יום שלישי, 26 בפברואר 2013

לאכול קפוא אצל שגב - ביקורת

הכותרת הזאת יכולה להרים גבה ויכולה אף להביא עד כדי הדרת סועדים ממסעדה נחשבת אבל הכל אמת לאמיתה.
בוודאי ראיתם לא מעט פוסטים של עמיתי לעולם הבלוגרים בנוגע לאוכל הקפוא של שגב.
אני כמעט בטוח ב-100% שזו הפעם הראשונה שמישהו מרים פרוייקט כל כך מסובך ומורכב שכזה אבל רק תזכורת קטנה, הארוחות המוכנות האלה כובשים את כל אירופה וארצות הברית עד כדי כך שיצרני מזון מתלוננים כי חלה ירידה משמעותית היקף המכירות של האוכל הטרי ומצרכי המזון לבישול.
בארצות הברית זה נקרא COUCH FOOD ומסמל את אלו שיושבים כמו בטטות על כורסה מול הטלוויזיה עם מגש עמוס באוכל שחומם במיקרו.
בבריטניה וגם בחלקות אירופאית טובות אחרות, מדפי הסופרים העמוסים הפכו להיות שורות שורות של מקררים ובהם יושבות הארוחות המוכנות הדורשות רק מיקרוגל.

אז הנה מישהו שהרים את הכפפה והלך על כל הקופה תוך שהוא שם את כל הרזומה שלו והקרדיט שיש לו מציבור סועדיו והלך על ארוחות מוכנות.
שגב מחזיק בכמה כובעים. הוא השף של אלעל. הוא הבעלים של שלוש מסעדות מצליחות (תל אביב, הרצליה וראשון לציון). יש לו תוכניות בישול בטלוויזיה שגב בא לבשל, המופע של שגב, שגב בא לפנק, מלח הארץ הבסטה של שגב ועוד (האמת, הפסקתי לעקוב ותמיד נראה לי שהוא ואהרוני יושבים על אותה הרצועה) יש לו קיטרינג, סדנאות, ייעוץ קולינרי והוא גם הבעל של סנדרה.
יש לו תזזית מטורפת. ניתן לראות את העיניים שלו רצים בחוריהם על הדבר הבא.


אני חייב גילוי נאות אחד. פעם היה לי קשה להתחבר אליו בדמות הטלוויזיונית שלו. נראה לי בעייתי קצת איש אחד שמצליח לקפוץ על הכל כי בטוח שיש נפילות אבל האמת, דעתי התרככה כשראית איך הוא עושה את הכל בחן, בחמימות ובנועם הליכות.

אז הוזמנתי למסעדת שגב אקספרס שברמת החייל כששגב לוקח סיכון והוא מגיש לסועדיו אוכל מהמקפיא.
כידוע אני אוכל במקומות כשרים ולכן לא זכיתי עדיין להיות אצל שגב ולאכול מידיו (שגב, זה נ' שלך, לא שלי) אבל על ההזדמנות הזאת, לא אוכל לוותר.
זכור לי שפעם היה לי כלל ברזל אחד לגבי מסעדות: אם אני שומע את צליל המיקרו, אני עוזב מייד אלא שהפעם המנות שהוגשו לשולחן המוזמנים היו אלו שניתן לקנות בכל סופרמרקט או מרכול. אוכל קפוא ומוכן לאכילה.
שגב מספר שהוא טייל הרבה בעולם וחרש היטב את שוק הארוחות הקפואות וכך למד את כללי "עשה" ו"אל תעשה" באוכל קפוא. הוא מספר שהוא נכנס למעבדה שטיבון ויל בנו לו בקרית מלאכי ובנה ארוחות מלאות עם שלבי הכנה מדוייקים על מנת לתת את התוצאה הטובה ביותר של אוכל קפוא מוכן.

