יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

סלט פרחים - הרהורי שטויות מהפקקים של הבוקר (במקום להשקיע בפוסט)

בסוף שנות התשעים עבדתי בחברה שנתנה רכבים צמודים לעובדיה תמורת "שווי מס" וכל מיני סעיפים שעד היום אני לא מבין למה אני משלם אותם. בשעה שהשכר לא משתנה ואף לפעמים מחמיר, הסעיפים האלה רק עולים ועולים.
החניה היתה מעורבת אבל המנהלים הבכירים דרשו סימן שיבדל אותם מהזוטרים.
מה עשו? מנהל בכיר זכה לקבל רכב עם שלט רחוק על המחזיק מפתחות  ועובד זוטר קיבל רכב עם נעילת מפתח.
אחרי שהחנו את הרכבים, היו צועדים להם המנהלים כמה מטרים מרכבם והיו לוחצים על השלט שהיה משמיע "טו טו" כדי להראות לכולם שהם מנהלים ויש להם שלט רחוק לאוטו.

כשהחל עידן הטלפון הנייד, הייתי בין הקומבינטורים הראשונים שזכו להחזיק שפופרת שחורה המעוטרת במיליון כפתורים עליה ואנטנה מטופשת ממגנט על גג האוטו כי עוד לא למדו איך אפשר לקדוח בגג מבלי שיכנס מים.
היו גם כאלה שסתם לקחו טלפון ביתי ותקעו אותו בדשבורד כדי להראות לכולם שגם להם יש.
היתה גם תופעה מוזרה שהיינו מזהים מי הוא בעל חשיבות על פי מספר האנטנות שעל גג רכבו.
בדרך כלל הטלפון לא עבד כי לא היתה קליטה, זה היה סתם סמל סטטוס ולא יותר. אם בכל זאת רצינו לדבר, היינו מחפשים אנטנות של פלאפון והיינו עומדים לידה, כך הבטחנו שיש סיכוי סביר שתהיה קליטה.
חברה שלנו שחזרה מחו"ל שלחה לנו מכתב בדואר שהיא חזרה אבל שלא נתקשר אליה לפלאפון כי משלמים על שיחות נכנסות וזה נורא יקר.

כשנסעתי באחד הפעמים למילואים באזור עין גדי, באחד הסיורים נקראנו לתאונת דרכים. כשהגענו למקום היה עלינו להזעיק אמבולנס של מדא. כולם שלפו את מכשירי הקשר וקראו במילים המטופשות של הצבא "קודקוד כאן ברזלן מהמסגרת שליד השמיר. תודיעו למברגיה יש לי גפרור שנמצא כמה קטנות על השחור והמגוון לא מוכן להמשיך עד שיגמר החמים וטעים שהביאה החצאית יחד עם התלתן בגלגלים של הזרזיר שבינתיים נגמרו להם הנוזלים הלבנים וחייבים פה דחוף תורן שיבוא עם דרדר כי עוד מעט הוא יהיה פרח כי אני לא מצליח לדבר בנוכחי אז תעברי למשני"
אף אחד לא הבין מה רוצים אחד מהשני ואף אחד לא שמע. זה הפך להיות רב שיח של חרשים כשכל אחד מתנפח כמו טווס בהתאם לאנטנות שעל רכבו ומשקל המתכות שעל כתפיו.
שלפתי את הטלפון הבומבסתי שהבאתי איתי לסיור (שמתי אתו בתוך ארגז פעולה של מא"ג) חייגתי והזמנתי אמבולנס. כשהרמתי את הראש, כולם הביטו בי במבטי פליאה.

בהמשך, עם חדירת הטלפונים הניידים לארצנו הקטנה, התחילה תופעה בה כל גבר היה חייב שיהיה לו טלפון קטן ככל האפשר. זה היה הדבר היחידי שגבר הסכים שיהיה לו קטן.
היום, התהפכה לה התופעה. אם אין לך מסך מגע לד בגודל 9.2 אינץ ומעבד 100 ג'יגה כולל גלישה חופשית והורדת האפליקציה החדשה שמכניסה לבד ריבה לתוך סופגניה בזמביה, אתה לא אין.
מישהו כתב באיזה פורום שהוא קנה טבלט בכי פשוט שיש  ושם עליו מדבקה של אפל. עכשיו כולם בטוחים שהוא שוס רציני כי יש לו אייפד עם חיבור USB, מה שאין סיכוי שתמצאו באפל אחר.

פעם, הבית הכי נחשב היה הבית שעל גגו היתה אנטנה מרכזית שקלטו איתה ירדן 1, ירדן 2 (שלפעמים בשעה 6 היו חדשות בעברית ואחר כך את סטיב אוסטין), לבנון - ערוץ שעד היום אני לא מבין אותו ולפעמים ראינו גם את חיים יבין שלבש לעיתים חליפה צבעונית רק אם באותו יום לא הפעילו את האנטי מחיקון.
כילדים היינו נקרעים מצחוק שניסים קיוויתי היה צווח כאילו תלשו לו משהו מהמכנסיים כשאסתר רוט שחמורוב עברה 100 מטר ולא נפלה.

זהו, נגמר הפקק, במשך יבוא, בטוח.

סלט פרחי העונה
לא בטוח שאפשר לחיות על פרחים בלבד. ישנם כמה פרחים שבסוף מביאים פרי אכיל אבל על עלי הפרחים נראה לי שקשה יהיה להתקיים.


כמעט מוכן



מצרכים:
2 עציצים של פרחי אמנון ותמר או כל פרח אכיל אחר (כל אחד עולה 1 ש"ח במשתלה של ג'לאל)
1 זוקיני פרוס לפרוסות דקות
1 פלפל חתוך לרצועות
1 בצל ירוק חתוך בחלק הלבן של הבצל
חופן חמוציות
כוס קוסקוס מהיר מוכן
משולשי גבינה מותכת (כמו הפרה הצוחקת ושות')

לרוטב:
1 פלפל חריף קצוץ או מגורד
מיץ מלימון אחד
שמן זית
פלפל מלח

הכנה:
צורבים את הפלפלים וזוקיני על מחבת פסים
מפרקים את הפרחים מהגבעולים
מכינים את הרוטב ומתבלים עד לקבלת מרקם וטעם שאוהבים
מערבבים את כל המרכיבים בקערה גדולה ומגישים




בקערת הערבוב

זהו
להתראות בשנה הבאה


יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מרק כתומים מעושנים וירקות בזיל הזול



הגשם האחרון שבדיוק עכשיו יורד בחוץ הביא לי חשק למרק חם וסמיך. לא היתה לכך סיבה מיוחדת. רק ביום שישי האחרון סעדנו את ארוחת השבת עם מרק עוף אמיתי של שבת. אלא שהפעם היה בי שחף לא מוסבר.
רק יצאה השבת וכולם פנו לעיסוקם, הסתערתי על המטבח. הירקות שחייכו אלי וחיכו לי היו ירקות כתומים שנשארו אחרי שהכנתי את המרק שבועי שאני מכין לאיתי נכדי.
לאחרונה, את הירקות אני קונה בצומת קדימה. גיליתי את המקום ממש במקרה בשעה שנסעתי צפונה בעינייני עבודה ושלט ענק עמד בסמוך לכביש שהיה כתוב בו רק "3.80". זה הספיק לי ולסקרנות שבי לעצור ולבדוק.  יש שם איזו באסטה ענקית שמוכרים בה ירקות ב3.80. אין יותר קל מזה, הכל ב-3.80 ש"ח לקילו.
לפי מראה המקום, תחלופת הירקות בה גדולה. בימים שמחירי הירקות נוסקים לגבהים לא הגיוניים (11 שח לקילו עגבניות, או 7 קילו למלפפונים) גיליתי שהמקום  הוא אטרקטיבי ביותר. לא כל הירקות נראים כמו דוגמניות. ביום שהייתי שם, הקישואים היו כאילו עברו בצ'רנוביל הגרעינית. אבל הפלפלים נראו כאילו מישהו עצר אותם בדרכם לשדה התעופה לייצוא (ותזכירו לי מתי פעם אחרונה מחירי הפלפלים היו 3.80???)
הקניה מאוד פשוטה. ממלאים עגלת סופר בשקיות כמה ירקות שרוצים. בחוץ לעיתים יש משטחים עם ירקות לפני שהן נכנסות לחנות ובקופה שוקלים את כל השקיות יחד. יש יותר פשוט מזה?
אם כבר הגעתם לשם, הזהרו לא ליפול לכל מיני מלכודות דבש קטנות כמו הגבלת כמות מותרת לקניה של ירק מסויים או ירק למרק ועשבי תיבול. המחירים שם לא כדאיים. 

כל הירקות שהבאתי שקלו כ-20 קילו ושילמתי קצת יותר מ70 שח. באמת שאיני זוכר מתי שילמתי מחיר כל כך נמוך. הבאתי הביתה גזרים יפיפיים, דלורית, בטטות עם ריח אדמה, פלפלים מבריקים ושווים. ראשי שום שיובשו בשמש ולא באו מקירור ודלעת שנחתכה עבורי על המקום.



שמתי את הכל בסיר, עוד טריק אחד קטן ויש לנו מרק כתום שווה.

מרק כתומים מעושנים:
מצרכים:
6 גזרים שלמים רחוצים ללא הקצוות
2 כרוביות מחולקות לפרחים
1 בטטה מקולפת שלמה
1 ראש שום שלם
2 פלפלים אדומים
1 בצל
חתיכונת קטנה של ג'ינגר מרוסקת דקדק. למי שאין לו ג'ינג'ר, אפשר להוסיף כפית של זרעי קימל.
½ כוס אורז
1 שקית קוקי קטנה
ולעישון: ענף של רוזמרין טבול בשמן זית

הכנה:
מסדרים את הירקות בתבנית אפיה. מזרזפים מעט שמן זית על הכל ומכניסי לתנור לחום גבוה ל-20 דקות.

את ענף הרוזמרין טובלים היטב בשמן זית ומניחים על התבנית. הענף ישרף וימלא בעשן את חלל התנור ויתן ארומה נעימה לירקות שבתנור. מוציאים את הירקות ונותנים להם להתקרר.
מטגנים בצל עד להשחמה ובינתיים מקלפים את הקליפה מהירקות. שולפים את שיני השום וחותכים את הירקות לקוביות.
מכניסים את כל הירקות לסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
את האורז מכניסים לשקית קוקי. קושרים היטב ומחוררים אותה מספר פעמים בעזרת קיסם שיניים ומשקיעים אותה בתוך הסיר.
ממשיכים לבשל עוד ½ שעה לפחות על אש קטנה. מכבים את האש, מסננים את כל הירקות ושומרים את המים.
את השקית עם האורז שומרים בצד.
מרסקים את הירקות עם בלנדר מוט ומוסיפים את מי הבישול לפי הצורך עד לקבלת המרקם הרצוי. באופן אישי אני לא מוסיף מים בכלל. אוהב את זה סמיך. 
מוסיפים את האורז למרק ובוחשים פעם אחרונה לפני הגשה
אפשר להוסיף שמנת או חלב קוקוס להעשרת הטעמים.

יללה שירד עוד גשם. 


יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

פינגרפוד - עוד אחד לרשימה


עוד מעט חנוכה, מה עוד מעט, עוד יום וחצי בדיוק. 
בהמון בתים מתכנסים להדלקת נרות משפחתיות, עם חברים ובכל מיני הרכבים.
בכל פעם צריך להפתיע ולחדש. אצלינו זה ממש תחרות.
רשימת האורחים השבוע שלנו כמעט מלאה. מחרתיים באים האוסטרליים לביקור ואחר כך מתחיל מצעד האורחים והמתארחים. אצל אלו אנחנו כבר יודעים מה נטעם (אין שם שינויים) ואיך ישחקו הילדים אחרי הדלקת הנרות (או איך יריבו תוך 10 דקות). אצל האחרים אנחנו כבר יודעים שצריך לתת פייט רציני כי יש שם בשלנים שכבר חורשים את ספרי הבישול מעל לשבועיים. שמועות אומרות שבאחד המקומות הולך להיות ערב עדות. יש למה לצפות. דוקא מתאים לי סופגניה בוכרית ולצידה סופגניה בטעם רומני. 
רק אצלינו זה הולך להיות פשוט. מה שיש במקרר ובמזווה, זה מה שיוגש. (נראה לכם???)




במתכון הזה אין שום חדש, רק להכין נכון ועוד קצת יצירתיות.
מצרכים:
חבילת בצק עלים מרודד
כפית זרעי קימל (שאפשר להחליף בקצח, שומשום בהיר או שחור)
חלמון ביצה
כמה סוגי נקניקים משובחים וארוכים(!!!)



הכנה:
חותכים את הבצק לרצועות ומניחים על נייר אפיה.
כדי לקבל צורת בורג, אוחזים באמצע הבצק ומסובבים כל יד לצד השני עד שמתקבל סלסול יפה.
מניחים בתבנית ומורחים את חלמון הביצה עם מברשת. מפזרים מעל את הקימל ואופים בתנור בחום 180 מעלות עד להזהבה. מוציאים ומקררים.
מגלגלים נקניק מסביב למקלון וקושרים עם עלה בצל ירוק שהושרה עד לריכוך במים חמים.  
מסדרים יפה ומגישים עם ממרחים שאוהבים במיוחד. 

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

קינוח בכוס בירה


קינוחים מאז ותמיד לא היו הצד החזק שלי. התוודעתי על כך כבר מספר פעמים. אולי יום אחד ניקח את זה בצורה רצינית. כשיהיה זמן...

בכל פעם שעשיתי משהו קינוחי, הייתי ניגש למצרכים בדחילו ורחימו שמא אפשל. עבודה על קינוחים היא בעייתית מבחינתי. זה יותר מדע מדוייק מאשר בישול מהלב וביד חופשית. ומה אם אני רוצה להוסיף עוד סוכר?

את המתכון הבא עשיתי הודות לקופסת גרנולה משודרגת שקיבלתי לטעימה מאיזו רשת שיווק. (ולא, הם לא שילמו לי כדי שאכתוב עליהם ואני עושה זאת מבחירה אישית שלי בלבד ועובדה שאתם לא רואים ולא יודעים מי הרשת) 

בדרך כלל אין לנו גרנולה בבית. אין קופצים על האוכל הבריא אצלינו. אולי חבל אולי לא, זה המצב הקיים.
הגרנולה שקיבלנו היתה מעניינת. עם תוספות של שוקולד, יוגורט ומלא דברים טובים.



מכיוון שהקינוח שתמיד יצא לי טוב יהיה קצפת אמיתית, 
מישהי שפגשתי בשבוע שעבר בסיור בשוק לוינסקי אמרה לי שהקינוח שלה כמעט בכל ארוחה חגיגית הוא כל כך פשוט וכל כך קוטף מחמאות.
היא פותחת קופסה של לפתן פירות מכל סוג ושמה אותו בצלחת הגשה גדולה. מעל היא מפזרת קצפת בוהקת ומעל הכל יוצקת את הסירופ שבקופסא. לקחתי את המלצתה והלכתי על הדרך הקלה ביותר שיש והנה התוצאה.


1 מיכל שמנת של טרה (כי את תנובה עדיין מחרימים)
1 כוס סוכר
גרידה מחצי לימון
1 שוט ליקר דובדבנים
1 כף סילאן
½ כוס גרנולה

מקציפים את השמנת לפי ההוראות. מוסיפים חצי כוס סוכר
ממלאים כוסות/גביעים להגשה(כדאי להעזר בשקית זילוף וצנטר)
בסיר ממיסים סוכר עם כף סילאן וחצי כוס סוכר. אחרי רתיחה קלה מוסיפים את הליקר ומביאים לצמצום עד לקבלת סירופ.
ממלאים את הכוסות בגרנולה ויוצקים מעל את הסירופ הסמיך
אפשר להחזיר למקרר ולתת לרוטב לחלחל לתוך הקצפת או להגיש מיד כי זה טעיםםםם

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

נודלס עם ירקות מבושלים בוואקום (סוויד) בייתי

סיפור מרתק ששמעתי מחברי ושכני דובי:
לאוסטרים יש שתי מנות דגל המהוות חלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית שלהם.
הראשון הוא השניצל הוינאי (שניצל=פרוסה קטנה בתרגום לעברית) שהוא נתח עגל פרוס דק, ממולא ומטוגן בפירורי לחם (ותוך כדי קריאה התברר שמקורו הגיע מצפון איטליה ונדד עד לאוסטריה) וה-זאכרטורטה או זאכר-טורט שהיא עוגת טורט שוקולד שהומצאה על ידי הקונדיטור היהודי-אוסטרי פרנץ זַאכֶר בשנת 1832 עבור המדינאי האוסטרי הנסיך קלמנס ונצל פון מטרניך בווינה.
הזאכרטורטה מורכבת משתי שכבות צפופות של תערובת שוקולד מתוקות, עם שכבת ריבה באמצע ושכבת שוקולד מריר עם חתיכות שוקולד מעל.
הוינאים אוהבים לאכול את העוגה עם קצפת המוגשת לצד העוגה כאילו אין מספיק מתוק בחגיגה הזאת.
הסיפור המעניין אודות הזאכרטורטה ומהווה לאחד הסיפורים הקולינריים באוסטריה הוא המאבק מי נושא את הסימן הרשום על עוגת הזאכרטורטה המקורית.
האב,פרנץ הוא שהמציא את העוגה אולם, הפטנט על העוגה נרשם על ידי "מלון זאכר" שהוקם בשנת 1876 על ידי בנו הבכור של זאכר, ששמר על המתכון בסוד שעבר לאב לבניו.
שנה אחר כך, ניסה בנו השני של פרנץ זאכר לשכפל את ההצלחה ופתח גם הוא מלון בעיירת נופש סמוכה לוינה שגם הוא משתמש בשמה של העוגה המפורסמת כיעד מושך תיירים.
במקביל, עד לשנת 1965 ניהל "מלון זאכר" וממציא העוגה מאבק ממושך ועיקש נגד מאפיית "דמל" המקומית, שפיתחה עוגה דומה תחת השם הזהה, "עוגת זאכרטורט מקורית".
יודעי דבר יודעים לספר על האופן שבו הצליחו ראשי מאפיית דמל להשיג את המתכון לעוגת הזאכרטורטה המקורית. מאפיית "דמל" שינתה את שם המוצר שלה לשם "עוגת הזאכרטורטה של דמל" ושינתה במעט את הרכבה בכך שהריבה ממוקמת בעוגה ישירות מתחת לזיגוג השוקולד העליון ולא באמצע כשלמעשה השינוי המהותי היה מבנה השכבות בעוגה ולא שינוי המתכון.
מעל ל-30 שנה התכתשו הטוענים לכתר למי מגיעה הזכות להשתמש בשם זארכרטורטה. טובי השופטים גוייסו לפסוק במחלוקת כשהצדדים נעזרים במומחים קולינריים ועורכי דין מדופלמים. מאות אלפי, אם לא מליונים של מארקים גרמניים נשפכו במאבק העיקש של הטוענים לשם הנכסף.
לפני כ-40 שנה, אחרי עשרות שנים של מאבקים אינסופיים פסק בית המשפט העליון של אוסטריה כי אכן מי שרשאי להשתמש בשם "עוגת הזאכרטורטא המקורית" הוא רק מי שיש לו זיכה לעוגה המקורית, הלוא הם צאצאיו של פרנץ זאכר שבבעלותם שני בתי המלון ומאפית דמל תהיה רשאית לקרוא לעוגה בשם "עוגת זאכרטורטא" בלבד.
הניצחון לא הספיק ובמלון זאכר הוינאי לא משעמם ובניגוד למה שנהוג לומר כי את הכביסה המלוכלכת מכבסים בתוך הבית, ניהלו האחים בני משפחת זאכר בניהם מאבק נוסף הגיע אף הוא לסיומו לפני כ-7 שנים כשבית המשפט ניאות לפסוק בין שניהם ופסק שרק מי שנמצא בוינה רשאי להשתמש בשם העוגה המקורית וכך האח הראשון הוינאי יהיה הוא שיוכל להינות מהשם זאכרטורטא

ולמה אני מספר את זה?
לדעתי לאוכל אין זכויות. גם אם נדמה לנו ש"המצאנו" מנה או שיטת בישול, בטוח שאיזה מטבח אפלולי בקצה השני של כדור הארץ, האיזה מן הימים, מישהו רקח את אותה המנה.
ששת, מנהל קהילת האוכל הקפה דה-מרקר, שמע ממני על הרעיון והלך לבשל בטמפרטורה נמוכה בשקית והנה התוצאה 
חלק מהתגובות היו מעורבות. קיבלתי מיילים אישיים, טלפונים זועמים וגם מחמאות. היו שטענו שמדובר בבישול מסוכן כי אין נקודת רתיחה והחיידקים עלולים להתרבות ולחגוג. טענות נוספות טענו שאני "גונב" למישהו פרנסה מכיוון שיש קו מוצרים, יקרים במידה רבה, המיועדים לשיטת בישול זו. מיותר שוב לציין, לאף אחד אין בעלות על אוכל, מתכונים ושיטות בישול. העולם הוא גדול וחופשי.

ירקות סוויד עם עוף ונודלס

נודלס עם ירקות מבושלים בוואקום (סוויד בייתי)
מצרכים:
לבישול בוואקום:
2 בטטות מקולפות וחתוכות לקוביות
2 גזרים מקולפים חתוכים לקוביות
סלק אחד שטוף


שאר המצרכים לשלב הכנת המנה:
חזה עוף שלם חתוך לקוביות
ערמונים מקולפים
בצלי שאלוט


לרוטב:
מיץ לתפוז אחד
כף חומץ בלסמי
כף רוטב צילי מתוק


הכנה:

שוטפים היטב את הירקות ומכניסים את הבטטה ואת הגזר לשקית קוקי קטנה. מכניסים את הסלק לשקית נפרדת (כדי שלא תצבע את הירקות האחרים) מתבלים בשתי כפות שמן זית, כפית זרעי קימל ומעט מלח גס וקושרים את הסלק ואת השקית הגדולה.
מכניסים את השקית לסיר עם מים רותחים ואת הסיר מכוסה מכניסים לתנור בטמפרטורה של 80-90 מעלות למשך 4-5 שעות. אפשר להכין את הירקות למשך הלילה (ולחסוך בחימום הבית...)

למחרת (או אחרי 5 שעות שהירקות היו בסיר) מקפיצים קוביות חזה עוף עם שמן זית עד לצריבה קלה, מוסיפים בצלי שאלוט, ערמונים ואת הירקות שהיו בוואקום כשהם חתוכים.
בסיר נפרד מכינים נודלס עבה (לפי הוראות היצרן)
מכינים רוטב ממיץ מתפוז אחד, כפית חומץ בלסמי וכף של רוטב צילי מתוק.
יוצקים מעל ומגישים.

יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

מרקטפלייס - אפליקציה להשוואת מחירים לקניות יומיומיות. המלצה חמה לכל מי שיש לו סמארטפון

 מרקטפלייס - המלצה חמה לכל מי שיש לו סמארטפון

לבת שלי ספיר יש סמארטפון. קנינו אותו במסגרת שדרוג כל הטלפונים הניידים במחיר "מבצע" שעד היום סלקום קורעת לנו את התחת במחירים לא הגיוניים. אבל זה לא הנושא, זה רק למקרה שמישהו מסלקום יקרא וידע.

כבר מזמן טענתי שהיא מנצלת כל יישום וכל שרות חינמי שניתן להוריד. החל ממצב הבורסה (השד יודע למה היא צריכה את זה) ועד לאפליקציות מטופשות ולא שימושיות.
לפני יומיים היא באה אלי בהתלהבות שמצאה את האפליקציה של חיי: מרקטפלייס.
בהתחלה חשבתי שמדובר בעוד איזו אפליקציה שרק הילדים מבינים (אם כבר עוסקים בילדים, מישהו מצליח להבין אותם בשטף הדיבור???) 
אחר כך, כששמעתי את המילה פלייס, אמרתי לעצמי "שטויות", שוב בטר פלייס, אלה עם המכוניות החשמליות מנסים לשכנע אותי לבוא לנסיעת מבחן אבל לקח לי עוד 2 דקות להציץ ולראות שמדובר במשהו מעניין. 
מרקטפלייס

מדובר באפילקציה חינמית המיועדת לבעלי הסמארטפונים (לפי מה שראיתי, לבעלי אנדרואיד) אשר משווה מחירים בשלושת הרשתות הגדטלות רמי לוי, שופרסל ומגה.
לפי פרסומי בעלי האפליקציה, ניתן להגיע לחסכון של כ-30% מסך הקניות. זה לא הולך ברגל. 
האפליקציה מתקינה סורק ברקוד פנימי הקורא את הקוד שעל המוצר באמצעות המצלמה המובנית בטלפון. המערכת מאתרת מייד את המוצר ומציגה אותו ואת המחיר המומלץ בשלושת הרשתות כך שכל מה שניתן הוא לבחור היכן לקנות.

המערכת גם יודעת לזהות מוצר אם הוא בזמן מבצע וכן כל אחד יכול להוסיף רשת נוספת בה ניתן להשיג את המוצר במחיר שונה מהמומלץ.
הורדתי את האפליקציה ולקחתי 3 מוצרים לבחינה: חלב טרה, שקדי מרק וממרח הולמנס.

השחקנים הראשיים בניסוי (הגבינה לא סתם מתחבאת, היא מתביישת מהמחיר) 


סריקה של הברקוד בחלב מיד חשפה את המחירים בשלושת הרשתות, בדיוק כמו שהובטח.
בודקים...הידיים ידי ספיר


התוצאות

החלטתי להקשות ולסרוק מוצר פרייבט לייבל, מוצר מותג הקיים רק ברשת אחת. סרקתי שקדי מרק של השופרסל. אין סיכוי שנמצא אותו אצל רמי לוי או במגה ואכן, קיבלנו את המחיר המקורי ועדכון של שירלי שיש את המוצר בהנחה באחד הסניפים.

עוד ניסוי


בדקתי ממרח של הלמנס. הסריקה הראתה תוצאה מעניינת:
ברשת השופרסל המוצר נמכר במחיר היקר ביותר (17.29 ש"ח) אולם את המוצר השני ניתן לקבל במחיר מיוחד (5.99 ש"ח עם תאריך תפוגה למבצע). אם נשכלל, נגלה שהמחיר ליחידה הוא הנמוך ביותר מבין שאר הרשתות המוצעות.
רשת מגה הציעה מוצר חילופי ובחלק בו הצרכנים מעלים מחירים, ניתן היה לראות מחירים מרשת יוחחנוף (הזול ביותר) וכן את רשת כמעט חינם ועוד.
בודקים מיונז


באתר הבית של מרקטפלייס ניתן להרכיב רשימת קניות מלאה כשבראש העמוד הבית ניתן לראות את השוואת המחירים בין שלושת הרשתות. בעתיד מתכננים בעלי האתר לאפשר למלא הזמנות לרכישה ישירה ברשתות ואף ככל הנראה להחליף בין הרשתות אם המחיר נמצא גבוה יותר ברשת המועדפת.

האפליקציה מיועדת לאלו שאוהבים להשוות מחירים ולבצע קניות חכמות כשהם משווים בין הרשתות. 

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

מרק מיסו עם עוף


מה יותר כיף מלחזור הביתה מיום עבודה עמוס, בחוץ קררר וכל מה שאנו חולמים עליו הוא מרק חם.
על מרק כזה חלמתי לי יום אחד אלא שלאותו יום היו תוכניות אחרות שהתנגשו עם התכניות שלי.
מרק טוב הוא מרק שמתבשל לו לאיטו בזמן רב ככל האפשר (כמו הקונסומה לדוגמא שמתבשל לעיתים גם יממה שלמה) וכידוע לאוכל טוב אין קיצורי דרך.
בעודני מפנטז על המרק, הגעתי הביתה. הכיריים היו שוממות ואף אחד לא חיכה לי.
חיפשתי רעיון עם קיצורי דרך. מרק מהיר וקליל שלא מצריך עבודה רבה.
נזכרתי שרק כמה ימים קודם, הייתי בשוק לוינסקי ורכשתי בחנות למוצרים מהמזרח "דרגון" כמה מוצרים שאפשר להכין איתם מרק מיסו.
אלא ש...מרק מיסו מכינים עם טופו ומה לעשות, טופו אני לא סובל.

נזכרתי בסיפור על רב אחד שהיה גר בעיירה נידחת והיה פוסק בענייני כשרות. מדי פעם בפעם היו באות אליו נשים עם בעיית כשרות והוא היה מוצא תמיד דרך לקולא.
באה אליו אישה ואמרה לו: תראה, התרנגול שלי נפל בטעות לסיר החלב.
שואל אותה הרב: מה עשית?
אומרת לו האישה: הוצאתי אותו מהסיר.
שואל אותה הרב: אצל מי את קונה את החלב?
עונה לו האשה ומשתאה : אני קונה אצל זה וזה.
אומר לה הרב: התרנגול שלך כשר. הציעי אותו לבני משפחתך בשמחה.
שואלת האישה: איך כשר?
עונה לה הרב בקריצה: החלבן הזה יש לו שמונים אחוז מים.


בדיוק כך גם עם המרק מיסו. אם אמרתי שטופו אני לא אוהב, בלי לדעת "מה מותר ומה אסור" באוכל יפני, הכנתי את המרק עם חזה עוף במקום אותם קוביות לבנות ומוזרות וה"הכשר" שניתן לארוחת הכלאיים היה הטעם.

מרק מיסו עם עוף ואצות וואקמה

מרק מיסו:
מצרכים:
8 כפות (כ-200 גרם) מיסו כהה או בהיר.
1 כף דאשי (לטענת קוראי היפנית, על האריזה של המיסו היה כתוב שמכיל כבר דאשי ולכן אין צורך לקנות דאשי בנפרד אולם כדאי לשאול אצל המוכרים)
300 גרם חזה עוף טרי נקי מגידים ועצמות (חזה עוף שלם - חצי פרפר)
50 גרם אצות-ים למרק - אצות וואקמה
בצל ירוק קצוץ
  
משרים את האצות במים בקערה נפרדת. מרתיחים בסיר 8 כוסות מים. מוסיפים למים את המיסו ומרתיחים שנית. מוספים את החזה עוף לבישול קל עד שיקבל צבע לב של עוף מכובס. מוציאים את החזה עוף, חותכים לקוביות (בדיוק כמו הטופו במקור)
מוסיפים את האצות שהושרו לסיר ומכבים את האש. מניחים את קוביות החזה עוף ואת הבצל הירוק בקערה ויוצקים מעל את המרק.