יום ראשון, 25 במרץ 2012

לנדוור - הייתי שם


יש לי לא מעט תובנות בנוגע לאיך נראים בתי הקפה של היום. החל מנושא התפריטים, העיצוב, היחס ללקוחות וכל מה שנקרא בית הקפה השכונתי.
ישנם שלוש או ארבע רשתות המושלות בכיפת בתי הקפה כשהקונספט שלהם מושפע על ידי סקרים וקבוצות מיקוד.
זה מתייחס לנושא עיצוב בית הקפה, התפריט המוצע לסועד וכמובן לתכנית העסקית של כל מקום.
בניגוד לעבר, כל בית קפה עובד היום כמפעל המייצר מזון כשיש לו עלויות מדוייקות למנה ויודעים עד רמת הפרט כמה עולה דקת ישיבה של לקוח.
רשתות מסוימות מאפשרות לכל בית קפה לבנות לעצמן תפריט בעל יחודיות מקומית כשהם משתמשים במוצרים שנקבעו על ידי הרשת או לחילופין ישנן הנחיות מדוייקות מה יהיה בתפריט.
כל ההקדמה הזאת נועדה להסביר את מיקומה של רשת בתי הקפה של לנדוור בעולם בתי הקפה.

הנה מה כתבתי בדיוק לפני שנה על קפה: (ציטוט מפוסט על אילי)
בשכונה שלנו היתה זקנה אחת שהיתה מוכרת בקיוסק שנקרא קפה תקה. אין לי שמץ של מושג למה אבל השלט שהתנוסס בכניסה לחנות היה של קפה לוונדר.
היא היתה אחת שכל הזמן היתה זועפת בנו הילדים. במקום עודף היתה דוחפת לנו מסטיק בזוקה וכל הזמן היתה בטוחה שבאנו לגנוב ממנה ממתקים.
כל פעם שילד היה נכנס אליה, היא היתה נוזפת בו שמפריעים לה לקרוא את העיתון ולמה היא קמה מהכסא השבור בשביל סוכריה מחליפה צבעים שנמכרה ב5 אגורות.
פעם אחת הספיקה כדי שהיא תעלה לי על העצבים. היה לה מן כדור מגומי שהיא היתה אוחזת בו ומועכת אותו. באחת הפעמים כשחזרתי מבית הספר, נכנסתי אליה לקנות את הסוכריה היומית. וכשהיא ניסתה לדחוף לי מסטיק "אטלס" בטעם הכי פלסטיק הכי דוחה שיש עם עטיפה של דגל ארגנטינה, תפסתי את הכדור גומי שלה והעפתי אותו לעבר החתול המפונק שלה.
מאותו מקרה, לא עברתי ליד החנות הזאת יותר, עקפתי את הרחוב שלה בעוד כמה רחובות רק כדי לא להתקל באותה מוכרת מעצבנת. מאז, כל פעם שאני רואה לנדוור, יש לי צמרמורת.

מה שהתחיל בברלין כבית קפה מקומי, עם התמחות בקליית קפה איכותי הפך היום למעצמת בתי קפה עם יחודיות משמעותית של 11 סניפים אולם כל סניף נראה יחודי לעצמו כמעט ללא אבחנה כי מדובר ברשת.
נחשפתי לאחד מבתי הקפה של לנדוור, סניף הוד השרון לרגל השקת תפריט חדש.
התפריט בנוי רובו ככולו על ארוחות שאפשר לקבלן לכל אורך היום. אין שעות לארוחת בוקר ואין הפי ההואר. הכל זמין והכל קיים והקונפסט הזה די מוצא חן בעיני.
עיצוב סניפי הרשת בנוי על סטייל של פעם. האוירה במקום מזכירה בתי קפה אירופאים ישנים ואיכותיים ויש הקפדה על כל פרט בבית הקפה. החל מהשולחנות והאוירה וכלה בחדרי השירותים. כל אלו תורמים לאוירה של "קפיצה קטנה לחו"ל" וגורמים לנעימות בשהיה במקום.
כמו שציינתי, התפריט של לנדוור מגוון ואפשר להינות ממנו בכל אורך היממה כולל מנות צמחוניות חלביות ובשריות. כיוון שלסניפי לנדוור אין תעודת כשרות, מפאת הכשרות, טעמתי רק מהמנות החלביות והפרווה (לא בשריות) וכשומר כשרות, אני מקווה שבעלי הרשת יזהו את הפוטנציאל העסקי גם במגזר הדתי.

מה טעמתי?
סלט איכרים איטלקי: סלט ירקות טריים המונחות על בסיס פוקצ'ה דקה הנאפית במקום ומעל גושים עסיסיים של גבינת מוצרלה ברוטב שמן זית וחומץ בלסמי. 49 ש"ח
המנה טעימה ומפתיעה. במיוחד הפוקצ'ה הדקיקה שאוספת את הרוטב ואת טעמי הסלט. כיף אמיתי.

שקשוקה ים תיכונית: שקשוקה בתוספת חצילים אפויים, גבינת פטה ועשבי תיבול. 53 ש"ח.
שקשוקה יפה וריחנית המוגשת כבכל מקום במחבת ברזל יחד עם סלט, טחינה וחלה קטנה וחמימה.
מנה כיפית שלא הייתי מסרב לה באף ארוחת בוקר. מומלץ

רביולי בטטה:
רביולי במילוי פרמזן עם רוטב עגבניות 49 ש"ח.
רביולי עשויים אל דנטה, בדיוק רב והרוטב...איטלקי אמיתי. בהחלט שווה.
פוקצ'ות פלפלים ופטה 27 ש"ח
פוקאצ'ות קריספיות הנאפות בתוך מחבת בתנור גחלים. מעל הפוקצ'ה מפוזרים גבינת ריקוטה עם בזיליקום, עלי תרד, ובצל מטוגן. ניתן לקבל עם ביצת עין. המנה מוגשת עם סלט עגבניות שרי.
זאת מנה לשניים ששני אנשים יכולים לשבת עליה יחד. מבלי להכנס לתמחור המנה, מדובר בארוחה מלאה לכל דבר.
קינוחים:
בלנדוור תמצאו שלל של קינוחים. אחת עולה על כולם
רוזלך-  קינוח פוקאצ'ה נוטלה- קינוח חורף קלאסי. בצק פוקאצ'ה עם מילוי עשיר של שוקולד נוטלה ושבבי אגוזים. הקינוח נעשה בתנור לבנים ויוצא קריספי עם השוקולד שנמס בתוך הבצק. מוגש עם אבקת סוכר. (רוזלך ע"ש רוזה מבעלי לנדוור ברחוב דיזינגוף פינת ירמיהו שם הרוזלך הוא קינוח הבית). מחיר: 33 ₪.
בשביל מנהלי הרשת, אני מאוד מקווה שיהיה אפשר למצוא את הקינוח הזה לא רק בחודשי החורף.

לסיכום:
לנדוור ממשיכה קו איכותי של מנות טובות ומשביעות. זה לא רק ללכת ולשתות קפה אלא מקום בו ניתן לקבל ערך מוסף של מקום טוב ואיכותי עם אוירה נעימה וארוחות מלאות ומזינות
ובנימה אחרת...מחכה לכשרות


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה