יום שבת, 28 בינואר 2012

לאנץ' בוקס 2 - סלט קוסקוס

השני בסדרת האוכל שלוקחים לעבודה. 
הפעם זה היה די קל ואף משהו שאימצנו בבית.


את החלק של הבשר הפעם הכינותי מראש כמו בתיה עוזיאל, בבישול איטי בווקום. 
בחרתי בחזה עוף כחלק שאין בו עצמות והבעייתיות שבו היא שהוא נוטה להתייבש כאשר מבשלים אותו יתר על המידה. לכן בישלתי אותו בשקית קוקי בתוך סיר מים חמים בתנור בטמפרטורה נמוכה (עוד על שיטת הבישול בקישור המצורף באחד הפוסטים הקודמים). 
למי שמתעצל לפתוח את הקישור, אסביר בקצרה שהבישול בשקית שומר על עסיסיות העוף מחד, אין בישול יתר מכיוון שהטמפרטורה נמוכה ולא מגיעה למצב רתיחה ולהתפרקות הטעמים וגם מאפשר אחר כך לאחסן במקפיא ולשמור על המרקם ועל הטעמים) 
כל מה שצריך לעשות הוא להניח את נתחי הבשר בשקית קוקי, לאטום אותה ככל האפשר ולהכניסה לסיר ברזל שמוכנס לתנור לטמפרטורה נמוכה כ-80 מעלות. 
זמן השהיה בתנור הוא לפי סוג הבשר. 
לשפונדרה לדוגמא דרוש כ-10 עד 12 שעות כדי לקבל תוצאות יפות
לעוף די ב3 וחצי עד 4 שעות כדי שנקבל מרקם נעים ועסיסי. 


לקחתי 4 נתחי חזה עוף, תיבלתי בככף שמן זית, קצת גרידת לימון וכף רוטב סויה. 
סגרתי את השקית, השקעתי אותה בכלי עם מים להוצאת האויר (כמו שמאיה שטרן הציעה לי) והכנסתי לסיר עם מים חמים שחומם מראש. את הסיר הכנסתי לתנור למשך 3 וחצי שעות ובזה תם כל הסיפור. 
אפשר לעשות כך עם כל חלקי העוף או הבשר שרוצים. סבלנות זה שם המשחק. 
(במתכון יש חזה עוף אחד, את שאר הנתחים הקפאתי ללאנץ' בוקס הבא) 


סלט עוף עם קוסקוס, חומוס וירקות שורש
מצרכים:
חזה עוף מהבישול איטי (סוויד) 
קוסקוס מהיר (מה לעשות, אין לי את השורשים הנכונים להכנת קוסקוס אמיתי וכל הטיפים שנתנו לי לקיצורי דרך לא הועילו)
2 גזרים חתוכים לקוביות
2 קישואים חתוכים לקוביות
גבעול של סלרי חתוך קטן 
כוס חומוס מבושל (סנפרוסט או כזה שבושל מראש)


הכנה:
מקפיצים את כל הירקות עם מעט שמן זית עד לצריבה קלה. 
מוסיפים  כוס ציר מרק ירקות או עוף (אני שומר במקפיא בכוסות ח"פ ומוציא לפי הצורך)
מכינים את הקוסקוס המוכן (הוראות ההכנה על האריזה) 
חותכים את העוף המבושל לנתחים של יותר מביס ומערבב ביחד עם הקוסקוס והירקות 
שמים יפה בקופסא ועוד סלט קטן שיהיה טעים וזה מוכן 


לא ביג דיל ושווה










יום רביעי, 25 בינואר 2012

שוק אוכל מוכן לשבת - אתניקה

שבת גשומה שלא בא לצאת מהמיטה או שלא הספקנו לבשל לשבת. מכירים?
בדיוק לשם כך צמחו להם כפטריות אחרי הגשם קייטרינגים או מסעדות פועלים שעוברות הסבה מידי יום שישי והן מציעות לכל דורש ארוחות מוכנות לשבת.
הקניונים גם הם הפכו להיות מוקד של שווקי אוכל מוכן ובין קניות בזארה או סתם בזבוז כספים בקניון, ניתן למצוא עשרות דוכנים המציעים אוכל מוכן לקחת הביתה. 


הוזמנתי למסעדת אתניקה שבהרצליה, למיני שוק אוכל שלהם ולבדוק מקרוב את מגוון האוכל המוכן שהם מציעים. 
אתניקה, מסעדה מזרחית אוריינטלית מוקפדת הנמצאת ברחוב שנקר בלב מרכז העסקים של הרצליה פיתוח. אזור שביומיום הומה באלפי אנשי עסקים שרצים בין המשרדים למסעדות בסביבה ומידי שישי, כשהמסעדה "על אש קטנה", באתניקה מציעים לכם לקחת אוכל מוכן לשבת. באים ואורזים לכם ארוחה שאתם אוהבים. 


אין מדובר בשוק כמשמעו אלא המסעדה מציעה מבחר די מצומצם אך איכותי של מנות כשיש לפחות אחד מכל דבר (בשר, עוף, דגים, פחמימה, ירקות ועוד) שיכול בשקט לארגן לכם את ארוחות סוף השבוע. 
המנות המוצעות מונחות על שפנדישים המחוממים על ידי פתיליות לשמירת החום וכל אחד מוזמן לקחת את מבוקשו. 
מי שממש לחוץ, יכול למצוא שם גם חלות ויין.


בזמן שהייתי במסעדה, ביום שישי בצהריים, תפוסת המסעדה היתה די דלילה. לדברי צוות המקום, קרה לא אחת שסועדים הגיעו לסעוד ויצאו עמוסים באוכל מוכן. 
תוך כדי שאני מקבל הסברים וטועם מהמנות המוצעות, נכנסו בטפטוף אנשים שאף ידעו במדוייק מה הם רוצים לקנות ואלו שלא היו סגורים על עצמם והתלבטו, זכו להסבר מודרך כולל טעימות קלות. 



שמתי את נפשי בכפיו של ניר, מנהל המסעדה שהמליץ לי על מבחר מהמנות:


מנת דגים - נסיכת הנילוס ברוטב חריימה


הרבה זמן עבר מאז שאכלתי דג נסיכה. אפשר לומר שהוא די נעלם בזמן האחרון אם כי הנסיכה עדיין מככבת במתכוני החריימה של מספר מסעדות. 
הדג היה טעים, לא חריף וטרי. הגשתי אותו מחומם בשנית לשולחן ואפשר לומר שנחטף. 
מחיר: 12 ש"ח ל100 גרם. 


מנת עוף - פרגית ממולאת בבשר, עוף, פטריות מוקפצות וכרישה. 


כשהבאתי הביתה את הפרגיות, שאלו אותי אם הבאתי עצמות ממולאות. המראה המוקפד של הפרגיות הממולאות די הפתיע בהתחלה ואף הצעירים חששו לטעום. 
אחרי הביס הראשון, החלו הסועדים לנחש מהו המילוי. 
מנה טעימה, קצת יתומה על הצלחת ולא הייתי מציע אותה לילדים שאוהבים אוכל בנאלי. 
מחיר: 13 ש"ח ל100 גרם


מנת בשר: גולש בקר הונגרי עם פלפלים


מנה טעימה שכל בני הבית אהבו. היה כיף לנגב את הרוטב עם חלה טריה של שבת. 
עם זאת, הגולש לא היה ממש הונגרי אלא שילוב של טעמים מזרח ומערב ויותר נטה לטעם מזרחי (שאין בכך כל פסול, ההיפך). 
את המנה הזאת שמרנו לשבת בבוקר כשהיא חוממה על הפלטה ולהפתעתי טעם הבשר נשמר ולא היה בעל טעמי לוואי. גם מנה זו היא יותר שייכת לאגף המבוגרים ולצעירים בעלי חיך משובח. 
מחיר: 12 ש"ח ל100 גרם.


קוסקוס עם מרק 
הקוסקוס היה פריך וטעים למרות שסבל מעודף כורכום אבל בשילוב עם המרק, אחד פיצה על השני והשילוב היה מוצלח ובעל טעמים ביתיים. 
מחיר: 3.5 ש"ח ל100 גרם. בהחלט מחיר שווה לכל נפש. 


לסיכום:
כדאי להוסיף "מנות ילדים" עם עוד אופציות לבחירה. 
מחירים מעט גבוהים ביחס לאוכל המוכן המוצע כיום אם כי אין ספק שמדובר במוצרים איכותיים וטובים. 
כדאי לפרסם תפריט שבועי עם מבחר מהמנות המשתנות כדי ליצור אחידות וקביעות ללקוחות חוזרים.
ממליץ לשנות את שעות הפתיחה ולהקדימן לשעות הבוקר כדי שיהיה אפשר להתארגן על כל השבת במעוד מועד. 
http://www.etnika.co.il/







יום ראשון, 22 בינואר 2012

פרוייקט חדש: מה בקופסא - לאנץ' בוקס 1






לפני מספר שבועות הכרזתי קבל עם ובלוג על נסיונות לאוכל בריא וכן לנסות לרדת במשקל. 


מה לא נעשה ודבר לא השתנה בגזרת ההיקפים. כנראה שבחורף זה קשה כפליים. 
יועצי על מביני ענין יעצו לי להתחיל לאכול מסודר ובמילים אחרות, די לארוחות צהריים במזללות וג'אנק פוד ולהתחיל להתמקד בארוחות קבועות ומסודרות, מה שכמעט לא היה לי הן בגלל קצב העבודה והן בגלל שבבוקר אני שונא לאכול אלא מעדיף להשאיר את הרעב והתיאבון לאחר כך. 


לקחתי על עצמי משימה ולהביא איתי לעבודה כל יום ארוחת צהריים שאכין בבית אלא שכאן צצה לה עוד בעיה: כל עוד הלאנץ'-בוקס איתי ואני לא אוכל ממנו, אני לא מפסיק לחשוב על אוכל אבל אני מקווה שכמה כוסות קפה יעזרו לי עם התחושה הזאת בהמשך.


בתור התחלה, התחלתי לחשוב על כל מיני רעיונות למנה בקופסא שאני יכול לקחת איתי, לחמם ולאכול עד לארוחה הבאה. 
במתכונים הבאים (בחלקם) אנסה להתמקד בפרוייקט הדי מעניין הזה בו אקח לי אוכל לעבודה בקופסא.
לחלקנו זה לאכול ממסטינג, לחלקנו זה די דומה לארוחת טיסה במחלקת תיירים ובוודאי יש כאלה שמדובר בדבר שבשגרה. 
אם יש לכם רעיונות, טיפים ועצות, אתם מוזמנים להגיב. 
(אזהרה: לא כל המנות נראות הכי פנסיות שיש. עשיתי את מירב המאמצים כדי שיראה אכיל וקומפקטי)


פריטטת עוף עם סלט פלפלים קלויים, סלט פלפלים עם גזר בתחמיץ ונודלס:
מרכיבים:
לפריטטה:
חזה עוף בגריל של שבת חתוך לקוביות.
2 ביצים
1/2 כוס סודה
צרור כוסברה
הכנה:
מערבבים את כל החומרים. יוצקים למחבת חמה. כדי לקבל צורת מנה, השתמשתי ברינג רחב. 


סלט פלפלים קלויים:
מצרכים:
2 פלפלים אדומים בשלים
2 שיני שום
הכנה:
קולים את הפלפלים על אש גלויה. מקררים ומקלפים
חותכים את הפלפלים ופורסים את השום. מתבלים במעט שמן זית, קצת חומץ. מלח ופלפל. 


סלט פלפלים וגזר בתחמיץ:
מצרכים:
1 גזר מגורד בפומפיה
1 פלפל אדום קצוץ קוביות.
הכנה:
שמים את הירקות בקערה ובוזקים מעל מעט סוכר. נותנים לירקות להזיע ומוסיפים כ-1/2 כוס חומץ וכוס מים. מכניסים למקרר למשך כשעה לפחות. מוציאים ומסננים.


נולדס:
לפי הוראות ההכנה 









יום שני, 16 בינואר 2012

התחזות של גולאש

בפוסט הזה אני חייב לשתף אתכם בסיפור יפה ששמעתי בסוף השבוע האחרון. 
סיפור שיכול לתת מענה מתאים כשאין תשובות לשאלות שאנו שואלים. 


רבי יהושע בן לוי היה מאוד סקרן וביקש להצטרף אל מסעותיו של אליהו הנביא כשהוא עוזר לעם ישראל. אך זה אמר לו: "לא כדאי לך להצטרף אלי מאחר ויהיו לך הרבה שאלות על דברים מסוימים שלא מבינים מדוע הם קורים דווקא כך ואני לא תמיד אוכל לענות לך." 
אמר לו יהושע בן לוי: "מוכן אני להצטרף אליך ולא אשאל אף שאלה". אמר לו אליהו "תוכל אבל בתנאי אחד: שאתה באמת מבטיח לא לשאול אף שאלה כי מה שתראה אתה לא תבין וברגע שתשאל שאלה, יהיה עלינו להפרד ומייד."
הם יצאו לדרכם. בלילה הראשון הם התאכסנו אצל אדם עני שהייתה לו פרה אחת שממנה התפרנס. העני אירח אותם בסבר פנים יפות ועשה כל כמה שיכל כדי לרצותם. למחרת בבוקר כשהם עזבו את בית העני נשא אליהו תפילה לבורא עולם שימית את הפרה של אותו עני. מיד נשמעה זעקה מבית העני. הפרה נפטרה. רבי יהושע בן לוי לא הבין על מה ולמה הוא עשה מעשה כה מוזר. להמית את הפרה היחידה שיש לו שמפרנסת אותו? אבל הוא ידע שאסור לו לשאול שאלות.
בלילה השני הם הגיעו אל אדם עשיר שקיבל אותם בסבר פנים מאוד לא יפות. הוא זילזל בהם ועשה הכל כדי לחסוך. 
באותו הזמן עסק העשיר בשיפוץ הארמון שלו. למחרת בבוקר ראה יהושע בן לוי את אליהו הנביא נושא תפילה לבורא עולם שהחומה שהעשיר אמור לבנות תקום באורך נס. מיד קמה לה חומה קמה בנויה לתפארת. רבי יהושוע בן לוי לא הבין הכיצד לאותו עשיר מגיע נס על אירוח כה מביש אבל כמו שהבטיח, הוא ידע שאסור לו לשאול שאלות. 
בדרכם ליעד הבא, לא יכול היה להתאפק ושאל את אליהו: "אני חייב להבין איפה הצדק" וביקש הסבר למעשים התמוהים. אמר לו אליהו: "אני אענה לך אבל פה תם מסעינו ואתה חוזר הביתה. אמר לו בן לוי: "אני מוכן".
אמר לו אליהו: "אצל אותו אדם עני שאירח אותנו כל כך יפה, היתה גזירה מן השמיים שאישתו צריכה לעזוב את העולם אז התפללתי לבורא עולם שיחליף נפש תחת נפש והפרה נפטרה במקום אישתו. לכן זה המעשה היה וודאי לטובתו. אצל האדם העשיר שבניתי לו את החומה בצורה ניסית היתה פעולה הפוכה. דע לך שאם הוא היה בונה וחופר את החומה בעצמו הוא היה מוצא אוצר שבעל הבית הקודם החביא שם ומכיוון שלא הגיע לו לעשיר שימצא את האוצר, בניתי לו את החומה מבלי שימצא את האוצר.  
דע לך שאתה תראה הרבה פעמים דברים שלא תבין מדוע הם מתרחשים בדיוק בניגוד לכל הגיון ויראה לך שאין צדק בעולם אבל האמת והצדק תמיד יהיו מושלמים והם מתבצעים בצורה הטובה הישרה וההגונה ביותר ויש בורא עולם שמכוון את הכל בצורה מופתית וישרה וכל מה שנעשה הוא אך ורק לטובה.

הסיפור הזכיר לי מתכונים מתחזים ולא ברורים. כאלה שלוקחים רעיון או סגנון ומשנים את האדרת כשהגברת אותה גברת. 
הכנתי גולאש. אבל גולאש מעוף. למה? אין לי תשובה. אבל זה לא היה השוני היחידי בגולאש שעבר אינטרפרטציה אחרת, שונה בתכלית. אבל מה, הסיר נעלם וזאת היתה ההוכחה שיש צדק. 

גולאש עוף:
עוף אחד שלם מחולק למספר חלקים רבים ככל האפשר (רצוי 8 חלקים) 
3 בצלים קצוצים 
4 גזרים מקולפים וחתוכים 
2 קישואים מקולפים וחתוכים
1 דלעת חתוכה לקוביות 
1 פלפל אדום חתוך לקוביות
כוס גרגירי חומוס מבושל (קפוא או שבושל בנפרד) 
4 עגבניות מרוסקות או עגבניות מרוסקות מקופסא
2 כוסות ציר עוף
2 כפות פפריקה מתוקה

הכנה:
מחממים סיר שטוח (סוטאז') ומזהיבים בו את הבצל. מוסיפים את הירקות עד שהן מתחילות להזיע. מוציאים ומעבירים לקערה. 
מוסיפים מעט שמן זית ומטגנים את חלקי העוף עד להזהבה. מוסיפים את הירקות לסיר עם חלקי העוף ומוסיפים את העגבניות המרוסקות ואת ציר העוף. מכסים במים עד לכיסוי חלקי ומוספים את הפפריקה. 
מביאים לרתיחה קלה, מוסיפים את גרגירי החומוס ומנמיכים את האש לבישול על להבה קטנה למשך שעתיים לפחות. 
זה טעים.






יום שישי, 13 בינואר 2012

עצמות

  

אז איך אומרים? מוח או מח?

חולים ומצוננים יודעים לבקש שיכינו להם את המרק של ערב שבת .קוראים לזה "הפניצילין היהודי" .
פעם ראיתי כתבה בערוץ 4 הבריטי שבה ניסו לפענח את הסוד מה מסתתר שם במרק ולאף אחד לא היה הסבר מדעי לתופעה. 
יש משהו שאני אוהב עוד מילדות שלא הצלחתי להנחיל לילדים וזה לאכול את תוכן העצמות של העוף והבשר.
כשהייתי צוציק, אבי היה מחכה שאסיים את העוף של שבת כדי שיוכל לשאוב בהנאה את תוכן העצמות. הוא אמר שהן מכילות "אנטיביוטיקה" טבעית ולכן לא חולים.
וכך, בסתר הייתי גונב מידי פעם ביס בקצוות העצמות עד שהתאהבתי בטעם והיום אני הוא זה שממתין שילדי יסיימו את העוף כדי שאני אוכל לתפוס עליהן טרמפ.
בלי לפתוח פה לשטן, אפשר לומר שגם אני התחלתי להאמין שמדובר באנטיביוטיקה שמחזקת את הגוף כשסביבי כולם מתעטשים ומנוזלים.


אז הלכתי לאלכס הקצב ואמרתי לו שחשקה נפשי בעצמות. יפות כאלה שאפשר להתענג על הביפנוכו שלהן ואז התעורר בבית ויכוח איך אומרים. מוח או מח.
עוד שעשיתי חיפוש בגוגל כדי לגלות מי צודק, כשהקלדתי את צמד המילים "מוח עצמות" גוגל הציע לי "האם התכוונת מח עצמות?"
אז מי צודק?

הכי טוב היה לפנות לאקדמיה ללשון העברית ומה שיפה באתר שלהם הוא שהם נתנו התייחסות לדילמות דומות כמו: לנסוע או לסוע, ליפול או לנפול, לוט או לוטה, מפחד או פוחד וכמובן מה שחיפשתי מוח או מח.
אז התוצאות הן כאלה: (ציטוט מילה במילה קופי-פסט)

את הצירוף "מֵחַ העצם" (או "מוח העצם") אנו שומעים בדרך כלל רק בהקשר של מחלה של מערכת החיסון או כשמנסים להציל חיים של אדם חולה באמצעות תרומה שלו מאדם בריא. די מפתיע לגלות שעד היום אף אחת משתי הצורות האלה לא התקבלה באופן רשמי. על פי האקדמיה ללשון, המונח היחיד הנכון הוא בכלל "לשד העצמות".
את "מוח העצמות" במשמעות של לשד העצמות אנחנו מכירים מהתנ"ך, מהפסוק וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה (איוב כא כד). לכאורה, הבחירה במונח "מוח עצמות" מתבקשת גם בלשון ימינו. ובכל זאת, אם נבדוק למה בדיוק התכוון הסופר המקראי, נגלה שהמונח הקדום הוא קצת בעייתי. מבחינה ביולוגית, החומר הנמצא בתוך העצמות אינו חומר אחד, אלא יש כמה סוגים אפשריים של תאים: ברוב העצמות יש תאים צהובים שהם תאי שומן; בעצמות שטוחות מסויימות יש תאים אדומים, שהם תאי גזע שתפקידם לייצר את תאי הדם (בעיקר תאי הדם האדומים), והרכב לשד העצמות יכול גם להשתנות עם הגיל והמצב הרפואי.
האם הקדמונים הבחינו בין שני סוגי התאים הללו ובינם לבין המוח הנמצא בגולגולת? לא מבחינה לשונית. בשפות השמיות השונות, המונח "מוח" משמש לכל המובנים: גם למוח האנושי וגם ללשד העצמות; גם לתאי גזע וגם לתאי שומן.
כדי להוסיף על הבלבול, נציין שבעברית המקראית יש גם למילה מֵח משמעות דומה. מֵחַ בצירה פירושו שָׁמֵן או בהמה שמנה, כמו בפסוק: עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה-לָּךְ, עִם-קְטֹרֶת אֵילִים (תהילים סו טו). האותיות מ-ח מתקשרות לשומן גם בצורות נוספות. למשל: וְעָשָׂה .. מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים (ישעיהו כה ו). שמנים ממוחיים - מלאים במוח עצמות. ואולי גם הפועל נימוח (במשמעות נמס, התרכך) קשור אל אותיות השורש האלה.
מכאן, שהקדמונים לא הבחינו בין הרקמה השומנית של העצמות לבין רקמת תאי הגזע, ובין שתיהן לבין רקמת המוח שבגולגולת. מבחינתם, "מוח" תיאר כל סוג של רקמה רכה הכלואה בתוך עצם, בין אם היא מורכבת מתאי שומן, מתאי גזע או מתאים אחרים.
נדמה לי שלאור השימוש הרווח במונח "מוח (מח) העצם" יש מקום שהאקדמיה תבחר אחד מן המונחים הללו ולא תסתפק ב"לשד העצמות". אז עד להחלטת האקדמיה ללשון בעניין זה, אם תהיה, הנה סיכום השימוש במונחים הללו היום:
  • המונח "מח עצמות" היה פעם בשימוש והיום כבר פחות מקובל, אבל הוא עדיין בשימוש בקרב הציבור. המונח מופיע גם במילונים שונים כגון מילון רב-מילים. מבחינה מהותית הוא אינו מדויק משום שפירושו של מֵחַ במקרא הוא כנראה כבש או בהמה מפוטמת.
  • המונח "מוח עצמות" הוא המונח השימושי היום ברפואה ובאמצעי התקשורת, וכן במילונים כגון מילון אבן-שושן. גם מונח זה אינו מדויק משום שיש הבדל בין תאי המוח הנמצאים בגולגולת לבין התאים הנמצאים בעצמות.
  • האקדמיה מכירה רק במונח "לשד העצמות", אבל מונח זה לא התקבל בציבור.
עדכון (נובמבר 2010): האקדמיה ללשון החליטה לקבל את המונח "מֵחַ עצם" (לצד "לשד העצמות").


עצמות - מצרכים:

6 עצמות מוח יפות
מיץ וקליפה מלימון אחד
צרור קוסברה קצוצה
בצל סגול
2 כפות שמן זית
מלח גס ופלפל שחור

להגשה

פרוסות באגט או חצאי פיתות
ראש שום שלם

אופן הכנה:

מחממים תנור ל-200 מעלות.
מניחים את העצמות בתבנית ולידם את ראש השום. על השום מזליפים מעט שמן זית וצולים עד להשחמה.
מכינים סלטון קטן מבצל וכוסברה
בנתיים מכינים טוסטים. מכניסים לתנור את פרוסות הבאגט להזהבה ומוציאים
מגישים הכל יחד, מומלץ לא להזמין אורחים!!!





נגמר...

יום שני, 9 בינואר 2012

ארוחת שאריות והזדמנות אחרונה בהחלט

שאריות לא זורקים. נכון?

נכון שהיום יום שני אבל עדיין מדובר בתחילת שבוע נוסף שמביא איתו עוד ועוד משימות תובעניות. 
לפנינו שבוע מלא מקצה לקצה. עבודה, אורחים שבאים מעבר לים (שגם אותם צריך לפנק), ילדים ועוד מלא מלא מטלות, חובות ויעדים שהצבתי לעצמי. 

בימים האחרונים אני ממשיך בניסיונות להתמודד עם המשקל ולהמנע מארוחות שחיתות, שוארמות וכו'. 
ביום ראשון שאחרי סוף השבוע המקרר מלא באוכל שבישלנו לשבת. איני יכול להסביר איך זה, אבל תמיד נשארות כמויות אדירות של אוכל שעלול להיות בדרכו לפח. 

אז בפולניה לימדו אותנו שאוכל לא זורקים. לא צריך גנים פולניים כדי להיות פולניה. (כמו שאומרים: פולניה זה לא מוצא, זה דרך חיים) ועל כן ניסיתי לשלב בין השאריות שנשארו בבית לבין אוכל קצת יותר בריא. 

הנה סוג של שילוב:
מצאתי קציצות, נתח יפה של דלעת, פטריות שלא זכו להכנס לסלט וכרוב סגול. 
הכנתי בלילה לטיגון מהיר של הפטריות בסגנון של פיש אנד צ'יפס (חצי כוס בירה, ביצה אחת, כף חרדל, כף רוטב סויה יאמאסה (כי את קיקומן אני לא סובל) כמה כפות קמח לבן ובוחשים היטב) ואת הדלעת הכנסתי לתנור לחום גבוה. 




הוצאתי את הפטריות מהטיגון המהיר, נתתי להן לספוג שומן עודף והכנסתי את הקציצות לתנור שיתחממו. 
את הדלעת הוצאתי מהתנור וחתכתי לקוביות. 
את הכרוב קוצצים לשערות דקות ומסדרים בבסיס הקערה. 



מערבבים יחד את שאר המרכיבים ויש לנו ארוחה לתפארת 


ו...תזכורת אחרונה כי נוספת לא תבוא
ביום רביעי אתם מוזמנים לערב סיפורים אלטרנטיבי שאין כמוהו

אם אתם אוהבים את הסיפורים שאני מביא פה מידי פעם בבלוג, הרשו לי לנצל את הבלוג ואת הפוסט הזה ולהזמין אתכם ל"טיק-טוק 2" - ערב סיפורים אלטרנטיבי בפורמט ניו יורקי.

בערב, יעלו עשרה אנשים שיספרו סיפור מהחיים במגבלת זמן של 6 דקות בדיוק כשהרעיון הוא ליצור רצף של סיפורים מרתקים מהחיים. ואני אהיה שם לספר את הסיפור שלי שעוד לא סיפרתי מעולם. 

כדי שיהיה מעניין, הערב יהיה תחרותי ושופטים שיבחרו מהקהל ידרגו את הסיפורים ויתנו ניקוד לכל מספר וסיפורו (והפרס הגדול: חולצה!!!)
נושא הערב הסיפורים הוא "בית" 

הערב יתקיים במועדון הטוניק, אחד העם 54 ת"א, ב-11 בינואר 2012 בשעה 20:00.
כרטיסים במחיר מיוחד של 20 ש"ח בלבד ניתן לרכוש דרך הלינק הבא (לחצו כאן) 



יום רביעי, 4 בינואר 2012

צ'יפס וסיפורים

אם אתם אוהבים את הסיפורים שאני מביא פה מידי פעם בבלוג, הרשו לי לנצל את הבלוג ואת הפוסט הזה ולהזמין אתכם ל"טיק-טוק 2" - ערב סיפורים אלטרנטיבי בפורמט ניו יורקי.

בערב, יעלו עשרה אנשים שיספרו סיפור מהחיים במגבלת זמן של 6 דקות בדיוק כשהרעיון הוא ליצור רצף של סיפורים מרתקים מהחיים. ואני אהיה שם לספר את הסיפור שלי שעוד לא סיפרתי מעולם. 

כדי שיהיה מעניין, הערב יהיה תחרותי ושופטים שיבחרו מהקהל ידרגו את הסיפורים ויתנו ניקוד לכל מספר וסיפורו (והפרס הגדול: חולצה!!!)
נושא הערב הסיפורים הוא "בית" 

הערב יתקיים במועדון הטוניק, אחד העם 54 ת"א, ב-11 בינואר 2012 בשעה 20:00.
כרטיסים במחיר מיוחד של 20 ש"ח בלבד ניתן לרכוש דרך הלינק הבא (לחצו כאן) 

ועכשיו למתכון: 

לפני כמה ימים העלתה רוני מבייקרוני תצלום מקסים של צ'יפס סלק. לא יכולתי לעמוד בפני התמונה ומייד שאלתי את רוני איך עושים את הדבר המופלא הזה. 
אחר כך אמרתי לעצמי שאם סלק, אז בטח אפשר גם ירקות אחרים וכבר יש בסופרים כל מיני צ'יפסים צבעוניים עטירי שומן. 
מאחר והוחלט בפוסט הקודם לנסות ולהשיל כמה גרמים על ידי מתכונים "בריאים", אין רעיון יותר טוב מלפצות את עצמי בצ'יפס תוצרת בית משלל ירקות ולפחות כדי להיזכר לטובה מהצ'יפסים המדהימים של אמסטרדם. 

צ'יפס ירקות שורש בתנור: 
מצרכים: 
2 גזרים שטופים 
2 סלקים שטופים
2 בטטות צרות וארוכות שטופות
נתח יפה של דלעת לא גרעינים וסיבים
שמן זית
מלח גס
נייר אפיה

הכנה: 
פורסים את הירקות בעובי דק בעזרת מנדולינה. (אם איך לכם, תהיה בעיה. נסו עם פומפיה) 
מרפדים תבנית בנייר אפיה ומורחים עליו שכבה דקה של שמן זית (או ספריי שמן) 
מסדרים את הירקות על הנייר אפיה ומושחים שכבה דקה מעל.
לקבלת קריספיות מפזרים מעל מלח גס
אופים בתנור בחום 180 מעלות למשך כ-18 דקות (לפי עובי הירק וכמובן עד לקבלת צבע זהוב ויפה) 
מוציאים ומקררים. 
את פרוסות הסלק כדאי להניח על רשת כדי לתת להם להתקרר ולהתקשות (בהתחלה הם קצת מושי אבל אחר כך הם מתקשים כמו שאר הירקות)




מסדרים יפה בקונוס נייר, כמו ב Chipsy King שברחוב 3 Damstraat מאחורי כיכר ה-DAM שבאמסטרדם.
קצת קטשופ או מיונז (בייתי) ומגישים





יום שני, 2 בינואר 2012

תובנות על בתי חולים פרטיים, פוצחים בדיאטה עם דלורית.

בתי חולים נועדו ביסודם להיות מקום לרפואת חולים. 
השבוע נזקקתי ללוות מישהו מבני משפחתי לניתוח באחד מבתי החולים הפרטיים שבאזור המרכז. רגע, למה להסתתר, בואו נגיד את שמו האמיתי. הייתי באסותא. 

רחוב הברזל ושאר אזור "עמק הסיליקון" התל אביבי קיבל לאחרונה מתנה חדשה ושמה בית החולים הפרטי אסותא.
פעם היו פותחים גני ילדים ליד מקום העבודה. עכשיו כבר פתחו בית חולים. כך שאם אחד מעובדי חברות ההייטק שכבר שם את ילדיו בגן שבסביבה וחלילה הוא  זקוק לטיפול, עליו רק לעבור את הכביש.
אחד הדברים שאני הכי שונא זה ניצול ציני של כספים על ידי עלק טיפול בחולים. הנה כמה דוגמאות: 

חניה: הגעתי לבית החולים בשעה די מוקדמת על מנת לתפוס חניה חופשית ברחוב. לתדהמתי, כל רחוב הברזל והרחובות הסמוכים לו, למעט 6 מקומות חניה בלבד הצבועים בכחול-לבן, כולם ככולם "שמורים לפריקה וטעינה". 
מה הם מעמיסים שם? ממתי חברות הייטק מעמיסות משהו באמצע הרחוב? 
משום מה, ללא כל הסבר ברור, המחירים בחניונים אף מתואמים כך שתחרות על כיסו של הנהג לא קיימת. 
האם לא על העיריה לדאוג גם למקומות חניה ציבוריים? 

מסעדות: אלו המגיעים לבית החולים, או שהם חולים או שהם באים לתמוך בחולים. 
בשעת ההמתנה, שמתי לב לתופעה מדהימה. לפתע כל המלווים נהיו רעבים. כולם ככולם נעו בין הקומות כשהם תרים אחר ארוחת בוקר. לא מפתיע בכלל לגלות שרוב המסעדות באזור פורחות כמעט ללא מאמץ. 

קניות: בית חולים הפך לקניון. כמו הקניון שבו בו שדה תעופה (כן, נתבג 2000). 
אז זהו ש...בדיוק כשאני מלווה חולה לבית החולים, בדיוק אז אני צריך בדחיפות רבה ומהר ככל האפשר לעשות שופינג מאסיבי. ויפה שבין החולים עשה והקים לי שם קניון לתפארת. 
יש ספרים, פרחים, שוקולדים. למי שרוצה, יש גם בית מלון ממש ממול. נכון שתמיד רציתם ללון ליד בית החולים? 

להיות חולה, זה עסק יקר. להיות ליד החולה, זה יקר עוד יותר. 

לא יודע אם זה היה הטריגר אבל פה אחד החליט שדרושה דיאטה. 
במתכונים הבאים, אנסה ללכת על אוכל יותר בריא, יותר קליל ואולי גם דיאטטי. לא מבטיח להיות רזה בסוף אבל לפחות אוכל תמיד לטעון שניסיתי. 
במסגרת הירקות שאני קונה למרק השבועי שאני מכין לאיתיצ'וק, קניתי גם דלורית. ירק שמזכיר לי את ברבאבא ומעלה בי חיוך כל פעם מחדש וזה די חביב. לא? 
אז הנה רעיון נחמד לארוחה הבריאה הראשונה שלי

דלורית בתנור עם ירקות וגבינה מותכת
מצרכים: (לשניים) 
1 דלורית חצויה לאורך, נקיה מהסיבים ומהגרעינים
1 זוקיני תוך לקוביות
1 פלפל חתוך לקוביות
1 בצל ירוק קצוץ
חופן גרגירי חומוס מבושל
2-3 משולשים של גבינה מותכת (מת על "הפרה הצוחקת") 

הכנה: 
מושחים את הדלורית החצויה בשמן זית ומכניסים לתנור בחום גבוה על מצב גריל. 
בנתיים, קוצצים את כל הירקות ומערבבים בקערה ומתבלים במעט שמן זית, מלח ופלפל.
אחרי כ-15 דקות, מוציאים את הדלורית, מסדרים את הירקות בגומחות שנוצרו בדלורית. 
מחזירים לתנור ואופים עד שמתקבל צבע יפה.
מוציאים ומגישים.




כמובן שאפשר לגוון עם המילוי ככל שרוצים ואוהבים..