יום רביעי, 25 ביולי 2012

סלט קיץ לאלו שאוהבים נקניקים ועוד דברים טובים

הימים האלה הם ימי תשעת הימים שהם מראש חודש אב ועד לתשעה באב. 
השנה קרה משהו מאוד מוזר בלוח השנה העברי. אולי לראשונה מזה מאות שנים (לא מצאתי שום תאור שזה קרה קודם) בו חל תשעה באב בשבת. 
בתשעת הימים שמראש חודש ועד לתשעה באב, נוהגים שלא לאכול מאכלי בשר, לחתום על חוזים, לרכוש בגד חדש ועוד. ישנם כאלה המחמירים יותר אז שתבוא עליהם הברכה. 
אני חייב לציין שזה באמת לא כל כך נורא לאכול רק דגים ולהימנע מבשר. באמת לא ביג דיל ויהיו כאלה אוהבי הדיאטות שיצדיקו לתפוס טרמפ על הימים האלה.
לפני מספר שבועות הייתי בפגישה עסקית שהתברר לי אחר כך כי אם אני רוצה את העבודה האמורה, עלי לחתום חוזה במהלך שבוע זה. 
חזרתי הביתה קצת מתוח. אין לי את החוזה בכיס ומצד שני אני לא מעוניין לחתום עליו בימים "בעייתיים". 
בעצתה של בת זוגתי החכמה מכולם (ספרו לה שהחמאתי לה), הרמתי טלפון לצד השני של העסקה והסברתי לו שאין מזל לישראל בימים אלה ועל כן אם הוא רוצה לסכם איתי בעל פה כמו "תקיעת כף" אז שנעשה זאת עכשיו nכיוון שלא אעשה זאת אלא לאחר תשעה באב והזמן דוחק ומשחק לרעתנו. 
בצד השני היתה שתיקה. הוא לא כל כך הבין מה כוונתי "ימים בעייתיים"אבל אמר "אתה יודע מה, בסדר. זה שלך" 
איחלנו לשנינו בהצלחה ויצאתי לדרך. אכן יש מזל לישראל גם אם זה קורה לפני תשעת הימים. 


אתם יכולים להבין לבד שאת המנה הזאת הכנתי עוד לפני תשעת הימים. זה היה בשישי האחרון. הלפת שבמנה הגיע אלי ישירות משכם מחברי המקומי, איתו אני מוכן לעשות שלום בכל עת בעצם יש לנו כבר.
הפעם הוא שלח את הלפת עם שליח כי בדיוק ביום שישי האחרון בני דודינו המוסלמים החלו בימי הרמדאן. 
יש כאלה שאומרים שאם יבוא השלום ואיתו המשיח, לא יהיה צורך בצום תשעה באב. 
אני מאוד מקווה שבשעה שקוראים את הפוסט הזה, כך יהיו הדברים. 


סלט קבנוס עם אורז בר, לפת כבושה ואפונה ווסאבי 
מצרכים: 
קבנוס חתוך לגפרורים 
כוס אורז בר מבושל לפי ההוראות 
לפת חתוכה לקוביות 
אפונה וואסאבי 


הכנה: 
במחבת חמה מאוד מקפיצים את הקבנוס עד שהקרום החיצוני מתגלגל ושאר הקבנוס מקבל צבע קרמלי. 
מטגנים את האורז עם מעט שמן ומוסיפים 2 כוסות מים. מתבלים במלח ומביאים לרתיחה. 
לאחר הרתיחה, מבשלים על אש קטנה עד לספיגת כל המים שבסיר. מכבים את האש ומכסים עוד 5 דקות לספיגת האדים. 


בקערת ערבוב מכניסים את כל המרכיבים יחד ומערבבים לסלט. 
מסדרים על צלחת הגשה ומגישים 










יום ראשון, 22 ביולי 2012

כן זה תירס, לא רק אבל גם

הקיץ מביא איתו את התירס שאני מת עליו מאוד. 
אם לא מציקים לי, אני יכול לשבת על שדה תירס שלם ולחסל אותו בלי להרגיש. 
עוד להבנתי למה קילו אחד הכוללים עלים וקלחים יכולים להגיע ל17 ש"ח לקילו בשעה שגרגירי תירס קפוא שלא נופלים מאלו שדוחפים לנו ברשתות, עולים בחצי מהטרי ואין שם את התוספות שאין מה לעשות איתם. 


ביום שישי בשעת הקניות, חיפשתי את אלכס הקצב שלי. שאלתי לאן נעלם הבחור ואמרו לי "הוא מכין משהו". הבטתי פנימה וראיתי שאלכס עומד ליד שולחן העבודה שלו ופורס נתחי סינטה לדפים דקים דקים. בלי לשאול עבור מי הוא מכין אותם, רמזתי לו שחבילה אחת תגיע אלי. 
לקחתי אותם הביתה במטרה להכין מנה קייצית. 
יש מקום אחד באיטליה שפעם אכלתי בו והגישו שם מרק סמיך וטעים ובתוכו שחו להם בנחת SOUPENTTA שהם שילוב המילים סופ=מרק ופולנטה. הנה השילוב המנצח לקיץ של הסינטה והתירס. 


קרפצ'יו עם ניוקי פולנטה ג'ינג'יים בבלסמי ולימון עם זיתים שחורים ועגבניות מיובשות (מוקדש לג'ינג'ית אחת...)
מצרכים: 
4 פרוסות סינטה טריה שחתכו אותה לנייר דק. 
שומשום שחור 
עגבניות מיובשות
זיתי קלמטה מגולענים
חומוס קלוי. 


מצרכים לניוקי פולנטה:
1 כוס קמח סולת
1 כוס קמח תירס
2 כוסות מים או ציר ירקות 
תבלינים לפי הטעם 
לתיבול: 
חומץ בלסמי
מעט שמן זית
מיץ לימון


הכנת הניוקי פולנטה: מערבבים קמח תירס וסולת עם המים (או ציר ירקות) ומביאים לרתיחה. מוסיפים תיבול לפי הטעם ובוחשים עד לקבלת תערובת אחידה לחלוטין שאינה נדבקת לדפנות. מכבים את האש ומוסיפים את השומשום השחור ובוחשים עד שכל המסה מתגבשת והופכת לבצק עם המון נמשים יפים. מקררים מעט ויוצרים נקניקים בעובי של כ-1 ס"מ.
עוברים על שולחן עבודה מקומח עם סולת על מנת שלא ידבק.
חותכים לאורך של כ-1 ס"מ ומכניסים לסיר עם מים רותחים על אש בינונית. כשהניוקי צפים, מוציאים ומסננים.   
במחבת ברזל, מחממים מעט שמן, מוסיפים את העגבניות המיובשות ונותנים צריבה קלה מכל הצדדים. 


משטחים את פרוסות הבשר על צלחת הגשה ומברישים אותה במעט שמן זית ולימון. אפשר לפזר מעט מלח גס לעידוד הכבישה המהירה.
בקערת ערבוב מכניסים את כל שאר המרכיבים, (הניוקי, העגבניות המיובשות, הזיתים והחומוס הקלוי) מתבלים עם חומץ בלסמי שמן זית ולימון. מעבירים את הכל על הקרפצ'יו, מפזרים מעל עלי טימין ומגישים


ועכשיו התברר לי שהיא לא באמת עם נמשים. מה עושים? 























יום רביעי, 18 ביולי 2012

הדגים של צ'רלי הטבח

פיצוח טעמים הוא אחד הדברים האהובים עלי ואני בהחלט שש לכל הזדמנות כזאת לנסות לפצח את הטעם שמאחורי המנה.
באחת הפעמים שזה קרה, לפני כשנה לקח אותי ידיד לעמן (רבת עמון בפי הישראלים) בירת ירדן, כדי לאכול שם דג המוכן בשיטה מאוד ייחודית שמקורה בעיראק בשם מסגוף.
השיטה מאוד ברורה: האורח במסעדה מגיע לאולם בו ישנם בריכות עם דגים חיים ממש כמו פעם בחנויות השכונתיות. הסועד מצביע על הדג שהוא חושק בו. הדג מוצא מהמים ואחרי מכה הגונה בראשו הוא עובר תהליך של ניקוי. הלקוח מקבל פתקית עם מספר הדג אותו הוא יפגוש מאוחר יותר כשמנה תוגש.
לאחר שנוקה, הדג נפתח כמו ספר והוא עולה על רשת מיוחדת אותה מכניסים לתוך טאבון עם אש גבוהה מאוד למשך כ-20 דקות.
הדג מוגש לסועד כשהוא מתובל בטעמים מופלאים ולצידו סלט עגבניות.
אציין רק כי אם היו עצמות בדג, הן מתפוררות מעוצמת החום שבטאבון.

בסוף שבוע לפני כשבועיים התארחנו בבית הארחה בצפון לחגוג בר מצווה לגיל.
המקום היה מעצוב מאוד מאוד בסגנון שנות ה60-70 ואפשר היה לחוש זאת עד שחיפשתי כדורי נפטלין כדי לחזור במנהרת הזמן.
האוירה והעיצוב, הצליחו להחזיר אותי כמה עשרות שנים לאחור להיזכר באותם בתי הבראה של ההסתדרות של פעם שעמדו לרשות רק מי שהחזיק בפנקס האדום והצביע לישראל קיסר וירוחם משל. 
באחת הארוחות הוגשו לנו מנות דג. הדג היה טעים להפליא ולא היה אחד שלא ניסה לפצח את הטעם שמאחורי המנה.

מאחר שכבר כתבתי שפיצוח הטעם הוא אחד הדברים האהובים עלי, הנה לבקשת האורחים מנת הדג של בית הארחה. 


מצרכים:
דג מפולט מכל סוג. (במקרה זה השתמשתי בדג פרידה טרי ומפולט)
2 שיני שום כתושות
כף חרדל דיזון
כף מיונז
כף לימון כבוש (כן כן אותו לימון כבוש. אין לכם? קחו מיץ לימון טרי )
עלי טימין


הכנה:
ממיסים חמאה במחבת (לאלו שרוצים לא חלבי, שימו מעט שמן זית) ומוסיפים שן שום כתושה. מניחים את הדג במחבת על צידו של העור למשך כ-1/2 דקה. הופכים את הדג לצידו השני למשך חצי דקה נוספת ומעבירים לכלי חסין חום.
מערבבים את המיונז, החרדל והלימון ביחד למחית חלקה מברישים את הצד הלבן של הדג.
מכניסים לתנור חם (180 מעלות) למשך 10 דקות נוספות. את הטימין מוסיפים ומפזרים מעל ממש לפני ההגשה.



גיט שעבאס :-)





יום ראשון, 15 ביולי 2012

הקאמבק של הסיר בישול איטי

אין זוג נשוי שהתחתן בשנות ה-80 שאין לו סיפולוקס, שעון קיר או עוד איזו מתנה מטופשת שרק דודים עם שורשים פולניים יודעים למצוא.
מאוחר יותר, בשנות ה-90 זה השתכלל והנשואים קיבלו סודה-סטרים וסיר בישול איטי.
לפני איזה שנתיים שלוש לקחתי איתי במזוודה דינוזאור אחד כזה ללונדון לשרל שהתחננה שגם היא צריכה סיר בישול שבו היא "זורקת הכל וכשהיא חוזרת מהעבודה יש לה ארוחה מוכנה". אין לי מושג למה השתכנעתי לסחוב איתי את הדבר המפלצתי הזה אולי כי המחיר בארץ היה חצי מאשר בלונדון. 
תצחקו עלי אם עשיתי את אותה השטות פעמיים? 
מימין הבצק. משמאל הדינוזאור ליד מוצג מוזיאוני אחר
השבוע היתה לי הארה. הסיר בישול איטי חזר לחיים. תוך כדי שיטוט ברשת גיליתי שאפשר להכין בסיר ההזוי הזה לחם. כן כן לחם. (ישנם המון קישורים. חפשו bread in a crock pot הנה אחד מהם
כדי לבסס את ההמצאה הזאת, גיליתי שיש עוד כמה חוכמולוגים כמוני שניסו והצליחו ועל כן טיפסתי אי שם גבוה לקומות הגבוהות של ארונות המטבח כדי להוריד את הסיר ששוכב לו שם כבר שנים ללא שימוש.
ניגבתי את הרכש הישן במטלית. שטפתי היטב את הכלי הפנימי והנה אני מוכן למלאכה.


מכיוון שמדובר בניסוי כלים והמטבח שוב הופך להיות מעבדה נפיצה, הלכתי על מתכון לחם הכי קל שיכולתי למצוא במחשבה שאחר כך נעשה מקצה שיפורים ונלמד לעומק את הנושא.
לחם בסיר בישול איטי 
מצרכים: 
4 כוסות קמח לחם שטיבל 
3 כפות שמן זית
2 כפיות מלח
2 כפות שמרית 
1/2 כוס בצל מטוגן (במעט שמן זית) עם טימין 
1/2 כוס סודה
הכנה: 
בקערת ערבוב יוצרים גומה ואליה מכניסים את כל שאר החומרים. לשים עד לקבלת מרקם אחד של בצק. מוסיפים את הבצל המטוגן ואת הטימין ולשים שוב עד מתקבל בצק חלק ואחיד. 
מקפלים את הקצוות כלפי פנים ויוצרים כדור אליפטי. 
מניחים על השולחן נייר אפיה ומשמנים אותו מעט בשמן זית. מניחים את הכדור במרכז הנייר ומכניסים את הכל לתוך כלי החרס של הסיר.
מעבירים למצב LOW למשך כ-שעה ונתונים לבצק לתפוח. (אפשר לדלג על שלב זה אם מתפיחים את הבצק למשך שעה במקרר) 
אחרי כשעה, יוצרים פסים עם סכין נקיה על הלחם שתפח ומעבירים את הסיר לHIGH למשך שעתיים נוספות. 
לאתר כשעה, כדאי להתחיל לבדוק בתחתית הלחם את הקרום עד שמקבלים צליל עמום כשהוא מוכן. 

יללה לבוידם לשלוף את הסירים. 




















יום רביעי, 11 ביולי 2012

סלט אספרגוס וזוקיני בטמפורה עם גזר והמפץ הגדול (לימון כבוש)

כן כן 
הניסוי הצליח. גילו את המפץ האלוהי. גם אני. גיליתי את הלימון הכבוש
שבוע שלם מדברים על הניסוי בו נמצא החלקיק ממנו עשוי העולם. גם אני גיליתי אותו 


במסגרת עבודתי היה עלי להציג בתערוכה מקצועית שאורגנה אחת לשנתיים. 
ההכנות היו כמובן מתישות וכולנו רק חיכינו ליום הראשון של התערוכה. במשך 3 ימים היינו כעכברים מסוממים, מרוכזים בכל שאלה, עומדים הכן לכל פיסת מידע ולכל שאלה שתופנה אלינו מהקהל המקצועי שהגיע לתערוכה. 
בשעה שאני משיב לאחד התקוחות המתעניינים, ניגש לעמיתתי שעמדה לצידי, אחד המבקרים. "תגידי, איך את מעבירה את הפורמט הזה ודוחסת אותו בREAL TIME אבל לא מאבדת את הביטים ואחר כך מקליטה את הFEED ומצליחה לשמור על הפריים גם כשהHD מגיע אלייך בסיב אופטי?" 
ל' (שמה שמור במערכת) כמעט איבדה נשימה ועקב צניחת לסת היא לא הצליחה לענות. אחר כך התעשתה ונתנה תשובה מקצועית בדיוק כמו ששיננה חודש לפני התערוכה. 
משהו אצל אותו מבקר היה לי חשוד. פניו היו לי מוכרות ולא זכרתי מהיכן. פניתי לדודק'ה חברי הנוסף שעמד לצידי ושאלתי אותו היכן עובד אותו מבקר ומאיפה לו הידע הרב שיש לו. 
דודי כמעט ואיבד את ההכרה מרוב צחוק. הוא אמר לי בפנים רציניות שהוא לא יכול כרגע לספר לי כיוון שאותו אחד מסווג ואסור לי לדעת. 
הסקרנות הרגה אותי ולא יכולתי לעבור לסדר היום. בהפסקת צהריים לא הנחתי לדודי עד שלא יגלה לי מי האיש. 
הנה התשובה: "האיש הוא הומלס. כל יום הוא מגיע למלון בו מתקיימות תערוכות שונות. הוא מקבל ארוחה בחינם. בשירותים הוא דופק מקלחת להתרעננות ועל הדרך הוא אספן כרוני של חומר קריאה מקצועיים. כל יום הוא קורא ולומד את החומר הטכני שבאותה תערוכה וכך הוא יודע הכל מהכל" 
"אז מאיפה פניו מוכרות לי?" הקשתי על דודי. 
"מדן שילון" הוא ענה. כשהיה המעגל של דן שילון, הופיע שם אותו הומלס כשהוא מספר על חייו ברחוב וכיצד הוא שורד. 


מאז שגיליתי את הלימון הכבוש, גם אני הפכתי למרוקאי מומחה. אין מקום אחד שאני לא שם בו את הלימון החדש שלי. הצנצת מאוחסת במקרר ובכל הזדמנות אני מוציא לי כפית כתוספת למנה שאני מכין. 


סלט אספרגוס וזוקיני בטמפורה עם גזר ולימון כבוש:
מצרכים: 
צרור אספרגוס. יש לקטום את האספרגוס בקצוות ולשטוף. 
זוקיני חתוך לרצועות 
גזר מגורד
שן שום כתושה 
בצל סגול קצוץ
2 כפות יפות של לימון כבוש מהפוסט הקודם

לבלילה של הטמפורה: 
קמח
בירה
כפית רוטב דגים
ביצה
מלח ופלפל
שומשום שחור


ההכנה: 
מכינים את הבלילה: מערבבים קמח עם ביצה וחצי פחית בירה. בוחשים עד לקבלת מרקם חלק וסמיך. אפשר תמיד להוסיף עוד קמח או בירה עד שמתקבלת בלילה חלקה. 
מוסיפים מלח פלפל ואת רוטב הדגים ומערבבים שוב. (לידיעה: ניתן להשתמש בבלילה זו לדגים מטוגנים, שניצלים, ירקות בטמפורה ועוד) 
מחממים שמן עמוק בסיר. טובלים את האספרגוס ואת הזוקיני בבלילה, בוזקים מעל כל תוספת שרוצים (שומשום שחור, שומשום לבן, זרעי קימל, שבבי בצל או שום ועוד) וישר לסיר עם השמן. מטגנים מספר שניות עד לקבלת צבע זהוב יפה. מוציאים וסופגים עודפי שמן. 
בקערת ערבוב שמים את הבצל ואת הגזר. לוקחים את האספרגוס והזוקיני וחותכים לגודל של עד 3 ס"מ ומוסיפים לקערה. 
מעל לכל, מתבלים על לימון כבוש ומערבבים בעדינות מבלי לשבור את הירקות. 
מוסיפים קצת שומשום שחור ובתאבון



יום שני, 9 ביולי 2012

אם יהיה כתוב "הלאה הכיבוש" זה יהיה בנאלי. לימון כבוש

רק נתנייתים ויחידי סגולה נוספים מכירים את השניצל של כושי.
לכושי יש דוכן שכונתי קטן בו הוא מכין שניצל במחיר מצחיק (*) המוגש עם בגט פריך וטרי עם סלטים טריפולטיים טריים וטעימים.
(*לבקשת הקהל הבהרה קטנה: שניצל אצל כושי עולה 25 ש"ח בלבד ללחמניית באגט (בגודל של חצי באגט מקורי) על שלל סלטים בתוך בשניצל, צ'יפס בשפע וחמוצים במגש קטן ליד. )
לאחר שסיימת את ההזמנה והשניצל כבר עבר את שלבי ההכנה בשמן העמוק, כושי מתפנה להכין לך את המנה האהובה עליך.
גולת הכותרת שגיליתי, הוא הלימון הכבוש. הלימון הזה, מקפיץ את המנה לפחות 10 דרגות קדימה. הוא טעים לאללה. 
כבר מה חודשים שאני מפנטז על הלימון הכבוש רק שהבעיה היא הלימונים שעל העץ.
2 עצי לימונים יש לנו בגינה. בדרך כלל אנחנו קוטפים את כולם, סוחטים ומעבירים אותם לשקיות קוביות קרח ולמקפיא.
השנה נעמדו להם כמה לימונים עקשניים שהתמקמו להם בצמרת העץ מבלי שיכולתי להגיע אליהם. חששתי לנער את העץ שמא אזיק לפריחה החדשה. לאט לאט נפלו להם הלימונים עד שהצטברו להם 5 צהובים גדולים ויפים.


את המתכון קיבלתי משולי, לשעבר עמיתתי למשרד שהיא שילוב עדות ממרוקו וקצת תימן.
לימונים כבושים עם צ'ילי


מצרכים:
5 לימונים בעלי קליפה דקה ככל האפשר
מלח גס
צילי יבש גרוס
שמן זית


הכנה:
פורסים את הלימונים לפרוסות של כ- 1/2 ס"מ. את הקצוות זורקים או משתמשים לסלט אחר.
בקערה קטנה מכינים תערובת של מלח הבישול עם הצילי הגרוס (אני עשיתי יחס של כוס מלח וכפית צ'ילי גרוס).
מניחים 3-4 פרוסות לימון ומפזרים מעל ככפית מהמלח המתובל. עושים כך עד שממלאים את כל הצנצנת. הרווחים אפשר להכניס עוד פרוסות לימון עד אין יותר מקום.
ממלאים שמן זית עד לכיסוי מלא וסוגרים את הצנצנת.
מבחוץ ומבפנים

מניחים במקום מואר ללא שמש ישירה למשך כשבוע.
לאחר שבוע, מוציאים את תכולת הצנצנת וטוחנים במוט בלנדר לפי רמת המרקם שאוהבים.
יש המוסיפים מסמרי ציפורן, אניס, פלפל אנגלי ועוד. גרסאות לא חסר. 
ניתן לשמור שבקרר לתקופה של עד חצי שנה







יום רביעי, 4 ביולי 2012

סלט מלפפונים של איה

עוד לא 10 בבוקר והאוטו מראה לי 33 מעלות בחוץ. 
מצטער, ים-בריכה-מטקות-אבטיח בחום כזה, לא עושה לי את זה. ולא די בכך, אני יותר ויותר נמנע מלהגיע לתל אביב המיוזעת. 
את השעות הפנויות שלי אני מנסה להעביר כמה שיותר ספון בתוך מבנה ממוזג ואם אפשר עם ארטיק ביד לצינון החום. 


בשבת שאלה אותי ביתי הצעירה איך זה שכבר מזמן לא הכנו צ'ולנט לשבת. חצי שעה לקח לי להסביר לה שמדובר באוכל חורפי שנפגוש אותו שוב רק בעוד 3 או 4 חודשים. 
לפני שבוע ביקרתי עם איה  במפעל הסלטים משני. היה זה ביקור לצורך צילומים לאתר הבית החדש שלהם שבקרוב יעלה לאויר. 
בדרכי לאוטו, צייד אותי מנהל המפעל בשלל הסלטים שלהם. כשהגעתי הביתה, נשאלתי על ידי זוגתי "איפה סלט המלפפונים". 
אז הנה הוא סלט המלפפונים שתוך כדי הבלוג, גיליתי שהוא אחד האהובים על איה. 
לכאורה מדובר רק במלפפונים ובצל אבל בחום הרב הזה, אין יותר מרענן ממנו במזגן על טמפרטורה של 20 מעלות. 


סלט מלפפונים בתחמיץ:
מצרכים: 
1 קג מלפפונים ירוקים קשים ושטופים. 
2 בצלים סגולים
1 כוס סוכר
1 כוס חומץ
קמצוץ קימל 
צרור קטן שמיר קצוץ 
כף שמן שומשום
מים רתוחים


הכנה: 
אני חייב לציין שחיפשתי אם יש מספר גרסאות ולהפתעתי ראיתי שיש גרסה שרובה בנויה על סוכר (דורעם גונט) ולא בטוח לי כמה היא "בריאה". הנה הגרסה שהיא שילוב בין גרסת הסוכר לגרסת החמוצים היפנים: 


חותכים את המלפפונים בעובי של קצת פחות מ1/2 ס"מ. אפשר גם להשתמש במנדולינה. 
מפזרים מעל את הסוכר וממתינים כ-1/2 שעה. 
חותכים את הבצל ומוסיפים גם למלפפונים. 
יוצקים מעל את שאר הנוזלים ומערבבים בעדינות. 
מוספים את השמיר, אני באופן אישי מעדיף את הקימל ואחרי חצי שעה טועמים ומתקנים טעמים לפי מה שאוהבים. קחו בחשבון שטעם החומץ מתחזק עם הזמן. 
אפשר להוסיף פלפל אנגלי, קוביות של גבינה בולגרית, פלפל אדום חתוך לרצועות דקות וככל יד הדמיון. 




יום ראשון, 1 ביולי 2012

אז לכל הרוחות, מי ניצח ביורו?

יום אחד אומרת לי אנט בת דודתי הלונדונית שמחר ג'ון ובנה פול הולכים למשחק של ארסנל, הקבוצה אותה הם אוהדים ואם יש לי כמה שעות פנויות, נוכל לנסוע לעיר למצוא עוד כמה פינות חמד נסתרות.  
ברור ששמחתי, מה מעניין אותי כדורגל? 
בדרכו חזרה, עצרנו בשוק והצטיידנו בירקות וגם מלא קלחי תירס צהובים ועסיסיים. 


בערב, אחרי שכולם חזרו, היה עוד משחק אלא שהפעם זה היה בטלוויזיה. נפתלי, החבר הישראלי של ג'ון הגיע גם הוא לצפות במשחק. הבירה נשפכה כמים וכולם צרחו מהתרגשות כשעוד שחקן רכש מבקיע גול. הצרחות שלהם לא הפריעו לי להכין להם הפתעה. תירס קלוי על האש. 
תוך שאני מדליק את הגריל, שמעתי סיפור. לאנט וג'ון יש שכנה. קצת חטטנית כזאת. יום אחד היא ניגשה לאנט בסופר המקומי ואמרה לה שאם יש לה בעיה והיא רוצה לדבר עליה, היא יכולה לפנות אליה לשכנה.
"בעיה?" שאלה אנט. "איזו בעיה?"
"אני יודעת שיש לך משפחה כל כך נחמדה וילדים מקסימים אבל אני גם שומעת את הצרחות של בעלך כמעט כל שבת..."


הקיץ פה והנחמה היחידה שיש לי היא שעוד 3 חודשים זה יסתיים. מבעד לחלון בחצר מחייך אלי המנגל ואני מחייך אליו בחזרה ובכל זאת כל כך קשה לי לחשוב על מנות כבדות אלא אם כן יורדת הטמפרטורה ב10 מעלות לפחות אז הנה הם התירסים הקלויים:
קלחי תירס קלויים עם חמאה וכוסברה: 
מצרכים
קלחי תירס
100 גרם חמאה 
צרור קטן כוסברה קצוצה. 
מנגל חם ולוהט 


הכנה: 
שוטפים היטב את הקלחים ומייבשים. ממיסים חמאה בסיר ומוסיפים את הכוסברה הקצוצה. ממליחים מעט וממשיכים לערבב על להמסה מלאה. רק זהירות שלא לשרוף את החמאה. 
מברישים את הקלחים ומניחים על המנגל החם. כדאי להניח בפינות, במקומות בהם המנגל חם פחות. הופכים מידי פעם ותוך 3-4 דקות יש לכם קלח תירס טעים ומתפצפץ. 
אה, רגע, מי ניצח? 





יש לי מה לומר - ביקורת מוצר: עוגות אישיות של השופרסל

לאור כמה תגובות שקיבלתי, זה המקום להבהיר בצורה הכי ברורה שיש: 
כן אני בעד קידום עסקים קטנים ככל שישנם כאלה אבל איני בעד קידום עסקים קטנים הנמצאים מעבר לים. 


ולנושא עצמו: 
כבר כתבתי כמה פעמים על המוצרים מהמותג הפרטי של השופרסל. שיבחתי והיללתי כל מוצר שיצא תחת המותג שהוא מיוצר על ידי עסק קטן ובמיוחד אם הוא מהפריפריה. 
לפני כמה שנים יצא לי להשתתף כמציג בתערוכה גדולה מאד בתחום העיסוק שלי. כשיצאתי החוצה להתאורר, ראיתי שבאותו מתחם ישנה תערוכה נוספת ששמה הוא PLMA. מתוך סקרנות ניגשתי להציץ. נכנסתי פנימה וראיתי עולם ומלואו שלא הכרתי. PLMA הוא עולם המיועד ליצרנים הקטנים ולמשווקים הגדולים. זהו מקום המפגש בו יצרן קטן יכול להציע את מרכולתו לשיווק בכל העולם בפני רשתות השיווק הגדולות. 
כשאתם רואים מותגים כמו הלייף של סופרפארם, המותג של מגה או המותג של השופרסל, קרוב לוודאי שכך נרקמה העסקה.
רשת שיווק שרוצה ליצור לעצמה מוצרים עם מיתוג משלה, כל מה שעליה לעשות בתור התחלה היא לרכוש כרטיס טיסה לאמסטרדם ולמצוא שם את היצרן החדש שלהם. שיטה זו מגדילה את נפח הפעילות של כל הצדדים בעוד 40%-25% . שני הצדדים יוצאים מורווחים כשרשת השיווק לא צריכה להחזיק מפעלים משלה והיצרן הקטן מקבל נתח עבודה נוסף. 
עשיתי סיבוב בין הדוכנים המדהימים, החלפתי כמה מילים ולאט לאט התגלה בפני העולם המופלא הזה. עוד פרטים איך זה עובד, בקישור הבא:  http://www.plmainternational.com/


אז למה כל ההקדמה הזאת: 
עד היום השופרסל שיחקו אותה בענק. רובם במוחלט של המוצרים מבית המותג הפרטי שלהם היו מוצלחים וגם משתלמים מבחינה כלכלית. מצד אחד, לא אהבתי להכנס לרשת ענקית כמו השופרסל אבל מצד שני, אם זה נותן עבודה לעוד מפעל בפריפריה, הרווח היה לכולם. 
אלא ש...
כבר כמה פעמים שאני דוגם מוצרים של המותג הפרטי של השופרסל ולהפתעתי, יותר ויותר מוצרים מיובאים מעבר לים ומיותר לציין שהתופעה לא עושה לי נעים. 
בכל זאת, כביקורת מוצר, הנה העוגות האישיות של השופרסל: 
מדובר ב-6 עוגות רולדה אישיות עטופות כל אחד ואחד בצלופן לשמירת הטריות וכולן ארוזות באריזה אחת במשקל כולל של 222 גרם. 
בימי הקיץ כדאי לשמור אותן במקרר אחרת כל הקרם והשוקולד יימס. טעמן דומה לחלוטין לעוגות דומות מתוצרת הארץ כך שאני מבין איך זה שהשופרסל לא מצאו יצרן עוגות ישראלי. 
אציין כי רק לאחר שפתחתי את האריזה, גיליתי שדגל איטליה מוטבע על האריזה, אבל לא די בכך. 
11.49 ש"ח לאריזה של 6 עוגות אישיות. 


אם אכן יש משמעות להגדרה "מועדון הלקוחות המשפיעים", אני מצפה שאנשי השופרסל יקחו את הדברים לתשומת ליבם. 

מוצר נוסף שהגיע מהשופרסל היה תחתיות לעוגת טורט. 
המוצר נבחן בשבת האחרונה. הוא לא היה מוצלח כלל וכלל. יבש ולא טרי. בסניף אותו אספנו אותו, היה רק פריט אחד מאותו מוצר והוא היה אף חדש לסדרניות.