קיבלתי טעימה של מספר מנות מוכנות:

קציצות דג  מבושלות ברוטב עגבניות. 800 גרם. כ-34 ש"ח למנה.
טעמתי את הקציצות האלו במסעדה וכמעט שרצתי אליו לנשק את ידיו. ראיתי על פניו שהוא באופן אישי אוהב את הקציצות האלו. הן מזכירות לו טעם של בית ושל אמא.
הכנתי את הקציצות לפי ההוראות (בסוף הרשומה יש לי הערה חשובה לגבי צורת ההכנה למי שמעדיף שלא להשתמש במיקרו)
בתחילה טעמתי את אותן כמות שהן וטעמן היה דומה כמו במסעדה. אחר כך הוספתי חומוס מבושל ופלפל אדום והיתה לי הארה לכל אלה ש"לא מכניסים אוכל קפוא הביתה" ועל כן הייתי מוסיף תמיד המלצה לתיבול אישי לפני ההגשה עם מספר הצעות.
הקציצות מכילות 30% דג (נסיכה ומרלוזה) ושאר מרכיבים כמו פירורי לחם, בצל, תבלינים וחומרים המיועדים לאוכל קפוא. בדקתי את כולם. הם אינם מופיעים ברשימת "החשודים".
על האריזה כתוב שהיא מכילה 18 קציצות. בחיי שספרתי ואכן היו של ח"י קציצות שחוסלו מיד עם הגיען לצלחת. 
הצעת הגשה אצל שגב
הצעת הגשה שלי :-)

קציצות עוף ברוטב עגבניות בייתי. 800 גרם. כ-34 ש"ח למנה. 
במסעדה הן היו טעימות וכיפיות.
בבית, יתכן בגלל התחכמויות הכנה שלי, הקציצות קצת נדבקו לדפנות הסיר והיו רכות בדיוק כמו שטעמתי אצל שגב.
הקציצות מכילות 75% בשר ושומן עוף. תוספות כמו פירורי לחם, בצל, סלרי וכן חומרים המיועדים לשמירה על טיב המזון הקפוא. עברתי על רשימת החומרים והם אינם מופיעים ברשימת החומרים החשודים.
גם באריזה זו הובטחו 18 קציצות ואכן אף אחד לא פישל בכמות. 

קיבלתי גם בולונז ובשר טחון להכנה מהירה אבל הן עדיין מבלות להן במקפיא ונטעם אותם במהלך הימים הקרובים. בנתיים תסתפקו ב"הצעת הגשה" מהמסעדה של שגב.

בנוסף למוצרים אלו, שגב מוציא גם אקלרים (פחזניות לבני אשכנז) ממולאות בקרם דמוי פטסייר.
לצערי ולשמחתי, לא הספקתי לצלם את ההגשה בבית כיוון שהן נחטפו בטרם הגיעו למקפיא. אציין רק כי הן מעולות וטעימות לא פחות מהמקור.
לסיכום:
האקלרים של שגב
שגב שיחק אותה כשהוא מכוון ויורה למקום הנכון וזאת מכיוון שיש מקום נכבד לארוחות הכורסא בעיקר כדי לתת מענה לילדים הבאים מבית הספר (לצערי ראיתי כמה פעמים ילדים שעוצרים במזנונים ואוכלים שם את ארוחת הצהריים שלהם). באופן אישי אני מעדיף שתהיה זו ארוחה שיש עליה ביקורת איכות ועל כן אופציה זו מועדפת עלי מאוכל רחוב עתיר במריעין קולינריים.
לאלו שהמטבח שלהם הוא מקדשם והם אינם מכניסים אוכל מוכן הביתה, זה לא בשבילכם אם כי הייתי ממליץ לכל מי שמחשיב עצמו שיקח את המנות כחומר גלם וישפר את הטעמים לפי טעמו.

הערה חשובה מהיבט אישי: 
הוראות החימום למי שאין לו מיקרו (כמוני לדוגמא) קצת בעייתית. הוראות החימום אומרות לשים את תכולת הקופסא עם כוס מים ולחמם עד לחימום מלא. הקושי הוא שצריך סיר מאוד גדול לתכולת קופסה קטנה (בגלל שטח הפנים של הקופסה השטוחה.
ראשית הייתי מעדיף לחמם בתנור אבל אם אין ברירה, הייתי מחפש פתרון לגודל הקופסה.

שגב מבטיח מעל ל-30 מנות שונות. זה לא פרוייקט קל, זה יותר פרוייקט דגל ואין ספק שהוא שם את שמו הטוב כסיכון להצלחה. זה או צל"ש או טר"ש.

שיהיה בהצלחה. 

יום שלישי, 19 בפברואר 2013

סלט אנדיב

יום אחד אני משוטט לי במגזינים המטורפים שאני קורא. כן, כמעט ונגמלתי מספרי בישול. הם לא עדכניים וביננו זה מתחיל להיות משהו המוני. אז אם כבר המוני, למה לא מגזינים?
באחד מהם, שאני כבר לא זוכר איזה, עשו כתבה של חצי גליון על האנדיב והפרוייקט היה מרתק עד שפתאום אני מוצא עצמי מסמן לי כמעט כל עמוד כחשוב.
המתכון שהכי אהבתי היה של ג'יימי אוליבר שהכין סלט אנדיב איטלקי שהיה מורכב (הנה לכם עוד מתכון) מעלי אנדיב כמובן וכן עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, קונפי שום שטוגנו בשמן זית עם נענע. ואת הכל יוצקים על האנדיב.
כיוון שהמוטו שלי הוא "מה שיש בבית" מבלי לצאת מהכלים, הלכתי על מה שמצאתי במקרר והנה הסלט בגרסה קצת אחרת אבל שווה לא פחות.

סלט אנדיב עם בצל מקורמל ועוד מלא טעמים
מצרכים:
2 ראשי אנדיב
בצלים לבנים חתוכים לרבעים
צרור פלפלים אדומים מתוקים קטנים
חופן פלפל שיפקה חריף כבוש חתוך לחצאים
עלי נענע
לתיבול:
חרדל, דבש, שמן זית, מיץ לימון ומעט מעט חומץ בלסמי.

הכנה:
מפרקים את האנדיב לעלים ומניחים אותו בקערה גדולה.
מניחים את הבצלים בתבנית אפיה ומפזרים מעל שמן זית ומלח גס. מכניסים את הבצל לתנור לחום הכי גבוה למשך 10 דקות.
מכינים את ויניגרט מהמיץ לימון, שמן זית, ומעט דבש. מערבבים היטב ושומרים עד ההגשה.
מוציאים את הבצלים ומנחים כמה דקות להתקרר. מפזרים מעליהם סומק (אפשר גם זרעי קימל, זרעי כוזברה לפי הטעם).
בקערה הגדולה מכניסים את הבצלים ומוסיפים את הפלפלים האדומים והכבושים. מפזרים מעל עלי נענע ומערבבים.
לפני ההגשה יוצקים מעל את הויניגרט ומגישים לשולחן.

נ.ב. כרגע זוגתי תיקנה אותי שאנדיב הוא השם הלועזי של הירק ולכן יש לכנותו בשמו העברי: עולש. 







יום חמישי, 14 בפברואר 2013

החמרמורת והארטישוקים

עונת החורף היא עונת קטיף הארטישוקים.
לפני כשבועיים פספסתי ביקור של קטיף כזה בשדה ארטישוקים בגלל מחלת שפעת מעצבנת ולכן לא פספסתי הזדמנות למפגש עם הירק המוזר הזה.
באופן אישי אני לא מת על ארטישוקים. לטעמי יש לזה טעם של כמה ירקות יחד. ניגע בזה עוד מעט ואין זו סיבה מלפסול אחרים שאוהבים את טעמו אבל נודע לי שארטישוק טוב להנגאובר (חמרמורת בעברית) ואת זה הייתי חייב לבדוק מקרוב.
הוזמנתי לבר אפסטיירס שברחוב הארבעה ולהתפעתי המקום היה יותר דומה לבית אריזה לארטישוקים מאשר בר תל אביבי מצוי והמקום התחבר כיאות לאוירת אלכוהול חמרמורת וארטישוקים.
הקונספט היה פשוט, הבר הזמין כל דכפין לבוא וללגום אלכוהול ללא חשבון כשברקע הוגשו מנות המורכבות מארטישוקים שהובאו מהשדה של נעם יעקבא ממשוב ניר בנים, איש הארטישוקים ויתכן המחזיק בתואר מר ארטישוק.
לנועם יש מלא סיפורים על ארטישוקים. נראה לי שאם יעשו לו בדיקת דם, יגלו שם עלי ארטישוקים יותר מאשר המוגלובינים. 
נועם, מושבניק טיפוסי לכל דבר ועניין, היה נראה כמו עוף מוזר ברחבי הבר אבל תוך דקות ספורות הוא השתלט על הנעשה על הדלפק והחל מחלק ארטישוקים טריים לכל לוגם. עוד דקה ואני מוצא אותו נואם לארטישוק כאילו מדובר במיקרופון כיבולי ענק.
מאוד אהבתי את החיבור של המושבניק הטיפוסי בעל ידי אדמה כשהוא מבלה לו עם שאר בלייני תל אביב שכל מה שהם יודעים להחזיק בידיים זה עוד שוט או כוס של בירה. 

ארבע מנות הוגשו לשתיינים שעל הבר ולאלו שבאו לבדוק את השפעת הארטישוק על האלכוהול:
ריזוטו ארטישוק
מנה מעניינת וחביבה. הייתי אוהב אותה יותר אם היו משלבים בה חציל קלוי עם שום או משהו דומה

ארטישוק שבושל בציר
כן, שם הבנתי מה הבעיה שלי עם הירק הזב אבל המרק פיצה אותי עם המחשבות האלו. 

וברוסקטות עם ארטישוקים שהיו טעימות ביותר והערמתי על כל מי שהיה לידי כדי שאוכל לטעום אחד נוסף.

מכיוון שלארטישוקים ולי יש יחסי אהבה שנאה, אמנם יצאתי הביתה עם חבילת ארטישוקים אבל הם נחתו במטבח אחר ואני בטוח שיכינו מהם משהו הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי מכין.
אגב, ראוי לציין, כנראה באמת הארטישוק עובד על האלכוהול. אלו ששתו, לא ראיתי עליהם כל השפעה האנגאוברית.








יום שני, 11 בפברואר 2013

מקבץ ידיעות קולינריות #4

קבלו מקבץ ידיעות קולינריות שהגיעו לשולחני (יותר נכון למחשבי) ומצאתים כראויים לפרסום:

1 . ארוחת בוקר של מרתה
אם אתם בתל אביב ומחפשים מקום לארוחת בוקר שווה, הרשו לי להמליץ לכם על מרתה שבבית ציוני אמריקה ZOA ברחוב אבן גבירול.
למקום הזדמנתי לאחר שנתבקשתי לצלם את המנות שבמסעדה ולא הייתי יכול שלא להגניב ביס קטן תוך כדי הצילומים.
מרתה, שילוב של ביסטרו ומסעדת שף המשלבת טעמים ים תיכוניים עדכניים העשויים כולם מחומרי גלם איכותיים.
ארוחת הבוקר של מרתה משלבת תפריטי בוקר כיפיים הכוללים ארוחות קלאסיות, שקשוקה בטעמים שונים (קלאסית, תרד או בולגרית), כריכים עשירים או סלטים.
האוירה במרתה מזכירה מטרופולין אירופאי קלאסי ישן אבל אם בחרתם לשבת בחוץ, תוכלו לשבת בחצר כשאתם במעין אי הנמצא במרכז העיר ההומה.
בקופון ארוחת הבוקר של מרתה תמצאו ארוחת בוקר 1+1, הכוללת 2 ביצים לבחירה, פלטת מטבלים, לחם, חמאה, ריבה, סלט אישי ושתיה קלה וחמה ב-52 ₪ בלבד במקום 104 ₪ 
(מהרו, נשארו רק עוד 3 ימים למבצע הקופון)
לקופון 1+1 של גרופון
לתפריט הבוקר של מרתה

2. אפליקציה לאיתור מסעדות
הסמארטפון שלי (סמסונג למי שמתעניין, כי אני אנדרדוג) מלא ביישומים שברובם אני לא משתמש. הם יושבים להם בטלפון ותופסים מקום בצורת אייקון (הזוי בדרך כלל) וחלק לא מבוטל מהזיכרון של הנייד.
לפני מספר ימים, קיבלתי במקרה מייל שהיה מיועד למישהו אחר (תודה לך אודליה) אבל בכל זאת הייתי סקרן ובדקתי אישית את היישום למציאת מסעדות לפי התקציב.
"עד 10" הינה אפליקציה בה אתם בוחרים את התקציב שלכם (10, 20, 30 שקלים) ומחפשים משהו קרוב למקום בו אתם נמצאים.
אחד הדברים שאני שם לב לאחרונה, הוא סוג המידע שהאפליקציה מבקשת לדעת. אז פה אני יכול להרגיע. כל מה ש"עד 10" מבקשים לדעת הוא את מיקומנו על פי הGPS המובנה בטלפון הנייד ולא אף מידע נוסף אחר.
בדקתי מספר פעמים את המבצעים שהיישום מציע. כחובב אוכל רחוב אכן גיליתי מקומות חדשים או כאלה שהייתי עובר על פניהם. אני לא בטוח כמה ישים נושא בחירת התקציב אבל זה נחמד.  מה שכן, יהיה חביב אם יתווספו קופונים שונים לתפריט היישום וכך גם יהיה אפשר להרוויח מעבר לתקציב הדל של הבחירה.

3. עיצוב השולחן לפסח - ספר חדש
זה נכון שפסח נראה לנו רחוק אבל זה מתקרב בצעדים מהירים ואו טו טו הוא כאן.
איריס מוסיוף מוציאה בימים אלה את ספרה החמישי שנושאו הוא סודות לעיצוב השולחן לחג. החל מבחירת צבע המפה והסכום ועד לשילוב פריטי נוי מהטבע. שלל עצות ורעיונות איך להפוך את השולחן לאירוע נעים לעין.
לאיריס יש גם אתר http://www.iris-itzuvim.co.il/ בוא היא מציעה הצצה לספר וכן הזמנה לסדנאות אישיות לכל מתעניין.
את הספר יתן להשיג במחיר 139 שח (רכישה באמצעות האתר או ברשתות סטימצקי וצומת ספרים. כמו כן ניתן להשיג את שאר הספרים הקודמים במחירים מוזלים של החל מ-69 שח.


יום חמישי, 7 בפברואר 2013

פוסט יומולדת - כן כן זה היום

השנה אכלתי אותה בגדול.
בדרך כלל אני חוגג את יום ההולדת שלי החל מהתאריך העברי ועד הלועזי אלא שהשנה זה קרה והתאריכים התאחדו ולא נותר לי מת לחגוג מלבד יום אחד בודד.
כיוון שזה קורה היום, יום חמישי, אתענג עליו כאילו אין מחר בשלל אירועים זריזים. בעיקר בשבילי.
המתכון שנראה לי שהוא הכי משקף את יום ההולדת שלי, קשור לחצי אחד של המשפחה ולטיול האחרון שעשיתי עם ביתי האמצעית בנובמבר האחרון.
כפי שכבר סיפרתי פעם, כל משפחתה של אימי היו מתושבי עיר הבירה של הממלכה.
סב סבי היה מורה שוחט ולימד מילה (ולימים היה מוהל בית המלוכה. מקצוע מכובד בהתחשב שכל היורשים ועתידם אמור לעבור תחת ידיו) ובנו (סבי) המשיך אחריו את השושלת. סבתי השתייכה למשפחה של סוחרים שניהלו עסק סיטונאי בשוק ספיטלפילד הסואן שברחוב קומרשל באזור האיסט-אנד שבלונדון. אזור המסחר השוקק של העיר.
אזור האיסט-אנד, היה אזור שמרביתו היה מאוכלס ביהודים ובעוד מהגרים זרים. הוא נשק לאזור ה"דוקלנדס", הנמל של נהר התמזה והיהודים התרכזו ברובו כאזור סחר חופשי של סחורות והברחות רבות (כיאה לעמנו המפואר). אזור זה לא היה עשיר (בלשון המעטה) היה ידוע כמקום מרבצו של ג'ק המרטש שהטיל את אימתו על תושבי השכונה. הדבר היחידי הטוב שבא ממקום זה הוא שיש האומרים שבאיסט-אנד נולד הפיש אנד צ'יפס האנגלי לאחר שהיהודים חיפשו להם פתרון כשר לאוכל רחוב.
בנובמבר האחרון, בנוסף להראות לה את נפלאותיה של לונדון, לקחתי את ביתי על מנת להראות לה היכן הכל התחיל.
לרגע אחד כל זכרונות הילדות שלי באו ועלו להם כשאני נזכר בריחות ובסביבה בה הייתי לראשונה בגיל 4.
כבר שנים שאני עובר שם בכל פעם שאני בלונדון אבל הפעם לראשונה אזרתי אומץ ולחצתי על האינטרקום של הבית בו גרנו ממש לפני יותר מ-40 שנה.
זה אני, בן 4. הנמשים עוד שם
בעלת הבית היתה מסבירת פנים ואדיבה ולאחר שתיחקרה אותי היטב, הזמינה אותנו לביתה, אותו הבית הזכור לי מאז. לבקשתי, כבר בכניסה, ביקשתי ממנה כי תאפשר לי להדריך אותה בביתה וזאת על סמך הזכרון ילדות שנותר בי.
להפתעתי, הבית נשאר כמות שהוא בדיוק כמו אז. החדרים, המטבח ואף המרפסת, נשארו להם עומדים לתפארת אבל ההפתעה הגיעה לקראת סיום כשבעל הבית ביקש שאתלווה אליו לכיוון הדלת. הייתי בטוח כי כאן תם הנימוס האנגלי והוא מראה לי את הדרך החוצה אלא שכל מה שהוא רצה לברר היה מהי אותה בליטה קטנה הנמצאת על משקוף הדלת כשהוא זוכר היטב כי אחד השיפוצניקים אמרו לו שלא יעיז לגעת כי "זה משהו של היהודים".
 SPITALFIELD MARKET. 103-105 Commercial St London
הנה הם משפחות פרידמן-איילדקופ של אז (צולם בערך בסוף המאה ה-19) והכניסה לשוק. החלון שלי היה בקומה השניה מאחור.
בהתרגשות רבה הסברתי לו על אותה מזוזה שמי יודע אולי קיימת כבר מעל למאה שנה באותו מקום. מקום מושבה של משפחתי.
אגב, מאז ועד היום, השכונה עברה שדרוג מדהים והאזור הפך להיות לאחד המבוקשים והאהובים על צעירי העיר. השוק שינה את פניו כמעט לחלוטין ורק חבל שריח הירקות והפירות נעלם לו והתחלף בשוק טרנדי של אופנה ועיצוב המוחזק על ידי מעצבים צעירים. 

מספר פעמים נשאלתי איך מכינים פיש אנד צ'יפס אמיתי ומהו הסוד.
לכבוד יום ההולדת שלי, הנה הגרסה שלי לפיש אנד צ'יפס האנגלי שכפי שכבר ציינתי יש לו זכויות יהודיות.

הגרסה שלי לפיש (אנגלי) אנד צ'יפס (קצת הולנדי) עם טריק תיבול בוכרי על קרפציו סלק טעים.
מצרכים לדג:
דג בקלה (זהו הדג המקורי האמיתי לפיש אנד צ'יפס אבל אפשר להשתמש בכל דג לבן) כיוון שאני גם מת על סרדינים מטוגנים, מצאתי דגי בקלה קטנטנים שענו יחד על הכל.
פחית בירה לבנה. רצוי קרה ככל האפשר (משתמשים בחצי וחצי שותים בהנאה)
ביצה אחת
כפית ממרח חזרת לבנה (אפשר גם חצי כפית אבקת וואסבי)
כפית חרדל
קמח לבן

מצרכים לצ'יפס:
תפוח אדמה לטיגון
שמן צמחי

לקרפצ'יו:
סלק מקולף ושטוף.
מיץ לימון
כוסברה טריה
שיני שום
פלפל חריף

הכנה:
מערבבים את כל מרכיבי בלילת הדג עד לקבלת מרקם חלק ונעים. טובלים את הדגים עד לזמן הטיגון.
מחממים שמן עמוק וטובלים בו את הדגים אחד אחד. מוציאים וסופגים את עודפי השמן ומניחים בצד.

צ'יפס מוצלח דורש קצת השקעה ועל כן יש לטגנו פעמיים. כל נסיון אחר צפוי לכישלון ולא יביא את התוצאות המוצלחות כמו בשיטה זו.
חותכים את תפוחי האדמה לצ'יפסים לפי הצורה המועדפת. מכניסים לקערת מים להוצאת העמילן. מוציאים וסופגים.
מחממים שמן עמוק עד לטמפרטורת טיגון. מכניסים חלק מהצ'יפסים ומטגנים עד שמתקבל קרום טיגון בהיר. כאילו הצ'יפס ברמת מוכן חצי. 
מוציאים את הצ'יפסים ומסננים מעודפי השמן. כך עושים לכל הצ'יפסים.
בסמוך להגשה, מחממים שוב את השמן ומטגנים את הצ'יפסים שטוגנו חלקית עד לקבלת צבע טיגון אהוב.
מוציאים, מסננים ומגישים. צפויות הפתעות.

פורסים את הסלק לפרוסות דקות (רצוי עם מנדולינה) ומשטחים על צלחת גדולה. פורסים את הפלפל החריף לפרוסות דקות ומפזרים מעל עם מספר עלי כוסברה. יוצקים מעל לכל מעט מיץ לימון ושמן זית וממתינים מספר דקות.
מסדרים את הסלק בצלחת הגשה גדולה ומסדרים מעל את הצ'יפסים הקריספיים.
מכינים מטבל משיני שום כתושים, כפית מלח, צרור כוסברה קצוצה ביחד עם כוס מים רותחים. טובלים את הדגים בתוך המטבל ומניחים מעל לכל ומגישים.
הכנתי גם גרסה בלי הסלק. לאלו הפולנים שלא מסוגלים לראות אדום מול העיניים. 

יללה שיהיה לי יומולדת שמייח.



יום שלישי, 5 בפברואר 2013

תל אביב מעצמה של שווקים והפעם שוק נמל יפו

בתל אביב של פעם תוכננו שלושה שווקים עיקריים: (ואתם מוזמנים להרים גבה לכל אחד ואחד מהם)
בצפון העיר, מתחם בזל (כן כן, תארו לכם באסטה במקום בית קפה באשתורי הפרחי)
במרכז העיר, שוק העליה (לכו תראו איך הפך המתחם לחניון אספלט מכוער)
ושוק פלורנטין (לכו חפשו את רחוב השוק. רמז: לא רחוק משוק לוינסקי)
אבל אם שוק היה עד לפני מספר שנים אמירה שח משהו זול או בעל גוון שלילי, הרי שהמגמה השתנתה מקצה לקצה ותל אביב המתעדכנת הופכת להיות למעצמת שווקים קולינריים מגוונים והיד עוד נטויה.
השוק הכי חדש וטרנדי כרגע שעל הפרק הוא השוק בנמל יפו.
זיכרון הילדות היחידי שהיה לאבי כשעלה לארץ בגיל 3 בשנת היה פועל נמל שאוחז בו מהאוניה ושולף אותו למזח. כל מה שחששו בני המשפחה היה שהוא יועבר למכירה בשוק לכל המרבה במחיר.
לא מעט שנים אחריו, זכור לי מתחם הנמל היטב, כשהתלוותי לאבי למכס שישב אז בנמל יפו כשהבאנו מכונית ארצה ביבוא אישי. אני זוכר היטב כיצד אני ממתין עימו שעות בתו אבל לא היה אכפת לי כי מבעד לחלון ראיתי את גלי הים מתנפצים על המזח.
לפני מספר שנים שעבר מתחם הנמל שיפוץ רציני ואיתו המגמות האופנתיות וזה אומר שוק נוסף.
איכרים, מגדלים, יבואנים ועוד, התקבצו לכל עבר לשוק אמנם קטן אבל ניתן למצוא בו כמעט כל הדרוש.
החל מירקות, שמנים, חמוצים איכותיים, תבלינים לרוב, דגים מעושנים ועוד.
השוק משרת ראשית את תושבי הסביבה וכן את התיירות המקומית המגיעה למתחם החדש בנמל.
צוות ניהול השוק מקפיד על מוצרים איכותיים ועל חזות אחידה על מנת לתת תחושה של שוק אזורי קטן כמו בעיירות שבאירופה וכמובן שלא תהה תחרות בין כל הדוכנים.
משוטטות בין הדוכנים, אכן התרשמתי כי הדוכנים מציעים מבחר מעניין של תוצרות. בין אם מדובר בתוצרת חקלאית או אחרת. כמו כן, מוצרים רבים נוספים ניתן לראות בחנויות הפנימיות של המתחם לצד המסעדות  הקטנות שהוקמו במבנה.
אחד היתרונות בנמל יפו הוא הגישה הקלה (רחוב יהודה הימית עד הסוף) וכן החניה החופשית לבאי הנמל.
אם אתם ספורטאים, השכירו לכם את האופנים הירוקות של תל אביב בכל אחד מנקודות ההשכרה וצאו לכם לרכיבה לנמל יפו ובקרו בשוק.