יום שני, 28 בינואר 2013

יש אי בקיסריה - אלבטרוס

הרבה ערי בירה יש בישראל. ירושלים היא הרשמית והמוכרת לכל אבל הידעתם שקיסריה היתה גם היא עיר הבירה?
בעבר, היה מקובל בעולם שעיר הנמל הראשית היתה גם לעיר הבירה אשר אליה נהרו כל הסוחרים והשליטים וממנה יצאו למלחמה. כך היה גם במאה הראשונה לספירה. קיסריה, שנבנתה בראשיתה על ידי המלך הורדוס, יועדה להיות לעיר העסקים והשליטים של הארץ כעיר נמל בדרך המשי ובסחורות שעברו מאירופה למזרח ובחזרה. אחרי לכתו של הורדוס, המשיכו שליטי רומי לראות בקיסריה כמקום מושבם של שליטי הארץ כשירושלים ממשיכה להיות יעד ועיר הבירה הרוחנית.
האם ביבי ידע על כך לפני שרכש את טירתו? מעניין לדעת מה שרה תגיד.
גם אחרי 2000 שנה ויותר, אחרי לכתו של הורדוס, ממשיכה קיסריה להיות בעלת יחודיות משלה. הן כמשכנם של עשירי ישראל, כמרכז עסקים והן כמרכז הגולף של ישראל.

אלבטרוס, ביסטרו בר ומסעדת שף בלב ליבו של מרכז הטניס. אין דבר יותר מענג מלהתענג על ארוחת בוקר כשהעיניים מביטות לעבר השטחים הירוקים והמוריקים של מרכז הגולף בקיסריה.
ואם חשבתם שרק בטניס עסקינן באלבטרוס, אז טעיתם בגדול. באתי לאכול.

כמו כל מסעדה, גם לאלבטרוס יש סיפור משלה. הכל התחיל בחלומה של בחורה צעירה שכל חלומה היה שתהיה לה מסעדה משלה. אביה, יעקב כהן, (לא זה שאתם מכירים אבל לא פחות נחמד) הגשים לביתו מורן את החלום והודות להזדמנות עסקית שהיתה במקום, הוא פתח לה את אלבטרוס. בתחילה חשבתי לעצמי מה כבר בחורה צעירה כל כך מבינה במסעדות אולם להפתעתי, ראיתי במו עיני כיצד מורן אכן מנהלת את אלבטרוס ביד רמה ובניהול נכון ומדוייק. 

מי שיגיע לאלבטרוס, לא משנה לו השעה. בכל עת הוא ימצא את מקומו ואת הארוחה המתאימה לו. במסעדה מורכבת ממספר חללים. חלל ה-VIP, הבר, חלל המסעדה וכמובן המרפסת שהיתה גשומה ביום ביקורינו.
המסעדה מציעה מטבח ישראלי עילי מודרני. הכל עשוי בקפידה ובאיכות.
פתחנו בארוחת בוקר מלכותית המציעה בר עמוס מכל טוב שכל המנות מוכנות במקום במטבח המקומי. גם לי מותר להרגיש קיסר ליום אחד או לכמה שעות.
ארוחת הבוקר המלכותית מאופיינת במרכיביה האיכותיים וכולם מוכנים במקום.
לחמי מחמצת (כאלה עם הקראנץ' האמיתי) המאפים כדוגמת עוגות אישיות, קישים ומאפי פאי למיניהן, ריבות ומטבלים הכל מתוצרת מקומית ומבחר של סלטים טריים שעושים חשק בעיניים.

אלבטרוס גם מספקת מענה לכנסים, מפגשים עסקיים ודיונים לחברות הייטק מקומיות. במו עיני יצא לי לראות איך קבוצת אנשי עסקים שהתכנסו לסמינר באולם VIP המואר והמטופח כשהם נהנים מכל היתרונות האפשריות של התנתקות מהיום המטורף וזוכים לכל מה שאלבטרוס מציעה.
ארוחת הצהריים של אלבטרוס מאופיינת במנות משתנות בהתאם לחומרי הגלם המאפיינים את העונה. ניכרת טריות החומרים ואיכות המטבח.
לשומרי הכשרות, אני חייב לציין כי המסעדה אינה תחת השגחה ויחד עם זאת, כל המוצרים המוגשים בה הינם כשרים וחלק מהאג'נדה של המקום, אין ערבוב בבישול חלב ובשר. במו עיני יצא לי לראות מספר חובשי כיפה במקום, אם כי אין בכך קביעה או המלצה.
ארוחת הצהריים מוגשת במהירות, כמעט ללא המתנה. כל המנות נעימות לעין ולטעם ומשקפים מטבח ישראלי אמיתי בשילוב טעמים וטכניקות בישול ברמה גבוהה.
נתח קבצים שנחתך לשיפודים קטנטנים, קבב עם טחינה ישראלית ורביולי מטורף בטעמו העדין. כל אלו אכן עושים את החשק שלא לקום מהכסא, גם אם הייתי צריך.

הקינוחים של אלבטרוס מזכירים את אירופה והמיקום של אלבטרוס לקח אותי לכמה רגעים למעבר לים בלי לעבור בדיוטי.
מסעדות רבות למדו את הטריק והן רוכשות קינוחים מספקים חיצוניים. הקינוחים של אלבטרוס, גם הם מוכנים הכל במקום, עם היחודיות שלהם ובלי ספקים חיצוניים.

בסך הכל מדובר בבית קפה בר מסעדה איכותי ברמה גבוהה ואיכותית שהייתי ממליץ עליה לכל מי שרוצה להתנתק מהמולת היום, בדרך שבין תל אביב לחיפה.

אני הייתי באלבטרוס. ואתם?