכלתי קודם בכתית או במזללה, אין לי יכולת להשוות. יש אמת בדבר.)
בדרכי הביתה מבלו סקיי, החלו בי הרהורי כפירה עד כי לרגע עלו בי מחשבות להתנצר ולו רק כדי שאוכל להינות משאר המנות של השף במסעדותיו האחרות. כידוע, לאדוני יש בנוסף עוד שתי מסעדות בתל אביב. כתית הקלאסית והמזללה הצעירה ובעלת התזזית. אלו ששפר מזלם וביקרו בשתי המסעדות, ימצאו את בלו סקיי כמסעדה המשלבת בין שתי המסעדות והיתרון שלה על האחרות שהיא כשרה. אשרי שאיני צריך להמיר את דתי.
אגב, שמועות אומרות שאין זו הכשרה היחידה של אדוני והבאה בתור תהיה בשרית כך שמדובר פה בחלוץ של ממש והלוואי ויהיו גם כאלה שיבואו בעקבותיו של אחד השפים המוערכים ביותר הארץ ובקרוב יפתחו עוד כשרות נוספות בתל אביב.

מקבץ ידיעות קולינריות

הנה מספר ידיעות קולינריות וצרכניות שהתקבצו אצלי במייל שאני מפרסמם לאחר שבחנתי ובדקתי ומצאתים ראוים לפרסום.

1. לחמים אורגניים בלחם עינת
את הלחם של קיבוץ עינת אני מכיר מקרוב. גם מדובר באחד המפעלים הגדולים בארץ לייצור לחמים, גם הוא לא רחוק מביתי וגם אנו כמעט כל יום אוכלים מהלחמים שלהם.
נודע לי שעינת תעשיות מזון תייצר סדרת לחמים אורגנים ארוזים חדש בהם לחם כוסמין אורגני, לחם שיפון אורגני חלה ולחמניות כוסמין אורגניים.
הלחמים ישווקו בשלב הראשון בסניפי רשת עדן טבע מרקט במחיר מומלץ לצרכן: כ- 10.99 ₪ לאריזת לחם במשקל 500 גרם.
לםח אורגני של עינת. צילום: יח"צ




2. מכירים את אחווה יצרני הטחינה והחלבה? (אלו שלעיתים אני גם מצלם להם)
אז הנה מוצר חדש ומפתיע: אחווה משיקה מארז חדשני בתחום חטיפי החלוה בישראל:
חטיפי מיני חלוה אחוה אישיים באריזה מהודרת ובשלושה טעמים כשכל חטיף ארוז בנפרד ובצבע שונה. החטיפים ארוזים באריזה מהודרת בגוון זהב, מכיל 18 חטיפים בחלוקה שווה במשקל של 12 גרם לכל אחד לחטיפים בטעם וניל, פולי קקאו ופיסטוק. החטיפים נימוחים בפה, טעימים להפליא ומכילים כ- 50% טחינה גולמית משובחת של אחוה המאפשרת ליהנות גם מערכים תזונתיים בריאותיים ומיטיבי.
מחיר מומלץ לצרכן: 11 – 13 ₪ לאריזת 220 גרם.

חטיפי חלווה חדשים של אחווה. צילום יח"צ



3.  נקניקים, נקניקיות וכל שאר המוצרים הדומים הם מהסוג החביבים עלי. כבר נתתי פה בבלוג שלל של מתכונים ונהנתי מכולם. קורא לפעמים שאני מתעצל להכין משהו בבית, נקניקיות וקבנוסים תמיד מצילים אותי מהרעב.
ליחיעם יש מוצר חדש שאהבתי מהרגע הראשון שנתקלתי בו בסופר והוא קבנוסי ביס קטנטנים: אריזת חטיפי קבנוס קטנים ודקים במיוחד, הנעשה באמצעות טכנולוגיה ייחודית שפותחה ב"מעדני יחיעם", המביאה לצרכן חוויית אכילה חדשה. 
הקבנוס מקורו בנקניק מהמטבח הפולני, העשוי בשר בקר. לרוב משמש הקבנוס לאירוח וטיולים, בעיקר בשל יכולת השימור של הנקניק ללא קירור, ובשל גודלו וצורתו המקלים על נשיאתו. הקבנוס יכול לשמש כחטיף אנרגיה מזין ועתיר חלבון, נפלא כארוחת ביניים ולאכילה מחוץ לבית, בשעות העבודה, בשילוב האימון הגופני וכו'. נשנושי הקבנוס החדשים ישווקו באריזת 125 גרם, מעוצבת ושומרת טריות.

מחיר מומלץ לצרכן: 13.90 ₪ לאריזת 125 גרם.





4. שומרי הכשרות המהודרת, שימו לב. רשת בלאק מוסיפה סניף בכשרות מהדרין בירושלים.
מאז הפך הסניף הירושלמי במלחה של רשת BLACK לכשר בכשרות מהדרין, יש סופסוף מקום גם למקפידים על כשרות מהודרת בבירה.
מסעדת הבלאק היא מסעדת דיינר אמריקאית המספקת תחושה נעימה של קפיצה קטנה לחו"ל. ומהיום מעניקה גם לצרכני המהדרין הזדמנות שווה לטעום את חווית ה- 'Black'.
קראתי בהנאה את ציטוט דבריו של בוקששטר עם הסניף הכשר: "עם השנים אני לומד את להכיר ולאהוב את מוצרי הגלם המהדרין" מסביר צחי, "אני מוצא שאפשרי וכיף להגות איתם אוכל פשוט וטעים. טעמים שכיף לאכול, שמורכבים מחומרי גלם מעולים ופונים לכל מי שמחפש חוויה קולינרית מהנה".
התפריט של Black 'n' Burger כולל מנות עשירות וטעימות עם דגש על בשר איכותי ועסיסי, המבורגרים יוצאי דופן במרקם ובטעם ותפריט קינוחים שעומד באתגר הכשרות בכבוד לצד המון קוקטיילים ובר אלכוהול עשיר.

בלאק במלחה ירושלים. צילום יח"צ

בלאק מלחה ירושלים. צילום יח"צ

כשר בהשגחת OU חלק גלאט מהדרין | קניון מלחה ירושלים, קומה שלישית מתחם המסעדות | 02-6500507


יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

קורן דוג - שדרגו לכם את הנקניקיות

האם נקניקיות זה דבר בריא או לא, זו שאלה שאני מתלבט בה אולי רק פעם אחת בשנה. מצטער עם כל המתחסדים אבל זה טעים.
קורה לא אחת שאני לא מספיק/לא יכול/לא רוצה להכין ארוחת צהריים ולכן לא צריך לעשות הרבה כדי לשים כמה קנקיות בטוסטר בשמן חם.
בטור ה"מפתיע ובריא" של הקווקר במאקו, אני אוהב לחדש ולשלב כל מיני מרכיבים וביניהם הקווקר שהולך ותופס מקום מרתק במטבח שלי.
אחד הדברים המעניינים, שכבר עשינו בבית יותר מפעם אחת, היה הקורן דוג: נקניקיה מצופה בדרך כלל בבלילה שעוברת טיגון בשמן. הנה גרסת הפולנטה והקווקר. טעים וממכר.

קורן דוג בייתי ומשודרג
1 כוס קמח תירס (פולנטה)
1 כוס קווקר
1 ביצה
1 כוס בירה קרה
1 כף חרדל
חבילת נקניקיות הודו מובחרות

הכנה:
מכניסים את הקמח תירס והקווקר למעבד מזון חזק או למוט בלנדר ומפעילים למשך כדקה על מנת להגיע למרקם דק.
מעבירים את הכל לקערת ערבוב ומוסיפים את הביצה, הבירה והחרדל. בוחשים היטב עד לקבלת מרקם חלק ככל האפשר.
חותכים את הנקיקיות לחצי ונועצים בהם קיסם מעץ. מכניסים את הנקניקיות לתוך הקערה ודואגים לכיסוי מלא של הנקניקיות.
לשיטת הטיגון:
מחממים שמן עמוק ומכניסים אליו את הנקניקיות עם הקיסמים. מטגנים לכל צד ומוציאים לספיגת עודפי שמן.
לשיטת התנור:
מוציאים את נקניקיות למניחים אותם על תבנית אפיה מרופדת ומשומנת. מכניסים לתנור 170 מעלות למשך 7 דקות כל צד. לאחר שהופכים צד אחד, מברישים את הצד העליון במעט שמן. מוציאים כשמתקבל צבע זהוב ויפה

מגישים עם חרדל דיז'ון וקטשופ

המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף


יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

קוקלות מזוייפות



כל עדה יש את החמין שלה ואת התוספות המיוחדות האלה שכולם נלחמים עליהם כשהסיר מגיע לשולחן.
לאשכנזים יש את הקישקע שמכינים אותו ממעיים ממולאים והמהדרין, ממלאים אותו בבשר ושומן אווז.
לבני טוניס יש את הקוקלות. לכאורה מדובר בקציצות סולת ששוכבות להם בסיר בשקט בשקט, אבל הקציצות הממזריות האלה מתברר כמתאימות לכל מרק חם ומהביל.
הקוקלות במקור עשויות מסולת בלבד ומקומן כאמור בסיר החמין. אלא שאני, ברוב חוצפתי לא רק שהן לא יושבות בחמין, הן גם גדושות בבשר ושומן כבש והן מוגשות בתוך מרק ירקות.
לטובת האירוע גייסתי את הקוסקוס המוכן ואת לקט הירקות שקיבלתי מהמותג הפרטי של מגה שהפכו לחיות מעבדה לטובת הניסוי שהתברר כמוצלח במיוחד.
אכן חוצפן שכמותי.

מרק לקט ירקות עם קוקלות מזוייפות
מרכיבים:
שקית לקט ירקות לקוסקוס (של מגה)
שקית קוסקוס להכנה מהירה (של מגה)
200 גרם חזה עוף שלם ללא עצמות
200 גרם שומן עוף או שומן כבש
צרור קטן של כוסברה
2 ביצים
3 כפות רוטב צ'ילי מתוק (של מגה)
כף פפריקה
1/2 כפית פלפל שחור
2 כפות שמן זית
2 כוסות ציר עוף (במידה ויש)


הכנה:
קוצצים בסכין את חזה העוף, שומן הכבש והכוסברה לגודל הכי קטן שאפשר. (לעצלים, אפשר לטחון את העוף)
מוסיפים את הביצים וחצי מכמות הקוסקוס המוכן. מערבבים יחד עד לקבלת מרקם שנוח ליצירת קציצות ובמידת הצורך, אפשר להוסיף עוד מהקוסקוס. מוסיפים את התיבול (חצי מכמויות הפפריקה והפלפל השחור ומלח) ויוצרים מעין קציצות גדולות כגודל כדור טניס. מניחים בצלחת ומכניסים למקרר עד להכנה.
מכינים מרק המורכב מלקט הירקות הקפוא. מטגנים שתי כפות שמן זית, מוסיפים את לקט הירקות, מוסיפים 3 כפות רוטב צ'ילי מתוק, פפריקה ופלפל שחור ואם יש בנמצא, 2 כוסות ציר מרק עוף. מכסים במים ומביאים לרתיחה.
מנמיכים את האש לביעבוע קל ומכניסים פנימה לסיר את הקוקלות לסיר. ממשיכים לבשל את המרק כשעה לפחות ואם אפשר, גם למספר שעות, כל המרבה הרי זה משובח.
מגישים בקערית מרק עמוקה. 



יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

קח 3 מזה, 3 מזה ו3 מזה



אחד הדברים המאפיינים את המטבחים האותנטיים, זה הכמויות. לא משנה כמה תנסו להגדיר כמויות בצורה מסודרת, תמיד זה יפול על "קצת מזה וקצת מזה" והתנועה הכי מפוארת שייכת לאותה טריפוליטאית שעושה עם היד תנועה של כמה אצבעות ואומרת "ככה". זה שיש לה יד יותר גדולה מהשכנה שלה, לא משנה כלום כי הן עושות את הכל בדיוק אותו הדבר. 
את המתכון הזה עשיתי למאקו במסגרת הטור המפורסם של הקווקר. הפעם הלכתי בין הטיפות כשאני לא מסתבך עם אף עדה אבל לפתע נתקלתי בתופעת הכמויות של ככה וככה. 
כיוון ששורשי הבישול שלי אינם של קונדיטורים, אני לא מתחבר לעניין הכמויות המדוייקות אלא אוהב את הבישול עם הרגש של "ככה וככה".
כדי בכל זאת לסדר את העניינים, מצאתי משהו לא חדש אבל פרקטי ביותר: הכל כפול 3 או 4 או 5 
הנה מתכון, הכל כפול 3. זה לא מסובך כל כך כשרואים אותו לנגד העיניים
 


פשטידת כרובית וברוקולי

מצרכים:
3 ביצים
3 כפות מיונז
3 כפות שמנת לבישול 15%
3 כפות קווקר
3 כפות קמח תופח
3 כפיות שומשום
300 גרם ברוקולי מפורק לפרחים (כ-2 כוסות)
300 גרם כרובית מפורקת לפרחים (כ-2 כוסות)
3 פטריות יער חתוכות גס


להכנה: 
מכניסים את כל המרכיבים מלבד הברוקולי והכרובית לקערת ערבוב ומאחדים בערבוב קל.
מכניסים את הברוקולי, הכרובית והפטריות ומצפים אותם בתערובת שנוצרה.
משמנים כלי הגשה אישיים (או תבנית טרין/אינגליש קייק ארוכה) בחמאה או שמן צמחי ויוצקים את התערובת לכלים. יש לשים לב למלא בגובה של 1 ס"מ פחות והכי חשוב שלא לעבור את שפת הכלים.
ממלאים תבנית עמוקה במים, שיכסו חצי מגובה הכלי של הפשטידה ומעבירים אליה את הכלים.
מכניסים לתנור חם בחום 180 מעלות למשך כ-25 דקות או עד ההתערובת עולה ומתקבלת צבע זהוב ויפה. 


המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף


יום שני, 7 באוקטובר 2013

מדליוני סינטה עם אטריות אורז, רימונים, קונפי שום וטחינת סלק עם וואסבי


ימים לפני עונת החגים, זכיתי להכין מנה אחת עם שילוב ומפגש טעמים מהמזרח והמזרח הרחוק והרי זה פלא, גם לאחר שעברו להם החגים, המנה, משתלבת יפה עם צבעי החודש, בהגברת המודעות לסרטן השד ובכך אני רואה עצמי כשותף למשימה.
להפתעתי, הטחינה הגיבה בדיוק כמו שרציתי. מצד אחד היא דומננטית בפני עצמה אבל כשמשלבים אותה עם טעמים נוספים, היא נענית לאיחוד ומאפשרת לקבל אליה טעמים נוספים. 

מדליוני סינטה עם אטריות אורז, רימונים, רוביה, קונפי שום וטחינת סלק עם וואסבי
4 מנות
מצרכים:
800 גרם סינטה, חתוך גלילים ארוכים של 200 גרם למנה
כוס טחינה גולמית שומשום מלא של אחוה
כוס רימונים
חבילת איטריות אורז
חופן שעועית ירוקה או לוביה טריה (ככוס)
2 ראשי שום
2 ראשי סלק
כף אבקת ווסאבי

הכנה:
עוטפים את השום והסלקים , כל אחד בנפרד, בנייר כסף, עם כ-3 כפות שמן זית, וחופן מלח גס. מכניסים לתנור בחום 180 מעלות למשך 30 דקות.
חולטים את האיטריות אורז במים רותחים עם כף מלח. מסננים ומעבירים לקערת ערבוב.
צורבים את הנתח סינטה במעט שמן זית, לא יותר מדקה בכל צד. מוציאים ומניחים בצד. מקפיצים את הלוביה באותו מחבת למספר שניות, עד לצריבה קלה ומעבירים לקערת הערבוב.
מוציאים את הסלק והשום ומצננים. את הסלק מקלפים ושוטפים וחותכים לקוביות גסות. יוצקים טחינה גולמית לתוך כלי ערבוב ומוסיפים אותה כמות מים, רצוי שיהיו מים קרים. 
מוסיפים את הסלק, את אבקת הווסאבי וחצי כפית שטוחה מלח. טוחנים את הטחינה היטב (בבלנדר או במוט) עד לקבלת מרקם חלק ובעל צבעים סגולים. 
מפרידים את כל שיני השום ומעבירים לקערת הערבוב הגדולה. פורסים את הסינטה לפרוסות ומוסיפים גם לקערה. מתבלים במעט שמן זית ומלח ומערבבים בעדינות. מעבירים לכלי הגשה אישיים ויוצקים את הטחינה מעל למנה ומגישים.