יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

מקבץ ידיעות קולינריות #2

מקבץ שני של ידיעות קולינריות מתוך אלו שסיננתי ומצאתי ראויים:

ג'סי מבשלת
האם מאסטרשף אמורה להיות תכנית אוכל או ריאליטי?
זהו דיון שרץ ברשת עוד לפני שעולים הפרומואים של הסדרה ואכן מדובר בדיון קולינרי רב משמעות.
אני לא בטוח שיש לי דעה מגובשת. הם (מאסטרשף) הצליחו לשחד אותי שאהיה לטובתם אבל זה לא האישו.
מצאתי אתר שלדעתי הוא הוא (פעמיים "הוא", בהדגשה) מראה את המאסטרשפים הכי אמיתיים והכי עממיים שיש והכי מפתיע הוא שכולם הם תושבי שכונת ג'סי כהן.
ג'סי מבשלת הוא פרוייקט וידאו מצולם של שלושים ושלושה בשלנים הגרים בשכונת ג'סי כהן בחולון.
הפרוייקט הוא פרי יצירה של המרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית והוא נותן הצצה למטבחי התושבים שהסכימו לחשוף את סודות הבישולים שלהם ושל משפחתם. הסרטונים קצרים ומעניינים ומביאים ניחוחות ממזרח ומערב. אחרי הסרטון החמישי הבנתי שאני צופה באתר כבר מעל לשעה.
זהירות, זה ממכר.


--------------------------------------------------------
רשת קוקסטור The Cook Store
אמנם אין לנו באמת חגיגות קריסמס אבל חגיגת קניות יש תמיד.
רשת קוק-סטור פותחת את חודש ינואר כחודש האפיה עם שלל מבצעים בתחום האפיה וגולת הכותרת תהיה מפגש עם הקונדיטור מיקי שמו שיציג טיפים ומתכוני אפיה מומלצים וכן את ספרו החדש "שבתות וחגים".
במסגרת חודש האפיה ניתן יהיה לרכוש מוצרים ולקבל מוצרים נילווים במתנה.
נראה לי שווה. לא?

--------------------------------------------------------

דן גורמה בתל אביב. 
לפני כמה שנים, אני חושב שזה היה עוד לפני שהשפים הפכו להיות סלבים, התעניינתי בלימודי תעודה למקצועות המטבח.
אלו הנמצאים באזור המרכז היו מועטים כשהיה את תדמור בהרצליה כבית ספר מקצועי והיו עוד כמה שוליים שלא היו בעלי הסמכה ובצפון היה את דן גורמה בחיפה ועוד אחד אם אני זוכר נכון בטבריה.
אז זהו שזה השתנה.
לצידם של בישולים, מכללת השף ועוד שניים או שלושה, יש אחד חדש. דן גורמה.
אין ספק שאם הייתי עומד בשנית בפני החלטה באיזה בית ספר ללמוד, הייתי בודק את דן גורמה שכן די לשמוע את המותג "דן" כדי להשתכנע שיש שם משהו מקצועי ולא מדובר באיזה חלל המשכיר את המטבח שלו לכל דורש. 
בית הספר התל אביבי, היא שילוב של רשת התיכונים המקצועיים אורט ורשת מלונות דן. מטרת בית בספר הוא להכשיר את הדור הבא של המקצוענים בעולם הקולינריה הישראלית תוך הקפדה על רמת לימודים גבוהה הניתנת על ידי מורים מקצועיים ידועי שם. 
הוזמנתי לבחון מקרוב את המקום והתרשמתי:
ראשית, המקום כשר וזה כבר טוב. אין במרכז הרבה מוסדות לימוד קולינריים כשרים.
מתחם בית הספר הינו חדש עם כל הציוד והמיכשור הדרוש ללימודי בישול וקונדיטאות. עין בוחנת מבחינה מיד שבמקום הושקעה רצינות וממון רב על מנת לתת מענה מקצועי ורחב ככל האפשר לציבור התלמידים.
מגוון הקורסים פתוח לא רק ללימודים מקצועיים אלא גם לחובבי בישול שרוצים לקחת את היכולות הקולינריים שלהם יותר מעצד אחד קדימה.
בדן גורמה שתי כיתות. כיתת קונדיטוריה בראשותה של השף קונדיטור מאיה רביבו וכיתת בישול בראשותו של השף עמיר אילן.
במהלך הביקור במקום, השתתפתי בסדנת אפיה שהועברה על ידי הקונדיטורית מאיה רביבו.
באופן אישי אני יכול להעיד שאני עם יכולות האפיה הגרועות שלי, אם הצליח לי מה שאתם רואים בתמונות, אכן המקום עושה את שלו.
 

חסרונות:
עדיין אין אתר בית מסודר, אין מחירים גלויים לעין וחבל אבל יש להם פייסבוק ואפשר למצוא שם את כל המידע הדרוש https://www.facebook.com/dangourmet

--------------------------------------------------------
חיים רפאל - אתר הבית
שיטוט ברשת הביא אותי לאתר בית חדש (בשבילי הוא חדש) של החנות המיתולוגית חיים רפאל ברחוב לוינסקי.
את רחוב לוינסקי אני כבר מכיר כמו את הקמטים של כף ידי. ללא שום סיבה, החנות של חיים רפאל היא אכן אטרקציה קולינרית אלא שבגלל הסיבה הזו, אני נוהג לדלג על החנות של חיים רפאל ורק אחרי שאני מגיע הביתה, אני מצר על כך.
חיים רפאל ייסד את החנות בשנת 1958 והיא חלק בילתי נפרד מהשוק המיתולוגי שבו מרבית בעלי העסקים היו יוצאי יוון. למשפחה ולחנות יש סיפור חיים המתחיל בייון ועובר דרך אושוויץ ומסתיים במעדניה בישראל, מעדניה שיש בה הכל.
האתר ברור וקל לשיטוט. התמונות ברורות ומרהיבות וניתן לעשות הזמנה טלפונית ולאסוף את החבילה בתיאום (האמינו לי, זה אחלה רעיון בהתחשב בבעיות החניה שבלוינסקי)




יום רביעי, 26 בדצמבר 2012

סלמון ים תיכוני שהגיע מהחושך

הכי אני אוהב לשחזר מנות.
יצא לי להיות באיזה מקום שאחת המנות שהגישו, מאוד אהבתי את הקלות שלה ואת השילוב עם הים תיכוני שלנו.
הפעם אין פה שיחזור מתוחכם או איזו טכניקה סודית אלא בסך הכל שילוב של טעמים כיפיים וטעימים.
השילוב הוא בין דג הסלמון (כדברי אייל שני: מגיע אלינו מהאוקיינוס הקר והחשוך), העגבניה (שוב אייל שני והפעם רומן צדדי עם אהובתו) וטחינה לבנה (זה באמת שלנו, מידל איסט אמיתי). 
את הסלט תיבלתי במטחנות תבלינים חדשות של חוות התבלינים. זהו אוסף של שילוב תבלינים יבשים המוכן לשימוש לכל ארוחה החל מתערובת איטלקית, תערובת לסטייק, תערובת פלפלים ומלח ים וכן שום יבש עם מלח ים. בשונה ממה שהתרגלנו, הפעם מדובר במטחנת תבלינים הנותנים טריות וארומה מיידית לכל שימוש בתבלינים בניגוד לתבלינים טחונים שאנו קונים בחנויות. אהבתי את השילובים ואת הרעיון.
אני חושב שהפעם לשם שינוי, זה מה שאכין גם לשבת ל"קידש-קלאב" שלנו.

מצרכים:
דג סלמון טרי. נתח בגודל של כ-300-400 גרם חתוך לסשימי. אפשר להשתמש גם בסלמון מעושן אבל השמרו על המליחות.
עגבניה בשלה וקצוצה
לימון שלם
שן שום
1/2 פלפל חריף 
צרור קטן של כוסברה קצוצה
מלפפון חתוך לרצועות דקות
בצל סגול
טחינה לבנה מוכנה
תבלינים 

הכנה:
מכינים סלט עגבניות שיש בו עגבניה חתוכה. שום קצוץ דק. כוסברה קצוצה. פלפל חריף וחתיכות של הלימון עם הקליפה ובשר הלימון. אין צורך לסחוט את הלימון כיוון שכל הטעם הלימוני נשמר בסלט.
תיבלתי את הסלט עם מלח פלפל שקיבלתי מחוות התבלינים ושמן זית ונתתי לעגבניה וללימון להגיר נוזלים.
מניחים את הסלמון (אומרים סלמון ולא סולומון. סלמון זה דג וסולומון זה משהו אחר) על גבי הצלחת ומפזרים את הסלט עגבניות בין נתחי הדג.
במרכז הצלחת מניחים את סלט המלפפונים שהכנו מבצל סגול ורצועות המלפפון. תיבלתי את המלפפונים בתערובת התבלינים האיטלקית של חוות התבלינים. 
יוצקים מעל טחינה ומקשטים עם מעט שמן צ'ילי ומגישים.
תאמינו לי שזה טעים.


יום שני, 24 בדצמבר 2012

וינו סוקה

אם היו עוצמים לי את העיניים והיו מסובבים אותי שעות ברחבי הרצליה, גם אם היו אומרים ל שאני עדיין שם, הייתי בטוח שהבריחו אותי למקום מסתורי וסודי.
מתי מעט מכירים את כל הנושא של סעודות מחתרתיות. יש בזה קסם שאין בשום מקום אחר. קובעים יום ושעה ובאים. לא תמיד תפגשו את המוכרים לכם ולא תמיד תשבו עם מי שאתם רוצים אבל האוכל....יהיה הכי קרוב לשמיים.
אני לא הולך לכתוב על ארוחה מחתרתית למרות שזהו נושא מרתק הפני עצמו אלא על מסעדת קונספט לסעודת מלכים.
המקום מיוחד במינו, לא כל יום הוא פתוח אבל הוא חלומי הרבה הרבה יותר מקפיצה קטנה לחו"ל.
הכניסה לוינו סוקה נסתרת וכמעט סודית. עוד לא יצאתי מהאוטו וכבר המכונית בידיו של השירות חניה הצמוד למסעדה והנה הופ אני מרגיש כאילו עברתי במנהרת הזמן 150 שנה לאחור לצרפת הרחוקה.

המסעדה מעוצבת כמבנה עתיק. מישהו גילה לי שכל המבנה היה פעם חניון תת קרקעי. מי היה מאמין.
ניגוני הטקס הם כמו במסעדת יוקרה אירופאית לכל דבר. החל מהושבת הסועדים ועד להגשת התפריט בשיא האדיבות ולפי כל הכללים.
פנים המסעדה מזכירה לי טירות ישנות בעלות ניחוח של נסיכים ורוזנים. הכל נוצץ והכל מרשים וקלאסי כל כך. בפינת המסעדה ישנו פסנתרן שמנגן יצירות מוכרות ונעימות אין ספק שמי שמגיע, יש לו סיבה טובה להיות שם. (רמז עבה להצעות נישואין, חתימה על הסכם ועוד)

התפריט של המסעדה מאוד ברור ולא פלצני (בניגוד למצופה) וזאת הודות לעבודה מדהימה של שף המקום אשר הביא איתו שיטות בישול צרפתיות עם נגיעות יחודיות למסעדה כשרה.
כמה מילים על השף: השף ישי אטיאס שבעברו מסעדת 3 כוכבי מישלן בצרפת (תשמעו, זה מכובד מכל צד שתביטו על זה) המשלב מטבח אירופאי עם נגיעות ים תיכוניות, והקינוחים של הקונדיטור אדיר באום שם מוכר מעולם קייטרינג הגורמה.
הודות למקצועיות הצוות ולהאוירה המיוחדת, אין מקום לשאלות ואין מקום לאי בהירות.
צוות המלצרים עובד בצורה מקצועית מטורפת ובקדקקנות רבה כיאה לסעודת מלכים אמיתית.
המטבח פתוח לעיני כל וניתן לראות את שלבי הכנת המנה. כל אנשי הצוות בקיאים בכל התפריטים ובתפריטי היינות והם יודעים להציע במידוייק לכל סועד את המנה והיין המתאימים לו.

עד כאן דיבורים ועכשיו למעשים.
הזמנו לשולחן שלוש מנות פתיחה:
לבבות חציל בלאדי 52 ש"ח
חציל בלאדי קלוי, טחינה אתיופית חמוצה, ביצי שליו, צנוברים קלויים, בצל סגול בסומק, פטרוזיליה וצ'אטני ליים. מוגש עם לחם שאור.
הייתי בטוח שמדובר במנה בנאלית. המחשבה הזאת היתה זמנית לחלוטין עד שהמנה הגיעה לשולחן.
ניוקי תפוח אדמה 60 ש"ח
בקרם של פטריות פורציני, פורטבלו וחלב קוקוס עם אספרגוס לבן, עלי תרד, אווז מעושן ושום קונפי
(ניתן להזמין צמחוני)
חגיגת טעמים בצחת אחת. כיף אמיתי. אחריה הבנתי שאני הכי קרוב לגן עדן. 
פטה כבד אווז  72 ש"ח
פטה כבד אווז, ברנדי וטימין, תאנים מקורמלות ביין אדום, פיסטוקים קלויים. מוגש לצד סלט עלים וקרוסטיני
כמה קטנה, כמה יפה. פטה כבד בדרך כלל מכינים עם חמאה. אין ספק שמדובר באתגר אמיתי לשף שמצליח להגיש מנה כזאת וברמה כזאת. 

במנות העיקריות:
בייבי צלעות טלה 182 ש"ח
בקראסט של עשבי תיבול מוגש לצד קרם תפוח אדמה, עלי מנגולד בציר טלה
WOW, יש לכם אולי מיטה בפינה? כל ביס בצלע היה חגיגה של טעם. כל צלע, סוכריה על מקל. 
אוסובוקו טלה בבישול איטי  158 ש"ח
בציר טלה ופטריות שימאגי.
מוגש לצד קרם תפוח אדמה ושעועית ירוקה
האוסובוקו היה כל כך רך עם טעמים מטורפים. לשמחתי זוגתי אינה חובבת טלה ועל כן חגגתי לי לבד בלי שותפים. מי אמר שמי שאוכל לבד מת לבד? 
אנטריקוט  162 ש"ח
מוגש עם קריספי תפוח אדמה מתובל בפטרוזיליה ושום ואפונת שלג
פעם ראשונה שהיא מזמינה אנטריקוט ולא משאירה פירור בצלחת. זה אומר המון. הן על כך שהיה לה טעים והן על זה שדרגת ההכנה היתה בדיוק כמו שהיא אוהבת ועל זה אני אומר שאפו גדול למלצר שידע לזהות ולשף שעשה בדיוק מה שצריך. 

אני מודה ומתוודה שמפאת הטעמים והצלחות העשירות, לא הצלחנו להגיע למנות האחרונות. לבקשתנו פרשנו לפינת החדר ה-VIP המשמש בימים רגילים כסלון לאונג' ולגמנו לנו כאילו אין מחר, חליטות תה כשאנו אוספים את שארית כוחותינו בטרם נגיע בחזרה למכונית.
היציאה מוינו סוקה, מלווה כשוק עוד יותר מהכניסה. כל כך היה קשה לחזור למציאות לרחוב האורבני בדיוק כמו שמתעוררים מחלום מתוק ואז התברר שהיה זה רק חלום.
לסיכום:
לשומרי הכשרות מגוון מסעדות שף הכשרות הוא די מוגבל. בכל תל אביב אין אפילו מסעדת שף אחת כשרה ראויה. לעיתים אני לא מצליח להבין מדוע אין אף שף ידוע שמרים את הכפפה ופותח מסעדת גורמה כשרה והייתי מצפה זאת מהמכובדים רושפלד את כהן את מילר ועוד. וינו סוקה וישי איטאס עושים זאת בגדול וללא מיצמוץ. המסעדה אינה זולה. ארוחה זוגית תשאיר סכום לא מבוטל אולם זכרון החוויה ילווה לאורך זמן רב.
המטבח מוקפד והאוירה מדהימה ורק חבל שבסוף זה גם נגמר. 
ציון: 10 פעמים 10.
חוויה חד פעמים שווה כל ביס וכל שקל. 











יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

זמן בחירות: להחזיר עטרה ליושנה

יש לי חבר ישראלי לשעבר הגר בלונדון ומחזיק דירה באחד מהמגדלים בתל אביב.
כשהוא יודע שהולך להיות לו קר שם באירופה, הוא אורז את עצמו וממריא מזרחה לארץ האביב הנצחית שלו, ישראל שלנו. 
בכל פעם כשהוא מגיע, הוא מרים לי טלפון שאדע שהוא כאן. השבוע הוא התקשר. 
"מה באת?" שאלתי. "החזאים הבטיחו סופשבוע של גשם, סערות ושלג בחרמון".
ואז הוא מתחיל לגחך: "כן כן, גשם. אבל עוד יומיים זה יגמר ותבוא השמש. ושם, עד שזה יגמר, יהיה כבר חודש אפריל."

אכן כבר יומיים החזאים מטרטרים שהולך להיות גשום וסוער (ואין לי מושג איפה החבאתי את המעיל פוך העבה שלי, אני חושב עכשיו שהשארתי אותו אצלו, בלונדון) וזה בדיוק הזמן לחזור לתבשילי הקדירה החמימים של שבת. 
כסוג של פשרה בין האגף המזרחי של הבית לאגף האשכנזי, הכנתי קדירה המשלבת בין השניים. גולש וקובות.
אין לי שורשים עירקיים מהם אני יכול ללמוד להכין קובה של סבתא וסבתי אם לומר את האמת, היתה ממוצא פולני ולא זכור לי שהיא הכינה אי פעם גולאש. מזל שאף פעם לא התביישתי להכנס למטבחים של מסעדות הפועלים האהובים עלי ולמדתי להציץ בין הסירים.


אז את הגולש האשכנזי ואת הקובות הכנתי בנפרד כל אחד וחיברתי ביניהם כשהתבשלו בישול ארוך וממושך של כמה שעות כדי להתחבר לקואליציה של טעמים. 

גולש:
1 ק"ג בשר שפונדרה עם עצם חתוך לקוביות.
3 בצלים קצוצים 
4 גזרים מקולפים וחתוכים 
2 קישואים מקולפים וחתוכים
2 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות
1 דלעת חתוכה לקוביות 
2 עגבניות חלוטות חתוכות לקוביות
4 עגבניות מרוסקות או עגבניות מרוסקות מקופסא
2 כוסות ציר עוף
2 כפות פפריקה מתוקה
עלי דפנה 

לקובה: 
1/2 ק"ג סולת 
2 כפות שמן
1/2 ק"ב בשר טחון 
2 כפות צנוברים
2 שיני שום קצוצים 
1 בצל גדול

הכנה:
להכנת מרק הגולאש: 
מחממים סיר שטוח ומזהיבים את הבצל. מכיסים את כל הירקות לטיגון קל. מוציאים לקערה גדולה. מכניסים את הבשר ומטגנים מכל הכיוונים. מוסיפים את הירקות שטוגנו, ואת העגבניות המרוסקות. מוסיפים את ציר העוף ואת התבלינים. מוסיפים מים עד ל3/4 גובה מים ומביאים לרתיחה. ממשיכים לבשל על אש קטנה. 

להכנת הקובה:
מטגנים את כל מרכיבי המילוי ביחד עד להזהבה (בצל, בשר טחון, צנוברים, שום)
מוציאים ומצננים. כדאי מאוד להניח על מסננת להגרת כל המים. 
מכינים את הבצק של הקובה: מערבבים את הסולת עם מלח ופלפל לבן, עם כוס מים חמימים והשמן עד לקבלת מרקם נוח לעבודה. 
הכנת הקובה:
יוצרים כדור כגודל כדור פינג פונג ומשטחים אותו על כף היד עד לעובי של פחות מ1/2 ס"מ. לוקחים ככף גדושה של המילוי ומניחים במרכז הבצק. סוגרים מכל הכיוונים כלפי מעלה עד שמכסים כל המילוי. מהדקים היטב ומכניסים לסיר קטן עם מים רותחים שהומלחו קלות. מבשלים למשך כדקה (פעולה זו נועדה לוודא שהקובה לא התפרק) ומעבירים בעדינות רבה לסיר הגולאש. 
ממשיכים לבשל את הכל, למשך זמן ככל האפשר, אפילו שעות רבות. זה רק משתבח יותר. 
מגישים רק בימים קרים. 



יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

הסמארט-פוד הראשונה בעולם


הרגע בו הפכתי להיות מבקר רכב
חיי כבלוגר רצופים חוויות מעניינות הגורמות לא אחת לחוות אירועים או מקרים שאין סיכוי שאתקל בהם כאדם מן השורה. אין בכך כל המלצה לרוץ ולפתוח בלוג בעיקר כי ישנם גם מקרי קיצון לא רצויים ויש גם סיכון מקצועי אבל אני עושה זאת כדי להיות שם ראשון ולבדוק מקרוב כדי להעביר את המסר או את החוויה.
הכל התחיל בהזמנה לחוות למספר ימים את המכונית הזוגית סמארט, הקטנה שמשגעת את כל אירופה. 

יום אחד אולי אפרוש כנפיים
בהתחלה חשבתי שזה רעיון לא רע בכלל לשיפור הזוגיות. מה רע? רק אני וזוגתי אחרי שנות נישואין רבות, נתנייד לנו במכונית שיש בה...רק 2 מקומות. בלי הרעש של הילדים ובלי חפירות מהמושב האחורי.
כיוון שהבלוג שלי עוסק ברובו סביב האוכל והחיים הטובים, מצאתי חיבור מעניין בין הסמארט לבין הבלוג והנה היא לפניכם, הסמארט-פוד הראשונה שלי.
גם באינסטגרם
קבלת המכונית נעשית באולם התצוגה של מרצדס בתל אביב. לרגע אתם מרגישים חשובים ויוקרתיים כשאתם מסתובבים בין מכוניות שעלותם כמחיר דירה במרכז הארץ ונהנים ממנעמי שירות של מחלקה ראשונה כשעורכים לכם את הסיבוב בין המכוניות המבריקות הזועקות "קח אותי מאיר" כשאני מפליג לי בדמיונות אם יום אחד יהיה לי....ומציעים לכם אספרסו עם ביסקוויט קטן. אלא שהמציאות חוזרת מהר מאוד וטופחת על פני כשאתם רואים את הסמארט הקטנטונת הממתינה לכם בחוץ וגם היא בכלל לא רעה. ההיפך.
כשתיאמתי את מסירת הסמארט, לא ציינתי כי מידותי גדולות קצת יותר ממידות אדם ממוצע. לא ציינתי כיוון שרציתי לראות במו עיני האם הסמארט תתאים גם לי. 
בטרם לקחתי את המכונית, חיפשתי ביוטיוב מבחני ריסוק של הסמארט. כדי להרגיש בטוח שאין כאן נהיגה בקארטינג אלא באוטו אמיתי. אני יכול לעדכן שאחרי שראיתי כמה סרטונים, נרגעתי. 
לתדהמתי, לא רק שהיא מסוגלת להכיל אותי, היא גם מסוגלת להכיל נוסע נוסף לצידי כששנינו יושבים בסמארט בצורה מרווחת. אין בעיה של אורך. כל ארוך רגליים נכנס בה בקלילות והגג הפנורמי מכפה היטב על תחושת הקלסטרופוביה, למי שיש כזו ולא הרגשתי כל בעיה מהותית כששניים נוהגים ברכב. למעשה מדובר במכונית שהמושב האחורי בה קוצץ והושטת היד לאחור מביאה אתכם לתא המטען של המכונית.

ועכשיו די לסיפורי הרכב ונעבור לסמארטפוד.
כדי להמחיש את יכולותיו של הסמארט, בחרתי לצאת אל מחוץ לעיר ולשלב את המכונית עם יכולות קולינריות. חיי היומיום שלנו בנויים לרוב כשאנו שבים מהעבודה, לקניות והביתה. בדקתי ומצאתי שמעל ל-80% מהזמן אנו נוהגים ברכב כשאנו לבד ללא נוסע נוסף. כמו כן, אנו עסוקים בנסיעה לקניות למרכול המקומי, מרכז קניות או לשוק. שילבתי בין כולם והנה הרשמים לצד חיסכון מדהים בדלק (24 ק"מ לליטר!!)

התחנה הראשונה שלי היתה במושב חגור בבית הבד שמנא.
נכנסים לשמנא
בית הבד שמנא נמצא במשק החקלאי של משפחת אברמוב. בני המשפחה נסעו הרחק לטוסקנה על מנת ללמוד את רזי הכנת השמן זית, חזרו והקימו את בית הבד. זהו בית בד מודרני וייחודי מסוגו ושונה מכבישת השמן המסורתית המוכרת לנו. במתחם ניתן לראות את הפקת שמן הזית החל מהבאת הזיתים לבית הבד וכל תהליך הכבישה עד להפקת שמן הזית כמוצר מוגמר. המתחם בנוי כולו מעץ כפרי הנותן אוירה אירופאית כפרית ייחודית חמימה ונעימה. במקום סדנאות טעימות וסיורים אבל שמנא מציעים לא רק שמן זית. בשמנא תוכלו להשיג שם גבינות כפריות ממחלבת בוטיק, טחינה יונה משכם ומרקחות  של יצרני בוטיק קטנים ויחודיים.

