יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

חתיכת קלופס

אני חושב שזהו. לפי היומן שלי, עד לפסח שתודה לאל נדחה בחודש נוסף, אין יותר התקלות של חגים ואין יותר אירועים שתוקעים לי את כל הדודות מול הפרצוף שלי. 
לפי החשבון שלי, זה יקרה עוד 197 ימים של שקט ושלווה, לא כולל אירועים פרטיים וחגים שאמורים להיות קלילים ונוחים (חנוכה, פורים וכדומה). 
עשיתי גם חישוב כמה מתכונים בממוצע זה יביא וזה לא מעט כלל וכלל אז יללה לעבודה. 
את המתכון הבא העלתי בערב חג של ראש השנה. זה היה מאוד משעשע לראות את התגובות של כל אלו שהתברר שאכלו בימיהם קלפוס לפחות פעם אחת או פעמיים. לחלק זה השיב את הילדות לאחור ולחלק, זה היה חידוש. כן, גם אצלינו היה בבית קלופס, שהוכן בצורה קצת שונה. ללא הביצים ובוודאי ללא התוספת שלי לסיפור, הראגו. אבל בסופו ל דבר, הבסיס אותו דבר. 

קלופס עם ראגו של ירקות שורש

מנה שמגישים אותה קרירה ולכן ניתן להכינה מבעוד יום ולאחסנה במקרר עד להגשה.

זמן הכנה: 15 דקות
זמן בישול: 20 דקות
כמות לכ-6 סועדים

למתכון זה יש להשתמש בתבנית טרין או אינגליש קייק באורך כ-25 ס"מ.
מצרכים
500 גרם בשר טחון מסוג איכותי (צואר, צלעות)
1/2 כוס קווקר
1 בצל קצוץ דק
2 שיני שום קצוצות
3 ביצים קשות ללא הקליפה

לראגו
2 בצלים לבנים קצוצים
2 גזרים מקולפים חתוכים לקוביות
1 בטטה חתוכה לקוביות
1 כוס יין אדום
חופן עלי טימין

להכנה:
בשלב הראשון נכין את הראגו הדורש משך בישול ממושך.
להכנת הראגו, מכניסים את הבצל לסיר ומטגנים עד לשקיפות. מוסיפים את הגזר ואת הבטטה וממשיכים לטגן מעט לצריבה קלה של כל המרכיבים. מוסיפים את היין ומעט מים עד לכיסוי מלא. מביאים לרתיחה עדינה ומבשלים במשך כל זמן ההכנה.
מרפדים את התבנית בנייר אפיה משומן. מערבבים את חומרי הקלופס (הבשר, קווקר, בצל והשום) יחד לתערובת אחידה ומתבלים במלח פלפל לפי הטעם. מניחים שכבה דקה של כ-1 ס"מ בבסיס בתבנית ומניחים את הביצים לאורך בשורה אחד אחרי השני.
ממשיכים לשים את שאר התערובת בין הביצים עד למילוי מלא. מיישרים את הגובה ומכניסים לתנור בחום 180 מעלות למשך כ-20 דקות.
מוציאים את הקלופס מהתנור ומצננים אותו (הגשה של הקלופס כשהוא חם, עלולה לגרום להתפוררות המנה)
פורסים פרוסות לפי מספר הסועדים ומגישים את הראגו כתוספת. 


המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף

יום שלישי, 24 בספטמבר 2013

פרג'י - הנקודה שלי ביפו

לאחרונה יש לי משיכה למטבח הטריפוליטאי. אני לא יכול להסביר את העניין ואני לא מחפש אשמים אבל מידי פעם אני מוצא עצמי חוטא ומחטיא את בני בייתי בנסיונות של מאכלים טריפוליטאים טעימים, תוך שאני מתעלל בהם והופך אותם למתכונים קצת שונים/משודרגים.
לפני כמה ימים, השתתפתי בצילומים לסדרה חדשה בערוץ 10 שתשודר מתישהו בחודשי החורף והלוקיישן הנבחר היה מסעדה טריפוליטאית ביפו. (אל תשאלו למה, אני לא מגלה אבל אוכל רק להדליף שהולך להיות מאוד מעניין מסקרן)
למיטב זכרוני, זכרתי שיש שתיים כאלו. אחת מאוד ידועה ומתויירת, והשניה, מסיבות לא ברורות לי כלל וכלל, לא די שלא ביקרתי בה, גם דילגתי עליה בלי לקחת אחריות למעשי.
תודות לצילומי הסדרה, עשיתי תיקון והנה ביקרתי בה, במסעדת פרג'י.
אז בינות לסמטאות יפו, ברחוב פנחס בן יאיר 8, ממש מאחורי הרחובות הסואנים של הבסטות הפשפשים, נמצאת מאז 1956 מסעדת פרג'י.
כבר מהכניסה למסעדה, מרגישים את הריח התבשילים העולה מהפתיליות הישנות. המבואה נראית כמסעדת פועלים רגילה בלי גינונים וחידושים אבל די במעבר לתוך אזור הסועדים כדי לראות שאנו נמצאים במקום בעל קירות חשופים שניתן לראות היטב את הלבנים העתיקים ממנו בנוי המקום. התקרות הגבוהות נותנות הרגשה נעימה ואור חצי סתווי פורץ פנימה ומשרה אוירה נעימה.
ישבתי יחד עם עוד שלושה בלוגרים נוספים ובחנו מקרוב את התפריט. (תאמינו לי, 4 בלוגרי אוכל רבים, זה לא קל. אנחנו מסוגלים לאכול גם את השולחן והמלצרית)
מכיוון שלכל מנה יש להצמיד מילון והסבר מפורט, בחרנו להזמין הכל מהכל, כשאנו טועמים כולנו מצלחות מרכזיות. רק חשוב לי לציין כי בדרך כלל אין נהוג כך בפרג'י אם כי, המחירים המפתיעים יאפשרו לכם להזמין הכל, כל עוד יש לכם מקום בבטן.
כבר על ההתחלה, נחתו על השולחן מבחר לא גדול של סלטי פתיחה, עם ככר לחם פרוס גס, כמו שאבי היה נוהג לפרוס (בעובי של 3 אצבעות) והם שנתנו את האות לכניסת המנות האחרות.
לאט לאט החלו המנות לזרום. מפרום (חצאי תפוחי אדמה עם בשר טחון, ברוטב אדום), חריימה (דג ברוטב אדום), מסרן (מעי ממולא, ברוטב אדום), מנגול (תבשיל בשר ושעועית, נחשו באיזה רוטב? אדום כמובן), קציצות בשר עם במיה (ברוטב אדום) וגולת הכותרת שלנו, הדובדבן שבקצפת: קוקלות (חכו, בקרוב אעלה מתכון חצוף ומשודרג בעקבות ההשראה של ההנאה מהקוקלות האלה)
בגדול, כמויות הצבע האדום, מצדיקות את המנות ואת הטעמים, גם אם הם טובלים בשמן. כמובן שאוכל כזה הוא אינו מדוייק, והרי ידוע שהמידות והכמויות של המתכונים הם "ככה וככה" ואני אומר זאת למרות שהיינו בטוחים כי מאחורי הסירים נמצאת טריפוליטאית בת 90, ולהפתעתנו היתה זו זיוה, הבת של פרג'י, שלקחה על עצמה את בישולי המסעדה, ואכן התברר שיש לה יד טובה שלא פוחתת טריפוליטאית ותיקה. 
גם הקינוח לא השאיר אותנו רגועים. שני קינוחים נחתו על השולחן: עוגת ספרא - עוגת סולת בעלת טעמים מאוד מסקרנים והנסיך של הקינוחים, הלוא הוא המלבי שהיה אחד הטעימים שיצא לי אי פעם לטעום והוא עוד פרווה.

פרג'י היא יותר ממסעדת פועלים, למרות שהמחירים לא רחוקים מזה. אפשר לכנותה בתור המסעדה היחידה באזור יפו המתויירת שהיא אינה מלכודת תיירים או כזו שתתאכזבו ממנה שלא קיבלתם תמורה לכספכם.
אם אתם לא בדיאטה, זה המקום. שבו לכם בהנאה, תזמינו הכל מהכל, ולא לשכוח את הקוקולות הטעימות.

פרג'י
רחוב פנחס בן יאיר 8, יפו
כשר


יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

פילה עוף צרובים עם ברוקולי בטמפורה עם ערמונים ואפונה



מנת סלט שווה במיוחד שאפשר לקחת אותה לעבודה, לארוז אותה לפיקניק, להכין אותה כשרוצים קצת דיאטה. בקיצור, יופי של אוכל.
לא רק שנהנתי להכין את הסלט, אלא גם ישבנו עליו וללא ספק, הוא היה לנו טעים ומזין. 
פילה עוף צרובים עם ברוקולי בטמפורה עם ערמונים ואפונה 
זמן הכנה: 30 דקות
זמן עבודה: 15 דקות

מצרכים:
ברוקולי מפורק לפרחים
400 גרם פילה עוף (החלק שנמצא בין חזות העוף שהוא העסיסי והטעים מבין חלקי החזה)
כוס אפונה קפואה חלוטה במים חמים
כוס ערמונים קלופים מוכנים לאכילה
פלפל צילי
כוס קמח לבן
כוס קווקר שלם
כוס בירה
ביצה אחת
כף חרדל
שמן לטיגון
אורז לבן עגול מבושל מוכן לאכילה
לתיבול: 2 כפות רוטב סויה איכותי. כף רוטב צ'ילי מתוק, כף סירופ מייפל,

הכנה:
מתבלים את הפילה עוף בפלפל, פפריקה ומעט מלח. מחממים מחבת פסים ללא שמן וצורבים את העוף משני צדדיו אבל להקפיד שלא יתייבש יתר על המידה ומניחים בצד.
מכינים את הטמפורה המורכבת מהקמח, החרדל, הבירה והביצה. טורפים את הכל יחד עד לקבלת בלילה חלקה ומעט סמיכה. ניתן לתקן את הסמיכות על ידי הוספת קמח בהתאם. מחממים שמן עמוק לטיגון ומכינים את השיבולת שועל בצד בצלחת שטוחה. טובלים את ראש הברוקולי בטמפורה, מנערים מעט כדי לנער את עודפי הבלילה. מניחים את ראש הברוקולי על השיבולת שועל שידבקו בברוקולי ומכניסים לשמן עמוק חם לטיגון מהיר עד שמתקבל צבע זהוב.
מוציאים וסופגים עודפי שמן.
קוצצים את הפלפל צילי ומרכיבים את הסלט על האורז הלבן כשיש בו את כל המרכיבים ( חזה עוף, הברוקולי המטוגן, האפונה, הערמונים והפלפל צ'ילי)
מערבבים את מרכיבי התיבול, יוצקים מעל הכל ומגישים. 

המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור במצורף


יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

טי-טיים - אחלה כיבוד לסוכה

כבכל שנה, גם השנה הסוכה שלנו תהיה מוקד לאירוח של חברים וקרובי משפחה שמשום מה לא מצאו את הסוכה הפרטית שלהם. זה בסדר, אנחנו אוהבים לארח ואוהבים אורחים אלא שחג סוכות הוא החג האחרון בטרילוגיית החגים של חודש תשרי (ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות) ואני חסר סבלנות עד שיסתיים לו החודש ונתפנה לאירועים הבאים בלוח השנה. האורחים באמת שאינם אשמים.
לשם כך, אני ממציא ארוחות שיקלו עלי את האירוח, שיהיו מוכנים מראש לשליפה מהירה ואם אפשר, שיתנו סימן מובהק כי מה שעל השולחן, זה מה שיקבלו או המילים של האינטרנט
WYSIWYG What you see is what you get.
וזה בדיוק מסתדר לי עם תה מנחה אנגלי טיפוסי.
עד לא מזמן, כשהייתי נודד לפגישות עסקיות בבריטניה, אהבתי את שלושת המילים TEA FOR TWO שסימלו למעשה שתי כוסות תה זעירות עם ביסקוויט קינמון קטנטן. אם זו היתה פגישה בעלת משמעות רצינית, וקיים סיכוי כי תניב עסקה יפה, כבר התפרענו ועברנו ל-TEA TIME או בשם אחר TEA MEAL שהיתה מוגשת עם סט כלים מפורצלן סיני יוקרתי ומבחר של צלוחיות קטנטנות על מגדל קומות של צלחות גדולות עם ריבה וחמאה. לכאורה אוכלים הרבה אבל רק בטעימות.
הבריטים מתים על התה מנחה. מנות זעירות קטנטנות, עם ביסים קטנטנים כשהזרת מונפת כלפי מעלה ונושא השיחה הוא בדרך כלל הקרירט של אתמול או מה לבשה הנסיכה שלשום.
האמת, זה מתאים לי ככפפה לחג הסוכות, עד לאורח הבא.
הצעת הגשה: פריכיות פולנטה עם סלמון מעושן או עם חציל סביח

פריכיות של פולנטה וקווקר שמתאימות לכל אירוח

מצרכים להכנת 15 יחידות
1 כוס קמח תירס פולנטה
1 כוס קווקר 
2 ביצים
שקית אבקת אפיה
1/4 כוס שמן 
כוסברה קצוצה 
אפשר להוסיף 2 כפות גדושות גבינה לבנה

הכנה:
מעבירים את כל המרכיבים יחד לקערת ערבוב גדולה ומערבבים האמצעות הידיים עד שכל המרכיבים מתאחדים. 
כדאי לשים לב לטעות נפוצה בה הפולנטה "שותה" את כל השמן ומתקבל הרושם כי התערובת יבשה. אפשר תמיד להוסיף עוד קצת מים אבל אין צורך להוסיף שמן מעבר לכמות שבמתכון. 
לוקחים תבנית מאפינס מסיליקון (או תבנית מתכת ואז יש לשים מנג'טים). יוצרים כדורים קטנים בגודל של כ-חצי ביצה. משטחים את הכדור בתבנית במאפינס ומכניסים לתנור חם בחום 180 מעלות למשך כ-20 דקות. 
מוציאים ומקררים עד להגשה. 
אפשר להגיש עם ממרחים שונים, דגים מעושנים, סלטים מתוצרת הבית ועוד. 

חג שמח!!

יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

אספרנסה - אגדה של מקום

כמה פעמים יצא לכם להיות מעורבים בהכנת המרכיבים למנה שלכם במסעדה?
בודדים המקרים בהם הסועדים עצמם קוטפים להם את התבלינים שהם אוהבים מערוגות תבלינים טריים או מלקטים חליטות תה שונות הגדלות במסעדה.
בירושלים יש מקום כזה. קוראים לו אספרנסה.
הזדמן לי להגיע לאספרנסה, לראות במו עיני את האגדה הקולינרית החדשה של השף משה בסון הירושלמי.
את משה בסון (השף והצמה הארוכה) הכרתי קודם. יצא לי כמה פעמים לראות אותו הופך סירים כמיטב המסורת במסעדת אקליפטוס במיקומה הקודם בכיכר ספרא ולהפתעתי, היה מקום נוסף שהיה בניהולו בשם "כרמי העיר" שהתברר שהיה כבית תמחוי. אלא שלא היה זה בית תמחוי רגיל כי אם מסעדה לכל דבר שבה כל אחד שילם במיטב יכולתו. לדבריו של בסון, היו כאלה ששילמו 100 דולר למנה, והיו גם כאלה ששלשלו לקופת המסעדה רק 5 שקלים. ואני לתדהמתי זכרתי כי לקחתי למסעדה זו אורחים שהגיעו אלי מחו"ל וביקשו אוכל ישראלי - ירושלמי כדוגמת מסעדת פועלים ואני זוכר היטב את הנאתם בארוחה.
בסון ידוע כחוקר אוכל תנכי. יש הקוראים לו "הארכיאולוג של האוכל הישראלי" או כפי שמצאתי ציטוט טוב יותר שמאפיין את בסון בתאור הכי מדוייק שיש: "מה שעשה בן יהודה לשפה העברית, עושה משה בסון למטבח התנכ"י".
הוא בקיא במיטב תבליני הארץ הצומחים דרך פרא בהרי ירושלים. תוך שאנו מכירים ולוחצים ידיים, אני מבחין כשבכיסו צרור תבלינים קטנטן והוא ממשש בידו כשם שיוצאי המזרח מסובבים את המסבחה, על מנת שתצא הארומה מהעלים. כאיה לחביבם של התבלינים, תוך כדי שיחתנו, הוא קם לרגע ובוחן ערוגת פלפלים סגלגלים.
סודה של אספרנסה החל במרפסת שהיתה ממוקמת מעל למסעדת האקליפטוס של בסון. באותה גינה ומרפסת הוא היה מגדל לו את התבלינים שהשתמש בהם במסעדה, עד שלאט לאט החלו לחמוק לשם הסועדים הקבועים שרצו לשבת בבריזה שבגינת התבלינים כשהם פותחים שם את הארוחה עם כוס יין או מסיימים אותה עם הקינוח.
מאוד אהבתי לראות את המלצרים כשהם תוך כדי עבודתם, אוחזים בידם במשפך גינה ומשקים את התבלינים למען לא תייבש אותם השמש הקופחת, מראה על חיבור אמיתי למקום ולאוירה. 
התפריט של אספרנסה, כיאה לרומנסרה ספרדית, הינו תפריט המבוסס על טעמי ירושלים ומתובל בגידולי המקום. מבחר הטעימות שקיבלתי, היה מדגם מייצג של חגיגת טעמים קסומה שכללו חציל שרוף על האש עם טחינה, יוגורט ורימונים (בדרך כלל איני מחסל את החציל אלא שהפעם הטעמים היו כה עדינים ורכים עד שלא ריחמתי ואכלתי את כולו), אחת ממנות הדגל, ניוקי סלק ממולא בגבינת קממבר ופיסטוקים עם חמאת מרווה. מנה מטורפת בטעמיה. הניוקי הכי טעים להם זכיתי מאודי ופטריות ממולאות בכל טוב.
המרפסת פתוחה לכל. המסעדה נמצאת במתחם חוצות היוצר, כשהיא נחבית בין הצירים הראשיים של ירושלים, בינות חומות ירושלים, מגדל דוד ופארק טדי החדש. מצד אחד אתם במקום הכי מרכזי של ירושלים, צופים על הכל, ומהצד השני, יש לכם פינת חמד שקטנה ונעימה, טובלת בירוק ריחני ונעים.
אני לא יודע כמה יצא לכם אבל אם תצליחו לתפוס את השף משה בסון לשבת עמכם כשאתם סועדים באספרנסה, תזכו כמוני לשמוע סיפורי ירושלים עתיקים, לספוג את אוירת התבלינים וגם ללמוד דבר או שניים באוכל תנכ"י אמיתי.
בעודנו יושבים, צוות הטבחים שלו ואני, ואנו לוגמים בהנאה את סיפורי ירושלים העתיקים שלו, גילה האיש כי הוא חובב דגים מלוחים והרי כך הנה הוא ישר נפל לי לידי כשגיליתי לו על אחד מתחביבי, לכבוש דגים. 
בזמן שהוא לא באקליפטוס או אספרנסה, בסון, שהוא אולי אבי אבות במייסדים של סיורי השוק בירושלים, מקיים גם סיורי תבלינים ועשבים בין ההרים. הוא מלמד קבוצות, אנשים פרטיים ושאר סקרנים את סודות התבלינים והוא מתבל את מילותיו בטעימות לרוב ממבחר האוכל הירושלמי הותיק. אין ספק שאצטרף אליו לסיור הבא. בטרם קמתי ממושבי, הפנה אלי בסון את אצבעו שהוא משביע אותי "בפעם הבאה שאתה בירושלים, תגיע אלי עם צנצנת דגים"
בימים אלה יש קופון של גרופון לארוחת בוקר מיוחדת מאוד באספרנסה. כדאי לכם להזמין.

האקליפטוס חטיבת ירושלים 14
חוצות היוצר.ירושלים
חניה חינם - רח' דרור אליאל 4 טל 02-6244-331
dining@the-eucalyptus.com 
ראשון עד חמישי 17:00-23:00
שישי סגור
שבת חצי שעה מצאת שבת-23:00
כשר






יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

חזל"ש זמני - כבדי עוף עם ניוקי


יום אחד הלכנו כמה חברים לאכול עסקית באיזו מסעדה. לאחר עיון בתפריט, הזמנתי רק אני כבד עוף כשכל שאר החברים הזמינו נתחי בשר גדולים. 
המלצר חסר שוב ושאל האם אני רוצה לשנות את ההזמנה שלי מכיוון שהשף לא מבין אין גברבר שכמותי מזמין עוף ("עוף זה לבחורות"). 
לא עזרו תחינותי והסברתי לצוות המסעדה שמה לעשות, לעיתים אני מעדיף את הכבד שהוא אחד החלקים האהובים עלי ביותר, לא חשוב באיזו תצורה. 
את המתכון הזה הכנתי לאתר אוכל טוב של מאקו ולא תיארתי לעצמי שהוא ישוב ויעלה אצלינו בשנית בשולחן בבית. מתברר שכשמשהו מצליח, כדאי לחזור ולשחזר אותו. 
ניוקי הינו מאכל קלאסי מאוד. עדין ובעל מרקם המקבל טעמים משאר המרכיבים שבצלחת. זה בדיוק התאים לי שיש מה שסופג של הטעמים של הכבד והפוך את הכל לחגיגת טעמים.
 

ניוקי כבד עוף
מצרכים:
500 גרם כבד עוף, נקי מגידים ומופרד לאונות.
2 בצלים לבנים, פרוסים לטבעות דקות
1/2 כוס יין פורט (לבישול)
שמן זית לטיגון

מצרכים לניוקי:
750 גרם תפוחי אדמה קלופים ושטופים
1/2 כוס קווקר + 1/4 כוס ללישה
1 חלמון
מלח
3 כפות שמן זית
כף עלי אורגנו מופרדים מענפים

הכנה:
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפה עד לריכוך מלא. מכניסים את תפוחי האדמה עם הקליפה לתבנית מרופדת בנייר אפיה ומכניסים לתנור בחום 120 מעלות לייבוש המים למשך 20 דקות.
מרסקים את הקווקר בעזרת מעבד מזון או מוט בלנדר עד לקבלת מרקם דק.
מוציאים את התפוחי אדמה מהתנור, קולפים ומועכים לקבלת פירה דק. מוסיפים את שאר המרכיבים (חלמון הביצה, מלח, 1/2 כוס קווקר טחון, שמן זית, עלי אורגנו) ולשים עד לקבלת בצק נעים להכנת הניוקי. לשים ויוצרים מהבצק רצועות בעובי של כ-1-2 ס"מ ובעזרת סכין חותכים לקוביות קטנות שאותן מעבירים למשטח מקומח בקווקר טחון (1/4 כוס מרשימת המרכיבים).
מרתיחים סיר מים ביחס של כף מלח לליטר מים. כשהמים רותחים, מנמיכים את האש לבעבוע קל ומכניסים את הניוקי למים. מבשלים עד שהם צפים + 1/2 דקת בישול נוספת. מוציאים ומסננים.
להכנת הכבד, (לנוהגים מטעמי כשרות, תחילה יש לצרוב את הכבד לפי הנחיות הכשרות), מחממים מחבת שטוחה עם מעט שמן זית. מטגנים את רצועות הבצל עד לשקיפות. מוסיפים את הכבדים ומטגנים מכל צד עד לקבלת צבע צרוב. מוסיפים 1/2 כוס יין אדום, מלהיטים את המחבת לשריפת האלכוהול ומוסיפים את הניוקי. נותנים לכל הטעמים להיספג בניוקי. מוציאים ומגישים.

המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

צדיקים (פוסט יום כיפור וברור שיש גם אוכל)

רבי ברוקא שהיה מחכמי-התלמוד, היה איש חסיד ורב-פעלים והיה עוסק בתורה ובמצוות ועובד את קונו בכל עת.  אליהו התשבי היה בא אליו בכל פעם ומשׂיח עמו בארחות חיים וחסד. פעם הלך הרב בשוק ובא אליהו לקראתו, והוא ממהר לדרכו. ניגש אליו ברוקא וישאלהו: היש בשוק הזה בן-אדם, שזכה לחלק בגן-עדן? הביט אליהו אנה ואנה ויאמר: אין אף אחד בכל ההמון מסביב לנו, אשר עשה מימיו דבר טוב מיוחד.
עודם ניצבים יחד, והנה איש אחד עובר עליהם והוא לבוש מנעלים שחורים, שלא כמנהג היהודים, וטליתו אינה מצויצת. אמר אליהו לברוקא: האיש הזה הוא מיורשי גן-עדן!
לקח הרב רשות מאליהו ורץ אחרי הזר, השיגהו בדרך ואמר לו: אַל ירע בעיניך על אשר אעכבך; הגד-נא לי, מי אתה ומה מעשיך?
השיבו האיש ואמר: שומר בית-האסורים אנכי, ואני עושה את מלאכתי באמונה כפקודת המלך עלי.
אמר לו הרב: בעת תוּבאנה נשים לבית-הסוהר, איך תתנהג עמהן?
אמר השומר: אני משגיח על זה, להושיבן בחדר מיוחד, מגין עליהן ואינני נותן לאנשים לנגוע בהן.
עזבו ברוקא ואמר: כמה גדולים מעשיו של זה.
הוא חזר לשוק, והנה אליהו הנביא בא שוב לקראתו. עמד לשיח אתו.
עברו עליהם שני אנשים פשוטים.  אמר אליהו לרב: גם אלה הם בני עולם הבא!
אמר ברוקא לאליהו: מה מעשיהם של אלה?
אמר החוזה: אנשים בעלי-חדוָה המה, וזה דרכם לבקר כל איש נעצב ומר-נפש והם מנחמים אותו ומדבּרים על לבּו; ינצו אנשים בשכנותם, לא יזוזו מהם, עד כי ישלימו ביניהם.
אמר בּרוקא: אם בכך נוחלים עולם חיי-עולם, אלך ואעשה כמוהם!
(ציטוט מתוך פרוייקט בן יהודה)

אז את פרויקט כרובית אתם כבר מכירים וכמה היללתי ושיבחתי אותו בעבר. להיות חלק מהפרוייקט הזה שהוא כולו נתינה, הוא זה שמרומם את הנפש ומאפשר לי להתחיל את השנה החדשה עם הרגשה טובה בלב.
אני רוצה לספר על אחרים, אלו שהיו מאחורי הקלעים שנתנו לי וסייעו בידי לקחת חלק בפרוייקט זה בערב ראש השנה האחרון.
אין אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל כיוון שאני כותב זאת ואין הם בפני, אני מרשה לעצמי. 
הכירו את מקס, הכירו את חיימי ואמרו יפה שלום למטילדה.
כשלקחתי על עצמי להכין את כמויות האוכל למבצע של ראש השנה הנוכחי, שמעתי אנחה של כזה אוי מכיוון זוגתי. בשנה שעברה, תוך כדי ההכנות לליל הסדר, העמדתי את שלושת בנותי והכנו היחד כמויות אדירות של אוכל לנזקקים, ניצולי שואה עריריים ועוד כאלה שלא שפר מזלם.
לא ויתרתי לעצמי, התחלתי את ההכנות לחג כמה ימים לפני כן, (הודות לסוויד שלקחתי מתותי) וכך פיניתי לעצמי כמה שעות לטובת העניין. בתחילה חיפשתי מקום שבו נוכל לעבוד בצורה יותר נאותה ומכובדת וגם חיפשתי ידיים עובדות. 
את חיימי אני מכיר כבר כמה שנים. אנחנו גרים בסמוך אחד לשני. לא הייתי צריך לחכות הרבה ומיד לאחר שהעלתי סטטוס בפייסבוק "דרושים בשלנים" ומיד התייצב חיימי לעבודה. הוא בא עם כל הכוח, עם כל המרץ ותקתק עבודה ראויה לשמה. תודה חיימי. שנזכה לעוד שנים רבות ואירועים שכאלה.
זהו חיימי
את מקס לא הכרתי קודם. הגעתי אליו תודות לאליחנן מלכיאור שבא מאותה עיר שבאתי אני, ובהמלצתו פניתי אליו. כשמקס שאל אותי לשם מה מטרת הפרוייקט, הוא לא היסס ומייד צירף את עצמו ליום הבישולים. למקס יש חזות שונה מליבו. מבחוץ הוא נראה קשוח (כמה זמן עבר עד שהוצאתי ממנו חיוך דל) אבל מבפנים הוא רך כחמאה. רוח ההתנדבות שבו, הזרימה את האדרנלין במטבח.
זהו מקס
מקס וחיימי התייצבו ב-3 לפנות בוקר, הפשילו שרוולים, השחיזו סכינים, וביחד במשך יום שלם הוצאנו תחת ידינו 1500 קציצות מפוארות שחולקו במנות אישיות, יחד עם מעל ל-200 קילוגרם של ירקות אנטיפסטי בתנור. (אני הייתי אחראי על צוות הווי ובידור והייתי עסוק הענייני האריזות)
מכדררים ולא כדורסל
כמעט מוכן, נשאר רק לטעום
ועכשיו לאכסניה: מטילדה בר.
יתכן מאוד שביום יום לא הייתי רואה עצמי מגיע למטילדה בר. לאחר שיחת טלפון עם גרי, מנהל המקום (תודה לך זן אור), מיד הבנתי שיש איש אמיתי בעל לב רחב שמוכן לתת את הכל להצלחת הפרוייקט.
גרי העמיד לרשותנו מטבח שלם, מצוייד בכל האביזרים הדרושים לבישולים שלנו.
תמונות יח"צ זן-אור
תוך מספר דקות, הוכשר המטבח בצורה זריזה וניגשנו לעבודה. חיימי הכין את תערובת הבשרים וכידרר קציצות נאות לתפארת. מקס קיבל מינוי להיות השף של האירוע והיה אחראי על ההכנה ופיקד על כולם ביד רמה. (חכה מקס, אם לא שמת לב, יש לך כבר צו 8 לחגים הבאים ולא משנה לי איפה תהיה, פה או שם)
גם גרי, האיש והמטילדה, לא נשאר חסר כל, ובשעות שבהם כמעט ונשברנו, הפשיל את שרווליו והצטרף לצוות שסייע לנו.
תמונות יח"צ: זן-אור
תודה גם לתותי בן איתי,הלא היא מהבלוג ללקק את התות, שלא די בתרומתה לסוויד שהכנתי איתו מבעוד מועד את ארוחות החג, לאחר עוד יום העבודה שלה הצטרפה גם היא לנתנה יד לאקורד הסיום.
בשעה טובה, הגיעו השליחים ואספו את התוצרת עליה עמלנו והסיעו את כל הכבודה לשולחנם של מי שזקוק להם.

אז אם אזכה יום אחד להגיע לגן עדן, דעו לכם שאלו הם האנשים שארצה אותם שיהיו לידי.

יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

מה המשותף לכורדים, לעירקים ולפידל קסטרו


את הקובה שאני הכי אוהב, אני טועם במסעדות הפועלים של אור יהודה. 
אור יהודה, אחד המעוזים הכי ראויים להקרא מקום של אוכל אמיתי, בלי גינונים ובלי טקסים. מקומות וותיקים עם ריח של עליה שנשמרה שנים, מכל המדינות שבאזורנו. 
אין זה פוסט על מקומות ספציפיים באור יהודה אבל זה משהו לחימום הקנה, שאומר שבקרוב אבקר שם ואף אצלם כדי להביא לכם דוגמיות אמיתיות. 
מכיוון שאנו בארץ של מיזוגים ושילוב של טעמים, הנה שילוב בין שני סוגי הקובות הכי נפוצות בעולם: קובה סלק וקובה דלעת. יתכן מאוד שאני חוצה גבולות, עובר עבירות, או אף מרגיז כמה שהם קובולוגים, אבל זאת הקובה שלי. 
יללה שיהיה בתיאבון 

קובה סלק ודלעת במילוי בשר טלה
מצרכים:
לבצק הקובה:
1 כוס בורגול
1 כוס סולת
1 כוס קווקר
1 כף מלח

למילוי:
1/2 ק"ג בשר טלה טחון גס.
1/2 כוס בצל מטוגן קצוץ.
1 כף כוסברה קצוצה
1 כפית חוויג' למרק
פלפל מלח לפי הטעם

למרק:
3 סלקים בינוניים, שטופים וחתוכים לקוביות
200 גרם דלעת נקיה מגרעינים וקליפה, חתוכים לקוביות
מיץ מלימון שלם
1 כפות סוכר
מלח פלפל
1 כוס ציר מרק בשר
צרור של עשבי תיבול (סלרי, כוסברה)

שלבי ההכנה: 
 להכנת הבצק:
טוחנים את הקווקר במעבד מזון בלהב מתכת או מרסקים בעזרת מוט בלנדר במהירות הגבוהה ביותר.
מעבירים את כל המרכיבים של הבצק לקערה, מערבבים, שוטפים במים ומסננים. ממלאים שוב מים עד לכיסוי מלא להשריה של כ-20 דקות. מסננים שוב ומחכים שהמילוי יתקרר

להכנת המילוי:
משתמשים במחבת שטוחה ככל האפשר. מחממים בחום גבוה ומוסיפים את הבשר ואת התבלינים ומטגנים קלות לסגירה של הבשר, עד לקבלת צבע אפור.
מוסיפים את הבצל המטוגן ואת הכוסברה, מערבבים ומקררים ככל שניתן.

להכנת המרק:
מחממים מעט שמן זית ומכניסים את קוביות הסלק והדלעת. מוסיפים את כל התבלינים ומערבבים. מוסיפים מים ואת הציר ומביאים לרתיחה וממשיכים לבשל על אש בינונית במשך חצי שעה נוספת.

להכנת הקובה, כדאי לעבוד עם ידיים לחות. לוקחים כמות של כביצה קטנה ביד ומגלגלים. יוצרים גומה ומגדילים אותה לאט לאט את הפתח עד שניתן למלא את התוכן במילוי של ככפית מלאה.
מוסיפים את המילוי ומתחילים לסגור קצוות כדי לעטוף את כל המילוי עד שהוא מתכסה כולו. שמים את הכדור עם המילוי בצד וממשיכים הלאה עד להשלמת כל הכדורים.
ברגע שעוברת חצי שעה מרתיחת המרק, מנמיכים את האש ומכניסים את הקובות בזהירות לתוך הסיר, אחד אחד מבלי שהן נוגעות אחת בשניה. ממשיכים לבשל עוד 45 דקות בקירוב והמרק קובה מוכן.
מוציאים ומגישים. 

המתכון פורסם לראשונה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף

יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

שנה טובה

בפרוס השנה החדשה, קבלו את ברכתי שכבר הפכה למסורת
מאחל לכם שלל של ברכות, לפחות את כל מה שאתם מאחלים לעצמכם.
נתראה בשנה הבאה
מאיר

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

ארוחת ילדים לראש השנה.

בארוחת החג שלנו, אני נדרש לדאוג לכולם. מה זה אומר כולם? לגלוטניסטים, לילדים, ללא עצמות, ללא ציליאק, ללא סוכר, עוד מעט זה יהיה גם ללא אוכל.
כדי לרצות את כולם, אני מגוון ויהיו כמה וכמה מנות שעונות על חלק מהדרישות. בסוף, כל אחד יאכל את מה שהוא רוצה. עדיף כך מאשר לשים דגל בגודל החומה הסינית עם פירוט מה כל דבר מכיל.

הנה מתכון סבבה לגמרי. הוא ללא עצמות, מתאים לילדים ויש בו קווקר שאותו גיליתי בעקבות הטור במאקו  שתאמינו לי יש לו סגולות מצויינות.


פרגיות במילוי אורז עם קווקר, פיסטוקים וצימוקים.


מצרכים: (ל-4 מנות)
4 יחידות ירכיים עוף עם העור וללא העצמות (פרגיות עם עור)
1 כוס אורז
1/2 כוס קווקר שיבולת שועל
1/4 כוס פיסטוקים מקולפים שבורים
1/4 כוס צימוקים בהירים
1 בצל קצוץ דק
4 כפות רוטב טריאקי
שומשום לבן/שחור








הכנה:
מבקשים מהקצב שיפרק את הירכיים מהעצמות. משטחים את הנתחים על משטח עבודה ואם צריך מומלץ לחבוט עם פטיש שניצלים
בסיר קטן מאדים את הבצל עם מעט שמן זית. מוסיפים את האורז, הפיסטוקים והצימוקים ומערבבים למשך כדקה. מוסיפים את השיבולת שועל וממשיכים לערבב לדקה נוספת ומוסיפים כוס וחצי מים. מתבלים במעט מלח לפי הטעם ומביאים לרתיחה עדינה.
לאחר הרתיחה, מכבים את האש ומשאירים את הסיר מכוסה.
משטחים את נתח הבשר כשהעור כלפי מטה ומניחים עליו כמות של כ-חצי כוס מהתערובת. סוגרים את פינות הנתח היטב ומעבירים את הכל לכלי הגשה חסין אש שרופד בנייר אפיה כשהעור כלפי מעלה.

מברישים את המנה עם הרוטב טריאקי ומפזרים מעל שומשום לקישוט.
מכניסים לתנור לחום 170 מעלות למשך עד 40 דקות ומגישים.
כמובן שאת ההכנה, אפשר לעשות לפני הארוחה ואז לחכות עם שלב התנור עד לפני שהאורחים מגיעים.

המתכון נמצא גם במאקו בטור מפתיע ובריא

שנה טובה!!


המתכון פורסם לראשוה באתר אוכל טוב של MAKO בקישור המצורף