יום רביעי, 30 בינואר 2013

סוג של מהפך - חלות חלביות

ביום הבחירות היינו חסרי מעש.
כל הבית התעורר לו באיטיות ולאט לאט כל התכניות שרקמנו רק יום קודם, הלכו והתאדו. אף אחד לא רצה ללכת לשום מקום ואני, מיותר לציין שכל מה שרציתי זה עוד כמה רגעים של שקט.
נכון  שלא היו צפויות דרמות והיה צפוי שלא יהיה מהפך אבל תמיד יום הבחירות היה יום שכולנו היינו מרותקים לטלוויזיה בדומה לימים של האירוויזיון או משחקי הגמר של מכבי.

אז עד שהילדים יחליטו מה הם רוצים, פניתי לי למטבח בהכנת חלות כשאת זמן ההתפחה ניצלתי במימוש זכותי לשנות את סדרי העדיפויות של מדינתנו.
את המתכון גנבתי מחוברת מתכונים שהיתה צמודה למיקסר. המתכון הגיע ממקורו מנורבגיה והבחנתי שהוא מורכב מחלב כשכמובן במקור אין חלב בחלות שלנו.
לאחר שהוכרזו התוצאות, איש איש מבני הבית שמח על נצחון בחירתו (עכשיו נותר לכם לנחש מה כל אחד הצביע), פתחנו שולחן של ארוחת ערב מלכותית עם יופי של חלות. 


שימו לב, זהו מתכון חלבי. למתכון פרווה, יש להחליף את החלב במים פושרים. 

מצרכים:
25 גרם
1.5 כפות
שמרים יבשים
500 מ"ל
2 כוסות
מים

1/2 כפית
מלח
50 מ"ל
1/4 כוס
סוכר
1,200 גרם
5 כוסות
קמח לבן לחלות

2 כפות
מרגרינה



להברשה:



1
ביצה


פרג או שומשום

שלבי ההכנה:


מחממים את המים עד להופעת בועות רתיחה ומפוררים את השמרים. מתחילים להפעיל את המערבל במהירות הנמוכה ביותר. מוסיפים את הסוכר, קמח, מרגרינה ומלח ולשים במשך 5 דקות. מכסים את הקערה ונותנים לבצק לתפוח כ-1/2 שעה. מחלקים את הבצק לשני חלקים וכל חלק מחלקים ל3 חלקים שווים. מגלגלים את החלקים לכדורים ומכסים במגבת.
לשים כל כדור לאורך עד לקבלת נקניק ארוך.
לוקחים כל שלושה נקניקים וקולים אותם לצורת צמה. לוחצים בקצוות על מנת לסגור את הפינות ומניחים בתבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה משומן. מכסים את התבנית במגבת ומשאירים להתפחה לעוד 1/2 שעה.
מברישים את החלות עם ביצה טרופה ומפזרים מעל שומשום או פרג לפי הטעם.
אופים את החלה בחום 200 מעלות למשך 30 דקות.
מוציאים את החלות רק כשרואים צבע אפיה יפה . מקררים על גבי רשת ומגישים. 


גיט שעבס




יום שני, 28 בינואר 2013

יש אי בקיסריה - אלבטרוס

הרבה ערי בירה יש בישראל. ירושלים היא הרשמית והמוכרת לכל אבל הידעתם שקיסריה היתה גם היא עיר הבירה?
בעבר, היה מקובל בעולם שעיר הנמל הראשית היתה גם לעיר הבירה אשר אליה נהרו כל הסוחרים והשליטים וממנה יצאו למלחמה. כך היה גם במאה הראשונה לספירה. קיסריה, שנבנתה בראשיתה על ידי המלך הורדוס, יועדה להיות לעיר העסקים והשליטים של הארץ כעיר נמל בדרך המשי ובסחורות שעברו מאירופה למזרח ובחזרה. אחרי לכתו של הורדוס, המשיכו שליטי רומי לראות בקיסריה כמקום מושבם של שליטי הארץ כשירושלים ממשיכה להיות יעד ועיר הבירה הרוחנית.
האם ביבי ידע על כך לפני שרכש את טירתו? מעניין לדעת מה שרה תגיד.
גם אחרי 2000 שנה ויותר, אחרי לכתו של הורדוס, ממשיכה קיסריה להיות בעלת יחודיות משלה. הן כמשכנם של עשירי ישראל, כמרכז עסקים והן כמרכז הגולף של ישראל.

אלבטרוס, ביסטרו בר ומסעדת שף בלב ליבו של מרכז הטניס. אין דבר יותר מענג מלהתענג על ארוחת בוקר כשהעיניים מביטות לעבר השטחים הירוקים והמוריקים של מרכז הגולף בקיסריה.
ואם חשבתם שרק בטניס עסקינן באלבטרוס, אז טעיתם בגדול. באתי לאכול.

כמו כל מסעדה, גם לאלבטרוס יש סיפור משלה. הכל התחיל בחלומה של בחורה צעירה שכל חלומה היה שתהיה לה מסעדה משלה. אביה, יעקב כהן, (לא זה שאתם מכירים אבל לא פחות נחמד) הגשים לביתו מורן את החלום והודות להזדמנות עסקית שהיתה במקום, הוא פתח לה את אלבטרוס. בתחילה חשבתי לעצמי מה כבר בחורה צעירה כל כך מבינה במסעדות אולם להפתעתי, ראיתי במו עיני כיצד מורן אכן מנהלת את אלבטרוס ביד רמה ובניהול נכון ומדוייק. 

מי שיגיע לאלבטרוס, לא משנה לו השעה. בכל עת הוא ימצא את מקומו ואת הארוחה המתאימה לו. במסעדה מורכבת ממספר חללים. חלל ה-VIP, הבר, חלל המסעדה וכמובן המרפסת שהיתה גשומה ביום ביקורינו.
המסעדה מציעה מטבח ישראלי עילי מודרני. הכל עשוי בקפידה ובאיכות.
פתחנו בארוחת בוקר מלכותית המציעה בר עמוס מכל טוב שכל המנות מוכנות במקום במטבח המקומי. גם לי מותר להרגיש קיסר ליום אחד או לכמה שעות.
ארוחת הבוקר המלכותית מאופיינת במרכיביה האיכותיים וכולם מוכנים במקום.
לחמי מחמצת (כאלה עם הקראנץ' האמיתי) המאפים כדוגמת עוגות אישיות, קישים ומאפי פאי למיניהן, ריבות ומטבלים הכל מתוצרת מקומית ומבחר של סלטים טריים שעושים חשק בעיניים.

אלבטרוס גם מספקת מענה לכנסים, מפגשים עסקיים ודיונים לחברות הייטק מקומיות. במו עיני יצא לי לראות איך קבוצת אנשי עסקים שהתכנסו לסמינר באולם VIP המואר והמטופח כשהם נהנים מכל היתרונות האפשריות של התנתקות מהיום המטורף וזוכים לכל מה שאלבטרוס מציעה.
ארוחת הצהריים של אלבטרוס מאופיינת במנות משתנות בהתאם לחומרי הגלם המאפיינים את העונה. ניכרת טריות החומרים ואיכות המטבח.
לשומרי הכשרות, אני חייב לציין כי המסעדה אינה תחת השגחה ויחד עם זאת, כל המוצרים המוגשים בה הינם כשרים וחלק מהאג'נדה של המקום, אין ערבוב בבישול חלב ובשר. במו עיני יצא לי לראות מספר חובשי כיפה במקום, אם כי אין בכך קביעה או המלצה.
ארוחת הצהריים מוגשת במהירות, כמעט ללא המתנה. כל המנות נעימות לעין ולטעם ומשקפים מטבח ישראלי אמיתי בשילוב טעמים וטכניקות בישול ברמה גבוהה.
נתח קבצים שנחתך לשיפודים קטנטנים, קבב עם טחינה ישראלית ורביולי מטורף בטעמו העדין. כל אלו אכן עושים את החשק שלא לקום מהכסא, גם אם הייתי צריך.

הקינוחים של אלבטרוס מזכירים את אירופה והמיקום של אלבטרוס לקח אותי לכמה רגעים למעבר לים בלי לעבור בדיוטי.
מסעדות רבות למדו את הטריק והן רוכשות קינוחים מספקים חיצוניים. הקינוחים של אלבטרוס, גם הם מוכנים הכל במקום, עם היחודיות שלהם ובלי ספקים חיצוניים.

בסך הכל מדובר בבית קפה בר מסעדה איכותי ברמה גבוהה ואיכותית שהייתי ממליץ עליה לכל מי שרוצה להתנתק מהמולת היום, בדרך שבין תל אביב לחיפה.

אני הייתי באלבטרוס. ואתם?







יום שלישי, 22 בינואר 2013

באקלוואה טובשבטית

הנה בא לו החג שאני הכי אוהב.
טו בשבט או בשמו השגור בפי (מאז שאני זוכר את עצמי) טובישבט ולמה?
כי זהו החג הסמוך ליומולדת שלי (הנה קיבלתם רמז דק וזה יקרה בקרוב ב-7 לפברואר).
כי זהו החג שהמטלות החגיגיות בו הן הכי מעטות (ואני הרי ידוע כלא חובב חגים).
כי בטובישבט לא צריך ללכת לבית הכנסת באמצע השבוע ודי בו כדי לאכול איזה פרי מיובש כדי לקיים את מצוות החג.
כי אני גם ידוע כלא חובב פירות מלבד פירות יבשים והנה ההזדמנות לאכול אותם בלי חשבון.
כי ביום זה, בדומה לשיר של נעמי שמר ה"חמה הפציעה ליום אחד".

את הבאקלוואה הכנתי לפני כמה ימים כשהייתי מושבת בבית מבלי יכולת לשכב יותר במיטה.
קצצתי את כל הפיצוחים, הוספתי את התאנים ואז שמתי את היצירה בתנור לאפיה.
בדיוק בימים אלו אנו מארחים בביתנו נער אוסטרלי שהגיע לרגל שבוע תגלית. הבחור הגיע עם רמות רעב מטורפות עד כדי שחששתי שמא יתחיל לשאוב גם את ארונות המטבח (שרוקנו לחלוטין).
אחרי שהבאקלוואה נחה לה מנוחה קלה בתנור בטרם תצטלם, יצאתי לפגישה לא הרחק. תוך כדי הפגישה קיבלתי טלפון מהבית. הבחור שאל האם הוא יכול לאכול את הבורקס שבתנור. עניתי לו שכן מבלי לדעת לאיזה בורקס הוא מתכוון ומבלי לדעת שהוא חומד לו לבלוס את הבאקלוואה. 
אז כן. אתם חושבים נכון. כשחזרתי הביתה כדי להכין את התמונות, נחרדתי לגלות שאכן הבאקלוואה נשחטה לה ללא היכר עד כי לא נותר בה זכר.
מחוסר ברירה, הכנתי את השניה.

באקלוואת טובישבט (לא שגיאת כתיב)
מצרכים:
200 גרם מבחר פיצוחים (קשיו, שקדים, פיסטוקים, פקאנים, בוטנים)
200 גרם תאנים מיובשות (אפשר להחליף בכל פרי מיובש אחר)
50 גרם דבש
50 גרם סוכר
בצק עלים מרודד

הכנה:
פורסים עלה של בצק עלים בגודל התבנית. דוקרים במספר מקומות עם מזלג ואופים בתנור עד להזהבה. מוציאים מהתנור ומקררים.
מכניסים את הפיצוחים למעבד מזון וגורסים את הכל במספר פולסים לקיצוץ בגודל גס. (אפשר גם להכניס לשקית ולדפוק בעזרת פטיש שניצלים).
קוצצים את הפירות היבשים ומאחדים יחד עם הפיצוחים. מוסיפים דבש וסוכר ובוחשים היטב.
יוצקים את התערובת מעל לעלה האפוי ומסדרים בשכבה אחידה. מסדרים מעל לתערובת עלה נוסף. מברישים בביצה טרופה ואופים בתנור בחום 170 מעלות למשך כ-20 דקות.
מוציאים ומקררים ומגישים.

יללה, טובישבט שמח





יום ראשון, 20 בינואר 2013

המלך לא מת, תחי המלכה החדשה – אנאבלס


הערת פתיחה: 
נודע לי מגולשת שהמסעדה נסגרה. אז...מומלץ לעבור לדף אחד

זה הזמן לחשוף את חבר לא חדש בבלוג שעד היום היה נסתר. לצורך העניין ולאור תפקידו, נכנה אותו בתור "אלף" והוא העזר כנגדי לענייני מסעדות ושאר מקומות ש...איך נאמר, אינם עולים בקנה אחד עם עולם הכשרות בו אני נמצא בחיי היום יום שלי.

וכדי להתחיל, שלחתי את אלף לאנאבלס, מסעדה תל אביבית חדשה במקום ישן וותיק המוכר כמעט לכל תל אביבי בין אם הוא בליין, או הרפתקן קולינרי.
אנאבלס היא הנסיכה היורשת החדשה של המלכה האם, מבשלת הברהאוס הידועה ששכנה בשדרות רוטשילד בתל אביב. לא בטוח שישנו חובב אוכל שאינו מכיר את המקדש

המסעדה החדשה מרתקת בקונספט שלה ובעיצוב.
אין פינה אחת הדומה לשניה ובכל מקום בו תהיו, בין אם זה על הבר, ברחבי המסעדה או במרפסת העליונה. כל אחד יכול למצוא שם את מקומו כאילו הוא נמצא במקום ייחודי משלו.
מי מחפש את הברואהוס הישנה של פעם, אכן המלך עודנו חי ובועט. המבשלת עברה לאשקלון, שם ממשיכים לייצר את הבירה באותה המתכונת המסורתית והפצת הבירה ממשיכה כבעבר לחנויות בוטיק יחודיות וכן במסעדות נבחרות ובאנאבלס כמובן.

נחזור לאנאבלס.
לאנאבלס יש קונספט המתבטא היטב בתפריט. הרעיון נקרא בשמו SHARING MANU וזה אומר שכולם חולקים יחד את המנות. ביחד.
כחלק ממגמת חשיפת המקום החדש ולמי שהתגעגע ורוצה לשמוע את נשימותיה של הברואהוס , מציעים באנאבלס ארוחות זוגיות במחירים מטורפים.
אלף סיפר לי שכשהזמין את הארוחה הזוגית הכוללת פלטת בשרים, שתי תוספות, ייו וקינוח במחיר הזוי לחלוטין, הוא היה בטוח שהכמות תהיה בהתאם למחיר ולשמחתו לא כך הוא הדבר.
לשולחן הוגשה פלטת עץ ענקית ועליה כמות בשרים עשירה שלא עושה חשבון. אבעה נתחים עולים על השולחן. ארבעתם מייצגים את החלקים הכי טובים של הפרה: אסאדו עגל ושייטל עשויים בדיוק כמו שאלף אוהב, קבב ופרגיות וכן את המלך הבלתי מעורער, סטייק אנטריקוט עסיסי שזה עתה ירדו מהגריל ולצידם מוח עצם עם מחית כמהין בטעמי אדמה מטורפים ומטבלי צ'מצ'ורי. לצד הפלטה הענקית הזאת מקבלים סלט ירוק ותפוחי אדמה אפויים כמו במדורה וכן בקבוק יין של דלתון והכל לשניים. לא יותר.
הבשרים עשויים היטב, בדיוק במידה הנכונה והטעמים איכותיים ואהובים בדיוק כמו שצריך. השרות הוא למעלה מכל מצופה. מלצרים מקצועיים היודעים לזהות היטב מה הלקוח רוצה והבר מספק מגוון רחב של משקאות בתוספת לבחירה.
מי שעוד יש לו מקום בעסקה המטורפת הזאת, יוכל לבחור בין שני קינוחים אישיים בדוגמת פרפה חלבה בקרם פיסטוק או קרם קטלאן עם מחית פסיפלורה ומרנג בקרם פטיסייר המוכנים במקום על ידי השף.
אז אם אתם מחפשים אוירה לא מכופתרת ואוהבים לחלוק אוכל טוב עם חברים וגם אוהבים להתרפק על זיכרונות העבר, אנאבלס זה המקום. 
את הדיל הזה תוכלו למצוא רק בגרופון. המלצה שלי, מהרו

רוטשילד 11 תל אביב. לא כשר.




יום שישי, 18 בינואר 2013

אוכלים כשר

זמן תרועת הפסטיבלים החל. הוא לא החל אלא ממשיך ומכל פינה צצה לה יוזמה חדשה לפסטיבל.
בדיוק עכשיו מתקיים פסטיבל "שף תאכל" והנה לכם גרסה משופרת, מהדורת החורף של הגרסה הכשרה.
50 מסעדות כשרות שנכנסו גם הן למעגל המסעדות הכשרות יציעו בקרוב שבועיים של פסטיבל מחירים שווה לכל כיס וזאת כמענה ראוי לציבור אוכלי הכשר.
אין לי את הנתונים מול העיניים אבל היו אלו שטענו כי 76% מהישראלים אוכלים כשר. אם נבחן מקרוב את הפעילות הקולינרית במדינת תל אביב או במתחם חדרה-גדרה, לא נראה לי שכך הדבר אבל מי אני שאתווכח עם מי שגילה את הנתונים הללו.
הפסטיבל מתנהל בארגון מסור של חברי הוותיק אלי עציון ושותפו מבעלי חברת אשדיר המוציאים לאור של עיתוני השבת "שבתון" ו"מצב הרוח" המופצים בעיקר בבתי הכנסת  

בשרביט ההובלה בפסטיבל זה אוחז אישיות פוליטית לשעבר (בדיוק הזמן הכי מתאים לדבר על פוליטיקאים המחפשים את דרכם החדשה) השר לשעבר ומבקר מסעדות בהווה, שאול יהלום כשלצידו העיתונאי ומגיש תכנית האוכל, ידיד משכבר הימים ובעל תכנית בישול בערוץ האוכל קובי אריאלי.
באירוע הכנה לקראת הפסטיבל, נתכנסו מספר מסעדות דגל כשרות על מנת לספר ולחשוף את הפסטיבל ובצידן טעימה ממנות הדגל שיוצגו בפסטיבל.
המנות שנבחרו לייצג את הפסטיבל הובאו  מהמסעדות טאסוס בהוד השרון, לה בוקה הירושלמית, קפה אלריק בראש העין, אדיסון ספוט עוד.
כמעט כל מסעדן שפגשתי המספר שעבר להגיש כשר, מספר על היכולות ועל האתגר בלהכין מנות כשרות. לפעמים אני שוכח לספר לו שאני נוהג בדיוק כך כבר 46 שנה ושלא לדבר על כל השושלת של משפחתי ממנה אני בא.
אכן הפסטיבל ראוי ויש לו מקום בסצינה הקולינרית בישראל. יחד עם זאת, הייתי מפצה לראות מסעדות נחשבות בעלות שם נוספות וכן התגייסות של מסעדות בתי המלון הידועות שיש להן את היכולת להשתתף בפסטיבל זה. 

הפסטיבל יתקיים ב9-21 בפברואר 2013 (כ"ט שבט עד י"א אדר) ויוצעו
מנות במחירים של 49-79 של לסעודה של 3 מנות (ראשונה, עיקרית וקינוח)
לבירור המסעדות המשתתפות, ניתן להתקשר ל-054-5585059



יום שלישי, 15 בינואר 2013

פסטה קרועה ושאר ירקות

מאז שג'קי ממאסטרשף נסעה ליומיים לאיטליה, כל מקום שאני מסתובב ומדברים בו על התכנית או על אוכל, אני שומע רק את רצף המילים "פסטה קרועה" כסימן מובהק להשפעה הממשית על המנות שלה שהגישה בתכנית.
פסטה קרועה זה לא ביג דיל. זאת פסטה שהוכנה בעבודת יד והגודל שלה נעשה ביד חופשית לפי הטעם ולפי החשק או לפי המנה.
מה שדוקא יפה בכל הסיפור הזה, שכבר כמה שבועות שאני מכין פסטה/איטריות למרק של שבת והתוצאות כיפיות בהחלט ללא צל של ערעור.

היום החלטתי שאת ארוחת הבוקר שלי אני אכין עם אותם קרעי פסטה איטלקית. אין השפעה איטלקית על האוכל שלי. הייתי באיטליה אולי פעם או פעמיים וזה היה תמיד לביקור חפוז כך שלא הספקתי לספוג את הטעמים והריחות אבל חברים שאני עוקב אחריהם וכמה תכניות של ג'יימי אוליבר הם אלו שאחראים על יכולות הפסטה שלי. אה כן, וגם מכונת הפסטה שירתי מאבי במקום לקנות לי אחת חדשה.

אז הנה קרעי פסטה שיש בה עלה של כוסברה עם עגבניות ושום. זה קצת דומה למעין רביולי דק ללא מילוי ואין לי שמץ של מושג אם יש לכך תקדים.
מתכון לבצק פסטה: (לכ-120 גרם בצק)
100 גרם קמח לבן מנופה
1 ביצה
טיפונת מלח.
(אלו הם הכפולות אם אתם רוצים כמויות יותר גדולות)
הכנה:
נערבבים את הקמח עם הביצה (מוסיפים גם את המלח) ולשים עד לקבלת מרקם נעים של בצק. אם זה עדיין קשה קצת, אפשר תמיד להוסיף כמה טיפות של מים ולהמשיך ללוש.
עוטפים את הבצק בנילון נצמד ושמים במקרר למשך כ-20 דקות.
מוציאים את הבצק, ממקמים את מכונת הפסטה ולשים במכונה החל ממספר אחד עד המספר האחרון. בחום רב אני לא ממליץ לדלג על שלבי הלישה.
כשמגיעים לשלב האחרון, מניחים את העלה הדק על שולחן מקומח ומסמנים את החצי. בוחרים עלי כוסברה יפים ושוטפים אותם ומייבשים.
טורפים ביצה ומברישים בעדינות את כל חצי העלה בביצה טרופה (שכבה דקה ככל האפשר) ומדביקים עלה של כוסברה. הופכים את החצי עלה השני ומהדקים היטב כדי שלא יהיו בועות אויר (זה הכי קריטי אחרת הדפים יקרעו בבישול.)
חותכים את הדפים בצורה חופשית (זה הקטע של הפסטה הקרועה) ושולחים לבישול במים רתוחים מומלחים המבעבעים קלות. מבשלים כדקה אחת ואולי עוד קצת. מוציאים ומסננים.

בנתיים טיגנתי במחבת ברזל קצת שום ועגבניות שחתכתי, כשהכל מתובל בשמן זית טוב וטוב.
מסדרים את עלי הפסטה בצלחת ועליהם מפזרים את העגבניות והשום. מזליפים כמה טיפות שמן זית (השמן הוא ברנע פישולין של שמנא. שמן איכותי ביותר וטעים) ומפזרים מעל פלפל גרוס ומלח גס.
בחיי שאני לא צריך יותר.

צ'או לבנתיים (איך האיטלקית שלי?)
נפגש בקרוב


יום חמישי, 10 בינואר 2013

חולים אז הנה מקבץ ידיעות קולינריות #3

מפאת צננת קשה בין כל בני הבית, לא יהיו מתכונים השבוע ובמקומם הנה מקבץ ידיעות קולינריות שהגיעו לשולחני ומצאתים ראויים לפרסום.

1. קפה בעלמא
את קפה בעלמא אני מכיר כשניסיתי לסייע למקום בחיבור הכבלים לבית הקפה. לצערי, הוט לא השכילו ודרשו מחיר מלא כיאה לכל עסק ומסעדה וזאת למרות יחודו של המקום.
למי שלא מכיר, מדובר בבית קפה מסעדה הפועל מזה 7 שנים במרכז פתח תקווה ומועסקים בו פגועי נפש המשתלבים בכל העבודות בבית הקפה. לפגועי נפש, הדבר חשוב מאין כמותו כיוון שכך נוצרת השתלבות טבעית בחברה, גורם לחיזוק הבטחון העצמי ויוצרת שגרת חיים נורמטיבית.

אז הנה החדשות:
"קפה בעלמא" נפתח מחדש והועתק למרכז יכין סנטר בפ"ת כשהמקום שודרג, הורחב ועוצב מחדש.
אורי רוזנר, מסעדן במקצועו הוא שלקח על עצמו לנהל ולהוביל את היוזמה המבורכת הזו, אליו מתלווים אנשי צוות שמלווים את העובדים אותם הם מגדירים "מתמודדים". הבחירה לפתוח את הסניף המחודש במרכז יכין סנטר היא במטרה לשלב את ה"מתמודדים" בבית קפה הממוקם במיקום מרכזי שנגיש לאנשים רבים, המקום החדש גם הורחב במטרה לגייס מתמודדים נוספים שישולבו בעבודה בבית הקפה.

בתפריט החדש ניתן למצוא מנות מגוונות וייחודיות בהן: ארוחות בוקר לבחירה, כריכים, הקסדיות של עלמא (טוסט בטורטיה מוגש עם סלט ירקות מתובל), סלטים (סלט קינואה, סלט פטריות חם,סלט הום פרייז ועוד..), הדגים של עלמא: נתח סלמון, פילה אמנון, קבבוני דגים, בנוסף ניתן למצוא מרקים, פסטות , לזניות וקישים.

אני מאוד מקווה כי יזדמן לי בימים הקרובים לבקר שם. הן על מנת לצלם ולדווח והן על מנת לחזק את המקום בעל חשיבות עליונה באזורינו 

2. גאדג'טים לתפוזים. 
כן כן, עם כניסת הימים הגשומים והקרים, יש לצרוך יותר ויטמין C המצוי בעיקר בתפוזים. 
כדי להקל על חיינו, הנה כמה גאדג'טים של חברת BRASS שטרם ניסיתי את טיבם אבל אין ספק שהם קורצים לי לקראת ביקורי הבא בחנות כלי המטבח הקרובה וזאת לאחר שנוכחתי לדעת שמוצרי BRASS התגלו כמוצרים איכותיים לאורך זמן.
האחד הוא פומפיה על אצבע שיכולה לסייע לגירוד קליפת התפוז כדי לקבל ארומה תפוזית נעימה כתוספת לתבשיל או משקה. כלי נחמד ומעניין. 40 ש"ח
השני הוא מסחטת לימונים עם מכפיל כוח. אז ככה. אני חושב שיש לי את כל סוחטי הלימונים שיש ויש לי לא מעט תובנות על כך. עושה רושם שמדובר במוצר איכותי שכדאי שיהיה לי במגירה. 179 ש"ח (קצת יקר) אבל בהתחשב בכך שהמסחטה אמורה להוציא מקסימום מיץ מהפרי, יתכן שיש תמורה הולמת למחיר.
הגאדג'ט השלישי הוא הכי מעניין שאני כבר חומד בו הוא שולף הפלחים. שולף פלחים זה משהו די חדש עבורי. אני כבר סקרן לנסות אותו כיוון שהוא אמור לחסוך עבודה רבה בקילוף ובשליפת הפלחים בשלמותם. המחיר שווה לכל נפש 49 ש"ח ונראה לי כעסקה משתלמת לקראת סלט פירות הבא שלנו. 

אני מוצא נכון לציין כי יצא לי לפגוש את כל מוצרי BRASS ברוב חנויות כלי המטבח אבל אם מזדמן לכם ואתם חפצים בהנחה משמעותית, גשו לחנות שבכניסה לקיבוץ חורשים, בחנות המפעל בראשון לציון האצל 53 או באתר הבית של BRASS בכתובת http://www.brassbrands.co.il/

3. שום וספירים
בתור תולעת ספרים, אני מעדיף ספרות ישראלית או ספרי בישול.
נפל בחלקי לקרוא את הספר "שום וספירים" של רות ריישול, מבקרת המסעדות של הניו יורק טיימס. 
בתחילה נגעתי בספר בחששות אבל בסוף השבוע האחרון ויתרתי על עיתוני השבת ושקעתי בקריאת הספר.
הספר מביא את סיפורה של מבקרת המסעדות, יהודיה כשרה עם גנים פולניים טהורים כשהיא דוגמת מסעדות בתחפושות ובתלבושות שונות וזאת על מנת שתוכל לחוות את חווית הסועד האמיתית ולא כידוענית המגיעה למסעדה ומקבלת שלל פינוקים און דה האוס.
בימי טקסס העליזים, היה נהוג לתלות את תמונתם של המבוקשים עם כותרת ענק WANTED אלא שמאז שרות ריישול נכנסה לתפקידה, תמונתה שלה מתנוססת בכל מסעדה החוששת מביקורה אלא שרות עושה הכל על מנת שלא תזוהה על ידי צוותי המסעדות. 
תוך כדי קריאת הספר התגלתה בפני דמות משעשעת של מבקרת קפדנית החושפת בפני את מיטב מסעדות ניו יורק שלא זכיתי להכיר כשדמותה הפולנית משתלבת היטב בכל עמוד.
בין פרקי הספר, זוכה הקורא במנת מתכונים נדיבה (הודות לייעוץ הקולינרי המדוייק של ענבל קליין והתאמתו לחיך הישראלי) שאילולי הייתי עכשיו תחת הפוך, בוודאי שהיו כאלה שהייתי מכינם מייד.
הספר מרתק, רווי בהומור וממכר. הן כקורא והן כבלוגר המבקר לעיתים במסעדות כמבקר או כסועד ופותח עולם חדש ומעניין בחיי המבקרת. 
הוצאת גרף. מחיר מומלץ 88 ש"ח.
מאחר וקיבלתי את הספר לחוות דעת, אני מזמין את מי שיפנה אלי ראשון, לקבל את הספר לקריאה ואולי אף יעבירו הלאה. מי ראשון?


יום שני, 7 בינואר 2013

ראס ראסקה

ישנה תופעה מעניינת בפתח תקווה. העיר המנומנמת והמשעממת הזאת הנמצאת בדיוק באמצע כל דבר, מתחילה למצב עצמה כאלטרנטיבה קולינרית מעניינת.
זה מתחיל במרכזי בידור כמו יכין סנטר, הקניון הגדול ומתחם חברת ECI לשעבר שכמעט כל כולו של המתחם הפך להיות מתחם קולינרי מגוון.
מותגי אוכל שונים כמו ספגטים ובלאק ועוד כמה מעניינים ולצידם ראסקה המחודשת לאחר שנכנסה תחת מטריית המסעדות הכשרות בפתח תקווה.
יתכן וזה נוח למסעדה להיות כשרה, כיוון שהציבור הדתי מצביע ברגליים ומחזק בעלי עסקים כשרים מתוך אינטרס מובהק לתת יד למי שמסכים להיות כשר וכך הם הדברים בראסקה, אם כי מרבית המבקרים שראיתי בראסקה לא היו בעלי חזות דתית.
בטרם הגעתי לראסקה, הקטנתי ציפיות וזאת לאחר שקראתי בעיון רב מספר ביקורות ותגובות של לקוחות. עכשיו חובת ההוכחה עליהם.
לטובת ראסקה ייאמר כי לפני ימים מספר, זכה שף המסעדה, עדי אזר, בתחרות מאסטר-סושי בתואר המנה היפה ביותר (הפרס השני בחשיבותו בתחרות) ועכשיו בואו נראה שאכן כך הדבר.

בראסקה ניתן להבחין בשילוב מנות של עסקיות בשעות הלחץ של המשרדים שבסביבה וכן תפריט סושי שהוא גולת הכותרת של המקום.
פתחנו בשתי מנות שאפשר להגדירן כמנות בתפריט העסקי:
פרגיות בטריאקי
פרגיות בגריל מוקפצות עם פטריות שיטאקי, שמפניון אורז מאודה ומתובלות בטריאקי וכוסברה. מנה עסקית לכל דבר המכילה פחמימה, ירק וחלבון. לצערי לפרגיות היה טעם עז של חריכה. זה קצת מזכיר מסעדה מזרחית אבל יתכן שהשילוב בין המזרחי לאסיאתי היה מכוון.

פאד-תאי עוף
איטריות אורז עם עוף וירקות שורש ברוטב סויה ותמרנדי. מוגש עם לימון כוסברה בוטנים ובצל ירוק.
עוד מנה עסקית המתאימה לאלו שמחפשים זירו או לייט. מנה שבאה בקערה גדולה והסועד מחטט בה עם הצ'ופסטיקים. מתאים לבת הזוג השומרת על הגזרה.

בין המנות התכבדנו במרק תירס חריף ועוקצני ובכלי במבוק בו נחו להם מבחר דים סאם צבעוניים כמו תרד ובוטנים, פרגיות וירקות, בקר וירקות ועוד. הדים סאם חייכו אלי בהנאה והיו פריכיות וטעימות עד שכמעט די היה לנו לסיים את הארוחה אבל כשליחי העם, המשכנו במשימתנו.

נעבור לתפריט הסושי. הסושי בראסקה מוגש עם סויה של קיקומן שאני לא נמנה על אוהביו. לדעתי ישנם סוגים טובים יותר וללא קשר, אני אישית לא מת על היבואן המקומי אבל אזרתי אומץ, שמתי את חיי בידיו של השף וקפצתי למים העמוקים.
טעמתי מבחר מהתפריט הסושי של ראסקה. כולם טריים, טעימים ומקוריים. 
אלו המוכנים בדרך כלל עם שרימפסים, עברו גיור כהלכה ואת מקום השרץ, המנה ספייסי סלמון קיבלה תלבושת חדשה עם דג סלמון טרי וטעים. אשבח לטובה את הוספת הלימון הכבוש שנתנה רעננות נעימה לסושי (רוקי סלמון 34 שח ל8 יחידות)
מנת טיגואה (8 יחידות, 35 שח) התגלתה כמנה הנראית פשוטה אך שילוב הטעמים של  סלמון אפוי עם בטטה ביחד עם הסויה והחריפות של הוואסבי, גרמה למנה להיות טעימה ואכן מורגשת יד מקצוען במקום. 
לסיכום:
איני מכיר את ראסקה מגילגולה הקודם והזכיה בפרס שלחה בלון חם עם הבטחה שיש לעמוד בה וראסקה עושה זאת ללא היסוס הן ברמת המטבח של העסקיות והן בתפריט הסושי.

עסקיות בין השעות 12-17 מחירים:
נודלס/אורז 45-49 שח
מנות עסקיות: 45-56
סושי בקומבינציות 42-49 שח
וגם מנות אקספרס ב-37 שח מכל הסוגים
ראסקה.
רחוב הסיבים 18, מתחם ECI, קרית מטלון פתח תקווה. כשר.




יום חמישי, 3 בינואר 2013

טפיוקה

טפיוקה הוא סוג של חומר גלם נטול טעם אבל בעל נוכחות מעניינת מאוד.
צורת הפנינים הלבנות והקטנות מהוות עניין וסקרנות שגורמות להכניס את הכף פנימה ולבדוק את הטעם. אלא ש...הן נטולות טעם, בדיוק כמו הטופו ואולי אף גרוע מכך וכל יעודו הוא לתפוס נפח במנה.
למרות זאת, זהו חומר גלם קל להכנה האהוב על כל מסעדה מהמזרח הרחוק וכל מה שצריך הוא שילוב של מספר מרכיבים כדי לקבל קינוח שווה.
הנה קינוח שבסיסו מטפיוקה. טעמתי אותו השבוע והתרשמתי שהוא כל כך קל הכנה וגם טעים.


טפיוקה עם תפוזים וליצ'י 
מצרכים:
טפיוקה (ניתן קנות בעדן טבע)
חלב קוקוס
ליצ'י (קופסת שימורים)
פלחי תפוז מפולטים
שברי בוטנים
מעט דבש

הכנה:
מכניסים את חלב הקוקוס למקפיא עד שנקרא לו בחזרה.
מכניסים את הטפיוקה לסיר מים רותחים ומבשלים למשך כ-20 דקות עד להפיכתן לשקופות.
מוציאים את הטפיוקה, מסננים ושוטפים תחת מים קרים.
מכינים סלט קטן של ליצ'י משומר, פלחי תפוזים ובוטנים. מתבלים עם מעט דבש.
מוציאים את חלב הקוקוס מהמקפיא כשהוא קר מאוד ומערבבים אותו עם הטפיוקה.
יוצקים את הטפיוקה לקערת הגשה ובמרכז את הסלט שהכנו ומגישים.

גיט שעבס