יום רביעי, 4 בדצמבר 2013

מונולגים מהקישקע

שמעתם פעם את הקישקע מדבר?


הרשו לי לעצור את שטף המתכונים ולספר על הצגה קסומה שהריצה לי מול עיני את הביוגרפיה הקולינרית שלי. אבל שניה, לפני שאני מספר לכם על ההצגה, אני רוצה לספר לכם על מה שקרה בדיוק דקה לפני שהיא החלה: לצערי, מסיבות שאינן תלויות בי, איחרנו בשתי דקות בדיוק ויצא כי תחילת ההצגה מעט התעכבה לה עד שיכנסו כל המאחרים. נכנסנו לאולם והיה זה ב-8 ו6 דקות בדיוק. תוך שאנו מפלסים את הדרך לעבר המושבים שלנו, אחת היושבות בשורה מאחורינו פלטה לעבר בן זוגה (עכשיו דמיינו לכם קול צפצפני ופולני אמיתי): "טוב שהם לא הגיעו ב-9". אכן היה זה ה- WELCOME TO POLANYA הכי טוב שיש.
 
מאז אני ילד, לימדו אותי שאוכל פולני הוא אוכל של נתינה: קרפ-לך, קנייד-לך, גריוו-לך, קישק-לך, פרפ-לך, הכל זה "לך". אין יותר נתינה מזה ואם קיבלתם משהו מפולניה, כדאי לכם לקחת ומהר כי לא בטוח שהמאורע ההסטורי הזה יחזור.
בעצם, ללא כל קשר לעדה, כל חיינו ותרבותנו היהודית היא סביב האוכל. בסעודות שבת ובחגים כמו סעודות ראש השנה, ליל הסדר והן לא-עלינו, באבל (סעודת אבלים, ארוחה מפסקת שלפני הצום) ועל כן ראוי כי גם התיאטרון יהיה קולינרי, הומוריסטי וציני, כיאה לעדה שמתבססת על המטבח.
אין מדובר בהצגה רגילה אלא בחגיגת ספר בישול המציג את המטבח היהודי המזרח אירופאי שעבר המרה למונולוגים מפרי מוחו הקודח של חוקר האוכל היהודי השף שמיל הולנדר, מחבר ספר האוכל היהודי "שמאלץ". לא מחלקים שם אוכל אבל הריחות והטעמים של מאכלי הבית של סבתא, עולים ועולים.

כבר סיפרתי רבות על ה"קידש-קלאב" שלנו שנערך במהלך קריאת ההפטרה בבית הכנסת בשבת. לאחר המונולוגים מהקישקע, אני רואה עצמי כשליחו ושגרירו של האוכל הפולני מהבית של סבתא כי אם לא אנחנו שנשמר את הטעמים והמסורת, בעוד שניים או שלושה דורות, יתכן שאף אחד לא ידע מהו טעמו של קיגעל ירושלמי.
השחקנים דוברי אידיש (או לפחות יודעים את הטקסט בצורה נפלאה ומדוייקת) שרים, רוקדים, מספרים ומשלבים את תרבות האוכל הפולני עם המסורת היהודית של סבתא. אגב, זו ההזדמנות לגלות למיומנה שמצאתי את הנציגים שלהם בפולניה. השחקנים מתופפים במרץ ובמיומנות אדירה על סירי צ'ולנט, על פומפיה שגירדו עליה חזרת ובעזרת מצקת של מרק עוף אמיתי (לוקשן מיט יוך)
לא צריך להיות נכד לסבתא פולניה אסלית או לדבר בניב אשכנזי כדי למצוא את המשותף. כל אחד שיש לו אפילו את המעט של המעט מהשורשים הפולניים ימצא שם את הקטע האישי  שלו, גם אם היתה לכם שכנה כזו. 

במונולוגים מהקישקע, חכו בסבלנות למונולוג הצ'ולנט. היה זה הרגע בו חזרתי למסורת האמיתית. כמאמר ההגדה: אם על העולם ירדו עשרה קבין של אושר, הטשולנט נטל תשעה ושלא לדבר על הכבוד שמעניקה ההצגה לקיגל המסורתי. על תהליך ההכנה, במונולוג של זללן קיגל טיפוסי שמתחיל דיאטה בכל יום ראשון. 
רק יוצאי פולין יודעים היטב שכור ההיתוך האשכנזי הוא הטשולנט, המחבר בין המשפחות ובין החצרות, כתוצאה מעצם הכנתו. לא כולם יודעים אבל לאחר שהרכיבו את הסיר, היו לוקחים אותו בעגלת ילדים ישנה למאפיה השכונתית. שם היו מפקידים את הסיר ללילה בו תנור האפיה היה עדיין חם וכך היה לו הסיר מתבשל לאיטו עד בוקר. ואז זה קרה. ראשי המשפחות היו שולחים את הבנים להביא את הסירים ולא אחת היו גם מתערבבים להם הסירים והטעמים עד כי משפחה אחת היתה מקבלת סיר של משפחה אחרת. הערבוביה יצרה ניחוחות וטעמים ואחריה באו לעולם גרסאות חדשות וטעמים חדשים שהלכו ונשתמרו להם כל פעם מחדש.
הקהל, ברובו היה קהל מבוגר עד כי היינו בו הצעירים ביותר באולם (וחבל) כיוון שההצגה מתאימה גם לכל מי ששמע פעם בדיחה על פולניה אחת...
שמעתי פעם את מבקר המסעדות חיליק גורפינקל, שאומר שיהודים סובלים. אוכלים וסובלים. ומי שאינו סובל, אינו יהודי. בקטע המרק שבהצגה, ("אין מרק חם. מרק חייב להיות חם, רותח"), מביעים השחקנים היטב את אנחות הסבל הנשמעות בשעת אכילת המרק, כיאה ליהודי סובל כדת וכדין. הנה, שוב הם נכנסו לי לצלחת המשפחתית שלי.

ואם לרגע נניח את הציניות האופיינית לעדה, במהלך ההצגה מקריאות הבנות את תפילת הבשלנית לקראת שבת. בלי שמץ של ציניות, בתפילה זו מתכווצת לה ומצטמצמת כל מהות המטבח הפולני. בזכות קשרים בהנהלה, הנה התפילה: (אפשר להדפיס ולהדביק על המקרר)
"רבונו של עולם הנני עומדת מוכנה ומזומנה להתחיל במלאכת הקודש, להכין בשר ודגים וכל מטעמים לכבוד השבת הקדושה לקיים מקרא שכתוב: "והכינו את אשר יביאו". לכל טרחתי ובכל עמלי, אנא, משמים שים נא את ברכתך ובכל תבשיל ותבשיל, אנא משמים פזר את התבלין ששמו שבת. שאי אפשר להשיגו בעולמנו בעבור כל ממון שהוא".
ותן לי, ריבוני, שמחה בלבי, ששוב מתקרבת שבת המלכה שנתת לי באהבה. ובחשק רב, בבריאות הגוף והנפש, אכין כל תבשיל ותבשיל. ותשמרני שלא תבוא שום תקלה על ידי והכל יהיה כשר ומדוקדק, כאשר ציוויתנו. ושעה שאני מבשלת תהיינה שפתי ממללות תפילה לפניך מתוך הלב.
מודה אני לפניך, על שנתת לנו בזה השבוע צרכי השבת ותיתן לנו היום ובכל יום תמיד מידך המלאה, הפתוחה, הגדושה והרחבה.
ויהיו נא המאכלים אשר אני טורחת ועמלה לכבוד השבת לרצון על מזבחך כאילו הקרבתים לפניך, ונאכל בשמחה כי כבר רצך. ויהיו נא המאכלים אשר טרחתי ועמלתי לכבוד השבת ערבים ונעימים גם לפני אישי, גם לפני בני ביתי ולפני כל המסובים על שולחננו מעמך בני ישראל, כאשר ציוויתנו.
ואוסיף לפניך תפילה אלוהי שיהיה כל האוכל העולה על שולחננו מזכיר לפני שהכל ממך, אב רחום וחנון, מתנת חנם. בכוונת לב תמים נברך ונודה לשמך הגדול, הצור משלך אכלנו ושבענו ונהללך ונשבחך בזמירות ובתשבחות מעתה ועד עולם".

מונולוגים מהקישקע. מומלץ בחום!!!
בפעם הבאה, רק אם אפשר לסדר לנו ביציאה א-שטיקעל הרינג וגם קיגעל. 

עיבוד ובימוי יוני אילת ("כשהייתי ילד הייתי מבלה את סופי השבוע אצל סבתי. כשהגעתי היא היתה מרימה אותי ובמוצאי שבת כשהלכתי הביתה, היא היתה מרימה אותי שוב. רק אחרי שנים הבנתי שהיא בעצם שקלה אותי"),
עיבודים וניהול מוסיקליליאור רונן, תפאורהזאב לוי, תלבושותאופיר חזן, לירון בליס, כוריאוגרפיהמיטל (טולה) דמארי, תאורה: מישה צ'רניאבסקי
בהשתתפות
יוני אילתרונית אשרי, יעל יקלעינת סגל-כהןמירי רגנדורפר,יהונתן רוזןיובל רפפורטניב שפיר
אתר האינטרנט של תיאטרון היידישפיל http://www.yiddishpiel.co.il/index.php?page_id=1

קטעי וידאו מההצגה:
http://www.youtube.com/watch?v=E-v1FSTAEuQ לקט מיענקלה לאן
ההצגות הבאות:
30.12.13 קיבוץ דורות
9.2.14 קיבוץ אפיקים
10.2.14 היכל התרבות אריאל
11.2.14 אולם אריסון תל אביב
12.2.14 בית יגאל אלון צפת
13.2.14 היכל התרבות נתניה



צילומים: יח"צ וגם שלי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה