יום ראשון, 5 בפברואר 2012

יומולדת - הקדמה

התלבטתי לא מעט מה להכין ליומולדת שלי שחל לו השבוע אבל כנראה ממרומי גילי הקשיש או האלצהיימר שהחל להשפיע נגמרו לי הרעיונות. קורה, לא? 
לצערי, מהשבוע שעבר החיידקים של החורף החלו להטיל בי את אותותיהם ונפלתי למיטה מיום חמישי למספר ימים. (ממליץ לכם להיזהר כשאני עושה אפצ'י תוך כדי כתיבה) 
אז חילקתי את השבוע. היום זה יהיה סתם קצפת, במקום עוגת יומולדת ובהמשך השבוע אחזור לטעמים שזכורים לי מילדותי. שווה לחכות? שווה. 


את הקצפת הזאת הכנתי ביום שישי האחרון כשהכנתי קינוח לארוחה. 
לשם שינוי, הארחוה המדוברת לא היתה בשרית. שומרי הכשרות כמעט ולא מכירים את השמנות וקצפות אמיתיות. באמת שאנחנו מחמיצים משהו שם בכל הסיפור הזה ובהזדמנות הראשונה שיהיה לי קו ישיר להקדוש-ברוך-הוא אעשה איתו בירור נוקב אודות העניין הלא ברור הזה של ההשלכות על "לא תבשל גדי בחלב אימו" לצד כמה עניינים על גיוס משתמטים ופרזיטים לצה"ל ועוד כמה נושאים לא סגורים כדי להבין "למה התכוון המשורר" 


אז נחזור לרומו של עולם, לקצפת. 
אם להיות גלוי ככל האפשר, מוצרי תנובה, אם לומר את האמת, מאז המחאה נכנסים אלינו פחות הביתה. (נו, אתם יודעים, עליות המחירים, הקוטג' ועוד) אבל כשיש מוצר שאין לו מתחרה, אין הרבה אפשרויות. אז החלטנו שעל יחודיות אנחנו מוכנים לשלם אם כי לא נעשה זאת בחיבה. 
קיבלתי סט מוצרים חדש במשפחת השמנות "השף הלבן" של תנובה. אז מה כבר יכול להיות חדש שם בשמנת? 
אני חייב לציין שלמרות שאין פה את המצאת המאה, מדובר ברעיון חיובי וקל שאין בשלן שלא יגיד מילה טובה: 
הפקק. 
בכל פעם שקניתי שמנת, צריך את הסכין המיוחדת או מספריים כדי לפתוח את האריזה, שלא לדבר על כך שאם נשאר לי שמנת בקופסא, אני לא יכול לסגור אותה הרמטית ולהחזירה למקרר. 
דבר נוסף, תמיד, תמיד אבל תמיד אני שוכח לנער את השמנת טרם השימוש. ולנער את הקופסא כשהיא פתוחה בקצה, זה לא תענוג גדול. 
אז הנה לכם יופי של רעיון למוצר שבהחלט עונה על הציפיות שלו. 


מתכון לקצפת לא אתן לכם, הרשו לי להתפנק על היומולדת שלי שחל השבוע ובנתיים תתענגו על הטעמים של קצפת אמיתית עם סירופ מייפל. 
כמו שצריך


להתראות










תגובה 1: