יום ראשון, 27 במאי 2012

חריימה קציצות אפויות

את היציאה הזאת אפשר להאשים רק את חג השבועות. 
הכל התחיל בניסיונות שווא לשכנע אותי שכדאי בכל זאת לעשות ארוחה חלבית לרגל החג. אלא שכאנדרדוג מוצהר וכאחד שלא מקבל כללים לא ברורים, הודעתי שאין מצב. לשם הפשרה וכניסיון בכל זאת לפצות את אלו שהתעקשו, הסכמתי שתהיה ארוחת דגים ובלי שום אזכור חלבי. 
נו אז עכשיו איך אני יוצא מהברוך הזה? 
הלכתי למוכר הדגים שלי. היו לו המון רעיונות אבל שום דבר לא היה באמת מעניין כי הילדים לא אוהבים לראות את הדג בצורתו המקורית הידועה ולכן הם נרתעים ממנו. 
נזכרתי בתשעת הימים שבהם אנו לא אוכלים בשר וישנה איזו חברה שמייצרת מעין כתיתות של דגים שטעמם מזעזע עד לכדי מחריד. אלא שמשום מה בדיוק באותו שבוע הן נחטפות ללא כל סיבה. 
ביקשתי שיטחנו לי את הדג ועם זה הלכתי הביתה בדיוק כמו בסיפור יוסף מוקיר שבת .
שעתיים שכבה לה התערובת במקרר. מידי פעם כשפתחתי את הדלת, היא הביטה אלי ואני אליה ועדיין לא יצא לאור מה עושים עם דגים טחונים. רק לא גפילטא-פיש. רק לא. 
לאחר התלבטויות רבות, הוחלט: חריימה. אלא שהפעם הן אפויות ולא מטוגנות. 


חריימה קציצות דגים אפויות: 
לקציצות הדגים:
500 גרם דג טחון מכל סוג שאוהבים
צרור כוסברה
פלפל שחור 
3 כפות פירורי לחם
2 שיני שום
גזר מרוסק על פומפיה 
בצל מרוסק על פומפיה 
1 ביצה


לרוטב האדום:
בצל קצוץ דק 
2 פלפלים חריפים קצוצים
3 פלפלים אדומים קצוצים
1/2 קופסת עגבניות מרוסקות
2 כפות גדושות פפריקה אדומה 
1 כפית פפריקה חריפה 
1 כפית פלפל צילי יבש
4 שיני שום שלמות חצויות
כף קימל טחון (האמת, אישית אני אוהב את הקימל שלם) 


הכנה:
מערבבים את מרכיבי הדגים לעיסה. מכסים בניילון נצמד ומכניסים לקירור למשך שעה. 
יוצרים קציצות ומניחים על תבנית מרופדת בנייד אפיה. מברישים את הקציצות בשמן זית ומכניסים לתנור ל12 דקות בחום 180 מעלות.
מוציאים את הקציצות ומקררים. 
מכינים את הרוטב האדום: מטגנים את הבצל לשקיפות ומוסיפים את השום. תוך כדי ערבוב מוספים את פלפלים (משני הסוגים) ואת העגבניות המרוסקות. 
מוספים מים עד לגובה 3 אצבעות בערך ומבשלים על אש קטנה כדי לקבל ביעבוע קטן. 
מוספים תוך כדי בחישה את התבלינים היבשים ואחריהם אפשר להוסיף את הקציצות שהתקררו להן בצד. 
מרגע שהקציצות בסיר, לא בוחרים ולא נוגעים יותר. מה שנשאר זה להביא לעוד רתיחה קלה, מעבירים לצלחת הגשה ומגישים. 


אההה עוד טיפ קטן: 
זה הולך רק עם חלה של שבת. אחרת זה לא זה. 









יום רביעי, 23 במאי 2012

יתכן שזהו המתכון היחידי שלי לשבועות - פלפלים חריפים עם לבנה

כן כן שבועות בפתח וכל עולם הבלוגרים, המתכונים והפייסבוק רוחש כאילו כל מה שיש לנו זו פרה שנותנת חלב. 
מדפי ספרי הבישול עם חלב אלו שמעלים אבק כל השנה בחנויות הספרים, נמכרים במחירים מופרזים ועוד מעט אם נעשה בדיקות דם, נשפריץ חלב מהוורידים. 
כבר כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שכבכל שנה, גם השנה בחג השבועות נאכל ארוחות בשריות ולא כי אני נגד החלב אלא כי אין למוצרי החלב הרבה קופצים אצלינו בבית. 


בכל זאת, כדי לצאת לידי חובה, הנה מתכון לפלפלים מטוגנים ומצופים בקווקר שיבולת שועל וממולאים בלבנה ביתית וטעימה עם בצל ירוק. 
את המתכון ראיתי לראשונה כשעיינתי באתר של הקונצרן העולמי והגדול קרפט-פוד המייצגים מאות חברות ויצרניות בעולם. 
http://www.kraftrecipes.com/recipes/jalapeno-poppers-114058.aspx
המתכון במקור הוא עם שלל מוצרים שאין בארץ ולכן קצת גיירתי אותו לטעמים שלנו. 
הכנת לבנה זאת משימה לא קשה כלל וכלל. היא רק דורשת זמן וסבלנות 
הכנת הלבנה: (לקוח משילוב שלמתכונים רבים ולא מצאתי משהו בעל יחודיות) 
4 גביעי יוגורט הכי רגילים שיש. 
קורט מלח
כפית מיץ לימון
חיתול בד נקי 


הכנה: 
מערבבים את כל המרכיבים בקערה גדולה ומכיניסים את הכל לחיתול. את החיתול תולים גבוה מעל לכיור או קערה גדולה שיכולה לאסוף את כל המים ונותנים לנוזלים לטפטף למשך לילה שלם. 
בבוקר כל הלבנה נשארת בתוך החיתול. מוציאים ומעבירים לכלי לאחסון במקרר. 


פלפלים בלבנה עם בצל ירוק מצופים בשיבולת שועל מטוגנת ופריכה
הכנת הפלפלים:
מצרכים:
פלפלים חריפים לפי הסוג שאוהבים
לבנה שהוכנה מראש
בצל ירוק קצוץ דק דק
מעט קמח
ביצה
שמן לטיגון


הכנה: 
שוטפים היטב את הפלפלים מריסוסים. חוצים את הפלפל לאורך ובעזרת כפית מוציאים את כל הגרעינים. 
(כדאי לראות את הקליפ של המתכון כדי להבין את רעיון מילוי הפלפלים והוצאת הגרעינים) 
את הלבנה עם בצל קצוץ מעבירים לשקית זילוף. 
מחדירים את השקית עם צנטר עבה לתוך הפלפל וממלאים אותו בלבנה שהכנו.
לטיגון מכינים 3 קערות קטנות:
אחת עם קמח לבן
השניה עם ביצה טרופה
השלישית עם קווקר שיבולת שועל
את הפלפל טובלים בקמח, מנערים קלות וטובלים בביצה. אחר כך מעבירים לקערה השלישית עם הקווקר ומכניסים לשמן עמוק לטיגון קצר. 
מוציאים ומספיגים שמן עודף עם נייר סופג ומגישים. 



יום שלישי, 22 במאי 2012

מגלה טפחיים מעולם הבלוגרים ואוכל קצת פסטה לקראת שבועות

עולם הבלוגרים הוא עולם עצום ומיוחד בפני עצמו והבלוגרים בעולם האוכל זה כבר סיפור אחר
בלוגרי אוכל נפגשים פה ושם אבל הם לעולם לא יסגירו לאן הם הולכים ומה הם עתידים לעשות. כל אחד שומר עצמו בשבע עיניים שמא...
מדובר בעולם שכולו אוכל, יצרים וגם אם יורשה לי לומר, קצת אגו. כולם, כל הבלוגרים ביחד הם מילכוד שממנו לא יוצאים בחיים ולעשות תחרות בין בלוגרים, אוי אוי אוי, זה בערך כמו לשחזר את ירושימה. 
יניב פרטוש ממבשלים חוויה עשה זאת, בחסות פסטה ברילה, עם הרבה חן וחיוך מצד לצד, קצת כריזמה של רס"ר בגולני והצליח להושיב את כל הבלוגרים לארוחה שהם הכינו. כולם  התחרו ביניהם, כולם הכינו את המנות שלהם וכולם אכלו מהם יחד, מסביב לאותו שולחן. 


את יניב אני מכיר כבר כמה שנים. חברים וירטואליים וגם ממשיים עוד לפני שידענו לתקתק על המקלדת.
אם מישהו מסוגל לחבר בין קצוות, זה יכול להיות רק אצל יניב ורק במבשלים חוויה. ולמה?
מבשלים חוויה לוקחים את עולם האוכל ומחברים בין אנשים. הקונספט הוא מאוד ברור. במטבח רוקחים טעמים, עדות ודעות ובסופו של דבר משהו צריך לצאת מכל הקדירה הזאת.
עסקים שמחפשים לחבר בין אנשים, כאלה שעובדים יחד זה לצד זה או כאלה שמכירים זה את זה רק בפינת הקפה בעבודה ומקסימום בחניה, לא יודעים כמה תמורות ויכולות אפשר להוציא מכל אחד. לשם כך הם מתכנסים אצל יניב, לסדנת חיבור בין אנשים.
עכשיו אני מבין למה באנו כל הבלוגרים לשם....

ברילה ידועה לנו כבר מהאירועים שהם מארגנים. בשנה שעברה זה היה בתחרות הקליפ של ברילה. כל אחד היה צריך להכין קליפ שבו מככבים מוצרי ברילה
למי שלא זוכר...הנה תזכורת קלה
אז לאירוע השנה, התהפכו היוצרות. לא עוד להכין מתכונים בתנאי בית ולא עוד לצלם או להפיק משהו יצירתי אלא קרב סכינים. פשוטו כמשמעו. 
מעבר לתחרות בין שתי קבוצות, היה עלינו גם להתחבר כקבוצה וליישם משימה אחת: הפסטה  צריכה לבוא לידי ביטוי בכל מנה. 
עכשיו קח לך בלוגרים שיש להם את זה והושב אותם יחד לבשל מנות תחרותיות. זה לא היה קל כלל וכלל אבל עמדנו בזה בכבוד. 
ולראיה הנה עדות חיה לשתי בלוגריות מאיה ויונית העמלות כל אחת על המנה שלה...
כל הבלוגרים בלי יוצא מהכלל הוכיחו את יכולותיהם הטובות והכינו מנות לתפארת ואני שמח הציג גם את המנה שאני הכנתי שגם היא מכילה לפחות מוצר אחד של ברילה. 


סלט חסה עם תפוחים מקורמלים עם יין אדום, גבינה כחולה וצ'יפס עלי לזניה מתרד. 
מצרכים:
לבבות חסה (החלק הבהיר של העלים, הכי קרוב לשורש). אם אפשר, הייתי ממליץ גם על עולש. 
2 תפוחים 
סוכר
יין אדום 
חומץ בלסמי 
חרדל ללא גרעינים
300 גרם גבינה כחולה 
2-3 עלי לזניה מתרד של ברילה (מוצר חדש ושווה) 


הכנה: 
מקרמלים את הלבבות עם סוכר חום ומעט דבש. מוסיפים את היין ומצמצמים עד שהתפוחים מקורמלים. 
חותכים את החסה עם הידיים לחתיכות גסות ומפזרים מעל גבינה כחולה מפוררת בידיים. 
מטגנים עלי לזניה שבורים בשמן עמוק למספר שניות. הטיגון גורם ללזניה להפוך למעין צ'יפס פריך. מסננים משמן וסופגים עם נייר סופג. 
מוסיפים לקערה עם כל הסלט את התפוחים ומעל מפזרים את הצ'יפס לזניה שהכנו. 
למחבת שבו קורמלו התפוחים מוסיפים חומץ בלסמי, כף חרדל ומעט דבש. בוחשים על להבה קטנה על שמומס ויוצקים כרוטב מעל לסלט. 


חג שמייח 

יום שני, 21 במאי 2012

כתבו עלי ועל איתי (ואין שום קשר לאוכל, בעצם, כן)

הנה כתבה מעיתון לאשה, במדור לגבר...
תהנו 
אגב, לאשתי קוראים פנינה ולא מה שכתוב (והאמינו לי זה הכי חשוב) 




יום ראשון, 20 במאי 2012

יש לי מה לומר: בואו לאכול איתי. חוות דעת של צופה


קראו נא בעיון את צרור הביקורות האלה:
  • אריאנה מלמד, ynet- "הפרק הראשון היה מופתי..."
  • איתי סגל, ידיעות אחרונות: "תודות לליהוק מדויק ועריכה קצבית, נדמה שסוף-סוף יש סיבה להתחיל לבלות בערוץ 1"
  • ענבל לוי, מעריב: "לא ברור איך זה קרה, אבל ערוץ 1 מספק אופציה יומית ראויה לצפיה. לא שבועית, לא חודשית, אלא יומית"
  • שיר זיו, ישראל היום: מסתמנת כמנה מבטיחה ומקורית"
  • קרן בר לב, עכבר העיר: "מי היה מאמין שדווקא בערוץ הכי נידח בממיר אפשר יהיה למצוא פנינת דוקו מהנה 
הכצעקתה?
מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
שלא בשונה מכל הפעמים שאני קורא ביקורת טלוויזיה או סרטים, שוב אני מוצא עצמי לא מסכים על המבקרים. 
כמו הרבה בשלנים ובלוגרים, גם אני קיבלתי הזמנה לבוא לאודישנים של התכנית "בואו לאכול איתי". 
לא חיפשתי פרסום ולא חיפשתי להיות פרזנטור של חנות סירי בישול או סכינים מפח. קיבלתי הזמנה ובאתי בשמחה כמי שרוצה להציג את האג'נדה הקולינרית שלי. 
בבניין מתקלף מט ליפול בלב תל אביב, הגעתי לחדר צפוף ומלא באנשים שגם הם הוזמנו. קיבלתי מספר שעשה בי קונוטציות של יום השואה או לפחות כמו פרה שאמורה לספק את תנובתה אבל מילא, לפחות פגשתי שם כמה חברים מוכרים ותוך כדי ההמתנה, החלפנו חוויות על ההמתנה הממושכת ועל מה שעתיד לבוא. 
את הפורמט אני מכיר. ראיתי כבר עשרות פרקים בערוץ 8 ובערוצים הבריטיים האחרים. שלא לשם שינוי, ציפיתי שזה מה שיהיה. אלא ש....
רק נכנסתי לראיון הראשון ומיד הבנתי שלא הגעתי לתכנית בישול. איני זוכר על מה חתמתי שם ואם מותר לי לגלות אבל זה לא התקרב כלל וכלל לנושא לשמו הגעתי לאודישן. 
נושא השיחה היה יותר קרוב לסיפורים עלי ולגלות עד כמה אני צהבהב, מה שעורר בי סלידה מהרגע הראשון. 
צחי אביב הידוע לכולם כ-ביג-ג'ק, חבר מעולם האוכל והבלוגרים, איש עם נוכחות בפני עצמו, חבר במועדון הדובים ובשלן בחסד ששמו שנוכחותו ידועה ובולטת למרחקים, גם הוא היה איתי שם. תוך כדי פטפוטים, הוא הפנה אותי לחוזה ולתנאי התכנית. גם ממנו הבנתי שאין על מה לדבר. 
שאני אקנה את המוצרים, שאסור לי להתראיין ללא רשות, שעלי להיות בבית בשעות אלו עד שעות אלו (לפחות הפסד של 3 ימי עבודה רצופים). שאם יוצע לי חוזה פרסומי, אני אמכור את נשמתי לבורא ולמפיק הראשי של הסדרה תמורת שלמונים ודמי שתיקה ובתמימותי עוד חשבתי שהעונה האחרונה של האח הגדול הסתיימה ונשכחה. 
לאחר שנטשתי את האודישן המהולל, המשכתי לשמור עם ביג-ג'ק על קשר. מידי פעם הוא היה מעדכן אותי במצבו בשלבי המיון בתכנית. מהר מאוד הוא הבין שגם לו אין מה לחפש שם. או ציטוט של צחי עצמו: תגיד להם שביג-ג'ק ברח משם...ומי אני שאסתור את מילותיו שלו.
בואו נגיד, שלדעתי החברים שם בהפקת התכנית הפסידו בענק. מילא אני לא שם ואין לי מה להציע אבל אם הם ויתרו על צחי, ועל עוד כמה בלוגרים שעולם האוכל הוא חלק מה-DNA שלהם, באמת אין להם מושג באושיותה שם התכנית. 
מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
ולגופו של עניין: 
לאחר צפיה של כמה סבבים (למי שלא יודע, מידי שבוע משודר סבב בו מתחרים חמישה מתמודדים בביתם כשבכל יום הם מתארחים אצל מתמודד אחר) יש לי מסקנות מאוד ברורות: (ניסחתי אותן בעדינות רבה. אתם יודעים, יש כאלה שהולכים עם זה לבית משפט):

  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים לא יודעים לקרוא ללא ניקוד
  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים אינם מבינים באוכל. ככל הנראה הם שם יותר לשם הקישוט. אבל קישוט של מה? 
  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים לא שמעו על ביצי שליו, על כוסמת, על....
  • הם בעלי חוסר בטחון, בעלי רגשי נחיתות ועסוקים רק בחוסר פרגון לחברם.
  • חלקם הלא מבוטל כלל לא טעמו את המנות של המאחרים (אבל ניקוד נתנו גם נתנו) 
  • איני מתיימר להבין על פי מה עושים את החיבורים אבל מעבר לליהוק ירוד, החיבור בין המשתתפים, אינו יוצר אינטראקציה עניינית. יותר עושה לי הרושם כי די להם להופיע בקופסא ולא חשוב איך ואיפה כדי שהם יהיו שגרירי הפייסבוק והאינטרנט של התכנית ויקדמו אותה בכל פינה אפשרית. 
  • הליהוק מתגלה בעיני כחובבני, ילדותי ומטופש. בעיני זאת הסיבה שהתכנית הגיעה לרמה כה רדודה שאינה דומה ולו במעט למקור הבריטי החינני והמקסים. 
  • לעומת זאת, גיליתי נקודת אור אחת: אדות למגיש הסדרה, הקריין שברקע, שי אביבי שעושה את עבודתו בחן רב ונסיון לדמות להומור הבריטי המשווע, עם מעט נגיעות ישראליות, וללא הוא, כל הסדרה הזאת היא בדיוק כמו הערוץ הראשון - בזבוז כספי הציבור. 

מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
האמת, לא חייבים לאהוב כל תכנית והפקה. מאוד קל לזפזפ ולעבור ערוץ אחר אלא שהפעם מדובר בכסף שלנו הציבור ("השידור הציבורי" זוכרים?)
זה לא דוקו ולא בטיח. הבל של קשקושים מטופשים, חסרי תוכן קולינרי ומבלי לקחת משם משהו.
בטוחני, שבשלנים / בלוגרים כמו ביג-ג'ק וכמותי, איך ששמעו על התכנית, ראו בה מייד את מקומם. לא כמו תוכניות ריאליטי אחרות, כדוגמת מסטרשף (שגם על זה היה לי מה להגיד) אלא כבית טלוויזיוני לעולם קולינרי קצת שונה ואחר אלא ש...לא כך.  
הפקות כאלה עולות לא מעט, הן יקרות וגרנדוזיות. הפרסום ויחסי הציבור שלצד עליית התכנית לשידור, עולים ממון רב ולצידם מנגנון שלם של מקבלי שכר הרבה הרבה מעל הממוצע במשק. 


ואם עד עכשיו הזדרזתי להגיע הביתה מוקדם יותר, הנה הרווחתי עוד חצי שעה עם בני בייתי. 

יום רביעי, 16 במאי 2012

גלידת מחית פירות

איך שאני פותח את שער הכניסה לביתי, בסוף יום עבודה נוסף, יש לי נוהל די קבוע. עוד בטרם אני מחנה את האוטו, צ'ופה וג'ייד, הכלבות שלנו, ממתינות לי בנפנוף זנב וקפיצות שמחה.
אחר כך איך שאני פותח את הדלת, אוקספורד (התוכי, כן!) מקבל אותי בקריאות שמחה כמו "מי בא" או חיקוי מוצלח למדי של שאול מופז עם "גבר גבר" ואז הוא שר את השיר התורן שלו "לכובע שלי שלוש פינות" או את "אני חי בלה-לה-לנד" והכל בהתאם למצב הרוח שלו. תוך כדי כל זה, אני אומר שלום לזוגתי ולשאר בני הבית.
אבל, מה שמאפשר לי להרגיש בבית, זה להוריד את הנעליים ולהחזיק משהו קריר, צונן ומרענן. 


איך שהתחילו מחירי העגבניות לעלות (בלי כל סיבה ויש מישהו נוכל שעושה על זה קופון יפה), עברנו בבית לאכול פירות. זה היה הרבה יותר זול מקילו עגבניות. 
הבאתי הביתה מלא פירות, מתוך התחייבות עצמית שיש מקום להרבות בפירות העונה. יחד במשלוחה היו גם מילונים משני צבעים. ירוק וכתום. 
במילון כתום נתקלנו לראשונה לפני שנים רבות שפריז כשהגישו לנו קינוח קערת קרח ענקית עמוסה בפירות טרופיים קרירים ושווים. מאז, בבית נחנו קוראים למילון הכתום בשם "המילון הצרפתי". 


אחרי כמה ימים שהמילונים שכבו להם במקרר, הוחלט שהגיע הזמן לעשות עם זה משהו. 
חתכתי לקוביות והקפאתי במקפיא. מי יודע, אולי יגיעו ימים קודרים ולא יהיה מילונים בשוק. לא? 


אחרי שלא היו לי רעיונות לקינוח, (החלק בו אני הכי חלש שיש) נזכרתי במילונים. 
הוצאתי אותם וטחנתי להם את הצורה עם הבלנדר מוט. רק להכניס לכוס הגדולה, כמה פולסים בני חצי דקה ותוך 2-3 דקות יש מחית קפואה של מילונים ללא כל מאמץ. 
חשוב לשים לב שדרוש בלנדר (מוט או רגיל) חזקים דיים בעלי מנוע חזק (כמו 700 וואט לפחות) כדי לרסק קרח. לא כל אחד יוכל לעמוד במשימה זו. (וההוא שלי, הוא אלוף) 
בכתום והירוק זה לצד זה
אחר כך, כל מה שנשאר זה לשחק בצבעים ולסדר את המחית הקפואה בכוסות פלסטיק או כאלו מזכוכית עם רגל יפה. בחזרה למקפיא ויש לכם יופי של קינוח מוכן להגשה. 
לפני ואחרי...
כמובן שאפשר להכין עם מישמשים, אפרסקים, נקטרינות, תותים וכל הבא ליד. בחורף השתמשו בתפוזים ואשכוליות.
הערה קטנה: לאלו שהמתיקות של הסוכר לא מספיקה להם, אפשר להוסיף אבקת סוכר, או לטחון סוכר יחד עם הפירות. 
הדוגמניות בפעולה 


 טיפ מס' 1: 
ערבבו את המחית הקפואה עם קצפת (אלו שומרי הכשרות, אפשר לערבב עם קצפת צמחית) ואז להמלא גביעים ולהגיש מהמקפיא


טיפ מס' 2:
טיפ שקיבלתי מהיבואנים של DAVO, המוט בלנדר שלי: הקפידו להפעיל את המוט בלנדר בפולסים של לא יותר מ-30 שניות. המנוע מתאמץ ועלול להישרף. 






יום שבת, 12 במאי 2012

ארוחת צהריים צמחונית

בכל פעם כשאני פוגש בנותני עצות (עייצס גיבר באידיש) בנוגע לכך שאני צריך דיאטה, אני שומע שחשוב לשמור על ארוחות סדירות. לך תסביר להם שאני מקפיד על ארוחה אחת ביום, כל היום. 


באופן אישי כל כך קשה לי עם ארוחות סדירות. עוד לא מצאתי את המלצר שיגיש לי את ארוחת הבוקר עם בעין ההפוכה והסלט הטרי הקצוץ דק דק ובצהרים לצערי לא תמיד אני יודע היכן אהיה. לפעמים בפגישה, בנסיעה או במשרד.
בעבודה יש כמה גברות נכבדות ("הגרציות מהעיריה", כך אני קורא להן) שכל בוקר איך שהן באות למשרד, עוד לפני הקפה, הן מניחות על הדלפק חציל שחור ומבריק. 
אחר כך, ככל המתאחר לו היום ובטרם ארוחת הצהריים, נכנס לו החציל לתנור ורק לאחר שהוא מעלה ניחוחות של חציל אפוי וטעים, הן טורחות למטבח לאכול את ארוחת הצהריים שלהן בתוספת סלטים ועוד עניינים.


בשבוע שעבר כשהייתי בבית חולה, היה קשה לי לאכול ולא היה לי חשק לכלום. נזכרתי באותו חציל ומיהרתי להכין משהו דומה בגרסה שלי. 
האמת, שלא זכיתי לאכול ממנו. (כבר אמרתי שלא היה לי חשק לאכול באותו שבוע??) אבל זוגתי נהנתה מהחציל הזה ואף רמזה שמעכשיו כל יום כדאי ולטובתי שיהיה חציל כזה בבית. 


חציל בתנור: 
מצרכים:
חציל


הכנה: 
קולפים את החציל, חוצים אותו לאורכו. בעזרת סכין קטנה, מסמנים חריצים אלכסוניים לאורך החציל. מברישים עם שמן זית ובוזקים מעל מלח גס. 
מכניסים לתנור לכ-20 דקות בחום גבוה ומוציאים 
אפשר לפזר מעל כל מה שאוהבים. החל מגבינות, גבינה בולגרית מגורדת לדוגמא ועד לבשר כמו בולונז מוכן. מתבלים לפי הטעם ואוכלים. אני הוספתי כף גדושה מהצ'ימיצ'ורי שהכנתי בשבוע שעבר שהוא עדיין שומר על טעמו ומשתבח עם הזמן 






יום שני, 7 במאי 2012

נקנקיות?

לא, לא נעלמתי (ותודה למי שהתעניין)
כבר כמה ימים שאני שוכב במיטתי, עם שיעול של סוסים, נזלת מעצבנת ואוי, איך שכחתי, גם זוגתי לצידי. גם היא חולה, בדיוק כמוני. 


אז יום העצמאות עבר בשלום. אכן הקרבנו את קרבן החג כדת וכדין והטעם והמחמאות של האורחים עוד נתנפנף באויר. אלא שהשבועות הבאים כמעט ואין שבוע שאין בו אירוע כזה או אחר. עוד מעט ל"ג בעומר, אחריו יום ירושלים והופ אנחנו בשבועות. 
בטרם יעלו לאויר מתכוני חג שבועות והרשת תתמלא במתכונים חלביים, כבר הודיתי בכל הזדמנות קיימת ואפשרית שבמתכונים חלביים אני חלש וכמו שזה נראה עכשיו, כמו ביום העצמאות ובל"ג בעומר, גם השנה בשבועות הגרילר שלי יככב ויש כבר כמה קופצים על הרעיון. 


לקראת ל"ג בעומר נתבקשתי לבדוק מספר מוצרים שהילדים וגם המבוגרים נוהגים שיהיו בסביבת המדורה. 
יש לי חיבה יתרה למי שעושה את הנקנקיות שלו לבד. עוד לא נכנסתי לנושא הזה. אני עדיין מפנטז על מכונה של מילוי נקנקיות ידנית ויפה מנירוסטה. כבר חיפשתי באיביי ובעוד מקומות אבל זה עוד יחכה. 
שמעתי שאמנון יפרח מהבלוג צרמלה יודע לתקתק נקנקיות ככתבן וגם טעמתי כמובן את אלו של אסלי עמוס (המצויינות ובמיוחד אהבנו את המרגז החריפות אששש) כך שיש לי לאן לכוון.


בעולם הנקנקיות המתועשות השוק עצום. פעם היתה רק מיס לוסי וזה מה שידענו כי זה מה שהיה. 
לפני כמה ימים קיבלתי דוגמאות של נקנקיות יחיעם שאני די מפרגן להם כי מדובר בקיבוץ ובעסק שהוא לא קונצרן. הם יושבים בצפון ומייצרים נקנקיות ומוצרי בשר באהבה ובהצלחה רבה. 
קיבלתי שני מוצרים שיש שהן שתי יתרונות

1. הן אינן מכילות גלוטן (ומדובר בבשורה לרגישים וגם זה אומר שלא דחפו לנו לחם או "תופסי נפח" בתוך הבשר)
2. היתרון השני הוא אפשרות לסגירת החבילה (למרות שבמקרה שלנו בבית, אף פעם אני לא זוכר שהכנסנו חבילה פתוחה בחזרה למקפיא כי חיסלנו הכל)

הנקנקיות היו טעימות ועסיסיות. החריפות היו פיקנטיות וטעימות ואם אני משווה אותן למתועשות האחרות, מדובר במוצר טוב ואיכותי. מומלץ!!


חג בעומר שמח 






יום שבת, 5 במאי 2012

צ'ימיצ'ורי

האמת שאני אפילו לא יודע מה המקור ואם אומרים את השם הזה נכון אבל מדובר בשדרוג אמיתי למנת בשר. 
לאחר שחדלנו להשתמש במיקס תבלינים אומלל שקוראים לו תערובת גריל עוף שהשד יודע מה שמו לנו שם ואחרי שדחפו לנו בכוח מילה חדשה בלקסיקון שלנו בשם ראס-אל-חנות שבסופו של דבר מדובר בכל השאריות שנשארו בחנות התבלינים ונתנו לזה שם מפוצץ כדי שנקנה, אין ספק שעלינו כיתה בהכנת הבשר על האש. 
לא עוד רק תבלינים יבשים חסרי טעם שעבר מועד התוקף שלהם אלא התחלנו לדבר במרינדות ולפנטז על מעשנות. 


אחד הדברים שבהחלט לדעתי משדרג ללא היכר את מנת הבשר זה הצ'ימיצ'ורי. 
לאריאלה פיקסלר (לא זאת ממפעל הפיס, לה אני יכול לחכות עד מחר) יש מתכון סודי משלה שהיא לא מגלה. במקום זה היא תמיד מבטיחה שהיא תשלח לי צנצנת. אני עוד מחכה...
לכן הלכתי לחפש לי מתכון ובלי טובות מאריאלה. 


צ'ימיצ'ורי (מבוסס על מתכון של רשת אל גאוצ'ו עם מספר שינויים משלי) 

חומרים ל-1 ליטר רוטב:


200 מ"ל חומץ 
200 מ"ל שמן זית
200 מ"ל שמן צמחי
1 ראש שום מופרק לשיניים
2 חבילות כוסברה ללא הגבעולים (הם שמים פטרוזיליה, אני מעדיף שלא) 
1 כף שטוחה של אורגנו יבש (הם שמים אורגנו טרי, אני לא) 
2 בצלים קלופים חתוכים לרבעים
3 פלפלים צ'ילי ארוכים אדומים וחצויים לאחר שהוצאו הגרעינים החריפים
כפית מלח 


אופן ההכנה: 
מניחים את כל הירקות במעבד מזון (השתמשתי בבלנדר מוט עם כוס קיצוץ - ה-DAVO המדהים שלי)
קוצצים את כל הירקות יחד עד לקבלת מחית גסה ולא אחידה. 
מוסיפים את הנוזלים ואת התבלינים ומערבבים היטב שוב
מעבירים ומאחסנים בכלי סגור עד לשימוש.
לתיבול נוסף, הוספתי כף גדושה של אריסה חריפה
טיפ של אל גאוצ' שאני בהחלט מסכים: אין להגיש צ'ימיצ'ורי שהוכן באותו יום! צ'ימיצ'ורי ראוי וטעים יותר להגשה לאחר ששהה במקרר שבוע ימים (מינימום 3 ימים). 




ועכשיו לרוץ ולהכין ולשמור במקרר