יום רביעי, 27 ביוני 2012

פסטייס דה בלם - טעם שלא עובר.

בעודנו יושבים בשבת אחר הצהריים בגינתנו ומשווים למשב רוח קריר, העלנו זכרונות על טיולים בחו"ל ועל יעדים מעניינים. 
אחד המקומות שהשאירו בי חותם וזכרונות מיוחדים במינם היא העיר ליסבון, עיר הבירה של פורטוגל. 
ליסבון היא יעד לא כל כך מתוייר על ידי ישראלים בעיקר לאור העובדה שאין טיסות ישירות. ואם אתם ממש ממש אבל ממש רוצים לטייל במקום שרוב הסיכויים שלא תשמעו בו עברית, סעו לפורטוגל. 
כבר כתבתי פה בבלוג אודות היהודים המומרים שעברו מיני אינקוויזיציה ואודות הסיפור הקצת משעשע על המרת דתם של יהדות פורטוגל. כיום יותר ויותר מקומיים מגלים את שורשיהם היהודים עד כי יש האומרים שיותר ממחצית מתושבי ליסבון זורם בעורקיהם דם יהודי. 
אחד המקומות הקולינריים הידועים והמעניינים שיש בליסבון הוא הפסטיה דה בלם
מבחוץ מדובר בעוד מאפיה קטנה אבל לא, ממש לא (ועוד מעט ניגע בנקודה היהודית). 
פרננדו, מארחי הזכור לטוב, רק אסף אותי בדרכי לשדה התעופה ואמר שבטרם נפרד, הוא חייב לעצור בשבילי בעוד מקום אחד שלא אשכח. אם הייתי יודע שכך הם הדברים, לא הייתי מסתפק במכונית הפורשה שלו אלא הייתי מבקש שיקח אותי עם ואן ענקית שאפשר לארוז איתה עוד חצי טון של...
נעצרנו באחד הרחובות הראשיים של ליסבון בסמוך לנמל והוא הצביע על אותה מאפיה קטנה.


"בוא" הוא אומר ויצא בזריזת מהאוטו ולא האמנתי למראה עיני. התור בכניסה לחנות ארוך. שובל של אנשים משתרכים בהמתנה שקטה עד שזכינו להכנס פנימה. בחזית החנות דלפק בו מגישים טייק-אוואי ובפנים, עשרות נשים מבוגרות עמלות על הכנת עוגיות פודינג הפסטיה דה בלם המפורסמות. 12 אלף עוגיות כאלה מוכנות שם מידי יום באותה השיטה מ1837.
אני הולך בעקבות עיני ולאט לאט אני רואה עוד ועוד אולמות ענקיים הנגלים לי בתדהמה 
(אפשר לראות האתר הבית של החנות) . בכל האולמות יושבים הסועדים ואוכלים רק דבר אחד: פסטיה דה בלם. אין תפריט, אין מנות ראשונות, עיקריות או אחרונות. יש רק דבר אחד. אה כן, אפשר לבחור סוגים שונים של שתיה. וזהו. 


סיפורה של הקונדיטוריה החל במאה ה-15. הBELEM הוא מגדל גבוה שנבנה על אי על גדות הנמל והיה נקודת השער בכניסה לליסבון. מידי פעם הוא החליף את תפקידו כבית סוהר (הקומה התחתונה שקועה במים והיה הצינוק לאסירים), פעם היה כתחנת מכס לאוניות ופעם היה מנזר שנדד במאה ה-18 למבנה סמוך בו קיימת החנות היום.

הקונדיטוריה (תמונות מאתר הבית)
הכניסה המפוארת (מתוך אתר הבית)
באותו מנזר הכינו הנזירות את עוגיות הפודינג ששמם יצא למרחקים. מאז שפונה המנזר, נותרה החנות על כנה וסוד המתכון נותר בידי שלושה אנשים בלבד. באולמות שבפנים, נשמרו העיטורים והעיצוב המקורי לרבות תמונות ענק שכולן עשויות מאריחי קרמיקה לבנה כמו של האמבטיות של פעם וכולן מצויירות בצבע אחד, כחול. ציורים אלו מכונים בפי הפורטוגזים בשם אזואלוס. ואזולאוס זה עיוות של השם אזולאי, (כינוי לכהן הבנוי מראשי התיבות "אישה זונה וחללה לא יקח") אזולאי היתה משפחת כוהנים גדולה שעם תחילת האינקוויזיציה בפורטוגל, ברחה להרים והתפרנסה לציורים על קרמיקה. לימים, הפכו ציורים אלה להיות אחד מסמלי פורטוגל. 
כדי שמאפיית הBELEM לא תרגיש בעלות על אותה עוגיית פודינג, כולל הסוד השמור של המתכון, ישנים פורטוגזים מכנים אותה גם Pastel de Nata אבל האמינו לי, מדובר באותה הגברת ובאותה האדרת. 


כצידה לדרך לקחתי איתי מארז מכובד של עוגיות הפודינג האלה וטעמם איתי עד היום. מאז אותו ביקור, אני חולם להכין עוגיות אלה אך אף פעם לא היה בי האומץ שכן כידוע קינוחים ועוגות הם לא הצד החזק שלי. 
הנה הם, הפסטיה דה בלם. הצליח לי וזה טעם אששש!!!


פסטייס דה בלם - מתכון ל6 יחידות 
מצרכים: 
בצק עלים מחמאה (אם אתם יכולים להכין בצק לבד, תבורכו) 
למילוי הפודינג: 
250 גרם סוכר
500 מ"ל חלב
1 כף גדושה קמח 
4 חלמונים 
2 חלבונים
חצי מקל וניל
גרידת לימון
לקישוט : אבקת סוכר או קינמון טחון


הכנה: 
מערבבים את הקמח, הסוכר והחלב ומביאים לרתיחה. 
מוספים את גרידת הלימון ואת חצי מקל הוניל (חוצים את המקל ומוספים אותו לסיר) 
בוחשים כל הזמן על מנת שלא יווצרו גושים וממשיכים לבשל עוד 10 דקות על אש קטנה. 
מקררים עד שלא יהיה חם בכלל ומוסיפים את הביצים בהדרגה. טורפים את הכל על מנת לקבל פודינג חלק ומוציאים את מקל הוניל. 
לוקחים מנג'טים אלומיניום חד פעמיות קטנות (שם במאפיה יש להם קערות קטנות  מאלומניום) וחורצים בצק בגודל המנג'ט. משטחים את הבצק בתוך הקערה עד לכיסוי כל החלק הפנימי ויוצקים את הפודינג לתוכם. 
(איני יודע אם "עברתי על איזשהו כלל אבל ברוב חוצפתי הוספתי גם דובדבנים ללא חרצן) ומכיניסים לתנור לחום 220 מעלות למשך 15 דקות. כדאי מאוד להשגיח מבחוץ על צבע הפודינג שלא ישרף יתר על המידה. 
מוציאים ומגישים. 







יום ראשון, 24 ביוני 2012

סלט קיץ הראשון. מישמשים עם גבינת צאן וסלרי

מאוד מקווה שאף אחד מקוראי הבלוג לא יחשוב שמדובר בלחץ חברתי אבל גם אני הכנתי סלט עם משמשים. 
לפי מה שזכור לי ולמרות כל מה שכותבים ברשת, משמשים אפשר להשיג תקופה ארוכה במהלך הקיץ והם לא מגיחים רק לתקופה קצרה של מספר ימים אלא אם כן אני מדבר עכשיו שטויות. 
בחנות הירקות שלי היו משמשים במחירים מצחיקים. 99 אגורות לקילו. העמסתי 2 קופסאות שבחלק התחתון שלהם היו משמשים מתפוצצים מבשלות. 
הבאתי ושמתי במקרר. 
תוך כדי שאני מתלבט מה להכין, מצאתי עצמי מפרק את המישמשים ולאו דוקא אוכל אותם. היה זה משקע מילדות כשרדפתי אחרי כל גוגו פנוי. לכו תשכנעו את ההורים שיכול להיות שהמשמשים הגיעו בלי הגוגואים...


סלט משמשים צרובים עם גבינת צאן וסלרי. 

מצרכים: 
5 משמשים בשלים חצויים
1/2 כוס סוכר חום
1 בצל סגול חתוך לרצועות 
2 גבעולי סלרי 
קוביית גבינת צאן 
שומשום שחור 
לרוטב:
חומץ בלסמי 
שמן שומשום 

הכנה: 
ממיסים את הסוכר החום עם מעט מים במחבת ברזל. יש להקפיד על להבה נמוכה על מנת שהסוכר לא ישרף. 
מכניסים את המשמשים למחבת ומגבירים את הלהבה עד לצריבה יפה. 
חותכים את הגבינה לקוביות בגודל רצוי ומעבירים לקערה 
חותכים את גבעולי הסלרי ומכניסים את הכל לקערה יחד עם הבצל הסגול. 
מוציאים את המשמשים ומקררים אותם מעט ומוסיפים גם אותם לקערה. 
מכינים את הרוטב: מערבבים את כל מרכיבי הרוטב יחד ויוצקים מעל לסלט. מערבבים בעדינות ומפזרים מעל שומשום שחור ומגישים 




יום רביעי, 20 ביוני 2012

מידי פעם יש לי מה לומר - פיקניק לילדים ולוטוס

הפעם ביקורת על שני מוצרים שאין קשר בינהם

ערכת פיקניק לילדים מבית DJECO
ערכת הפיקניק שקיבלתי הזכירה לי את ימי הילדות שלי העליזים. מאז שנולד נכדי איתי, חזרנו לקנות צעצועים וכל מיני ענייני ילדים. רוב הצעצועים שיש לנו בבית הם מפלסטיק חדיש הנושאים שמות של מותגים שיש להם נוכחות בעולם הילדים. בחיי שאיני זוכר שכך זה היה בתקופת בנותי ובטח לא בתקופתי שלי. המותג היחידי שאני זוכר היה כשהייתי בכיתה ח' ואז דיברו על משחק טלוויזיה אטארי (מייסד הפקמן) ומי שהיה לו את המפלצת הענקית הזאת בסלון, היה ללא ספק מלך הכיתה הבילתי מעורער. 

כשפתחתי את האריזה, די הופתעתי לראות שיש עוד צעצועים מעץ. 
2 דקות של הרכבה ובחינה מסביב מי נגד מי ולפתע אני רואה ערכת פיקניק לילדים "כמו של הגדולים". 
לצד איתי, הצטרפה ילדה נוספת (שהתביישה להצטלם) אבל עשתה עצמה כאילו היא "האמא" של הפיקניק. היא סידרה יפה את הצלחות והכוסות ולצד הכל את המפיות והסכום. 
הצבעים כך התברר לי, אינם רעילים ואין חשש שהילד יבלע משהו בטעות שכן כל החלקים גדולים ואינם חדים. 
מיד עם פתיחת האריזה, יש להרכיב את ידית הסל (עם שני ברגים קטנים ובזה תם החלק הבעייתי) והופ יש לילדים ערכת פיקניק יפה לילדים שאוהבים לשחק כמו הגדולים. 
מכיל: סט מלא לשני "סועדים" צעירים, סלסילת נשיאה, מפה גדולה ומפיות. 
מתאים לילדים מגיל 4 ומעלה. 
ולדעתי האישית: כדאי לעשות הכל שהאריזה תתאים לאחסון בבית גם אחרי הרכבת הסלסילה ובהחלט הייתי מוותר על שני הברגים ומוצא דרך בטוחה יותר.
יקרררר מאוד מבחינת ערך המוצר אבל מי שיכול, שיהנה

המחיר: 499 ש"ח בחנויות הצעצועים המובחרות (יקר לטעמי כבר אמרתי?) או באתר http://www.nimigo.com 


ביסקוויטים של לוטוס מבית השופרסל
אין לי שמץ של מושג למה אבל אחד מסמלי הסטטוס לקפה, זה לא הקפה אלא הביסקוויט לוטוס הארוז המגיע יחד עם הקפה. 
הסיפור של לוטוס התחיל בבלגיה בשנת 1932 כאשר משפחת בון BONNE החלו לאפות עוגיות מקורמלות והיו שולחים אותן עם המשאית המשפחתית מדלת לדלת על מנת לשווקן. 
ממפעל קטן, הפכו להם משפחת בון למפעל המעסיק מעל ל1000 עובדים ואין כל שמץ של ספק שמותג איכותי הוא מודל לחיקוי. 
והנה החיקוי (המוצלח, יש לציין): 
את המותג של השופרסל ומוצריו כבר הצגתי כמה פעמים ואין כל צורך לחזור על הקונספט וכמה אני בעדו כשמדובר במפעלים ועסקים קטנים המיוצרים בארץ. 
במסגרת השופרסטארים (קבוצת מיקוד של השופרסל), קיבלתי את חבילת הביסקוויטים התאומים של הלוטוס. 
לזה של השופרסל קוראים וויליאמס. גם הוא מיוצר בבלגיה וגם צורתו ואריזתו דומה ללוטוס כשתי טיפות חמאה עד כדי כך שאני כבר לא בטוח מי היה פה קודם. 
הטעם אף הוא די דומה אם כי חלק מהטועמים שכובדו לקפה טענו כי יש טעם מעט שרוף. 
הביקורת היחידה שיש לי להגיד היא: אם כבר לוקחים חיקוי, אז למה לא כזה שמיוצר בארץ? 


16 ש"ח ל50 ביסקוויטים מותג השופרסל לעומת 19 ש"ח לביסקוויטים של לוטוס המקוריים. 

ושוב תודה לדוגמן הבית איתי


יום שלישי, 19 ביוני 2012

פריק של פריקי (מערכה שניה)

בשבוע שעבר פנתה אלי ליאת (הפרטים המלאים שמורים במערכת) ושאלה אם אוכל להתגייס לארוחת בנות. 
בפעם האחרונה שהצצתי לעבר מכנסי (וזה היה הבוקר כשהטלתי את מימי) לא ראיתי שאני משתייך למין הבנות ומה גם שעד כמה שזכור לי, לא חל כל שינוי ב45 השנים האחרונות בקשר לנטיותי למרות שיש לי בבית 4 מלכות. 


אחרי דברי הסבר, הבנתי את המשימה והבעתי את הסכמתי. 
מתברר שמדובר בקבוצת בנות חברות מזה שנים רבות הנפגשות אחת לשנה במקרה הטוב, בצימר או בבילוי משותף. ליום אחד הן אומרות שלום לעניינים השוטפים ולילדים והן יוצאות לבילוי משותף. יחד הן משלימות פערים ומבלות בהנאה כשכל הבעלים מסייעים בשעות אלה בענייני הבית ובשמירה על הילדים. 
הפעם, כך הבנתי, לאור המצב, ככל הנראה מדובר בפעם האחרונה בה יתאפשר לבנות להפגש כשרובן כרסן בין שיניהן (הריוניות בלעז). 
הקונספט של הארוחה היה מנות קלילות ומהירות. דברים שכיף להכין וכמובן טיפים לקטיף מחמאות מהאורחים. 
אם בשבוע שעבר הוקסמו כל בני ביתי מטעמו של הפריקי, היה לי ברור שזה יהיה אחד הכוכבים. במזווה נותרה עוד כמות לא מועטה ועל כן הלכתי לכיוון ארוחת שקית. 
הרעיון של ארוחת שקית הוא קסום בעיני. מחד משתמשים בחומרים זמינים שיש בבית ומנגד ניתן להשתמש במינימום תיבול ושמן כיוון שכל תוכן המנה מתבשל בתוך עצמו במעין כיס אויר חם. 
מי שרוצה, אפשר להכין גם בנייר כסף או שקית קוקי אבל נראה לי שהשימוש בנייר הוא יעיל וגם זול. 


ארוחת שקית, פריקי עם פרגיות וירקות שורש
מצרכים: 
5 פרגיות (ירך בונלס) חתוכות לקוביות 2-3 ס"מ
2 גזרים חתוכים לרצועות גסות
1 קישוא חתוך לרוחב לרצועות גסות
2 בצלים חתוכים לרבעים
1 כוס פריקי שהורשתה במים למשך 20 דקות 
2-3 שיני שום קצוצות
לתיבול:
2 כפות שמן זית
מלח ופלפל לפי הטעם
לחבילה: 4 יחידות נייר אפיה גודל 40X40 


הכנה: 
מעבירים את כל המרכיבים לקערה גדולה. מסננים את המים של הפריקי ומוסיפים גם לקערה. 
מתבלים ומערבבים היטב. 
פורסים את נייר האפיה על משטח עבודה ומניחים כמות רצויה מהתערובת. מרימים את קצוות הנייר ויוצרים חבילה שבה נמצאים המרכיבים. 
סוגרים את החבילה (ניתן לקשור בעזרת חוט קשירה, בצל ירוק או בעזרת קיסם) ומכניסים לתנור למשך 20 דקות בחום 180 מעלות. 


מוציאים ומגישים לאורחים.










יום שלישי, 12 ביוני 2012

פריקי בסיר חרס

הסיורים בלוינסקי ושוטטות בשווקים אחרים מגלים לנו את המוצרים שאנחנו אוהבים במיוחד. 
לכל אחד יש בתוכו רשימה פנימית כזאת של מוצרים שהוא אוהב לקנות במקומות סודיים אישיים. 
עד לא מזמן, עשיתי את הקניות האלה בשוק לוינסקי אולם ספק עצלות וספק רצון עז להחשף לעוד ועוד טעמים, והנה אני מוצא עצמי מסתובב בכל מיני כפרים ערביים, חנויות שעוד מעט נוטות ליפול עם טיח מתקלף ולפעמים גם כל מיני סוכנים של יצרנים שיש להם תמיד "מזווה" פרטי עם ארסנל של מוצרים שלא תמצאו על המדף. 


לאחרונה, מידי מספר שבועות אני מקבל משלוח משכם. יש שם מישהו שמגיע אחת למספר ימים למרכז והרגלתי אותו להרים לי טלפון כמה ימים קודם. (גילוי נאות קטן: שכם הפכה להיות מעצמת אוכל אותנטי עם מפעלי מזון איכותיים ומוצרים שרק עם אתם מכירים את המוכר בחנות, יהיה לכם אותם)
מועד המפגש לשנו התקרב ואז שאלתי את עללה, מה הוא מביא לי הפעם. כהרגלו אני יודע שהוא יביא איתו טחינה יונה, תמיד תהיה גם בקלווה וקנאפה, יהיו עלי גפן שרק הם יודעים להכין ואם אפשר גם קצת ממתקים. 
הפעם הוא הפתיע, קיבלתי חבילת פריקי. החבילה היתה אטומה ללא שהיתה לי היכולת לעקם את האף או להרהר. לאחר שהנחתי את הכל על השולחן במטבח התחלתי לשבור את הראש מה אני הולך לעשות עם הפריקי. 


(למי שלא יודע, הסבר קצר: פריקי (או פריקה) היא חיטה צעירה ירוקה בטרם הבשילה שעוברת תהליך של עישון בתנורים מיוחדים. לפריקי ניחוח וארומה של עישון. הפריקה מכילה יותר חלבונים ויותר סיבים מאשר חיטה רגילה ובגלל צעירותה היא מכילה פחות גלוטן מחיטה רגילה. אם אתם שואלים אותי, היא הדבר הבא והיא עולה על כל המצאות האחרונות שהמטבחים הבריאים נאלצים להתמודד איתם כמו הקינואה המזעזעת)
בדרכי לקניות, עצרתי במכולת ההפתעות הקבועה שלי בכפר קאסם (שם יש את כל מה שלא מוצאים בחנויות שלנו),  ארבתי לנשים שבאות לקניות ומיד הסתערתי על אחת מהן בשאלה מה עושים עם הפריקי. היו שם שתיים. כל אחת אמרה משהו אחר והן אפילו גם התבלבלו קצת פה ושם. עד שבא המושיע בדמות קשישה שאמרה במילה אחת: "תעשה את זה כמו אורז" 
שמעתי, הפניתי והלכתי הביתה. 


נו אז אורז זה לא ביג דיל. את האורז אנחנו מכינים בנוסחה הבוכרית הסודית. על כל כוס אורז מכניסים כוס מים ובסוף עוד כוס אחת. אלא שהסוד האמיתי טמון ב"לפתוח את האורז" משמעו, טיגון קצל כדי שהאורז יפתח, בדומה לפופקורן בסיר בטרם הוא מתחיל להתפוצץ. 


אז זה מה שנעשה? פריקי במקום אורז? 
אין מצב. הלכתי על הקשה יותר. פריקי בקדירת חרס בתנור. 


קדירת פריקי עם שוקי עוף וחצילים
מצרכים:
2 כוסות פריקי
כפית פפריקה
מקל קינמון
כפית מחוקה כמון
2 כוסות ציר מרק
10 שוקי עוף בלי העצם
חציל חתוך קוביות
בצל קצוץ

הכנה:
משרים את הפריקי ל1/2 שעה ובנתיים סוגרים את העוף בטיגון קל עם מעט שמן זית.
מוציאים את העוף לקערה ובאותו שמן מטגנים בצל על להזהבה. 
מוסיפים לבצל את קוביות החציל
שוטפים את הפריקי ומוספים למחבת עם הבצל והחציל, מעבירים טיגון קל, מסננים את הפריקי ומטגנים אותו מעט באותו כלי כדי שיפתח. 
לאחר כדקה, מוספים כוס ציר ובוחשים .
בנתיים מחממים את התנור ל180 מעלות .
מעבירים את תכולת המחבת לסיר חרס ומשקיעים בתוכו את שוקי העוף בתוך ומוסיפים את כוס הציר השניה.
סוגרים את המכסה של הסיר ומשאירים את הסיר בתנור למשך 45 דקות לפחות. (ניתן לעשות את אותה העבודה גם עם סיר חסין אש ללא ידיות פלסטיק) 

מוציאים ומגישים 

אהבתם את הכלים? סטודיו אדמה מוכר את המלאי. רוצו למפעל ברחוב גילס 40 בפתח תקוה. מחסלים כל מה שבמלאי. רוצו. 





יום רביעי, 6 ביוני 2012

טאסוס - גריל בר ישראלי ביקורת עסקיות

הנה שוב הרשת גועשת  בעקבות כתבה של מאיר אדומי בגלובס. אין ספק, מדובר באיש מוכשר משכמו ומעלה ובהחלט יש לו מילה אם לא יותר לתרבות הקולינרית שלנו בארץ. בדומה לכמה מחבריו המוכשרים, גם הוא מוצא את עצמו מאוכזב מהסועד הישראלי ושלא בשונה מהאחרים, במקום לחפש את הנוסחה הנכונה, גם הוא מאיים לעבור לארץ זרה. 
נכון שאנחנו מדברים במילים לועזיות ונכון שאנחנו אוהבים ללבוש מותגים ותמיד חולמים כאילו אנו בלוס אנג'לס, לונדון ופריז. איך שלא מסובבו את המפה, אנחנו עדיין ותמיד נהיה איזו פינה קטנה במזרח התיכון ששם שולטות השיפודיות. וזה לא הולך להשתנות. 
אדוני גם מלין על שהסועד הישראלי אינו מוכן לשלם 500 ש"ח לארוחה זוגית. בימינו, כשכל שקל הופך לחצי שקל, זה לא מפתיע. רק לפני שנה התלוננו פה שמחיר הקוטג' עלה. אז מה עובר לו בראש לאדוני? 
אבל אני תמהה. הרי אחת ממסעדותיו נקראת "המזללה" ועל שום מה? לא כדי למשוך גם את "מעמד הביניים"?
אדוני גם מחזיק בטור אוכל באחד ממוספי עיתוני השבת. אחד שיורה כל הכיוונים, עלול להפסיד גם את זה. לא חבל?
בעצם....אולי זה כדי למשוך קצת פרסום? לא, אין מצב. אולי בכל זאת כן?

אז רק היום התברר למאיר אדוני שעם ישראל הוא חובב הז'אנר "חומוצ'יפסלט" כאלו ששמים בהם מבחר עצום של סלטים עד שלא רואים את הפורמייקה ועוד צרור של שיפודים מהגריל. מעין חיקוי של חמודי מארץ נהדרת. .
מכיוון שעוד לא התעשרתי על פי שתכננתי, ככל הנראה נמשיך לפקוד את החומוצ'יפסלט ובעיקר לאור העובדה שיש יותר ויותר כאלה הקרובות לביתנו, החל מפתח תקווה ועד לכפר סבא ורעננה. בכל המקומות הקונפסט דומה ואף הטעמים דומים עד כדי שלרגע אפשר לחשוב שמדובר באותם בעלים בכל המסעדות. 



יום אחד התקבלה בתיבת המייל שלי המלצה על מסעדה חדשה בהוד השרון. 
הכותבים, זוג הורים הגרים לא רחוק ממני, שלחו בתפוצת רחבת ידיים ביקורת אישית שלהם על מסעדת גריל בשרים חדשה הממוקמת במתחם הספורטן שבהוד השרון בשם טאסוס (סוג של זית) 


אחרי יום מתיש, בת בכיינית ועוד בת שבא לה לאכול ולא חשוב מה ואיך ובתוספת בת זוג ששמחה על ההזדמנות לאכול צהריים בחוץ, ציידנו עצמנו והלכנו על העסקיות של טאסוס, גריל ישראלי חדש. 
לראשונה מאז קיים הבלוג, התמונות צולמו במצלמת הטלפון הנייד שלי כך שאם יש טענות, תפנו אותם לסמסונג. 


העסקית מתחלקת לשתיים. 
עסקית ב-46 שח ועסקית ב-56 ש"ח. (התפריט נלקח מאתר המסעדה) 
המסעדה מעוצבת בטעם. לא מפוארת אבל בעלת גוון של מסעדת בשרים עם ריהוט עץ מלא, בר לתפארת, ספות בצד אחד של השולחן וכסאות מרופדות בצידו השני. צוות המלצרים זריז ומהיר ועושה היטב את עבודתו אם כי איני אוהב שמדברים אלי בגוף "רבים" (אנחנו, אכלנו, טעים לנו וכו')
בדעה אחת, כל יושבי השולחן הזמינו את העסקית ב-56 ש"ח. על פי הנייר (התפריט המנויילן היטב) מדובר במבחר עשיר וכדאי. 
איך שהתיישבנו, הוגשו מנות פתיחה קטנות בדמות הסלסה בתוספת ירקות כבושים בכבישה בייתית ופיתות שהיו בנדיבות וניתנו עם חיוך רחב.
המרק היה מעט חריף ואם כבר מרק, אז למה מרק עדשים חורפי ביום קייצי?הייתי ממליץ לעבור למרקים המתאימים לקיץ.
את סלטי הבית החומוס והסלטים הירוקים, חלקנו יחד בשולחן.
החומוס קטיפתי וטעים ביותר, מומלץ.
סלטי הבית הקטנים עשירים (בטטה עם שומשום שחור וצילי מתוק, סלט שורשים מתובל וכבוש, סלט טבולה ועוד משהו שנעלם לי מהעין) אולם המלצרים לא הזדרזו למלא אותם מחדש ואיני יודע אם היו אמורים או לא (נהוג שכן). 
למנות העיקריות, הזמנו שניצל שהיה עשוי הכהלכה, גדול ופריך בדיוק כמו שאוהבים. סטייק פרגית היה מתובל מעט יתר על המידה, כנראה בהתלהבות. שיפוד קבב היה עסיסי אם כי מעט מלוח מידי. 
אציין לטובה את הצ'יפס שהוכן מתפוחי אדמה אמיתיים (לא תפוגן ודומיו) ואף טוגן פעמיים, בדיוק כמו שצריך כדי לקבל צ'יפס טוב. 
את השתיה קיבלנו בצורת גזוז של פעם שהוגש בכוסות של בירה גדולות. מה שהעלה חיוך לאור ההגשה המעניינת. 


לגופו של עניין: אם אתם בסביבה, ממהרים וחפצים בארוחת צהריים מלאה, זה המקום. המבחר לא רב, על סף דל  ואין הפתעות וחבל. 
המנות היו טעימות והסלטים היו טריים וטובים.
מצד שני, לא בדקנו עדיין את תפריט הערב כך שהביקורת חלקית 
שילמנו 248 שח לא כולל שרות (קיבלנו צ'ופר טעימה של אבטיח און דה האוס) ואף מילה למאיר אדוני :-) 



טאסוס, הוד השרון מתחם הספורטן, ליד ספגטים, בכניסה לקניון מרגליות

יום שני, 4 ביוני 2012

החיים בתוך צנצנת

לפני קצת יותר משבוע, כשקדחת מאכלי החלב היתה בעיצומה, (איך לפתע שכחנו את מחאת הקוטג'), ארגנו במשרד ארוחת שבועות משותפת.
כל אחד היה צריך להכין משהו משלו. האחראיות הכינו רשימה שרצה בין העובדים וכל אחד כתב מה הוא מביא.
כדי לעורר את יצר הסקרנות, השארתי את השורה שלי ריקה אבל כל מי שמכיר אותי ואת הבלוג, לא הפסיק לשאול מה בכוונתי להכין לארוחה.
מתחתי את כולם עד לרגע האחרון. שעה לפני שהגעתי, התקשרתי לאחראית הארוחה ואמרתי לה שנשרף לי הכל ואני מביא אבטיח. "אבטיח?" היא שאלה. "כן" אמרתי והבטחתי שאחתוך אותו יפה.
אז הנה מה הבאתי
הקונספט היה לי בראש אבל לא הייתי סגור על עצמי ועל כן את הרעיון למנה לקוח מבלוג שמצאתי לי ככה פתאום בשיטוט ברשת. קלריסה, מנהלת הבלוג מאתגרת את עצמה ברעיונות מקוריים לארוחות בצנצנת. כבושים, ריבות, סלטים וכל הבא ליד. בלוג קסום שבוודאי עוד יתן לי השראות רבות בהמשך.


אז הנה מה הם אכלו להם. קצת בער להם בפה כי בלי איזה טוויסט או "היפכה מסתברא" לא יכול אצלי. 


כדורי אבטיח, גבינת עיזים פטה עם רוטב מתוק חריף מריבת עגבניות שרי
מצרכים:
אבטיח שלם
גבינה בולגרית, צפתית וכו', כאוות נפשכם. 
1/2 ק"ג עגבניות שרי חצויות לרבעים. 
1 פלפל חריף קצוץ דק
2 פלפלי צ'ילי קצוצים
סוכר במשקל שווה לעגבניות
מספר עלי נענע 


הכנה:
את האבטיח פילחתי לשתיים ועם כף פריזיאן יצרתי כדורים אדומים ויפים.
חתכתי את גבינת הפטה לקוביות ושמתי בקערה. הוספתי מספר עלי נענע לצבע ולטעם.
הכנתי ריבת עגבניות שרי מעגבניות שרי חתוכות עם יחס שווה לסוכר ומים. לשם הטעם הוספתי גם פלפל חריף קצוץ ומספר גרגירים של פלפל צילי. לאחר שהריבה מוכנה, מוציאים ומצננים (לשים קישור)
את כדורי האבטיח סידרתי ראשונים בצנצנת, מעליהם הוספתי את קוביות הפטה ומעל יצקתי את ריבת העגבניות. כדי לגרום לצנצנת את אפקט פתיחת המכסה האטום, חיממתי את המכסים בתנור בחום 40 מעלות למשך 10 דקות ומיד סגרתי את הצנצנת עם המכסה.
את הצנצנות מאחסנים במקרר עד להגשה.


בהצלחה