יום ראשון, 20 במאי 2012

יש לי מה לומר: בואו לאכול איתי. חוות דעת של צופה


קראו נא בעיון את צרור הביקורות האלה:
  • אריאנה מלמד, ynet- "הפרק הראשון היה מופתי..."
  • איתי סגל, ידיעות אחרונות: "תודות לליהוק מדויק ועריכה קצבית, נדמה שסוף-סוף יש סיבה להתחיל לבלות בערוץ 1"
  • ענבל לוי, מעריב: "לא ברור איך זה קרה, אבל ערוץ 1 מספק אופציה יומית ראויה לצפיה. לא שבועית, לא חודשית, אלא יומית"
  • שיר זיו, ישראל היום: מסתמנת כמנה מבטיחה ומקורית"
  • קרן בר לב, עכבר העיר: "מי היה מאמין שדווקא בערוץ הכי נידח בממיר אפשר יהיה למצוא פנינת דוקו מהנה 
הכצעקתה?
מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
שלא בשונה מכל הפעמים שאני קורא ביקורת טלוויזיה או סרטים, שוב אני מוצא עצמי לא מסכים על המבקרים. 
כמו הרבה בשלנים ובלוגרים, גם אני קיבלתי הזמנה לבוא לאודישנים של התכנית "בואו לאכול איתי". 
לא חיפשתי פרסום ולא חיפשתי להיות פרזנטור של חנות סירי בישול או סכינים מפח. קיבלתי הזמנה ובאתי בשמחה כמי שרוצה להציג את האג'נדה הקולינרית שלי. 
בבניין מתקלף מט ליפול בלב תל אביב, הגעתי לחדר צפוף ומלא באנשים שגם הם הוזמנו. קיבלתי מספר שעשה בי קונוטציות של יום השואה או לפחות כמו פרה שאמורה לספק את תנובתה אבל מילא, לפחות פגשתי שם כמה חברים מוכרים ותוך כדי ההמתנה, החלפנו חוויות על ההמתנה הממושכת ועל מה שעתיד לבוא. 
את הפורמט אני מכיר. ראיתי כבר עשרות פרקים בערוץ 8 ובערוצים הבריטיים האחרים. שלא לשם שינוי, ציפיתי שזה מה שיהיה. אלא ש....
רק נכנסתי לראיון הראשון ומיד הבנתי שלא הגעתי לתכנית בישול. איני זוכר על מה חתמתי שם ואם מותר לי לגלות אבל זה לא התקרב כלל וכלל לנושא לשמו הגעתי לאודישן. 
נושא השיחה היה יותר קרוב לסיפורים עלי ולגלות עד כמה אני צהבהב, מה שעורר בי סלידה מהרגע הראשון. 
צחי אביב הידוע לכולם כ-ביג-ג'ק, חבר מעולם האוכל והבלוגרים, איש עם נוכחות בפני עצמו, חבר במועדון הדובים ובשלן בחסד ששמו שנוכחותו ידועה ובולטת למרחקים, גם הוא היה איתי שם. תוך כדי פטפוטים, הוא הפנה אותי לחוזה ולתנאי התכנית. גם ממנו הבנתי שאין על מה לדבר. 
שאני אקנה את המוצרים, שאסור לי להתראיין ללא רשות, שעלי להיות בבית בשעות אלו עד שעות אלו (לפחות הפסד של 3 ימי עבודה רצופים). שאם יוצע לי חוזה פרסומי, אני אמכור את נשמתי לבורא ולמפיק הראשי של הסדרה תמורת שלמונים ודמי שתיקה ובתמימותי עוד חשבתי שהעונה האחרונה של האח הגדול הסתיימה ונשכחה. 
לאחר שנטשתי את האודישן המהולל, המשכתי לשמור עם ביג-ג'ק על קשר. מידי פעם הוא היה מעדכן אותי במצבו בשלבי המיון בתכנית. מהר מאוד הוא הבין שגם לו אין מה לחפש שם. או ציטוט של צחי עצמו: תגיד להם שביג-ג'ק ברח משם...ומי אני שאסתור את מילותיו שלו.
בואו נגיד, שלדעתי החברים שם בהפקת התכנית הפסידו בענק. מילא אני לא שם ואין לי מה להציע אבל אם הם ויתרו על צחי, ועל עוד כמה בלוגרים שעולם האוכל הוא חלק מה-DNA שלהם, באמת אין להם מושג באושיותה שם התכנית. 
מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
ולגופו של עניין: 
לאחר צפיה של כמה סבבים (למי שלא יודע, מידי שבוע משודר סבב בו מתחרים חמישה מתמודדים בביתם כשבכל יום הם מתארחים אצל מתמודד אחר) יש לי מסקנות מאוד ברורות: (ניסחתי אותן בעדינות רבה. אתם יודעים, יש כאלה שהולכים עם זה לבית משפט):

  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים לא יודעים לקרוא ללא ניקוד
  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים אינם מבינים באוכל. ככל הנראה הם שם יותר לשם הקישוט. אבל קישוט של מה? 
  • חלק לא מבוטל מהמתמודדים לא שמעו על ביצי שליו, על כוסמת, על....
  • הם בעלי חוסר בטחון, בעלי רגשי נחיתות ועסוקים רק בחוסר פרגון לחברם.
  • חלקם הלא מבוטל כלל לא טעמו את המנות של המאחרים (אבל ניקוד נתנו גם נתנו) 
  • איני מתיימר להבין על פי מה עושים את החיבורים אבל מעבר לליהוק ירוד, החיבור בין המשתתפים, אינו יוצר אינטראקציה עניינית. יותר עושה לי הרושם כי די להם להופיע בקופסא ולא חשוב איך ואיפה כדי שהם יהיו שגרירי הפייסבוק והאינטרנט של התכנית ויקדמו אותה בכל פינה אפשרית. 
  • הליהוק מתגלה בעיני כחובבני, ילדותי ומטופש. בעיני זאת הסיבה שהתכנית הגיעה לרמה כה רדודה שאינה דומה ולו במעט למקור הבריטי החינני והמקסים. 
  • לעומת זאת, גיליתי נקודת אור אחת: אדות למגיש הסדרה, הקריין שברקע, שי אביבי שעושה את עבודתו בחן רב ונסיון לדמות להומור הבריטי המשווע, עם מעט נגיעות ישראליות, וללא הוא, כל הסדרה הזאת היא בדיוק כמו הערוץ הראשון - בזבוז כספי הציבור. 

מתוך הטלוויזיה הבריטית. למציגים אין קשר למציאות הישראלית
האמת, לא חייבים לאהוב כל תכנית והפקה. מאוד קל לזפזפ ולעבור ערוץ אחר אלא שהפעם מדובר בכסף שלנו הציבור ("השידור הציבורי" זוכרים?)
זה לא דוקו ולא בטיח. הבל של קשקושים מטופשים, חסרי תוכן קולינרי ומבלי לקחת משם משהו.
בטוחני, שבשלנים / בלוגרים כמו ביג-ג'ק וכמותי, איך ששמעו על התכנית, ראו בה מייד את מקומם. לא כמו תוכניות ריאליטי אחרות, כדוגמת מסטרשף (שגם על זה היה לי מה להגיד) אלא כבית טלוויזיוני לעולם קולינרי קצת שונה ואחר אלא ש...לא כך.  
הפקות כאלה עולות לא מעט, הן יקרות וגרנדוזיות. הפרסום ויחסי הציבור שלצד עליית התכנית לשידור, עולים ממון רב ולצידם מנגנון שלם של מקבלי שכר הרבה הרבה מעל הממוצע במשק. 


ואם עד עכשיו הזדרזתי להגיע הביתה מוקדם יותר, הנה הרווחתי עוד חצי שעה עם בני בייתי. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה