יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

איך אכלתי את האוכל של מסעדת זסט החדשה בלונדון, בלי להיות שם.

בקיץ האחרון קראתי להנאתי על מסעדות חדשות בלונדון שעושות שמות במקומיים. מה שהקפיץ לי את העין היתה הכתבה על מסעדה חדשה, בהנהלת שף ישראלי, ולמרבה הפלא, היא גם כשרה.
מיד החלתי החקירה מעשית על הפלא החדש והרמתי טלפון לשרל, בת דודתי שסיפרה לי שמדובר במבנה חדש ומפואר שהושקעו בו לא פחות מאשר 50 מיליון פאונד, לטובת הקהילה היהודית. מדובר באחד המבנים המפוארים שיש לקהילה והוא כולו תרומת משפחה אמידה שמצאה לה דרך מתאימה להנציח את קרוביה.
כדי להעמיק את הקשר למבנה, הוחלט גם על הקמת מסעדה יהודית שתהיה מסעדת עילית לכל תושבי העיר ואכן כך הדבר.
אלא שלסיפור האמיתי מאחורי המסעדה והשף שמנהל אותה, יש סיפור חיים מרתק של שף שאפתן שבחר יום אחד להיות הכי טוב בתחומו.
ערן טיבי, הוא שף ישראלי, שהיה בתפקיד ניהול בכיר שאחת מחברות התקשורת בארץ, החליט יום אחד שזהו והוא רוצה ללכת ולהגשים חלום וללמוד את רזי המטבח.
הוא התפטר מעבודתו ונרשם ללמודים בלה קורדון בלו בלודון כשהוא מתחייב לדחוס 3 שנות לימוד בשנה אחת מלאה.
לא די ששבר את חסכונותיו וחסכונות המשפחה, הוא החליט שהוא יהיה המצטיין של המחזור שלו ואכן כך היה.
בטרם אמשיך, אגלה לכם איך אני יודע. ובכן, הוריו גרים לא רחוק ממני, ביישוב אורנית. מרחק של 3 דקות נסיעה מביתי ועל כן נסעתי לפגוש את ההורים הגאים, לשמוע קצת סודות מאחורי הקלעים וגם לטעום. מה לטעום? אז מתברר שבמסעדה החדשה של ערן, אוכלים את האוכל של אמא, אותו אוכל שערן היה נוהג לאכול בבית. ואכן כך, התפריט בזסט הוא תפריט הבנוי על המתכונים של אמא רחל ואבא ויקטור.

הגעתי לבית משפחת טיבי וקיבלתי רשות לפתוח את המקרר ולהציץ בסירים, תוך שאני שומע את הסיפורים על ערן.
רק נכנסתי למטבח, וכבר הבחנתי בקערת הקוסקוס הגדולה.

לצורך התמחות מקצועית, היה על ערן לעבוד במסעדה מקומית. המסעדה שערן בחר לעבוד בה היתה אחת ממסעדותיו של יותם אוטולונגי שגם הוא מפליא את הבריטים במנות בעלות השפעה ישראלית לכל דבר.
לאחר שערן קיבל את ההצעה ללכת לזסט, הוא החל לבנות תפריט אבל חשוב היה לו שהתפריט יהיה בעל נגיעות ישראליות. לשם כך, הוא בילה שעות עם הוריו בשיחות סקייפ, כשהם מדריכים אותו בשיחות טרנס אטלנטיות ומראים לו איך לבשל כמו אמא. לא די בכך, גם את שדה הנסיונות עשה ערן דרך שיחות הוידאו עד שהתקבלה התוצאה הרצויה.
אביו של ערן, ויקטור, קצין בצנחנים במיל, שעשה גם הוא שינוי בחיים והלך בעצמו ללמוד קונדיטאות, מספר לי שיום אחד ערן החליט שהוא מכין חלות. לא סתם חלות אלא חלות בעלות 5 צמות. "ישבנו לילה שלם כשאני מראה לו דרך המצלמה איך קולעים את הצמות של החלה וערן חוזר אחרי, עד שהיה ספץ בהכנת החלות הכי יפות בלונדון.
אחד הדברים שהכי הפתיעו את הבריטים במסעדה היה שערן החליט שכדי שהסועדים יחושו את האוכל יותר טוב, הם יאצלו לאכול עם הידיים ועל כן בחלק מהמנות המוגשות, על המלצרים לקחת את הסכו"ם ואין מחזה יותר משעשע מאשר לראות בריטים מנומנסים כשהם אוכלים את המנות שלהם עם הידיים.
גאוות היחידה נראית היטב על פניהם של ההורים הגאים. לא כל יום יוצא שמו של בנם למרחקים כשכמעט בכל בית לונדוני מדברים על המסעדה החדשה. ויקטור, האבא, מספר לי בגאווה שלאירוע הפתיחה הוזמנו יותר מ-2000 סועדים והמסעדה אירחה אותם במשך 48 שעות רצוף, כשערן מנצח על האירוע ללא דקה של הפסקה.

הצצתי בתפריט המסעדה, לראות אם כל מה שטעמתי אצל אמא רחל אכן תואם ולהפתעתי ראיתי שהמנות אכן תואמות את רוח המטבח של ארצנו הקטנה. החל מחומוס, בטטות אפויות, דגים בתנור, חמוצים כמו שאנחנו אוהבים, בורקסים מסוגים שונים, סביח אורגינלי ואיך לא, פלאפל.
אז אם אתם מזדמנים לאזור השכונות היהודיות של לונדון, אזור גולדרס גרין ורחוב פינצ'לי, חפשו את בנין הקהילה החדש בשם JW3 והכנסו רק להגיד שלום ולאכול ממטעמי המטבח של אמא רחל טיבי

Zest – JW3 – 341 Finchley Road‬
פתוח ראשון עד שישי (כל יום עד 11 בלילה. בשישי עד 1 בצהריים)
שבת סגור. כשר.
אתר במסעדה 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה