יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

שבוע האוכל הפולני והמיזם הכי טוב שיש בשבת (וזה לא הצ'ולנט)

שבוע האוכל הפולני בהגדרתו יכול להיות כמו תחילתה של בדיחה טובה. כמה כבר אוכל טוב אפשר להוציא מהפולניה?
אז זהו שמתברר שיש לא מעט. לשם כך חל מהשבוע ולמשך שבוע בלבד, שבוע האוכל הפולני.
מאות מוחות גוייסו, שפים פולנים בעלי שם הוטסו, מהשוק נעלמו כל הסלקים ואצל הקצבים כבר אין להשיג קישקע אבל מה זה משנה. מדובר באוכל שכולנו גדלנו עליו, גם אם אנחנו יוצאי עיראק, מרוקו או אוזבקיסטאן (בעצם הם לא, הם הפולנים של הפרענקים).
יש לי צרור של מתכונים ורעיונות אבל לא אחשוף אותם אלא אלך לי לבד (בחושך) לטעימות בשלל המקומות המציעות אוכל פולני במיוחד לרגל שבוע זה.
למי שלא יודע, שבוע האוכל הפולני יחגג השנה מיום שני בשבוע זה (אתמול, 4 לנובמבר) ועד ליום שני הבא (11 לנובמבר) ואני ממליץ לכם הכנס לאתר ולראות את האירועים שאתם אוהבים, ללכת ולאכול אוכל טוב של סבתא שלי (היא לא באמת תהיה שם אבל אחרי שראיתי את התפריטים, רוחה תתנוסס בסביבה בגאווה) אבל אני כן רוצה לספר לכם על משהו מאוד מאוד מסורתי, מאוד מאוד כובש (תרתי משמע) ובעל יחודיות, המזכירה את הגלות ואת האוכל הפולני.
קוראים לזה קידש קלאב. 

מדובר בהתארגנות חשאית וסודית של מביני עניין, אוהבי אוכל טוב, המתכנסים להם מידי שבת לטעימה קלילה של דברים טובים, ולשם ההבהרה, כמעט כולם בעלי טעמים פולניים טובים.
מידי שבת, מי שנוהג להגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית, יוכל להבחין שמייד לאחר קריאת התורה, בטרם תחל תפילת מוסף של שבת, פורשים להם מספר מועט של אנשים, הקמים ממקומם לאחר שקיבלו קריצת עין וסימן מוסכם. (אם לא הבהרתי, אני ביניהם)
כל אחד מאיתנו קם ממקומו בשקט בשקט ואנו יוצאים החוצה בהתגנבות יחידים חרישית. בחוץ, יש לנו שולחן משלנו עם מספר מקומות קבוע שבו אנו מתכנסים לטעימה השבועית של הקידש-קלאב.
לכל אחד מאיתנו יש תפקיד להביא משהו. איציק אחראי על הקיגל ירושלמי חמים ומהביל, עדי מביא קיגל תפוחי אדמה שהוא קונה בצדקיהו, מאיר (לא אני, מאיר אחר) מביא אערבס (חומוס שלם מבושל ומפולפל שאין יותר מאמצעי חימום מותו לימי החורף הקרים), תומר מביא מרום אפריקה וויסקי משובח (ואת שני ילדיו הקטנים), שייקה אחראי על הכלים, האדמיניסטרציה והקרקרים, רפי (שהצטרף לא מכבר) מביא קונייק (החבאתי אותו אצלי בתא בבית הכנסת) ואני אחראי על הדג מלוח, הדג הכבוש ולאחרונה אני מביא גם קישקע (ואני גם מחזיק בתואר נשיא הכבוד).
לעיתים עמית, מגיח מבית הכנסת השכן והוא מביא רגל קרושה ובנוסף, כמעט תמיד יש לנו אורח שבא לסעוד על שולחננו והוא מקבל אישור השתתפות רק אם כל נשיאות הכבוד מאשרת פה אחד את נוכחותו.

הקידש קלאב הוקם בארצות הברית, לאחר שאורך התפילה היה קשה מנשוא לאלו בעלי הקוצים בישבן ולאלו שמגיעים עם המכונית לבית הכנסת. לאט לאט, התברר שמרבית החברים לא באים לבית הכנסת לשם בית כנסת אלא הגורם המחבר הוא הקידש קלאב.

לקידש קלאב האמריקאי יש הנהלה ראשית, ועד ודירקטוריון. מידי שנה הם עורכים מפגש שנתי, ליגת ספורט,יש להם אתר אינטרנט בו הם אוספים כספים למטרות תרומה שונות ועוד שלל של אירועים.
לאחר שנחשפנו לעוצמתו של הקידש קלאב העולמי, אנו שמחים לבשר כי הם אישרו אתנו להיות נציגיהם בחבל הארץ שלנו.

כנשיא הסניף המקומי וכאחראי על הדגים, חלה עלי אחריות כבדה לדאוג שלא לאכזב את חברי לקידש קלאב. את הדגים אני מכין מבעוד מועד, כשאני קונה בכל פעם חבית של מטיאס אמיתי שהובא מהולנד (השבוע אחנוך את החבית הרביעית) אותם אני מביא מלנדאו בפתח תקווה או אצל לוונזון בתל אביב (רק כשהוא נחמד אלי), אני מפלט אותם אחד אחד. את חלקם אני כובש בתחמיץ מיוחד (מתכון מצורף עוד מעט) וחלקם אני מניח בכלי אטום כשהם מכוסים בשמן צמחי כדי שישתמרו משבוע לשבוע עד לחבית הבאה.
מידי שבת, למעט יום אחד בשנה, יום כיפור, אנו מגיעים לבית הכנסת, כל אחד עם חבילתו הקטנה, ומחכים בקוצר רוח לסוף הקריאה בתורה.
לאחר ההתכנסות הסודית שלנו והטעימה הקלה, אנו שבים בחזרה, כשחיוך של שיכורים על פנינו וקיסם של דג מלוח נעוץ בין שיננו ואין לנו כל בעיה למשיך ולו גם לשעה נוספת.

לאחר שקיבלתי מחמאות אין קץ על הדג הכבוש (האמת שאני לא יודע אם באמת אהבתם או שאתם רק רוצים עוד צנצנצת), אני שוקל בכובד ראש מלא באדי וויסקי וקונייק, לפתוח ליין ממזרי של דגים כבושים. יכול להיות שזה יקרה ויכול להיות שלא.
בנתיים, למי שלא מפחד מדג מלוח, קצת חומץ ועוד כמה תבלינים, אם לא יצא לכם להצטרף לאחר ממועדוני הקידש-קלאב, הנה המתכון החלומי לדג כבוש, שהרכבתי אותו לאחר מחקר ארוך ומייגע. (המתכון כבר פורסם בבלוג אבל לכבוד העם הפולני, לכבוד שימור האוכל הפולני ולכבוד האמא הפולניה הטיפוסית, הנה הוא שוב מחדש)

המתכון "הסודי" למטיאס כבוש:
מיועד ל2 דגים שלמים, במידה והכמות שונה, הכפילו את הכמויות, פחות מ2 דגים, חבל על המאמץ...
2 דגי מטיאס שלמים (או 4 פילטים ללא שמן שראיתם במו עיניכם את הדג)
1 כוס חומץ
1/4 כוס סוכר
1/2 כוס מים
6-7 על דפנה
5 גרגירי פלפל אנגלי
2 בצלים גדולים חתוכים לטבעות דקות
1/2 כוס שמן חמניה (בשום אופן לא שמן סויה ורצוי לא שמן זית בגלל טעמו העז)
1/4 כוס יין אדום יבש
1/4 כוס חומץ בן יין
1 גזר חתוך לפרוסות דקות דקות

שלבי ההכנה:
מורידים לדגים את הראש ואת הזנב, מסירים את הסנפירים וחותכים לכל אורך בטן הדג. מוציאים את החלב (יש כאלה שחולים על זה, אם אתם כאלה, לא לזרוק) וחותכים מעט מהחלק הרך של תחתית בטן הדג. שוטפים היטב במים להסרת חלקי הפנים.
בעזרת סכין חדה, מפלטים את הדג ומורידים את האידרה עם כל העצמות. אם הדג ממש רך (סימן מובהק של מטיאס אמיתי), ניתן להסיר את האידרה ללא סכין בכלל אלא ממש לשלוף אותו.
מעבירים את הדגים המפולטים לקערה עם מים קרים  למשך כחצי שעה.

בינתיים מכינים את נוזל הכבישה:
בקערה גדולה מכניסים את כל הנוזלים, עם הסוכר, עלי הדפנה והפלפל האנגלי. בוחשים היטב ומכניסים את הגזר החתוך. מוספים את הבצל כשהטבעות מופרדות ככל האפשר.
מוציאים את הדגים מהמים, שוטפים ומנגבים בנייר סופג, חותכים לפרוסות באורך כ-3 ס"מ.
מכינים כלי אחסון, צנצנות זכוכית או כל דבר מתאים שניתן לשלוף ממנו את הדגים.
מניחים מעט מהירקות (הבצל והגזר) מעל כמות יפה של נתחי הדגים יחד עם שאר הירקות. יוצקים מעל את נוזל הכבישה וסוגרים את הכלי למשך 3 ימים לפחות. (תאמינו לי שאחרי יום אני כבר מחסל חצי)

ולסיום, קבלו את ההמנון הבלתי רשמי של הקידש קלאב הישראלי
שיהיה לכולם הגיטא-שעבס.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה