יום רביעי, 29 בפברואר 2012

טעימה אחרונה מפסטיבל האוכל של מטה יהודה #2

את חלקו השני של הסיור והטעימות אני רוצה לתת לשתי בשלניות מוכשרות (ובסוף גם נקנח בבירה טובה)
כמו שכבר כתבתי בפוסט הקודם, םסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה מארח מטיילים שבאים לטעום משלל הטעמים ומתוצרת נשות במועצה.


רינה לוי, בעלת "הקדירה של סבתא" ממושב צפרירים הינה בשלנית מדופלמת מומחית לאוכל צרפתי. אלא שחזרתה לשורשים של מקום ילדותה מביא אותה לטעמים אחרים. 
בביתה אפשר לטעום אוכל ערבי מסוגנן, סלטים טריים ושלל תבשילים עם נגיעות מקומיות, ללא הלוק הפלצני של תל אביב.
עם כניסתי לביתה, קיבלה אותי אח בוערת בגזעים מקומיים שהכניסה את שאר האורחים לאוירה פסטורלית כפרית. 
השולחן שהיה עמוס בסלטים מכל טוב הארץ, אומלטים חמים ופיתות שקיבלו מגע אישי מיוחד.
שמתי לב במיוחד לעובדה שרינה מוסיפה נגיעות אישיות משלה לכל תבשיל או סלט ותמיד מסתתר לו איזה קסם קטנטן שמקפיץ את הטעם המסורתי.
אחר כך שפצעה לה השמש, יצאנו החוצה למרחבים שסביב הבית וניתן היה לראות שמדובר במקום שיש לו יכולת לקלוט אורחים רבים.


רינה היא יו"ר פורום הבשלניות במועצה. בבית הקדירה של סבתא היא מארחת קבוצות הבאות לסדנאות, אירועים, טיולים וארוחות ייחודיות (מינימום 10 משתתפים) וכן היא עורכת ערבי נשים.
במסגרת הפסטיבל, פותחת רינה את ביתה לכל מטיילי המועצה והיא מזמינה את המטיילים לבוא ולטעום משלל המטבח הערבי המקומי. 


הקדירה של סבתא, מושב צפרירים


כדי לא לבלבל בטעמים, נלגום מעט בירה בטרם נמשיך.
בשטח המועצה קיים לו מועדון פורום מבשלות הבירה של מטה יהודה.
הפורום מונה מעל ל-15 מבשלות כולן פרטיות בידיים של חובבי האלכוהול. מידי שנה מלבד פסטיבל האוכל הכפרי מקיימת המועצה פסטיבל בירה וכן פסטיבל יין, ללא ספק אפשרויות חשיפה רבות.
ליאון מקיבוץ צרעה, דרום אפריקאי במקור, הוא הבעלים של מבשלת שמשון. בטרם אפשר היה לרכוש מוצרים להכנת בירה בצורה חופשית (כמו כשות, לתת ועוד) הוא היה נעזר בחברים שהיו נוסעים לבריטניה והיו רוכשים עבורו חומרים וקיטים להכנת בירה בייתית. 
ליאון מציין לטובה את שיתוף הפעולה שיש לו עם המועצה המסייעת לפורום המבשלות להשיג מוצרים וחומרים במחירים טובים יותר מאשר היה רוכש בעצמו והוא אף מציין את הליווי העסקי במסגרת הפורום.
הבירה של ליאון תוססת בדיוק כמו שאני אוהב. ליאון מציין שהתסיסה היא טבעית ללא הוספת גז. מידי פעם הוא משתעשע לו עם טעמים שהוא רוקח ולאחר שטעמתי בירה עם טעמי קינמון, אני יכול לציין לחיוב את הניסיונות שלו.


את בירה שמשון (כיאה לשמשון הגיבור תושב האזור) אפשר יהיה לטעום בהפנינג מיוחד שמארגנת המועצה בסוף השבוע 9,10 למרץ שיתקיים באוירה פורימית במושב צפרירים.


הכוכבת הבאה של הפסטיבל היא צוקית אהרון הבעלים של "מאכלי ננה" מהישוב שריגים לי-און. היא ומשפחתה עלו מכורדיסטאן בשנות ה-50 כשהם ממשיכים לשמר את מסורת האוכל הכורדי. 
צוקית היא אישה פעלתנית ותוססת. לאט לאט היא חושפת שרוב שנותיה היא היתה בצבא בתפקיד קצינת נפגעים. לאחר שפרשה, היא נדבקה בחיידק העבודה הציבורית, היא הגיע לכנסת לפעילות פרלמנטרית ועושה רושם שבכוונתה להמשיך בפעילות זו.


צוקית, מעבר לפעילותה הציבורית, מארחת בביתה קבוצות וארוחות מאורגנות לטיולים וסדנאות הנערכות במקום. 
חצר ביתה מאורגן היטב ומאפשר לארח קבוצות גדולות וקטנות. 
בשיטוט ברשת מצאתי את ננה מספרת יחד עם צוקית על האוכל הכורדי, תרגישו חופשי לראות.
ייחודו של האוכל הכורדי הוא בבישול איטי לאורך זמן רב וכמעט שאינו מתובל מלבד פלפל ומלח או שיוסיפו לו לימונים, סומק או מיץ רימונים. שאר התבלינים המוכרים לנו הם בגדר מחוץ לתחום ועל כן מורגשים הטעמים המקוריים של התבשילים. 
טעמתי סוואר חיטה גרוסה מושחמת עם בצל מטוגן שהוגש עם חצילים ודלעת שבושלו ברוטב אדום חמוץ מתוק 


וכן אורז שהתבשל עם קרדי (לוף ארץ ישראלי) שהוא ירק הגדל בעונת החורף והכורדים נוהגים לקטוף אותו ולבשלו במשך שעות רבות כדי להוציא ממנו את הרעלנים המצויים בעלים. 


צוקית אוהבת לספר אודות המשפחה והמסורת סביב האוכל הכורדי. היא מספרת חוויות ילדות ומנפקת טיפים לכל שואל. 
לאשכנזים שבינינו היא מציעה מתכון ל"קובלך" (על משקל קרפלך של הפולנים) כדי שגם אנחנו נרגיש חלק מתרבות האוכל של העדה. 


מאכלי ננה, מושב שריגים לי-און


עוד מקומות המשתתפים בפסטיבל (כולם עסקים קטנים טובים ומומלצים) ניתן לקרוא באתר הבית של הפסטיבל וכן בתכניה
בחוץ פריחה משגעת, מרבדים של צבעים בכל פינה. לאלו שמתכננים לצאת לטייל, מטה יהודה זה המקום, לא רק בפסטיבל אלא כל השנה.
תהנו 



3 תגובות: