יום ראשון, 25 במרץ 2012

קציצות עוף אפויות עם קרם בטטה ודלעת וקצת ניחוח של קימל - עוד מנה כשרה לפסח


בפוסט הקודם כתבתי על הבלנדר מוט החדש שלי.
במקום להלל ולשבח ולפזר מילים ללא הבחנה, נראה לי שיותר כדאי להמשיך ולהציג את תכונות העבודה ואת יכולותיו של המכשיר.
DAVO , תזכרו את השם
למכשיר מצורפים אביזרים רבים (קערת חיתוך עם סכין פנימית, מקצף, כוס ערבול) אולם בבסיסו העיקרי הוא מגיע עם מוט נירוסטה ארוך עם סכין מסתובבת. להבי הסכין בנויות בצורה כזאת שבשעת הסיבובים המהירים של המנוע (700 וואט!!) הם יוצרים תנועת יניקה של המזון הנמצא בכלי ויוצרים מעין וואקום עצום ששואב את המזון כלפי מעלה אל להבי הסכין וכך למעשה נוצרת המחית.

לצורך בחינת פעולה זו, הכנתי מתכון שמשלב מספר פעולות של הבלנדר מוט.

קציצות עוף אפויות בקרם בטטה ודלעת עם ניחוח קימל
מצרכים:
לאגף הקציצות:
½ ק"ג בשר עוף טחון
צרור כוסברה
2 שיני שום
1 כף חרדל
½ כוס קמח מצות

לאגף הקרם
2 בטטות קלופות חתוכות לקוביות
דלעת קלופה חתוכה לגודל 5X5 ס"מ

הכנה:
טוחנים את הכוזברה עם השום בקערה עם הסכין וטוחנים למרקם גס.
מערבבים את הכל יחד עם החרדל והבשר לקבלת מרקם מתאים להכנת קציצות
יוצרים קציצות קטנות בגודל של כ-3-4 ס"מ. מעבירים את פירורי המצה לצלחת עמוקה ומגלגלים את הקציצות בפירורים. את הקציצות מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.
משפריצים ספריי שמן או מושחים שמן זית במברשת ומכניסים לתנור בחום 180 מעלות עד לקבלת גוון צהוב.

בסיר עם מים וכפית מלח מבשלים את הבטטה והדלעת עד למצב רך (בודקים בדקירת מזלג)
מסננים ומוספים את כפית הקימל. מרסקים עם מוט הבלנדר עד לקבלת מחית חלקה. (במקרה שלי היה מדובר בעבודה של מספר פניות אודות למנוע העוצמתי ואודות למבנה הלהבים של המוט)
מחית חלקה ומייד
הערה וטיפ: לשמירת חייו של הבלנדר, מומלץ לעבוד בפולסים ארוכים של עד חצי דקה על מנת שלא לחמם את המנוע ולא לגרום לשריפה שלו.

מוציאים את המחית ומניחים בתבנית אפיה ובתוכם מניחים את הקציצות שהיו בתנור.
מחזירים את הכל לתנור לעוד 10 דקות לקבלת אפיה אחידה ומגישים

פסח שמייח



סוס עבודה...אין ספק 


לנדוור - הייתי שם


יש לי לא מעט תובנות בנוגע לאיך נראים בתי הקפה של היום. החל מנושא התפריטים, העיצוב, היחס ללקוחות וכל מה שנקרא בית הקפה השכונתי.
ישנם שלוש או ארבע רשתות המושלות בכיפת בתי הקפה כשהקונספט שלהם מושפע על ידי סקרים וקבוצות מיקוד.
זה מתייחס לנושא עיצוב בית הקפה, התפריט המוצע לסועד וכמובן לתכנית העסקית של כל מקום.
בניגוד לעבר, כל בית קפה עובד היום כמפעל המייצר מזון כשיש לו עלויות מדוייקות למנה ויודעים עד רמת הפרט כמה עולה דקת ישיבה של לקוח.
רשתות מסוימות מאפשרות לכל בית קפה לבנות לעצמן תפריט בעל יחודיות מקומית כשהם משתמשים במוצרים שנקבעו על ידי הרשת או לחילופין ישנן הנחיות מדוייקות מה יהיה בתפריט.
כל ההקדמה הזאת נועדה להסביר את מיקומה של רשת בתי הקפה של לנדוור בעולם בתי הקפה.

הנה מה כתבתי בדיוק לפני שנה על קפה: (ציטוט מפוסט על אילי)
בשכונה שלנו היתה זקנה אחת שהיתה מוכרת בקיוסק שנקרא קפה תקה. אין לי שמץ של מושג למה אבל השלט שהתנוסס בכניסה לחנות היה של קפה לוונדר.
היא היתה אחת שכל הזמן היתה זועפת בנו הילדים. במקום עודף היתה דוחפת לנו מסטיק בזוקה וכל הזמן היתה בטוחה שבאנו לגנוב ממנה ממתקים.
כל פעם שילד היה נכנס אליה, היא היתה נוזפת בו שמפריעים לה לקרוא את העיתון ולמה היא קמה מהכסא השבור בשביל סוכריה מחליפה צבעים שנמכרה ב5 אגורות.
פעם אחת הספיקה כדי שהיא תעלה לי על העצבים. היה לה מן כדור מגומי שהיא היתה אוחזת בו ומועכת אותו. באחת הפעמים כשחזרתי מבית הספר, נכנסתי אליה לקנות את הסוכריה היומית. וכשהיא ניסתה לדחוף לי מסטיק "אטלס" בטעם הכי פלסטיק הכי דוחה שיש עם עטיפה של דגל ארגנטינה, תפסתי את הכדור גומי שלה והעפתי אותו לעבר החתול המפונק שלה.
מאותו מקרה, לא עברתי ליד החנות הזאת יותר, עקפתי את הרחוב שלה בעוד כמה רחובות רק כדי לא להתקל באותה מוכרת מעצבנת. מאז, כל פעם שאני רואה לנדוור, יש לי צמרמורת.

מה שהתחיל בברלין כבית קפה מקומי, עם התמחות בקליית קפה איכותי הפך היום למעצמת בתי קפה עם יחודיות משמעותית של 11 סניפים אולם כל סניף נראה יחודי לעצמו כמעט ללא אבחנה כי מדובר ברשת.
נחשפתי לאחד מבתי הקפה של לנדוור, סניף הוד השרון לרגל השקת תפריט חדש.
התפריט בנוי רובו ככולו על ארוחות שאפשר לקבלן לכל אורך היום. אין שעות לארוחת בוקר ואין הפי ההואר. הכל זמין והכל קיים והקונפסט הזה די מוצא חן בעיני.
עיצוב סניפי הרשת בנוי על סטייל של פעם. האוירה במקום מזכירה בתי קפה אירופאים ישנים ואיכותיים ויש הקפדה על כל פרט בבית הקפה. החל מהשולחנות והאוירה וכלה בחדרי השירותים. כל אלו תורמים לאוירה של "קפיצה קטנה לחו"ל" וגורמים לנעימות בשהיה במקום.
כמו שציינתי, התפריט של לנדוור מגוון ואפשר להינות ממנו בכל אורך היממה כולל מנות צמחוניות חלביות ובשריות. כיוון שלסניפי לנדוור אין תעודת כשרות, מפאת הכשרות, טעמתי רק מהמנות החלביות והפרווה (לא בשריות) וכשומר כשרות, אני מקווה שבעלי הרשת יזהו את הפוטנציאל העסקי גם במגזר הדתי.

מה טעמתי?
סלט איכרים איטלקי: סלט ירקות טריים המונחות על בסיס פוקצ'ה דקה הנאפית במקום ומעל גושים עסיסיים של גבינת מוצרלה ברוטב שמן זית וחומץ בלסמי. 49 ש"ח
המנה טעימה ומפתיעה. במיוחד הפוקצ'ה הדקיקה שאוספת את הרוטב ואת טעמי הסלט. כיף אמיתי.

שקשוקה ים תיכונית: שקשוקה בתוספת חצילים אפויים, גבינת פטה ועשבי תיבול. 53 ש"ח.
שקשוקה יפה וריחנית המוגשת כבכל מקום במחבת ברזל יחד עם סלט, טחינה וחלה קטנה וחמימה.
מנה כיפית שלא הייתי מסרב לה באף ארוחת בוקר. מומלץ

רביולי בטטה:
רביולי במילוי פרמזן עם רוטב עגבניות 49 ש"ח.
רביולי עשויים אל דנטה, בדיוק רב והרוטב...איטלקי אמיתי. בהחלט שווה.
פוקצ'ות פלפלים ופטה 27 ש"ח
פוקאצ'ות קריספיות הנאפות בתוך מחבת בתנור גחלים. מעל הפוקצ'ה מפוזרים גבינת ריקוטה עם בזיליקום, עלי תרד, ובצל מטוגן. ניתן לקבל עם ביצת עין. המנה מוגשת עם סלט עגבניות שרי.
זאת מנה לשניים ששני אנשים יכולים לשבת עליה יחד. מבלי להכנס לתמחור המנה, מדובר בארוחה מלאה לכל דבר.
קינוחים:
בלנדוור תמצאו שלל של קינוחים. אחת עולה על כולם
רוזלך-  קינוח פוקאצ'ה נוטלה- קינוח חורף קלאסי. בצק פוקאצ'ה עם מילוי עשיר של שוקולד נוטלה ושבבי אגוזים. הקינוח נעשה בתנור לבנים ויוצא קריספי עם השוקולד שנמס בתוך הבצק. מוגש עם אבקת סוכר. (רוזלך ע"ש רוזה מבעלי לנדוור ברחוב דיזינגוף פינת ירמיהו שם הרוזלך הוא קינוח הבית). מחיר: 33 ₪.
בשביל מנהלי הרשת, אני מאוד מקווה שיהיה אפשר למצוא את הקינוח הזה לא רק בחודשי החורף.

לסיכום:
לנדוור ממשיכה קו איכותי של מנות טובות ומשביעות. זה לא רק ללכת ולשתות קפה אלא מקום בו ניתן לקבל ערך מוסף של מקום טוב ואיכותי עם אוירה נעימה וארוחות מלאות ומזינות
ובנימה אחרת...מחכה לכשרות


יום חמישי, 22 במרץ 2012

שניצלים ללא גלוטן, ללא חמץ, ללא טיגון. יותר מידי ללא...

הנה ההזדמנות שלי לספר על מישהו שחסר לי בעולם הוירטואלי שלי. 
כבר כמה חודשים שהוא לא פה אבל כמעט בכל הזדמנות שאני מכין שניצלים, אני נזכר בו, בחוש ההומור שלו ובחוכמתו. 
היה זה גדי המל. מאושיות פורום האוכל של YNET ומעמודי התווך שלו
לא נפגשנו הרבה, היינו חברים לעט באמצעות הפורום האוכל ואחר כך כשהיה שולח לי תגובות באופן אישי מייל על כל פוסט ופוסט שכתבתי פה בבלוג. תמיד היה לו מה להעיר, על מה להעיר ותמיד אמר את מילים הנכונות במקום הנכון. 
ידעתי שהוא חולה וידעתי שעבר לא מעט ניתוחים וטיפולים. יחד עם כל הסבל הרפואי, אפשר לומר שממנו למדתי מהי אופטימיות לחיים. היה לו את זה. 
לא זכיתי להיפרד ממנו. כבר הרבה זמן שאיני נכנס לפורום אלא שיום אחד, לא לפני הרבה זמן, לפתע אני רואה טור בצד שכתוב בו "לזכרו של גדי". לא האמנתי למראה עיני. פתחתי ולא האמנתי, האיש הלך בלי להגיד שלום. 
את גדי אני מוקיר לטובה בזכות אישיותו הכובשת ובזכות המתכונים הרבים שחלק עם חבריו. מתכון אחד שיעמוד לזכותו תמיד יהיו השניצלים האפויים. הוא לימד אותי טריק בהכנת שניצלים באופן כללי. משהו בהכנתם שתורם ומשדרג את התוצאה. 
גדי תמיד יהיה קרוב אלי בליבי. אני בטוח שחסרונו מורגש היטב לקרוביו ולאלו שזכו להיות במחיצתו. 


שניצלים אפויים מצליחים או שלא. במהלך האפיה יש נקודת אל חזור שבה אם עברנו אותה, השניצל יתייבש ויעשה את דרכו לפח. אחד הכללים החשובים בהכנת השניצל האפוי הוא הזמן כדי לשמור על עסיסיותו.
אחד מבני ביתי, "פיינשמקר" אמיתי שמריח לפני כל ביס, אף פעם לא היה מוכן לטעום משהו חדש. הוא היה נעול על השניצלים של עוף טוב (ככה זה ילדים) ומעולם לא הסכים להחליף. 
הודות לדיבור צפוף עם גדי, אותו "מבקר אוכל" שאני מגדל בבית, נפל בטעימה עיוורת. אכן הגעתי לתוצאה דומה. 


שניצלים אפויים ללא פירורים, אכן מדובר באתגר רציני. אבל איך עושים את זה כשר לפסח? 
מעולם לא אהבתי להשתמש בקמח מצה. זה טעים רק בביס הראשון אבל אחר כך זה נהיה רך ולא טעים. 
אודות לחבילת פריכיות מתובלות שקיבלתי, עלה בי רעיון לנסות ולהכין את השניצלים עם פירורי פריכיות ולהפתעתי זה הצליח. הנה התוצאה. 


הערה: בהכנת הפוסט נעזרתי בבלנדר מוט מתוצרת חברת DAVO המיובא על ידי חברת OIG שביבנה שקיבלתי לצורך חוות דעת של משתמש טיפוסי. התאהבתי במוצר. הוא כולו עשוי נירוסטה וחלקיו עמידים במדיח. הוא מגיע עם האביזרים המתאימים לעבודה מלבד עבודת הבלנדר הטיפוסי שאנו מכירים כמו לדוגמא מקצף וכן כוס עם סכין פנימית לריסוק. 
בפוסטים הבאים אשתמש קצת יותר במוט זה כדי להראות את יתרונותיו. 
מהתרשמות ראשונית, הוא מחליף בכבוד את בלנדר המוט הקודם שלי הBREVILLE שלמרות יתרונותיו המצויינים, הוא נפח את נשמתו בטרם עת ועלה באש. 
גם בהשוואת מחירים, מחירו של בלנדר מוט זה של DAVO, מגיע לכמעט בחצי מבלנדר מוט מאותה סידרה ואין לי ספק שמדובר במוצר איכותי. 


בעבר כבר הגשנו מתכון לשניצלים אפויים. הפעם מדובר במתכון דומה עם מספר שינויים


שניצלים אפויים כשרים לפסח 
1 ק"ג שניצלים פרוסים 
1 חבילה פריכיות אורז בטעם זעטר. (מהמותג הפרטי של השופרסל)
1 כף חרדל 
1 ביצה 
3 כפות סילאן או סויה ללא גלוטן (כשרה לפסח)
ספריי שמן זית (השתמשתי במותג הפרטי של השופרסל)


הכנה:
שמים את הפריכיות במעבד מזון וטוחנים דק דק. 
בקערה מערבבים היטב את החרדל, הביצה והסילאן ומוספים את השניצלים. דואגים שהשניצלים יהיו מכוסים בבלילה. מאכסנים את הקערה במקרר למשך כשעה. 
מימין, הכנת הפירורים. משמאל השניצלים נחים במקרר


מוציאים את השניצלים וטובלים אחד אחד בקערת הפירורים שהוכנה מהפריכיות. מניחים אחד אחד על תבנית אפיה עם רשת. 
מרססים שכבה דקה של ספריי שמן ואופים בתנור בחום 180 מעלות למשך 14 דקות בלבד. 
ספריי שמן זית והפריכיות המתובלות
פריכיות מתובלות
ומוציאים. מה שנשאר זה בגט טרי (אם זה לא פסח כמובן), שפריץ של מיץ לימון ולאכול. 


להתראות בשמחות 






נ.ב. כל מוצרי המותג הפרטי של השופרסל המוצגים כאן מיוצרים על ידי עסקים קטנים ולא על ידי קונצרנים וטייקונים. עשו כל שביכולתכם לקנות רק מוצרים מתוצרת מקומית ועסקים קטנים ופרטיים. זה כדאי וזה תורם לחוסן הכלכלי שלנו. 



יום שני, 19 במרץ 2012

ארוחת בוקר פעם ב-25 שנה

בסיבובי ברחבי העולם אני חושב שנחשפתי כמעט לכל סוגי ארוחות הבוקר שיש. בכל פעם הייתי צריך להתאים את עצמי לארוחה המקומית.
בקוריאה ארוחת הבוקר היא על סף העצבנית. בירדן אכלו חומוס עם פול ובאירופה, הקלסיקה חוגגת עם זרת מונפת אלעל.
אנחנו אוהבים להשוויץ בארוחות הבוקר שלנו שיש בהם מבחר של סלטים, ביצים מכל הסוגים וכל הבא ליד. בעצם, אולי אנחנו אוהבים את הארוחות האלה כי בתי המלון בישראל התרגלו שאנחנו מעמיסים ללא הפסקה. 
אם נחלק את רוב בארוחות לקבוצות אז יש את הארוחה הקונטיננטלית של הקמצנים שיש בה חמאה, ריבה ואיזה טוסט עלוב. מהקצה השני זאת ארוחת הבוקר הישראלית עמוסה מכל טוב ובאמצע ארוחת הבוקר האנגלית "אגז אנד בייקון" שעדיין לא טעמתי בעיקר בגלל הבייקון. 
אצל הבריטים זה יותר מורכב ממה שזה נראה לנו. את הבייקון והביצה מגישים בצורות שונות בהתאם לאזור כשיש מקומות שמגישים נקנקיות דם black pudding (אין צורך להתרגש מהשם, מדובר בנקניק שהכיל דם צלוי מעורבב בחיטה או גריזים שהתייבש) ועוד כל מיני שגעונות.


הארצות ערב, ארוחת הבוקר לרוב תהיה מורכבת על חומוס עם פול כי הפועל שיוצא השכם בבוקר לעמלו, יזכה לראות את הארוחה הבאה רק בארוחת הצהריים שעאכל בבית מאוחר על כן עליו להשביע את בטנו במרכיבים ממלאים שיתנו מנוח לרעב עד הפעם הבאה בשעה שעמיתו האירופאי יעשה הפסקה ב10 בבוקר ועוד פעם לארוחת הצהריים ואם זה לא מספיק, אז יש גם את ה"TEA TIME"  בשעות הצהריים. 


בכל פעם כשאני מכין לי חביתה, אני נזכר בשרות מילואים שעשיתי בשירות בתי הסוהר. שם האסירים היו עובדים בתחומי הכלא במקצועם. 
מי שהיה טבח, עבד במטבח ומי שהיה מלצר, עזה זאת ללא טיפים בחדר האוכל. מידי בוקר היו מכינים לי 2 ביצי עין הפוכות (מדובר במשימה לא קלה בכלל) ולצדם סלט ירקות קטן וקצוץ. מעניין למה תמיד התנדבתי לשרת מילואים דוקא בבתי הכלא. 


בקרוב אחגוג יום נישואין. (לא, אין קשר לכלא כלל וכלל ואל תנסו להשליך על כך) אחד החלומות שכל אחד אוהב ל"סדר" לעצמו זה ארוחת בוקר למיטה. 
אז החלום שלי הוא ארוחת בוקר למיטה. כזו עם מגש נוח שיש לו כרית שמסתדרת בנוחות כזאת שלא מפריעה לברכיים, מוגש עם אגז אנד (סמי)בייקון, מיץ תפוזים וסלט טרי. 
ואם אפשר, שזה יהיה אחרי השעה 10. 
מותר לי לחלום?
הערת שוליים: לא, זה לא בייקון... זה נקניק הודו כשר לחלוטין. 


* המגש באדיבות הולנדיה (עוד עסק פרטי ולא של הטייקונים) שלרגל יום המעשים הטובים כשרכם של עסקים הרוצים לתרום לחברה, הם ימכרו את המגש במחיר של 79 ש"ח כש-10 ש"ח מתוכם יועברו לעמותת אנוש שבשדרות. כנראה שהם יודעים במה מדובר....


הולנדיה (קיימת משנת 1981 כמו שמוטבע על המגש)מייצרת את מוצריה במפעל הנמצא בשדרותומחזיקה שם את מרכז הפיתוח שלה (להזכירכם, תחת הטילים, הגראדים והקטיושות)
אם תקנו, תעזרו גם לאחרים. 

אם אתם ממש רוצים, הנה המתכון:
200 גרם נקניק מעושן (מצחיק שפעם היה בסופרים נקניק בשם שינקן כשר)
2 ביצים (אישית אוהב עין)
סלט ירקות קטן וקצוץ
מכינים ומגישים לבן/בת הזוג למיטה

יום ראשון, 18 במרץ 2012

פוסט זועף: למה לא תראו פה את מועצת החלב ולמה אין יותר המלצות על מוצרים מבית היוצר של הטייקונים

בימים הבאים הרשת תהיה מלאה בפוסטים של בלוגרי אוכל שכותבים על ימי החלב של מועצת החלב.
גם אני הוזמנתי לקחת חלק באירוע זה שהתחיל בסוף השבוע האחרון. גם אני אישרתי את הגעתי אבל ביום חמישי האחרון עלתה בי מחשבה אחרת.

לא זה המקום לפתוח מחדש את סאגת הבלוגרים ויחסי הגומלין שבין הבלוגר לעסק. אפשר בהחלט להגיד שהעולם העסקי הבין שעולם התוכן הוא המילה האחרונה באינטרנט בעיקר כיוון שלפני כל צעד שאדם הולך לעשות, הוא קודם "מגגל" בגוגל ומחפש מידע. והבלוגרים, בניגוד לעיתונאים, נמצאים יותר ברשת מכל עיתונאי אחד, מבינים את הרשת, חיים אותה. מקדמים פה ושם בפייסבוק ויוצרים באז מאחורי כל פוסט.
גם היחצנים הבינו את כללי המשחק שכדי שיכתבו על הלקוחות שלהם, לרוב לא לשלילה, עליהם להיות נחמדים עם הבלוגרים. (נו טוב, זה קצת פחות מלשלם לעיתונאי או לתכנית בוקר הזויה סכומים אסטרונומיים כדי שישמיעו את שמם יותר מפעם אחת)
אם להודות על האמת, זה די בסדר. לא צריכה להיות כל בעיה. העולם הוא חופשי וכל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו (בגדר החוק והמותר).
יחסי הגומלין של הבלוגר והעסק מסתיימים בעלויות צנועות. הבלוגר אינו מקבל שכר על כתיבתו, הוא עושה זאת להנאתו. הוא אינו כפוף לעורך ראשי, עורך משני, עורך לילה ועוד על מיני פונקציונרים עם מאזדה 6.
הוא כותב כראות עיניו. הוא הצלם, העורך והמוציא לאור. מי שאוהב לקרוא קורא, ומי שלא, עובר הלאה לקישור הבא.
הבלוגר מקבל מקסימום איזו תשורה צנועה, טיול קטן פה ושם. בקבוק יין מקסימום. לעיתים נדירות יש משהו מעבר לכך. יש כאלה שכותבים תמורת תשלום בצורה גלויה. אני מסופק כמה הם מצליחים אבל מפרגן גם להם.
גם אני, באופן אישי מצהיר שאני מקבל פה ושם דברים. מרביתם הם להתנסות והם נשארים אצלי או שאני חולק אותם עם חברי לעבודה (תשאלו אותם) ובהחלט אני רואה את הביקורים במסעדות כסוג של שליח כדי לתת את דעתי האובייקטיבית (וכבר כתבתי שהיו מסעדות גרועות)

אלא מה? מה פתאום התעוררתי?
אז ידוע כבר מזמן שהאינטרנט הוא במה שווה כל אחד. עסק קטן ועסק גדול הם שווים. זה לא זמן אויר בטלוויזיה או ק"מ של נייר בעיתוני סוף השבוע בעלויות מטורפות. אלא שמסביב לכל זה יש יחצנים, מקדמי אתרים, מנהלי רשתות חברתיות ועוד וכל אלו עולים ממון רב. מה שעסק קטן או בינוני אינו יכול להרשות לעצמו.
כששטראוס-עלית-אסם וכו' היו תחת מתקפת הגולשים לאור המחירים שתושבי חו"ל משלמים על אותו אגוזי ובמבה, הם הפעילו את מיטב התותחים שלהם כדי למוסס את גל המחאה. בהצלחה יש לציין.
כפעולה אישית שלי, פתחתי את הבלוג לכל עסק קטן והצהרתי שאני מוכן לתת במה לכל אחד שיש לו עסק בתחום המזון או הצרכנות שצריך לקדם את עסקיו ואעשה זאת בשמחה וללא כל תשלום לאחר שאשתכנע שמדובר במוצרים טובים ואיכותיים.
כך היה.
יחצנים, עסקים  וכל מיני בעלי קשרים פה ושם פנו ועשיתי זאת ואף אמשיך כך. יש עוד לא מעט בקנה. (ואם אתם מכירים, הפנו אותם אלי בשמחה)
נ.ב. גדול:
לאלו שיגידו שאני מעלה פוסטים של מוצרי המותג של השופרסל לדוגמא, כן, אתם צודקים. אלא שכל היצרנים במותג זה הם עסקים קטנים שאילולי הצרכנים שיקנו מוצרים אלו, יכול להיות שלא תהיה להם פרנסה. (זה בדוק!)

ביום חמישי האחרון, כשבחנתי שוב את ההזמנה לבוא ול"הצדיע למועצת החלב" בקמפיין הגרנדיוזי שלהם, הבנתי שאני משחק לידיים של אותם ענקים וטייקונים שרק לפני כמה חודשים מחינו נגדם במחירי מוצרי החלב.

מיד הודעתי על ביטול והודעתי שאין לי כל כוונה להיות במה לאותם טייקונים שבעזרת טיול שנתי הכולל ביקור במבנה מיושן שיש בו חפצים שנרכשו בשוק הפשפשים ומראים כיצד לעשות לבן בייתי (נו באמת ממש WOW) ובזכות זה אהלל ואשבח שחייבים לאכול 3 מוצרי חלב ביום.
(ולאלו שיגידו שיש עוד מחלבות קטנות, אתם צודקים אבל מועצת החלב נשלטת לפחות ב-90% על ידי אותם ענקיים. אגב, איפה הממונה על ההגבלים העסקיים???)
ובכלל, הודות למישהו ברשת, התברר שחלב זה לא ממש ממש בריא


לשיקולכם

יום שלישי, 13 במרץ 2012

פסח באויר. רעיונות למתכונים

עוד מעט זה רשמי.
פסח מגיע. חלקנו שמחים וחלקנו לא. אני לא!
הנה כמה מהסימנים שפסח מתקרב בצעדי ענק:
פורים מאחורינו. הבית עוד מלא בממתקים מהמשלוחי מנות והחמץ שכל אחד הוציא מהארונות. באוויר כבר יש ריחות עזים של פריחה. (הרגישים כבר מתעטשים ומרגישים זאת טוב טוב)
רוחות מזרחיות מגיעות מכל עבר (עם זה יש לי כבר חשבון אחר כשהרוחות מעיפות לי את הפריחה היפה שיש לי על עצי הלימון שבגינה. לא חבל על הלימונים שלא יהיו???)


משימה חדשה לי באוויר: מתכונים כשרים לפסח אבל...שלא ירגישו. 
נו שוין, לא ביג דיל. 
אז הנה הסנונית הראשונה. פשטידת קישואים אישית. 
הפשטידה הזאת מככבת אצלינו באירועים חברתיים וכמעט כל בית עושה לה גרסה אישית משלו. אנחנו גיירנו אותה מעט וגם עשינו אותה כשרה לפסח גם לכל סוגי המקפידים. 


פשטידת קישואים:
5 קישואים 
3 בצלים
1 וחצי כוס קמח תופח כשר לפסח 
3/4 כוס מים חמים (לא רותחים) 
3/4 כוס שמן
1/2 קוביה של מרק ירקות OXO (התחליף הכי קרוב לציר מרק שהוא לא אבקת מרק והאמינו לי שמדובר פה בטיפ רציני) מפאת הכשרות, אני משתמש רק בקוביות של מרק ירקות
מלח פלפל 
4 ביצים


הכנה: 
מגרדים את הקישואים על פומפיה או במעבד מזון. שמים במסננת וסוחטים את הנוזלים
מגרדים את הבצל ומוספים לקערה.
ממיסים את קובית המרק במים חמים ומוספים את שאר המרכיבים לקערה. 
יוצקים את התערובת לתבניות מאפינס לתוף מנג'ט ואופים בחום 180 מעלות עד לקבלת צבע זבוה ויפה 


צ'או צ'או 



יום רביעי, 7 במרץ 2012

קבקבים בתחפושת - פוסט פורים

כן כן 
התעצלתי לכתוב פוסט פורים ככתבו, כמו שאני מצפה מעצמי. 
אין אוזני המן, אין קרפלך, אין משלוחי מנות. כלום, נאדא. 
במקום זה התחפשתי לבלוג צרכנות שמספר על הא ועל דא והנה אני עושה לעצמי חיים קלים ומעלה פוסט שלא שייך בשום צורה שהיא לאוכל, קלי קלות בלי שמץ של מאמץ.
מותר לעשות "ונהפוך הוא". או שלא? 


מכירים את הקבקבים האלה עם הסמל של ברזיל? 
אני חייב להודות שאף פעם לא ייחסתי לקבקבים סגולות או עניין חשוב. לדעתי הלא מקצועית והלא אופניתית בעליל, בסך הכל מדובר המשהו שאנחנו נועלים בשעות הפנאי, ללא שום שיוך משמעותי לנוחות או יופי. יש כאלה שחושבים אחרת. 

לפני כשלוש שנים רכשתי לי בפורטוגל קבקבי אצבע של קרוקס איתם אני חורש עד היום בהנאה. לא יודע איזו רוח שטות עברה בראשי כשהגשתי את כרטיס האשראי למוכרת האדיבה שגיהצה לי 25 יורו על קבקבים (כנראה שהתחברתי לרגע זמני לצד הנשי שלי ולמחלת הנעליים) אבל לא נראה לי שאחליף אותם בקרוב. 


ביתי הקטנה, היא, יש לה ראש לכל הנושאים שבעיני הם לא חשובים כמו מותגים ושאר ענייני אופנה כיאה לכל מתבגרת. 
בקיץ האחרון היא התאדרה לה בהוויאנס כחולות בצבעי כחול לבן של המדינה "אבא, זה קולללל" היא אמרה והודות לקבקבים האלה זכיתי שהיא תקרא לי "אבוש" במשך שבוע ימים ברציפות. 
כל חברותיה קינאו בה והיא היתה בעננים. לפני שבוע הפתעתי אותה שוב. "איזה דוגמא את רוצה על ההוואינס החדשות שלך?" שאלתי אותה. 
WOW, זה היה שווה...
לבקשתה היא קיבלה אותם בצבע טורקיז כמו השעון ICE החדש שלה (המזוייף שקניתי לה באיביי ב-5$, כי תסלחו לי אבל אין לי כוונה לשלם 500 שח על שעון מסיליקון) אליה הוסיפו לה בנות הוויאינס המקסימות כל מיני עיטורים יפים בעזרת מכבש מיוחד. 
אחר כך, ראיתי שיש שם גם קבקבים של קפקייקס שזה באמת קושר לאוכל. נכון? 


בקיצור זה הולך ככה:
אתם מגיעים לחנות הוואינס, בוחרים צבע, בוחרים אביזר (אקססוריז בשפתו של אבשלום קור), המוכרת או זאת שעומדת לידה, תרכיב לכם את האביזר על הקבקב והופ יש לכם קבקבים בעיצוב אישי.


גילוי נאות: 
הייתי באירוע של הוואינס וגם פגשתי כל מיני סלביות שאם לא היו אומרים לי, לא הייתי יודע מי זו כל אחת מהן


כל הצילומים: הצלמת האגדית של שושן הבירה, האחת והיחידה אחותה התאומה של מלכת אסתר: איה וינד שהוציאה סדרה מרהיבה של צילומים שנעשו בתוך האוטובוס. לכו לראות, זה כדאי!!! 


פורים שמייח
בשבוע הבא חוזר להיות בלוג אוכל







יום שני, 5 במרץ 2012

זכרון מאבא, קישקע ומרגז...אסלי אמיתי

בשבוע שעבר נקלעתי לאחד המקומות שהיה להם חלק בעיצוב הישראליות שלי, רק שמעולם לא ידעתי על מקומו ועל מיקומו. 
לפני כשבוע קיבלתי פניה לבוא ולבחון מוצר טכנולוגי מסויים. נאמר לי שהפגישה תתקיים במתקן של בזק לא רחוק מהיישוב יבנה. 
שמתי GPS ויצאתי לדרך. הכניסה למתקן מחייבת בידוק בטחוני קל והמשכתי בדרכי. כדי לתאר את המקום, מדובר בשני מבנים בעלי שתי קומות ומסביב פסטורליות של שדות ירוקים ועוד כמה אנטנות ענק המפוזרות בשטח. (מי שנוסע על כביש תל אביב אשדוד, יוכל להבחין בדרכו באותן אנטנות ענקיות בצד שמאל של הכביש (עם פניו דרומה כמובן). 
מנהלי המקום שאלו אותי אם אני מעוניין בהסבר קל על המקום בטרם נשב לדיון המתוכנן וכמובן שלא סירבתי. לאט לאט הבנתי לאן הגעתי. 
כשהייתי ילד, בשהותנו בחו"ל, נהג אבי להקשיב לרשת ב' (שידורי ישראל קראו לזה אז) באמצעות רדיו בעל גלים קצרים. אחר כך כשהוא טייל לו בעולם עם עיסוקיו השונים, תמיד הצטייד במכשיר הרדיו הכי משוכלל שיש כדי להמשיך להאזין לערוצי הרדיו בעזרת הגלים הקצרים. אני זוכר שבמלחמת המפרץ הראשונה כשהוא שהה בארה"ב, הוא היה מתקשר אלינו לספר לנו היכן נפלו הטילים כי בארץ הצנזורה לא אפשרה לספר. גם לאחר שהפסיק לנסוע, קשה היה לו לקבל את גלי ה-FM. הוא היה צריך את רעשי הרקע (רעש לבן במונחים מקצועיים) שהרדיו הפיק. 
נחזור למתקן. לאט לאט התברר לי שאני נמצא באותו מקום ממנו שמעתי רדיו אולי לראשונה ובכל פעם בו שהיתי בחו"ל ורציתי לשמוע מה קורה בארץ. קירות האתר היו מלאות בתמונות בהם נראים כל שועי האומה כשהם לוחצים ידיים, נואמים נאומים וגוזרים סרטים. מתברר שהאתר היה אחד המקומות החשובים במדינת ישראל. היה.
כשהיום, בעידן האינטרנט, אפשר לשמוע כל תחנת רדיו שרוצים באמצעות הרשת. לא צריך רדיו משוכלל ולא צריך להיות "חובב רדיו" כמו שהיה פעם "קשבנו, מיקי גורדוס". היום, רק משדר אחד פועל. זה שמשדר רדיו לאיראן כי הם האיראנים חוסמים את האינטרנט המגיע מישראל ושידורי קול ישראל בפרסית עוברים דרך אתר זה בעזרת המשדרים והאנטנות המיושנות. 
חתיכת הסטוריה שהולכת ונעלמת. 


ועכשיו לקולינריה:
תוך כדי שאני בצידו הדרומי של ישראל, הרמתי טלפון ליוסי מ"אסלי עמוס" והודעתי לו שיש לו אורח. 
את יוסי אני מכיר רק מהפייסבוק אבל לקח לי מספר שניות להיות שם כדי להבין שמדובר ביצרן בשר איכותי, אחד עם עמוד שדרה ואנין טעם. 
"אסלי עמוס" הוא מפעל משפחתי לייצור למוצרי בשר. עמוס, חמו של יוסי הוא ה"אסלי" שבחבורה. כיום יש לו חנות איטליז ביפו משם הוא משווק את התוצרת המשפחתית. יוסי וגיסו הם מנהלי המפעל כשהאוירה במפעל היא משפחתית וחמימה. 
אחד הדברים שהתרשמתי מהם היה שיוסי הוא זה שהזמין אותי למפעל. לא יצא לי להכיר הרבה עסקים בתחום המזון שמזמינים אותך להכנס אליהם לתוך קודש הקודשים שלהם. הן מחשש לגניבת ידע והן כדי לראות את אחורי הקלעים שלהם. יוסי לא היסס ובכל עת הוא מזמין אליו לקוחות ומתעניינים. 


יוסי קיבל אותי לא פחות מאברהם שקיבל אורחים באוהלו. פטפטנו קצת על החיים וישר ניגשנו למפעל.
המפעל, אחד המקומות הכי נקיים שראיתי בחיי הקשורים לתחום האוכל בארץ. 
אפשר להסתרק על הרצפה המבריקה. 
לפני הכניסה על אחד לובש חלוק לבן, כיסוי מיוחד לנעליים וכובע ניילון על הראש. בכניסה עוברים חיטוי על ידי מכשור מיוחד שמשפריץ חומר חיטוי על הרצפה. הכל כדי שלא נכניס מזיקים וחיידקים לשטח המפעל. 


המפעל מחולק לאגפים. מקום לאחסון הבשר המגיע הישר מארגנטינה. חדרים מבוקרים בטמפרטורות בהתאם לסוג המוצר ומטרת האחסון כמו לדוגמא הפשרה, הכנה לפני עבודה ועוד.
באגף אחד עומדת מכונת ענק המשמשת לטחינת הבשר. יוסי מסביר לי שאותו חילזון המוביל את הבשר אל הסכין הטוחנת עשוי מאוקולון על מנת שלא לגרום להתחממות הבשר, מה שעלול ל"בשל" את הבשר או לגרום להפרדת החלבונים שבמרקם. 
צוות העובדים עובד על המכונות בהתאם למוצר עליו עובדים באותו רגע. 
במקום אחד עומדת מכונה המייצרת מקניקיות מרגז. לא לא, אין מדובר במכונה "המייצרת" אלא הכל בייצור עבודת יד אמיתית. ליד המכונה עומד עובד שדואג למילוי הנקניקיות. לידו, עובד נוסף שקושר ידנית את הנקנקיות אחד אחד ומחברן ביחד לצמה. 



באגף אחר עומדות דודות כאלה של פעם שממלאות מסרן. המסרן הוא הקישקע של הספרדים. הוא ממולא בבשר טחון, אורז וירקות וכל מה שצריך זה לשים אותו בסיר התבשיל של שבת והופ למחרת הוא מוכן. 




כל התוצרת מהמפעל נארזת באריזות שקופות בהתאם לסלוגן של המפעל "שקוף שזה בשר". יוסי אומר שהוא מעוניין שהלקוחות יראו את המוצרים שלו כשאוחזים באריזה. שללקוח תהיה היכולת לראות מה הוא קונה (בניגוד למוצרים דומים באריזות אטומות).
אחר כך עברנו לאחסון התוצרת. התוצרת שהוכנה, מוכנסת למקררים ומקפיאים בהתאם להזמנות שיש למפעל. 
יוסי מספר שהמפעל עובד על פי הזמנות שהוא מקבל. יש לו מפיצים בכל הארץ שמוכרים את התוצרת שלו. כאלה שיודעים, מגיעים ישירות למפעל לקנות מהתוצרת מיד איך שהיא נכנסת למקררים. 
המפעל, שכבר מוכן לפסח, מוכר גם חלקי בשר מובחרים לפי דרישה לקצביות. ניתן להשיג בו קבבים טורקיים ורומניים, המבורגרים, צ'וריסוס ומרגז, מסרן, קישקע, טחול ממולא ועוד. 


הצטיידתי במספר מוצרים מבית המפעל אולם לשמחתי הכל חוסל במהלך השבת כך שלא יכולתי לשתף אתכם בתוצאה. עמכם הסליחה


את המוצרים של אסלי עמוס ניתן להשיג באיטליזים המובחרים, בקניה ישירה במפעל באשדוד ובחנויות הנבחרות
במהלך חופשת הפסח, ישתתפו "עמוס אסלי" באירועי האביב  שיתקיימו ביקב פתורה בשדה משה בפסטיבל בשר ויין בחורשת האורנים של משק תמיר .שלושה ימי מיטב הבשרים ומוצרי הבשר על האש יין מיקב פתורה המצויין ועוד המון הנאות. 
פרטים על הפסטיבל ועל חגיגת הבשרים תוכלו למצוא בדף הפייסבוק של קרניבורים ותוספות.



אסלי עמוס,
כתובת: רח' המחקר 1 א.ת. הצפוני אשדוד.
טלפון: 08-8522696
פקס: 08-8522695


שעות פעילות: 17:30 – 08:30