בעוד אני עומד במבחן טעמים של זני שמן זית ולומד על הזנים השונים, עלה בראשי לצאת לפיקניק. לא עמדתי בפיתוי ואספתי לסל שלי מבחר גבינות הצאת של שירת רועים, מחלבת בוטיק לגבינות צאן של מיכל מור מלמד. מיכל, קלינאית תקשורת במקצועה, עשתה שינוי מקצועי, נסעה לשוויץ להרי האלפים כדי ללמוד את סודות הגבינות. כיום מיכל מוכרת את התוצרת שלה בחנות המחלבה בכפר קיש (אם אתם בדרככם צפונה ועוברים ליד כפר תבור, תנו קפיצה) או בשמנא.
לקחתי שלוש גבינות. גבינת עיזים מסחה. ענבר, גבינת כבשים עם טימין ואת מעין חרוד, גבינת כבשים ריחנית וטעימה.
תכירו את פרמצ'סקה
תכירו את שירת רועים

לצד הגבינות הבחנתי בצנצנות קטנות שחייכו אלי ועליהם תווית בשם"השוק של פרנצ'סקה". זהירות. מדובר במשהו ממכר. אלו הם מרקחות שאפרת מכינה במו ידיה בבאר שבע כמו טפנד זיתים שחורים או ירוקים. ממרחי פסטו מדהימים וריבות מיוחדות. את התוצרת של אפרת ניתן להשיגן בשוק של באר שבע או בשמנא כמובן ועצוב לי לספר שגם אני התמכרתי לצנצנות המדהימות שלה.
ארזתי לסל שלי קונפי שום (שיו, יש מצב לקבל חבית?) טפנד זיתים ירוקים, ועריסה מטורפת.
הוספתי זיתים ולחמים שאופים בשמנא על המקום ויצאתי בדרכי לתחנה השניה. לשוק.
הסמארטפוד בתוך בית הבד שמנא
אז חשבתם שנסעתי לשוק? טעיתם. נסעתי עד לאירופה כדי לקנות ירקות.
עוד אני חורש את כבישי הארץ עם הסמארט-פוד החדשה שלי, אני מזמזם לעצמי את השיר "אצא לי השוקה", נזכרתי שסיפרו לי על רשת חדשה לפירות וירקות בשם "אפונה וגזר". לא עמדתי בפיתוי ויצאתי לבדוק.
תשמעו, זה מטורף. בלב ראשון לציון עומד לו אחד מסניפי הרשת אפונה וגזר הנראה כמו קפיצה קטנה לחו"ל. מדובר ברשת ייחודית המוכרת פירות וירקות בלבד לצד פריטים נילווים הקשורים לעבודה עם ירקות כגון סכינים, גאדג'טים ליתוך וקילוף, רטבים מיוחדים ותבלינים ריחניים.

הקניה בחנות היתה עבורי שילוב של ריחות וטעמים. המחירים שפויים לחלוטין בייחוד בהשוואה לרשתות השיווק הגדולות האחרות. כל פרי וירק נראה כמו שעמלו עליו כדי שיהיה הטוב ביותר והטרי ביותר לצד העיצוב שהוא שילוב של חנות הירקות כפרית שהיתה פעם בכל שכונה וסטנדרטים הנהוגים רק בבתי מרקחת.
אורזים ונוסעים
כמו באירופה
הסמארט מוצאת חניה בלי בעיה, היא יכולה להכנס לכל פינה או מרווח בין שתי מכוניות חונות אבל מכיוון שלא רציתי לחכות, (אל דאגה, יש חניה בשפע. זה אני שהתעצלתי), נכנסתי ברוורס לתוך החנות עם הסמארט-פוד והרי זה פלא. המכונית נכנסת בלי כל בעיה ומסוגלת אף להסתובב בין המדפים.
ארזתי לי כמה סלי קניות מלאים בירקות ופירות של הרשת ויצאתי לדרכי.

תתפלאו אבל כל מה שכתבתי עד כה, נכנס כמו כלום לתא המטען וללא כל בעיה וכל מה שנותר לי היה לאסוף את זוגתי לפיקניק הרומנטי שלנו.

אני לא יודע אם הסמארט-פוד אכן שינה לנו משהו בחיי הזוגיות שלנו אבל זאת היתה הפעם הראשונה בה אכן היה לנו פיקניק לשניים רק שנינו. לא כי לא רצינו אלא כי ניצלנו את יתרונו של הסמארט כרכב בעל עבירות לכל פינה.
הקטנטונת הזאת נכסת לכל מקום
הגענו לפארק רחב ידיים, פרסתי מפה רקומה על מכסה תא המטען ופרסתי עליה את מבחר המוצרים שהיה לי בסל שלי.
תחילתו של פיקניק רומנטי
את הגבינות הנחתי על קרש עץ יפה לצד המרקחות של פרנצסקה והזיתים של שמנא. על המקום סחטתי מיץ תפוזים טבעי וסלט ירקות קצוץ דק דק מ"אפונה וגזר" ובצד הרתחתי מים בגזית המילואים שלי לקפה של שטח. זוגתי לא וויתרה ולכן הוספתי לה חלב מוקצף של "חלב הרים טהור" של רמת הגולן. אני חייב לציין את החלב הזה שכן אין יותר מתאים ממנו לפיקניק כיוון שמדובר בחלב עמיד בעל חיי מדף ארוכים שאינו מצריך קירור.
בצל העצים
אחרי שהעברנו חוויות משנים עברו ונחנו בצל, ארזנו את חפצינו ונסענו לדרכינו. הסמארט מאובזרת כיאה למרצדס קטנה. יש בה מערת שמע וGPS משוכללת שיודעת להביא את הנוסעים ליעדם ללא קושי.  ככל שהדרך האריכה, ראיתי עשרות נהגים המסובבים לעברינו את ראשם כשהם רואים את הסמארט האדומה שלנו המדלגת ועוקפת ללא כל קושי כשהיא שטה לה בהנאה על הכבישים. 

לסיכום:
עד היום חשבתי שהסמארט מיועדת לבלונדיניות תל אביביות רזות שרצות להן בין מגדלי יו לחדר הכושר. אחרי שלושה ימים עם הסמארט, תשמעו, מדובר במכונית מדהימה שיכולה להתאים לכל רווק או זוג ללא ילדים וכן כמכונית שניה בנוסף למכונית המשפחתית. היא חסכונית בטירוף ומתאימה ככפפה לימים בהם מחירי הדלק אינם יציבים ומיועדת למי שמעביר את עבודתו בתל אביב או בעיר הגדולה ובעיקר כי לא מצאתי אפילו פעם אחת בעיה במציאת חניה.
אל תגלו לחברים בסמארט, אבל אני פוזל לכיוון שלה. בעצם תגלו כי שמעתי שיש להם המון מבצעים של אפשרויות מימון הן לפרטיים והן לעסקים.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

יפני יהודי ושבדי

תחילתה של בדיחה או תחילתו של מתכון.
במסגרת עבודתי על המתכונים של המיקסר החדש של DAVO, מצאתי עצמי לא אחת עומד בפני מתכונים שאין אותם בארץ. חלקם אינם ידועים ובחלקם המצרכים אינם נמצאים על מדף מצרכים סטנדרטי במכולת השכונתית ולכן אני מוצא עצמי שוב ושוב מאלתר.

לפני יומיים הכנתי לביבה בתוך טורטיה שהיתה להיט בבית. חשבתי לעצמי שהגיע הזמן לשדרג בעוד קצת את המתכון והעלות אותו ברמה אחת למעלה כמו שתראו במתכון הבא.
הבסיס למתכון הוא הלאטקס של חנוכה עם הירקות שבתוכו והציפוי הוא אצת נורי כמו שיש לסושי והכל עובר ציפוי של ביצה ונאפה בחום התנור.

לביבת סושי

מצרכים:
1 קישוא
1 גזר
1 תפוח אדמה
1 בצל
2 ביצים
אצת נורי של סושי

לסלט האבוקדו:
מחית אבוקדו (השתמשתי במחית אבוקדו של טרז פאזוס, יצרני מוצרי אוכל מקסיקניים מעולים בראשון לציון) 
כף סלסה/ פלפלים מרוסקים

הכנה:
מכינים את תערובת הלביבות: מעבירים את כל הירקות בקוצץ ירקות בעל סכין גסה כדי לא לקבל מחית. אנחנו מעדיפים שכל הירקות יהיו קצוצים ולא מעוכים.
מעבירים את כל הירקות שנקצצו למסננת להוצאת הנוזלים (לקישוא יש המון מים ורצוי להוציאם כמה שיותר)
מוסיפים ביצה אחת ומערבבים היטב. מתבלים במלח ופלפל שחור. 
פורסים עלה סושי על משטח העבודה ומניחים כ-1/2 כוס על פני הנייר. משטחים בעזרת כף לגובה אחיד על פני הדף ומגלגלים בדיוק כמו סושי.
טובלים בביצה טרופה עם כוס חלב ומכניסים לתנור חם עד לקבלת צבע זהוב יפה.
מגישים עם סלט אבוקדו וסלסת פלפלים ועגבניות.





יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

מקבץ ידיעות קולינאריות



בוא החנוכה והכניסה לחודש האחרון בשנה, הביא איתו לא מעט חדשות קולינריות.
הנה מקבץ נבחר של כאלו שסינניתי ומצאתי ראויים להביא לידיעת הקוראים:

לגעת באוכל סניף חיפה.
אמנם הפתיחה כבר היתה לא מזמן אבל העיתוי הוא הכי מתאים לכך ליידע את הקוראים הצפוניים כי בשעה טובה ומוצלחת נפתח סניף צפוני לרשת לגעת באוכל.
אין ספק שמדובר באחת הרשתות היותר איכותיות הקיימות היום בארצנו, המצליחות להביא תחת קורת גג אחת מיטב יצרנים, מוצרים, מותגים, ורעיונות קולינריות לחובבי הבישול.
הגעתי לסניף החיפאי לאחר שהוזמנתי לביקור בצפון וכמובן שהיית צריך מתנה למארחים. ולא היה צריך להתלבט כלל כדי לדעת שאמצא את מבוקשי בלדעת באוכל שיתן לי מענה ואוכל למצוא מתנה ראויה או אף לקנות עוד איזה אביזר חדש למטבח.

הסניף נמצא בקומה העליונה של הקניון והוא משתרע על פני שטח ענק רחב ידיים. עם הכניסה לסניף ניתן לראות במראה פנורמי את כל מחלקות החנות ולהגיע ישר למבוקש. מצד אחד נמצאות המחלקות של כלי הבישול, הסירים, וכל מה שצריך לאבזור המטבח.
מצידו השני של החנות, ניתן לראות את מוצרי כל מוצרי הבישול של החנות כגון תבלינים מכל הסוגים האפשריים לרבות לערובות ומרקחות, חומרי בישול ואפיה שלא ניתן להשיגם בחנויות אפיה רגילות כמו תוספות לקישוטי עוגות, חומרי אפיה למיניהן, אביזרי איפה יחודיים, מוצרים לקפה ועוד, מתוקים (כמו בקלאווה, חלווה אלוהית, מבחר עצום של תערובות לתיבול אורז וסלטים, תבלינים טריים וארומתיים, חליטות ועוד) מקררים ובהם ממרחים ומטבלים של מוטי שף, חמוצים יחודיים, שמן זית וכל מה שצריך כרטיס טיסה כדי להביאם למטבח.
בכל מחלקה עומד נציג המומחה בתחומו הנמצא באזור עבודתו והוא נכון לסייע לכל קונה.
באופן אישי אני אוהב את הרעיון של לגעת באוכל. מבחר רב של ספקים מכל הסוגים כשהרשת למעשה מספקת את שטח התצוגה. שיטה זו מאפשרת לנו הקונים להנות מפער תיווך קטן יותר וממחירים נמוכים יותר כיוון שאנו למעשה קונים ישירות מהספק ולא מהחנות כבשאר הרשתות. 

תוך כדי ביקורי בחנות, היתה הדגמה של מספר מוצרים והנה על הדרך רעיון למתכון: 
פילה סלמון צרוב על וופל בלגי:
מצרכים:
פילה סלמון חתוך לנתחים קטנים ומתובלים בשמן זית ופלפל גרוס
ופל בלגי שהוכן מהמרכיבים הבאים:
1 כוס קמח
1 כפית אבקת אפיה
¼ כפית מלח
2 כפות סוכר לבן
1 ביצה, טרופה קלות
1 כוס חלב
2 כפות חמאה מומסת
הכנה:
מכינים את הוופל הבלגי בטסטר הייעודי. חותכים למנות קטנות. 
צורבים את הסלמון על פלנצ'ה לוהטת בדיוק חצי דקה כל צד. מניחים את הסלמון על הוופל בלגי. מקשטים עם עשבי תיבול קצוצים וסירופ מייפל ומגישים.

לגעת באוכל:
גרנד קניון - שמחה גולן 54 , חיפה
שעות פתיחה: ימים א'-ה' 10:00-22:00
יום ו' 09:00-14:30, מוצ"ש: חצי שעה מצאת השבת עד 22:30<
 04-6817770



לאטקס, פנקייקס וחביתיות - בואו נעשה את זה קל



לפני כמה ימים נחתה בביתי חבילה די מוזרה

כבית שאזור במטבח בו הוא מהמאובזרים שיש, אין כמעט פריט או אביזר בישול שאין לנו. החל ממיקסרים, סכינים, קולפנים ועוד.
לא כולם בשימוש ולא כולם אכן מבצעות את תפקידן. בסוף אני תמיד חוזר למחבת הברזל ולסכין השף שלי הטובה והיקרה אלא שהפעם הייתי די מופתע.
מדובר במחבת בעלת ציפוי ובעלת שקעים.
שבוע ישבה לה המחבת על השולחן ללא שמישהו נגע בה עד שאזרתי אומץ והחלטתי שהגיע הזמן לחנוך אותה.
על פי הקומוניקט, המחבת מתוצרת חברת פוד-אייפל, שחקנית חדשה ומעניינת בתחום הקולינרי, המחבת אמורה לתת מענה להכנת הלביבות (לאטקס) של חנוכה ולהכנת פנקייקים והרי לא יעלה על הדעת שזה בדיוק מה שאני הולך להכין. נכון?
אז הנה לכם מחבת הפנקייקים מבית פוד-אייפל עם מתכון מסוג אחר:
חבתיות טורטיות במחבת פנקייק.
מצרכים:
טורטיות טריות
בצל אחד מגורד, קישוא אחד מגורד, גזר אחד מגורד
2 ביצים
כוס חלב

הכנה:
מעבירים את כל הירקות המגורדים למסננת להגרת כל הנוזלים (לקישוא יש לא מעט)
מתבלים במלח פלפל ושן שום אחת.
מוסיפים ביצה אחת ומערבבים היטב.
משטחים את הטורטיה ומניחים עליה את התערובת. מגלגלים כמו סושי וחותכים לגלילים בעובי כ-2 ס"מ.
בקערה נפרדת מערבבים ביצה עם כוס חלב.
מחממים את המחבת עד שהיא חמה. טובלים את הגלילים ומניחים על המחבת. מטגנים כשתי דקות כל צד ומגישים.

חנוכה שמייח 

  


יאמי - זה מאמי

כל מיזם שמקדם עסקים קטנים עושה לי טוב. אני לא בטוח שאנחנו שמים לב אבל רוב המשק של המדינה בסופו של דבר נשען על העסקים הקטנים (כן, גם אני סוג של עסק קטן) וזה מתבטא הן במיסים המכנסים לקופת המדינה. אנחנו משלמים את המס הגבוה ביותר ובשונה משאר הקונצרנים שהם משלמים הרבה פחות. אין לנו ספקים שמוכרים לנו במחירים נמוכים בעיקר כי הכמויות שלנו קטנות יותר משל עסקים גדולים והכי חשוב, אנחנו סופגים את כל העלויות של המשק.
עסקים רבים בעולם המזון קורסים מידי שנה. אם אתם מכירים עסק שהצליח לשרוד מעבר לשנה, הצדיעו לו כי הוא ראוי לכך.
ועד כאן ההקדמה ולמה?
מיזם חדש וראוי עלה בימים אלו לאויר.
אם אתם בשלנים וגם אם אמרו לכם שאתם חייבים לפתוח עסק או לפחות ללכת למאסטרשף, זה המקום בשבילכם.
מנגד, אם אתם חובבי אוכל, מוכנים להתנסות בטעמים חדשים ואוהבים גם לתת יד לעסקים קטנים, גם לכם, זהו המקום בשבילכם וקוראים לו יאמי.
יאמי הוא מיזם מבורך המאגד תחתיו מבחר של בשלנים איכותיים הנבחרים בקפידה המציעים את מרכולתם לכל דורש, במחירים הכי שפויים, במועד שאתם רוצים וכמובן לפי אזור המגורים שלכם.
באירוע בו נוכחתי, יצא לי לטעום מידם של מספר בשלנים החברים בפרוייקט יאמי. מעבר לכך שאתם זוכים לטעום מידם של בשלנים טובים ומעולים, אפשר לחוש את אהבת הבישול, את הטעמים האמיתיים ושלא לדבר על המחירים השפויים. 
לכל בשלן יש עמוד משלו בו הוא מוזמן להציג את מרכולתו. לכל בשלן יש את האפשרות להחליט על המחירים ועל הכמויות. יאמי דואגים לכל השאר. המשלוח והאריזה וכמובן גביית התשלום אשר מועברת ישירות לבשלן בניכוי עמלה סבירה על הוצאות התפעול של האתר. 

לחצו על התמונה כדי להגיע לאתר 
הצצה קטנה לאתר וניתן לראות מחירים עממיים ומתאימים לכל כיס. מעולם לא היה כל כך קל לאכול אוכל בייתי ובזול. 
וזוהי הנבחרת הראשונה של בשלני יאמי
כנסו, תנסו. יכול להיות שתתאהבו






יום שני, 10 בדצמבר 2012

בכורת האפיה שלי - נשיקות

שנים שאני בורח מאפיה. לא סתם בורח אלא טס במהירות האור. אלו הרואים עצמם בשלנים, העובדים ללא כמויות וללא תכנון מדוייק, מתקשים כמוני להתמודד עם אפיה הדורשת כמויות מדוייקות, תזמון וחוקים שונים בתכלית מעולם הבישול.
יצא לי להיות ולהשתתף באינסוף סדנאות אפיה ותמיד התקרבתי אליהן בפיק ברכיים ויצאתי עם שברון לב כי אין סיכוי שזה יקרה גם לי.

לפני כשבועיים קיבלתי על עצמי ג'וב קטן לבצע עבור יבואני מוצרי חשמל למטבח ובו לשחזר כ- 50 מתכונים שנכתבו עבור יצרנית חברת מיקסרים. המשימה שלי היתה לשכתב את המתכונים ולהתאימן לחיך הישראלי וכן להכין מספר מתכונים מתוך אותו מקבץ.
אותו מיקסר (ASSISTANT למי שמתעניין) הוא כלי רב תכליתי שיש בו בנוסף מטחנת בשר, מעבד מזון ועוד. חלקם הגדול של המתכונים היו מבחינתי "פיס-אוף-קייק" אבל אלו של האפיה...וואי וואי, וואחאד קייק.
אזרתי אומץ וצללתי לתוך האוקינוס הפחות מוכר לי. אמנם לא אחת הרגשתי שאני שוחה בו עם יד אחת קשורה מאחור אבל היו גם הצלחות והנאות רבות.
הנה המשימה הראשונה שלי. נשיקות.

בילדותי היה לנו בשכונה קיוסק בו תמיד עמדה צנצנת מלאה בנשיקות וורודות ובוהקות. טעמן היה מזעזע להחריד אבל הצבעים של אותן נשיקות תמיד גירו אותי וגרמו לי לוותר על העודף של הארטיק היומי עבור תמורת נשיקה יפה ואומללה.
משימת הנשיקות עשתה עבורי סגירת מעגל ותיקון אמיתי לאותו טעם מזעזע שכן הייתי בטוח עם עצמי שלא יכול להיות שיש נשיקות כה יפות כשטעמן כה רע.

נשיקות

מצרכים:
4 חלבונים
1 כוס סוכר
צבע מאכל
סוכריות קישוט

הכנה:
מפרידים את הביצים ומכניסים את החלבונים לקערת המיקסר
מפעילים את המיקסר על מהירות איטית ולאט לאט מוסיפים את הסוכר
מגבירים את המהירות תוך כדי הוספת הסוכר עד שמגיעים למהירות של 1/2מיכולת המיקסר
ממשיכים להקציף למשך 10 דקות ולקראת הדקה האחרונה מוסיפים את הצבע מאכל עד לקבלת הצבע הרצוי.
כאשר מתקבלת קצפת חלקה ומבריקה, מפסיקים את ההקצפה ומעבירים את הקצף לשקית זילוף עם צנטר בעל פתח כוכב גדול.
מרפדים תבנית בנייר אפיה כפול או דף אפיה סיליקון ועליו מזלפים את הקצף בצורת הנשיקות הידועות.
טיפ: התחילו בצורת עיגול קטן והלכו וסגרו כלפי מעלה.
מכניסים את הנשיקות לתנור שחומם בחום 60 מעלות למשך 3 שעות לפחות.
מוציאים וממתינים לפחות עוד שעה להתקררות והתקשות הנשיקות

בהצלחה






יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

ביצים ללא חצאית

אני לא יודע מה הביא לי את הרעיון להכין הפעם ביצים סקוטיות.
האם זה לאור החדשות המסעירות מהבאקינגהם פאלאס על ההריון המתוקשר של קייט (או כמו שאנט אומרת: "אלו הולכים להיות 9 חודשים מאוד ארוכים") או כי בחנוכה משתמשים יותר מידי בשמן בטיגונים שונים. 
מה שלא יהיה, אני מתבשל שוב ושוב עם המתכון הזה ולשחזר אותו לאחר שהכנתי אותו לראשונה לפני כ-5 שנים עבור אחר החיים הטובים. 
לפי מה שנודע לי, הביצים הסקוטיות הומצאו בשלהי המאה ה-17 אולם נשכחו וחודשו במאה ה-19 שזה ממש לא מזמן, כאוכל שלקחו לפיקניקים ועל כן תקופה לא קצרה הן נקראו בשם PICNIC EGGS.  
במקור, רוב הציפוי של הביצה עשוי גם הוא כשאר האוכל לפיקניקים מבשר שאריות שנטחנו והוספו לנו פירורי לחם ותבלינים. 
מכיוון שבמידל איס אוף ישראל אוהבים לאכול רק פראש (ראיתי שאחר המתמודדים במאסטרשף לא היה מסוגל להכין מנה העשויה משאריות), הלכתי על גרסת הטרי וטעמים ים תיכוניים
אגב, מה המקור לסקוטיות? לא מצאתי תשובה מקורית אולם ישנה חנות בלונדון הטוענת לכתר שהם המציאו לראשונה את הביצים http://www.fortnumandmason.com/ 
ואף מצאתי באתר הבית שלהם את הביצה למכירה בקישור הבא: http://www.fortnumandmason.com/p-5251-single-hen-scotch-egg.aspx
גרסה נוספת של הביצים נקראת "ביצת מנצ'סטר" שהיא ביצה כבושה עטופה בבלק פודינג מזעזע. עזבו, זה דוחה ברמות.   

ביצים סקוטיות 

מצרכים ל5 מנות 
לתערובת הציפוי: 
1/2 ק"ג חזה עוף טחון 
1/2 כוס פירורי לחם
אפשר להחליף את החזה עוף והפירורים בתערובת מוכנה לפלאפל 
כמו כן אפשר להוסיף את החזה עוף לתערובת הפלאפל כדי לקבל תערובת עסיסית וטעימה יותר עם 2 כפות בצל מטוגן. 
אגוז מוזקט
כף כוסברה קצוצה
קורט קינמון 
שאר המצרכים:
שמן לטיגון
5 ביצים טריות

הכנה:
מבשלים את הביצים עד שמגיעים לרתיחת המים. מכבים את האש כדי שישארו במצב של ביצה רכה. 
מערבבים את כל העיסה בקערה ומתבלים
משאירים למנוחה של כ-10 דקות 
מחממים שמן חצי עמוק 
מוציאים את הביצים ומקלפים אותן בזהירות. בעזרת ידיים לחות, לוקחים מהעיסה ומצפים איתה את הביצה. דואגים שיהיה פיזור אחיד מסביב לביצה ושלא יהיו חורים. 
מכניסים את הביצה לטיגון בסיר גבוה בשמן חצי עמוק רק כשהשמן חם וזאת על מנת שלא ידבק בקרקעית. 
לאחר קבלת גוון זהוב, הופכים את הביצה לצידה השני ומטגנים עד שסיימנו לטגן את כל הביצה לכל צדדיה. 
מוציאים וסוגים שמן עודף.
הגשתי עם קונפי שום ופלפלים קלויים 

 בתמונה: מיקסר DAVO החדש והאימתני שלי שעזר לי לטחון את הבשר. בקרוב ארחיב עליו יותר.
 
 
 



יום שני, 3 בדצמבר 2012

מחמיצים פנים

מדובר באחד המתכונים הכי פשוטים שיש שיכולים לשדרג כל תוספת או סלט המוגש לצד הארוחה.
לצערי, מסעדות סיניות למיניהן מציעות את הסלט הזה במחירים מופקעים להחריד וללא כל סיבה אמיתית. ככה זה שיש ביקוש למשהו טעים וטוב. בדיוק כמו בבורסה, הביקוש מעלה את המחיר.
זה הזמן גם לפרגן. בדיוק באותם הימים שהכנתי את המתכון הזה, תותי מהבלוג ללקק ת'תות, הכינה פלפלונים כבושים. הכבישה היא אינה אותה כבישה אבל הרעיון דומה כאח בוגר.
המתכון הוא שדרוג ושיפור של מתכון ישן של חצילונים כבושים, אותו כבר לקחתי כמה פעמים למקומות אחרים עם שינויים אחרים. והרי זה פלא, הוא מוצלח וממכר.
בארוחה האחרונה שלנו, בה חגגנו יומולדת לאחת האורחות, היא נשבעה שהיא לא הולכת בלי לקחת איתה צנצנת אחת הביתה.
אז הנה המתכון. תזכרו שהכי קל זה 1 מידה מכל דבר (חומץ, סוכר, מים)
מצרכים:
גזר
מלפפון
צנון
לנוזל הכבישה:
כוס חומץ בן יין. (תאמינו לי שאפשר גם ללכת על הגרסה הזולה שהיא חומץ 5% תעשייתי)
כוס סוכר
כוס מים חמים
תוספות:
עלי דפנה
פלפל אנגלי
פלפל חריף קצוץ

הכנה:
פורסים את הירקות לפרוסות ומפזרים מעל את הסוכר. נותנים לירקות להזיע ולאט לאט מוסיפים את שאר המרכיבים. מערבבים ונותנים לנוח כשעה. מעבירים לצנצנת ולמקרר למשך יום אחד לפחות