יום ראשון, 12 בפברואר 2012

נאמנות - לא מילה גסה ודג עם תרד, חומוס בשמנת

נסעתי לי להנאתי אחרי פגישה ארוכה לעייפה ונגמרו לי כל הדיסקים והMP3. 
פתחתי גלי צהל, מבזק, תשדירים ותוכניתו של שמעון פרנס. 
לפעמים הוא קצת טרחן ולפעמים קולע בול. כנראה זה תלוי במינון הפנטה הכתומה (תתפלאו עד כמה זה משפיע על ג'ינג'ים. אומרים שזה מחזק את השורשים). אז אחרי כמה שירים באה הפינה הראשונה, מישהו בשם "שוקה דינור" בפינה בשם "זיקוקי דינור". בדרך כלל זה הזמן בדומה לפרסומות בערוצים המסחריים שאני מזפזפ לערוץ אחר אבל מסיבה לא ברורה ננעלתי על הפינה והסתקרנתי לשמוע. 
לשוקה הזה יש פינה על סיפורים של מוסר השכל ועוד פרפראות. בפינתו (שהיתה מוקלטת מחנוכה) הוא סיפר את הסיפור על הכלב האצ'יקו. 
את הסרט ראיתי באחת מטיסותי לפני כמה שנים ולא זכור לי שהתחברתי אליו. 
הפעם, אחרי ששמעתי את הסיפור מחדש, רצתי וצפיתי בסרט שוב. 
במילה אחת, מומלץ. 
הסרט מספר על סיפור יפני אמיתי בו כלב נטוש שהלך לאיבוד ונמצא בידי מרצה שאוסף אותו לביתו. מבלי להרוס את העלילה, בין הכלב לפרופסור מתפתח קשר עמוק ומרתק. מידי יום כשהפרופסור היה הולך לתחנת הרכבת לעבודתו, היה האצ'יקו מלווה את בעליו לתחנה ובסוף היום היה חוזר וממתין לו בשובו . 
יום אחד לקה הפרופסור במהלך הרצאה בשבץ ומת. אלא שהאצ'יקו לא מוותר והוא ממתין לבעליו שישוב מיום עבודתו. 
המשפחה, ללא יקירה שאבד, נודדת ועוברת לגור בעיר אחרת והאצ'יקו בשלו. הוא בורח מביתו החדש ובמהלך עשרת השנים הבאות הוא ממשיך ופוקד את תחנת הרכבת כשהוא ממתין לבעליו. 
לימים מת האצ'יקו אולם רוחו עדיין מרחפת במקום וכאות לנאמנות והוקרה לנאמנותו של כלב, הכריזה העיריה וקראה את הכיכר על שמו של האצ'יקו. פסל בדמותו עדיין ניצב בכניסה לתחנה והאצ'יקו פוחלץ והוא ניצב כיום במוזיאון המדע הלאומי של יפן. 
עוד מקורות:
ויקיפדיה על האצ'יקו האמיתי 
ויקיפדיה על הסרט האצ'יקו 




ועכשיו משהו לאכול: 
דג סלמון עם תרד וחומוס בשמנת 
את המתכון הכנתי בעקבות מארז של שמנת שקיבלתי לבדיקה וחבילה של עלי תרד שטופים ופריכים. 
מחשבה מהירה הניבה מתכון של אוסף דברים שהתחברו להם מעצמם והנה התוצאה 
היתרון בעלי התרד הוא בעיקר שאין הוא תופס מקום. יש לו נוכחות משל עצמו. ה"קשישים" שביננו זוכרים את פופאי מנפץ פחיות של תרד כשאוליב אשתו נקלעת לצרה. אחד המקומות הבודדים שנמצא היום תרד יהיה בבורקסים אמיתיים אבל נראה לי שזהו. ילדינו לא הורגלו לאכול את הירק המוזר הזה.


מצרכים:
עלי תרד שטופים
כוס חומוס מבושלים
מיכל שמנת לבישול 
דג סלמון טרי 
2 שיני שום קצוצות
כוס יין לבן 


הכנה: 
בסיר קטן מבשלים את התרד עם חמאה והשום  עד שהתרד כמעט נעלם (אפשר למלא את הסיר כולו בעלים. התרד מצטמק) 
מוסיפים את החומוס ואחר כך את השמנת.
צורבים את הדג במחבת פסים משומנת בשמן זית לצריבה קלה. אחרי שהשמנת רותחת קלות, מוסיפים את היין ומתבלים עם מלח ופלפל שחור. מצמצמים קצת ואז יוצקים את השמנת עם התרד והחומוס על הדג.
מכניסים לתנור לחום גבוה לצריבה קלה ומגישים 







תגובה 1: