יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

אשת השנה תשע"ב-תשע"ג

תחנות הרדיו, ערוצי הטלוויזיה וכל העיתונים הכתירו בשבוע האחרון את איש השנה, שיר השנה, אמן השנה ועוד כל מיני תארים שלא קונים איתם במכולת. 
זאת ההזדמנות שלי להכתיר את אשת השנה שיתכן לא תיקנה מאומה עם התואר הזה, אבל בטוח יש מי שרושם את זכויותיה כמו שצריך בבוא מן הימים. תכירו את רוית היללי.
את רוית יצא לי לשמוע מתראיינת אצל רזי בקראי בשעה שהמתנתי על הקו לקראת ראיון שלי בגלי צה"ל בעקבות מותו של חברי ליאור פרחי שנרצח לפני כשבוע כשנדרס למוות על ידי מסיע שוהים בלתי חוקיים פלסטינאים שחמקו לשטחי ישראל ללא אישורים. 
בשעה שהמתנתי על הקו לקראת הראיון שלי, עלתה רוית הכרובית וסיפרה שהיא מזמינה כל מי שיכול לתת יד למפעל המזון שלה ולסייע לה להכין 1200 מנות ביום שישי ובערב החג.
רוית השאירה רק את תיבת המייל שלה "רוית כרובית ג'ימייל" וזהו. שלחתי לה הודעה שאני מצטרף ואכן כך, ביום שישי האחרון כשכולם בקדחת ההכנות לחג, התייצבתי בכתובת שקיבלתי למשימות. 
חותכים, קולפים, קוצצים ומבשלים
לקח לי בערך חצי שעה לאתר את המקום וכמעט וכבר הייתי בדרך הביתה ולפתע מצאתי דירת רווקים עם חצרונת קטנה ועמוסה מכל טוב ועוד כמה בני ישראל שבאו לעשות טוב לאלו שאין להם. 
רוית ניצחה על המלאכה. יש לה ניירות משלה ועוד איזה מחשב נייד קטנטן והיא משם מנהלת צבא קטן וערמומי של מתנדבים שכל מטרתם להביא את הארוחות לאלו שלא שפר מזלם. 
לא שאלתי ולא התעניינתי במצבה הכספי אבל תוך כדי שיחות עם אנשים אחרים אני גם שומע שהיא גיהצה את כרטיס האשראי שלה כדי לשלם לכמה מצרכים שהיו חסרים.
כדי למנוע ממני בטלה מיותרת, תוך שניות הוטלה עלי מלאכת קיצוץ כמה ארגזי בצל ולאט לאט הצטרפו למשימה עוד ועוד אנשים הכי יפים של ישראל. 
האנשים שמאחורי הקלעים (אני מאחורי העדשה) 
מבלי להרגיש, השכן מלמעלה הגיע (וסיפר שזאת הפעם הראשונה שהוא קוצץ ירקות) תוך שניות הצטרפה גם אשתו שדאגה שלא יהיה שכן נוסף אחד שיש לו תנור ולא ישב אצלו מגש עם דגים בחימום, את הבחור שדאג שכולנו נהיה מתודלקים בשתיה קרה או פיתה עם חומוס ועוד מישהו שרק רצה שיהיה לנו צל ונעים ובל נשכח את הכלב שהשגיח שכולם עובדים כשהוא מהנהן למתנדבת נוספת שבאה ללמוד לבשל ומיד רוית סידרה לה את מלאכת עיטוף המתנות לילדים "כדי לשמח להם את החג". 
במטבח הקטנטן של הדירה, תוך שהיא מנהלת את כולם ומחלקת פקודות קצרות ומסודרות, ביד אחת היא מסבירה את מלאכת הבישול לעוד כמה מתנדבים אחרים ובידה השניה היא מסמסת למישהו שיביא עוד קרטונים של ירקות לאותה חצר קטנה. 
סקרנותי לא עמדה והייתי חייב לברר את הסיפור שלה. נוני, מצור יגאל סיפרה לי שזו השנה השניה שהיא עם רוית. היא ובעלה עזבו את עיסוקיהם ובאו לעזור גם הם כשנוני בקיצוצי הירקות ובעלה בהסעות מפה לשם ואגב כך שמעתי את סיפורה של הכרובית. 





כשרוית היתה סטודנטית לרפואה בירושלים, היא החלה עם המנהג הזה של ארגון הארוחות לנזקקים. כשסיימה את לימודי הרפואה וחזרה למרכז כרופאה פסיכיאטרית לילדים, היא הודיעה חגיגית לכל חבריה כי היא פורשת מהמפעל חיים שלה אלא שלא עמדה במילתה ונאלצה לחזור ולחדש את מפעל המזון המדהים הזה.
אודות לאנרגיות מטורפות, חברים ומתגייסים רבים, היא חזרה גם השנה על המשימה להביא ארוחות מבושלות ומוכנות ליותר מ-1000 אנשים שללא מנות אלו, לא בטוח שהיו יכולים לחגוג את ראש השנה. 
אני לא יודע מה אתם, אבל נראה לי שאני חותם אצלה מילואים לשנים הקרובות בכל רגע שרק תבקש. 
אז זאת אשת השנה שלי בשנה שעברה ובשנה בנוכחית. 
מצדיע לך. 

תגובה 1: