יום שלישי, 31 במאי 2011

שיטת השקשוקה – שלא תתנו להם לבלבל אתכם

בשעת כתיבת שורות אלו, כשמתכון השקשוקה מול עיני, אני נזכר בסרט שיטת השקשוקה המפורסם והרי זה פלא, בדיוק עכשיו מדברים על אותם שחקנים ראשיים שמצאו לעצמם עוד שיטה איך להרוויח עוד כמה פרוטות מכל מיני שטיקים וטריקים שנויים במחלוקת (לא אפרט, שלא יתבעו אותי בטעות) ועוד פוליטיקאי וראש ממשלה לשעבר שפעם ניהל את המדינה וכרגע עומד על דוכן הנאשמים בגלל כל מיני מניפולציות בזכותם הצליח להתעשר כהוגן ו"לעשות לביתו".
אלא שלשקשוקה אליה אני מתכוון הפעם אין שום טריק ושום שטיק והיא אינה קשורה לפוליטיקאים או לטייקונים ואכן יש בה רק דבר אחד באמת עשיר: הטעמים ומכינים אותה כמו שצריך ומכל הלב אחרת לא מקבלים את התוצאה הרצויה. צריך להשקיע. 


השקשוקה מזוהה איך לא עם בינו גבסו, ד"ר שקשוקה המפורסם מיפו.
בינו עלה על השיטה ושכלל אותה איך להקים מסעדה טריפוליטאית שיודעת לקלוע לטעמם של תיירים ומקומיים כאחד.
פעם סיפרתי על שכני ד' שהוא וטעמים לא מתחברים. אותו ד', ניסיון המסעדות או ה"לאכול בחוץ" אינו מצוי בז'רגון שלו שכן הוא מעדיף את האוכל הביתי אבל יום אחד הוא רץ אלי כולו התלהבות וסיפר לי שאכל שקשוקה אצל הדוקטור עם תיאורים מרחיקי לכת אודות ככר הלחם השלם שהוגש ואיך הוא בצע את הלחם במו ידיו ואיך רוטב של השקשוקה טפטף לו על חולצתו הצחורה.

כמעט ואין נפילות שקשוקאיות. כל מתכון מנצח ונדמה לי שכל פעם יוצא לי גם בטעם אחר בעיקר מכיוון שכל פעם אני מוסיף הפתעות בעיקר ממה שאני מוצא במקרר.
גם אני, כמו בינו גבסו, אוהב אותה מעט חריפה, עוקצת בעדינות ולהגיש את השקשוקה על המחבת ברזל לוהטת כשלצידה ככר לחם, סלט ירקות קצוץ דקדק וטחינה לבנה וטעימה.


הפעם, בסימן שבועות, שידרגנו את השקשוקה במספר טעמים ומרכיבים נוספים.
הוספנו פטריות, שמנת וגבינת פרמזן מגורדת מעל. מה שהפך את השקשוקה לארוחה של ממש.


נראה לי שאין ישראלי שצריך ללמד אותו הכנת שקשוקה אבל למי שמתקשה או לקוראינו מעבר לים.
 שקשוקה משודרגת
מצרכים:
4 ביצים גדולות
3 עגבניות קצוצות. אם בא לכן להדר, שהיו חלוטות ומקולפות או חצי קופסת עגבניות מקולפות מוכנות שיש לקצצן.
5-6 פטריות שמפניון טריות וגדולות, חתוכות גס
3 פלפלי צילי קצוצים
3 בצלים קצוצים
150 מ"ל שמנת לבישול
פפריקה חריפה
גבינת פרמזן מגורדת

הכנה:
מטגנים את הבצל לשקיפות עם שמן זית בנדיבות, מוספים את העגבניות עד שהם מתרככות ומוספים את הפלפל.
מוספים פפריקה ותבלינים לפי הטעם ומערבבים מידי פעם עד שמקבלים צבע אדום אחיד ויפה.
מוספים את הפטריות ומטגנים עוד 3 דקות נוספות.
מוספים את השמנת, ערבוב אחד קל ומוספים את הביצים.
כאן, הכלל הכי חשוב בשקשוקה: מרגע זה והילך, לא מערבבים.
מוספים את שאר השמנת וממתינים עד שהביצים מתקשות.
מגרדים פרמזן מעל ומגישים.


יום ראשון, 29 במאי 2011

חנות הגבינות הסודית שלי – "על טעם וריח" של זוהר חגואל


מקומות נסתרים וסודיים הם אחד מהדברים החביבים עלי ביותר.
אבל יותר מכל אני אוהב לשתף את הסוד עם חברים קרובים וכמובן הקוראים.
ערב אחד מתקשר אלינו חברינו אור מרקוס. לאור (לא ממש לאור, לאביו יש יקב שעוד לא ביקרנו בו אבל היין אכן איכותי וטוב. אור, אנחנו עדיין מצפים להזמנה)
אור בישר לנו שיש חנות שמחייבת ביקור. לדבריו, בחנות יש מעדנים שקשה להשיגם תחת קורת גג אחד. מבחינתנו אין בכך חידוש, אנחנו בליינים קבועים בשוק לוינסקי והשיטוט בין החנויות רק גורם להנאה מאשר להיכנס לחנות אחת אלא שלא לכולם יש את הסבלנות והפנאי לתור בין החנויות, להתמקח עם הסוחרים וחלקם מעדיפים הכל ומהר, כאן ועכשיו.
לא כל מה שאור אומר אנחנו מקבלים כמובן מאליו ועל כן חלה עליו חובת ההוכחה שאכן מדובר במקום איכותי וטוב.


באחד הימים, עם שקיעת החמה, כשאויר נעים מתחיל לזרום בעיר, שמנו פעמינו לכיוון המקום הסודי של אור כדי לראות מקרוב שאכן מדובר בצ'ק עם כיסוי.
למרבה הפלא, המקום אינו סודי בכלל. הוא נמצא בלב העיר תל אביב, ברחוב קינג ג'ורג', בין ככר מסריק ודיזינגוף סנטר והצצה קטנה פנימה מחייבת כניסה לעולם של טעמים ומעדנים.
מבחוץ ומהפסיעה הראשונה שלנו בחנות, הרגשנו פריז באויר. "הופה", אמרנו לעצמנו. יש פה משהו מעניין.
מאחורי הדלפק עומד זוהר חגואל. דור שלישי ליצרני גבינות (מחלבת השומרון) ועושה רושם שהוא מבין בהם לא מעט. 


על הדלפק, דלי מלא בחמאה צרפתית "מכבי", צלוחיות עם ממרחי פסטו, טפנד ומבחר גבינות מיוחדות לטעימות. מייד מבחינים שלמוכר בחנות יש אהבה לאוכל ולא סתם הוא שם.

זוהר, איש נדל"ן לשעבר, הבין שמקומו לא בין הבניינים והמגרשים. לקח הפסקה קלה בחייו וטייל בעולם. בצרפת, כשביקר בעיירות הקטנות הבין ששורשיו לוקחים אותו לאהבה אחרת שלו" גבינות ומעדנים. חזר ארצה, ופתח את "על טעם וריח" הממוקמת לה בלב העיר.
את המדפים והמקררים מפארים מעל ל-70 גבינות המיובאות מכל העולם. תבואו אליו עם דרישה מיוחדת והוא ידאג להביא לכם אותה. הוא מחזיק חמוצים שהוא מתבל אותם בעצמו, דגים מעושנים וכבושים, סוגים שונים של נקניקים ומעושנים, יינות ומיקבי בוטיק קטנים ומיוחדים, ממרחים ומטבלים וכל מה שצריך כדי לעשות ארוחה לטובה. מעין "מיני שוק לוינסקי".
תוך כדי שאנו טועמים מגבינת המאירי הטעימה (יאמממי, מת עליה) נכנסה עלמה צעירה והזמינה מגש של גבינות ומטבלים למסיבת רווקות ומיד ראינו שזוהר ערוך להזמנות לאירועים, למשרדים ולארוחות גדולות. הוא יודע להמליץ לכם על גבינות ומעדנים לפי תקציבכם ולפי הטעמים שאתם אוהבים.
בין לבין, נכנסים לקוחות עוברי אורח ומקבלים סנדביצ'ים איכותיים שזוהר מכין על המקום והוא לא חוסך וממלא אותם באהבה רבה (24-30 ₪)  


גם אם כבר יצא לכם לבקר ב"על טעם וריח" של זוהר, יש סיכוי לא מבוטל שבפעם הבאה שתגיעו למעדניה, תראו עיצוב שונה. זוהר דואג לשנות את פני המעדניה בעיצוב המוצרים שבמדפים, מחליף תפאורה ומשנה את המראה פה ושם. אין יום שאין במעדניה שלו משהו חדש, מה שעושה כיף להיכנס למקום שוב ושוב כדי לראות מה חדש על המדף.
את ההשראה הוא מקבל מהמעדניות הקטנות של פריז. מידי פעם הוא יוצא לגיחות קצרות כדי לקבל רעיונות חדשים.

בפעם הבאה שאתם מתלבטים במשהו טעים ומיוחד, קפצו למיני לוינסקי, למעדניית "על טעם וריח" של זוהר. הוא כבר יסדר לכם את הטעמים.
על טעם וריח, קינג ג'ורג' 97 תל אביב. טל' 03-5358353. פתוח: א-ה 9-21. יום ו' 8-16





יום חמישי, 26 במאי 2011

סדרה חדשה: שבועות ומאכלי חלב


כל אתרי האוכל, המגזינים והעיתונים בעולם הפודיס רוחשים ובוחשים. בקרוב מאוד חג שבועות ומה יותר מסמל את החג אם לא מאכלי חלב.


לא כל בני ישראל של ימינו מקיימים מצוות במלואן. החל מהצדיק הגדול ביותר ועד לכופר שבכופרים. משעשע ומעניין לראות איך הימים שלפני חג שבועות פתאום כל העם מתגייס למאכלי חלב. מתכונים נשלחים, פתקים יוצאים ממחבואם והבשלנים מתכננים את ארוחות החג.
במושבים ובקיבוצים ציינו באדיקות את חג השבועות (ובטח עדיין מציינים) על ידי תהלוכות חגיגיות, הבאת ביכורים ונערכים ארוחות "סדר" עם פרקי קריאה המסמלים את הארץ הישראליות היפה והטובה.
במקורות קיימים פרשנויות לרוב לכל הסיבות למנהגים שחלקנו כבר שכחנו. החל מציטוטים מקראיים אודות מעמד הר סיני עם הפירושים הרבים המסתתרים מאחורי המילים ועד ליעל אשת יעל הקיני שהשקתה את סיסרא שר צבאו של מלך חצור בחלב במקום במים. זכור לי איור מספר סיפורי התנ"ך בה רואים את יעל דופקת בראשו של סיסרא עם פטיש ואזמל. אני חושב שמאז היתה לי בעיה עם שתית חלב הן מחשש שאשתכר (נראה לכם הגיוני שאפשר להשתכר מחלב???) והן מחשש שפטיש מזדמן ימצא את הדרך לראשי.

ANY WAY, שבועות הוא חג די חביב. חג קצר וקליל בלי הרבה הכנות בליווי שינוי האוירה וגם חג שנותן אוירה אביבית משהו טרם ימי הקיץ הלוהטים שבדך. אוכלי הבשר מתאפקים וחובבי הפשטידות והסלטים חוגגים.

בשעת כתיבת שורות אלו, בידי השנייה אני מסמס לדורון הקבב הרומני, ומזמין אותו לבוא אלי לחג כאורח כבוד. לא כדי להיות אנגרדוג שאוכל בשר בשעה שכולם נוברים באתרי האינטרנט ומחפשים מתכונים חלביים אלא בעיקר כי הגיע הזמן לרענן את הטעם הבלתי נשכח של הקבבונים שלו שטובים כל השנה, לא חשובה השעה.
אתם יודעים מה, בשעה שכולם ישבו ספונים בביתם עם פשטידות ושאר תבשילים חלביים, לא אצטער ולו לרגע אם יכנס לפי אחד מהקבבים שלו (ועד כאן פינת הפרגון היומית)

אם מי מכם בכל זאת אינו מסתדר עם הלבן הזה, תמיד מוזמן אלי אישית לארוחה בשרית עתירת שומן.


גם אנו בקלחת והנה הראשון בסדרה החלבית:
פסטה בשמנת עם שיני שום אפוי, עגבניות שרי וזיתי קלמטה
מצרכים:
חבילת פסטה (500 גרם)
ראש שום שלם
צרור עגבניות שרי חצויות
200 גרם זיתי קלמטה מגולענים
קופסת שמנת לבישול
50 גרם חמאה

הכנה:
לוקחים את הראש שום ואופים אותו בתנור כשהוא עטוף בנייר כסף עם מעט שמן זית ומלח גס למשך כ-20 דקות.
מבשלים את הפסטה עד לרמת קושי לפני אל דנטה (בהמשך נבשל עוד את הפסטה לרמת בישול מתאימה)
מסננים את הפסטה וממיסים חמאה ומוספים שמנת. מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם ומוספים את הפסטה.
מפרידים את שיני השום ונזהרים שלא למעוך אותם.
מעבירים את כל המרכיבים לקערת ערבוב גדולה ומגישים


יום שני, 23 במאי 2011

עוד אחד לפיקניק - סלט תפוחים, נבטים מרים, פרחי כרובית, פלפל צילי, עם פיתות יבשות מהתנור

כשאני נזכר בסיפור הזה, אני מחייך לעצמי.
אני לא יודע אם אני גאה בו או לא אבל בסופו של יום, הוא קרה ואיני מסתתר ממנו.

הימים היו ימים בהם צה"ל שלט בלבנון. כל חייל קרבי שהגיע למרכז הארץ התקבל כגיבור לאומי חרף הסכנות שעמדו בפניו עם מטעני הצד שהתפוצצו מכל עבר ועם סיפורי הגבורה.
אני הייתי חובש צעיר והוצבתי בלבנון. החיים שם לא היו קלים אבל האוירה פיצתה על כל החסרונות מסביב. היה לנו נגמ"ש איתו היינו עוברים בין המוצבים, מחלקים אקמול ושולחים חיילים למרכז לצורך בדיקות רפואיות. לא הייתי לוחם אמיץ כל כך אבל גם לא התחבאתי מפחד ירי הפצמרים שעפו כל מספר דקות.
בדרכנו חזרה מלבנון אל מקום הלינה הקבוע שלנו, עצרנו בביקורת הקבועה. השוטרים הצבאיים כבר היו חברים שלנו והיו מקבלים אותנו יפה אם כי לא ויתרו ותמיד התעקשו לסרוק את כלי התחבורה שלנו מחשש להברחות ומטענים שהוצמדו לכלי.
ניגש אלי מפקדי ושאל אם מתחשק לי אפטר קצר במרכז שכן בקרוב יהיה מעצר ויש ללוות את העציר למרכז הארץ. כמובן שלא סירבתי אבל לא ראיתי אף עציר בסביבה.
"עוד מעט זה קורה" אמר לי מפקדי.
ואכן, תוך מספר דקות הגיעו בדרכם ארצה שיירת מערבלי בטון שחזרו מלבנון. מידע מודיעיני שהיה למשטרה בישר כי בתוך המערבלים מוחבאת סחורה יקרה המוברחת ארצה.
בשלב הבדיקה התברר כי לא רק סחורות יקרות הוברחו במערבלים אלא גם אישיות מבוקשת שניסתה להסתנן לארץ.
מיד בוצע נוהל מעצר מהיר ושוטר צבאי, נהג ואני צוותנו לקחת את העציר לישראל.


נסענו העציר, השוטר, הנהג ואני למחנה תל השומר. בגלל ההוראות המפורשות כי מדובר באישיות מבוקשת, לא היה באפשרותינו לעצור ולו לרגע אחד עד אשר נעבור בפתח המחנה. הרעב והצמא הציקו לנו מאוד והנסיעה היתה ארוכה ומייגעת.
בהגיענו למחנה, מסרנו את העציר בידי הממונים ומיד שעטנו החוצה כדי למצוא משהו שיפצה את בטננו המקרקרת.
שלט אחד מיד קפץ לי מול העיניים: "קלודין, מסעדת שף"
אני שלא עניין אותי מי היא קלודין ואיזה שף בדיוק עובד שם, נכנסתי פנימה ושאלתי אם יש משהו בפיתה.
"לא חייל, זאת מסעדת שף. פה יש אוכל גורמה. כאן לא סטקייה חומוצ'יפסלט" אמרה לי אישה חמורת סבר וככל הנראה היתה קלודין בכבודה ובעצמה.
ממממה עושים?
יצאתי לרכב והצעתי  לנהג ולשוטר שיסעו לחפש מאפיה באזור להביא פיתות או לחמניות והם במסעדה כבר מכינים לנו ארוחה.
פניתי שוב וביקשתי תפריט. התפריט היה כולו תפריט של מסעדת שף. מבלי לזכור את המנות, אני רק זוכר שכל מה שהיה בו המילה בשר, הזמנתי לשוטר ולנהג ומה שהיה מזוהה עם ירקות, הזמנתי עבורי. כמובן שהמילים חומוס, טחינה, פיתה ועוד לא הוזכרו בתפריט.
במסעדה עמלו במרץ והגישו את המנות. איך שאני רואה את שני חברי, ביקשתי חשבון, שילמתי ומיד התחלנו למלא את המנות שהוגשו בפיתות כשקלודין עצמה זועפת עלינו איך אנו מחללים את "קדושת המקום" ושמים הכל בפיתה.


סלט תפוחים, נבטים מרים, פרחי כרובית, פלפל צילי קצוץ, עם פיתות קריספיות מהתנור.
מצרכים:
2 תפוחים חתוכים לקוביות לא גדולות
צרור נבטי צנון או נבטים מרים אחרים
כרובית מפורקת לפרחים
פלפל צילי קצוץ
פיתות יבשות
לרוטב:
שמן שומשום
חומץ בלסמי
מל"פ

הכנה:
מעבירים את כל המרכיבים לקערה גדולה.
חותכים את הפיתות למשולשים ומושחים אותם בחומץ בלסמי ושמן זית. אופים בתנור עד לקבלת גוון זהוב ושמים בכלי נפרד.
הכנת הרוטב: מערבבים את השמן שומשום עם מעט חומץ בלסמי. מתבלים בפלפל ומלח. יוצקים לפני ההגשה ומפזרים את הפיתות מעל.

 

יום חמישי, 19 במאי 2011

בשבוע הבא יהיה לג בעומר - אורז פרא, ברוקולי, בצל סגול ואגוזי מלך


אורח זר שאינו מכיר את חגי ישראל ויבוא לעיר לא יאמין למראה עיניו בראותו ילדים מסתובבים ברחוב עם עגלת סופר ("לא גנבנו, קנינו ב5 שקלים") כשהם אוספים כל קרש אפשרי או כל דבר שיש בו זכר לעץ.
אלו הם הימים בהם הקבלנים נכנסים למצב חרדה שמא יגיעו בבוקר לאתר הבניה שלהם ולא ימצאו בו זכר לקרשים ועצים. רשתות הסופרים מקימים סיירות מיוחדות לאיסוף העגלות ובמירון נערכים לעליה המונית של אנשים וכבשים כשהכבשים לא יודעות שמשם הן לא יחזרו.


כשהייתי ילד היינו מאלתרים לנו מריצה מעגלת ילדים ישנה עליה הנחנו פלטות עץ ואיתם היינו אוספים את הקרשים. בראש המדורה היינו תולים את המן, נאצר או את היטלר בדוגמת בובה ישנה שגנבתי לאחותי ושיא המדורה היה רגע שריפת הבובה.
בגנים היו מציירים על ביצים (אל תשאלו אותי למה אבל אם באמת בא לכם לראות משהו יפה, כנסו לאתר של לילה קוקינג, היא ציירה יופי על ביצים. 
) והיתה לנו תחרות סמויה בין הבנים למי יש את הקשת הכי גדולה עד שיום אחד שברתי איזו וואזה בת 2000 שנה שלא תעבור יותר בשושלת המשפחתית.

הילדים של היום הם ילדי הייטק. הבת שלי שאלה אותי היום אם אפשר להביא את המזגן של הבית למדורה כי "אולי יהיה להם חם" וגם הציעה שאחנה את האוטו ליד כדי שיהיה להם רדיו. מישהו מהחברים שלה אמר שזה לא רעיון טוב כי אין לי מסכי LCD במשענות של המושבים ולכן לא יוכלו לראות סרטים בשעה שהאש דולקת.

ללג בעומר יש את הגיבורים שלו. הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי שהסתתר במערה 70 שנה במנוסה מהרומאים. בר כוכבא, שעד היום לא מצאתי מישהו שבאמת יספר לי במה הוא היה גיבור למרות שמייחסים לו את המרד "מרד בר כוכבא" (ואם יש מרד בסביבה זה כבר עושה לי טוב) ורבי מאיר בעל הנס איתו יש לי חשבון קטן. בעצם לא איתו, אלא עם מהללי שמו והסובבים את קברו.
באחד מטיולינו, אחד מהחברים הציע לעצור בקברו של רבי מאיר בעל הנס. יש המייחסים לו ולמי שפוקד את קברו סגולות וכוחות רבים. כספקן תמיד עמדה בפני הדילמה האם לבוא ולחזות במו עיני במחזה או להמנע מלהשתתף בטקסים שאין להם כל ביסוס יהודי.
הפעם לשם שינוי הסכמתי להצטרף לחגיגה ובבואנו למתחם הקבר ראינו המולה.
קהל גדול של ציבור עומדים וזועקים לשמיים בתפילות כאילו היה היום 9 באב.
התקרבתי יותר כדי לברר מה הסיבה. חיפשתי לראות אולי ישנה סיבה להמולה זו אך לא היה שום "חתן" בסביבה.
שאלתי את אחד המתפללים לסיבה לאירוע זה והוא ענה לי:
"במשך 40 שנה היה פה יהודי שהיה שומר על הקבר. הוא היה מברך את כולם, נותן עצה טובה והיה מוכר את החוט האדום כסגולה לפרנסה ובריאות תמורת ממון רב. מידי פעם כשרצתה קבוצת יהודים לשאת תפילה, היה גם משלים מניין"
"טוב" עניתי לו. ומדוע אתם בוכים?
במילים מהולות בבכי הוא ענה לי "אתמול הוא הלך לעולמו ועל כך אנחנו בוכים. גילינו שהיהודי היקר לא היה יהודי אלא מוסלמי שהיה גר בסמוך"

 
סלט אורז פרא עם ברוקולי, בצל סגול ואגוזי מלך.
מצרכים:
אורז פרא לקט עם כל סוגי האורז
חופן עגבניות מיובשות
בצל סגול פרוס לטבעות
אגוזי מלך שבורים
ברוקולי מפורק לפרחים   
לויניגרט:
כף חרדל, 2 כפות דבש, מעט שמן זית וכף מיץ לימון או חומץ בלסמי

הכנה:
מבשלים את האורז לפי הוראות ההכנה, אישית אני ממליץ לגנוב דקה או שתיים ולכבות את האורז טרם זמנו כדי לשמור על קריספיות נעימה.
מוסיפים לקערה את כל המרכיבים (אלו המקפידים יכולים לחלוט את הברוקולי במים חמים)
מכינים את הויניגרט: שמים את החרדל, הדבש, שמן זית ומיץ לימון או חומץ בצנצנת אטומה ומערבבים היטב.
יוצקים מעל לסלט ומגישים.  


ותזכורת: 
היום נערכת התערוכה שלנו בנושא שוק לוינסקי 
בשעה 20:00, ברחוב לוינסקי 39 פינת רחוב השוק.
כל הפרטים: פה
תבואו, יהיה כיף :)





יום שני, 16 במאי 2011

הסלט של ליסה – סלט נוסף לפיקניק

לפני 4 שנים קיבלתי טלפון די מוזר "שלום מאיר, מדברת ליסה, האחיינית של ת' מאוסטרליה, ת' אמרה שאם יש לי בעיה אני יכולה לדבר איתך"
ליסה היתה נערה צעירה שהגיעה לארץ במסגרת אחת מתכניות הנוער להכרות הארץ ובאה לשהות בארץ למשך שנה כשהיא אמורה לחוות את הישראליות היומיומית שאנו מכירים.
אחרי שעברה את מחסום הבושה וה"לא נעים", כנערה זרה שנכנסה לבית לא מוכר לה, אומצה ליסה על ידינו כשהיא יודעת שיש לה בית נוסף בישראל. מקום שיש לה לעשות כביסה, לקבל ארוחה טובה, סתם להתפנק או מישהו לבכות אצלו באם תנאי המחיה שהתכנית הציעה לה לא עלו בקנה אחד עם הצפיות.


ישנן מספר תכניות לביקורי נוער חו"ל בארץ, תכלית, תפנית, תגלית וכו' משום מה כולן מתחילות ומסתיימות באות ת' ומיועדות לבני נוער המסיימים תיכון ומגיעים לביקור בארץ לתקופה של בין שבוע לשנה, אוטוטו לפני שהם יוצאים לדרך עצמאית בדרך כלל בניכר ושוכחים משורשיהם היהודיים.
במהלך תקופה זו, הם מטיילים בארץ, חווים את ההוויה והחוויה הישראלית, ישנים בכוכים נוראיים, מתערבבים בקהילה ומתנדבים במסגרות שונות כשלאט לאט הם הופכים לשגרירי ישראל בעולם אחרי שנשמו ישראל מכל כיוון אפשרי.

ליסה למדה מאוד מהר שאם לא תגיד, אנחנו לא נדע. היא היתה מזעיקה אותנו כמעט לכל בעיה שהתעוררה לה. מגיעה מתי שחפצה, עם או בלי חברות נוספות. היתה לפעמים ישנה מספר ימים בלי שנדע שהיא בבית והיתה נעזרת בנו כשרצתה כשהיא מעבירה את הבאסה בסבבה (כמו שאומרים אצלינו בכפר)


אתמול היתה לנו הפתעה.
ליסה חזרה, אלא שהפעם היא חזרה לביקור קצר והפעם כמדריכה.
אותה נערה צעירה ומבוהלת שהגיעה לפני 4 שנים כשכל ערס מצוי היה מתחיל איתה ברחוב או גונב לה את התיק כשהיתה בשפת הים, הפכה למדיכת נוער כשהיא מובילה נוער אוסטרלי יהודי שבא לארץ במסגרת טיול שורשים בביקור בישראל ובפולין.
אתמול ישבנו לארוחת ערב כשאנו מעלים ומשחזרים חוויות מלפני 4 שנים ובעיקר קבלת הפנים הישראלית לה זכתה בהגיעה ארצה.
ארוחת הערב שלנו היתה מלווה במנות שזכרנו שליסה אוהבת כמו פרגיות על האש, סלט ירקות ישראלי קצוץ דק, צ'יפס פריך, מטוגן פעמיים ולימונדה טבעית מלימון טרי גרוס כולל הקליפה והגריעינים.
מנה אחת לא הגשתי ושמרתי לסוף, את הסלט האהוב עליה במיוחד: סלט אשכולית-בייגלה.

הבייגלה והאשכולית היו עבורה סממן סימבולי של מדינת ישראל. האשכולית סימלה את הפרי הדר והעמל היומיומי והבייגלה שעליו אין צורך להרחיב את המילים כמה הוא ישראלי טיפוסי.


סלט אשכולית, ברוקולי, כרוב לבן, בוטנים מצופים ווסאבי ובייגל-כעכים עבים .
את הסלט ניתן לקחת בנפרד בכלים סגורים ולהרכיב אותו כשאנו בחוץ.
תיבול: סויה ושמן זית
מצרכים:
אשכולית
ברוקולי טרי (או קפוא)
כרוב לבן קצוץ דק לשערות
בצל סגול חתוך לעיגולים דקים
חבילת כעכי בייגל
בוטנים מצופים ווסאבי

הכנה:
מפרקים את האשכולית לפלחים, ללא הקליפה ומכניסים לקערה גדולה. מפרקים את הברוקולי לפרחים וחולטים למספר שניות. מוספים את הכרוב, הבצל ומערבבים.
מפזרים מעל את הבוטנים ומכינים את התיבול מרוטב סויה ושמן זית (1/4 כוס כל אחד).
יוצקים את הרוטב. מפזרים מעל את הבייגל ומגישים 


יום שבת, 14 במאי 2011

דולצ'ה מלודי


שיו, הפוסט הזה הולך להיות קשה.
מדובר בגלידה איטלקית, אמיתית כזאת שמטפטפת על היד וכל מה שרוצים זה לטעום עוד ועוד מהטעמים המשובחים.
גם אם תכחישו, אני לא אאמין לכם לעולם, כשאתם עומדים בגלידריה, אתם בדילמה של החיים איזה טעמים לבחור.
זכיתי ועלה בחלקי לטעום ולתהות מקרוב באחת הגלידריות המשובחות שיש היום בתל אביב – DOLCE MELODY.


אלדו דקונסליו, איש הגלידה, הוא הרוח החיה העומדת מאחורי רשת הגלידריות. הוא מגיע בבוקר מוקדם עוד לפני שהציפורים מתחילים לצייץ. הוא מכין את הפירות, מקלף אותם ומכניס אותם למכונות הגלידה הגדולות שלו.
הוא איטלקי שרמנטי בן 70 (בחיי שלא רואים עליו) עם חיוך כובש שבא ממילאנו. 25 שנה הוא מחזיק בתואר מסטר לקונדיטוריה, גלידות ומסעדנות אותו למד במשך 4 שנים באקדמיה לג'לטו וקונדיטוריה שבמילאנו.
בשנת 1995 הגיע לארץ לביקור קצר כשבא להשתלם בקראטה (יש לו דן 6, לא ניסיתי ולא רציתי לבדוק את יכולותיו אלו, העדפתי את הגלידה) נכבש מיד במזג הישראלי והחליט לנסות את מזלו במדינה שיש בה קיץ 10 חודשים בשנה ואנשים "עצבניים כמו באיטליה" (ציטוט מילה במילה של אלדו).


עולם הגלידות מתנייד לפי עונות השנה. בקיץ אנשים מעדיפים יותר גלידות סורבה ומבוססי קרח, בעיקר כדי להתקרר יותר ובחורף, חלה עליה של 20% יותר בצריכת הגלידות החלביות.
אלדו טוען שיש לו לקוחות קבועים שהוא מכיר כבר 15 שנה מהיום הראשון שפתח את הגלידריה הראשונה שלו. הם עולים לרגל לראות איזה טעם חדש הוא רקח ומה שוב המציא מוחו הקודח.


אף פעם לא עמדתי מאחורי הדלפק של מוכר הגלידה. נראה לי שמדובר במשימה קשה מאין כמותה. אתה מוקף בטעמים מדהימים ובדילמה איזה טעם לבחור. אין אחד שנכנס לחנות ואין חיוך רחב על פניו ומצח מקומט כשהראש קודח מה לקחת. אכן דילמה קשה.
עם כניסתנו לDOLCE MELODY, אחרי מספר מילות נימוס, הזזתי את כולם הצידה והתחלתי לשלוח ידיים לעבר הגלידות המשובחות של אלדו כשמאיה, מנהלת החנות מקפידה שרק אחליף כפית בין טעמה לטעימה.
בין אלו שטעמנו אהבנו במיוחד במחלקת הסורבה את גלידת גזר עם ג'ינג'ר (המצאת המאה), אישית מאוד אהבתי את המנטה-מסטיק (טעמים שמזכירים ילדות) ובאגף החלבי את גלידת הקרמשניט (שהיתה מ-ע-ו-ל-ה), עוגיות והוניל. 




דולצ'ה מלודי
רח' בן יהודה 122, ת"א
טל: 03-5274008


סניף אשדוד - כשר
רח' הבנים 1 מרכז הקריה
טל: 08-8554489

סניף ירושלים - המושבה הגרמנית
סניף כשר
רח' הצפירה 1, ירושלים
076-5440122

די קונסיליו
רח' יפת 6, יפו (מול אבולעפיה)
טל: 03-6832369

הוזמנו למפגש טעימות, וטעמנו ה-כ-ל!

יום שני, 9 במאי 2011

העצמאות הפרטית של סבא אהרון


לסבי אהרון היתה את העבודה הכי טובה בעולם, עד ש...
לפני מספר פוסטים, אחרי שסיפרתי על סבי האחד שנתפס בחשד לריגול לטובת הגרמנים, הבטחתי להקדיש פוסט נוסף לסבי השני, האנגלי שבחבורה.
בשבוע שעבר, בשעה שכולם מחפשים כל מיני אנשים שנגעו בתהילת המלוכה הבריטית כמרביתנו צפינו בחתונה המלכותית של פרינס וויליאם עם קייט הדוכסית מקיימברידג', לא יכולתי שלא להזכר בסיפורו של סבי שנגע בתהילה, ועוד איך נגע.
סבי נולד לשושלת רבנים ושוחטים ידועי שם. את מלאכת השחיטה הוא למד בעיר מנצ'סטר כממשיך השושלת המשפחתית ואף היה מדריך למצטיינים. שמו יצא למרחקים בזכות הידע הרב והכבוד שרכשה לו הקהילה.
יום אחד קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: להיות המוהל של בית המלוכה הבריטי.
קצת הסטוריה למי שמרים גבה: שושלת המלוכה הבריטית חיה באמונה שהם ממשיכי המלכות מימי דוד המלך (ומי אנו שנתווכח איתם) ועל כן, כאות להבדלותם משאר פשוטי העם, הם נוהגים למול את הזכרים שנולדים בחצר המלוכה.

משרת מוהל בית המלוכה אינה ברורה מאליה. מדובר במשרה מכובדת ששכרה הנאה בצידה ומקום של כבוד בקרב הקהילה היהודית בכל רחבי האי.
מידי יום היתה אוספת אותו מביתו אחת מהכרכרות המלכותיות והוא היה עושה את דרכו לארמון שם היה משרדו.
כל מה שהיה עליו לעשות הוא להמתין ללידת בן בכור אותו היה עליו למול תוך שבוע ימים מיום לידתו כשמוטלת על כתפיו אחריות רבה שכן כל אחד מיורשי העצר עתיד ביום מן הימים לרשת את כסא המלוכה.
מצד אחד, נגע בתהילה (במקומות הרגישים ביותר שיש) ומצד שני, בימים שנולדו רק בנות, היה יושב חסר מעש.


באחד מהימים, פנה סבי לממונה על אנשי סגל הארמון וביקש שיאשרו לו לשחוט ולמול בהתנדבות בקרב הקהילה שכן הוא חושש כי הוא מאבד את הפרקטיקה בעבודתו בשעה שרק נסיכות באות לעולם אלא שבית המלוכה חשב אחרת ואסר עליו כל עבודה אחרת ולא משנה אם תעשה בהתנדבות או בשכר.
כאחד שדם ג'ינג'י (ולא דם כחול) זורם בעורקיו, הרגיש סבי כאריה בכלוב והמקום היה צר עליו והחליט לעשות מעשה, לעלות לארץ ישראל שהיתה אף היא תחת השלטון הבריטי.
עשה מעשה וניגש למשרד ההגירה בלונדון אלא ששם הוא נענע בשלילה שכן לא יעלה על הדעת שעובד מבית המלוכה יבקש לעלות לארץ ישראל.
לאחר דין ודברים הבין שכל שעליו לעשות כדי להגיע לארץ המובטחת הוא לוותר על אזרחותו ועל כן, הגיע בשנית עם רעייתו למשרדי ההגירה כשהוא שורף את תעודת הזהות שלו בפתח המשרד כמחאה על שעליו לוותר על אזרחותו ותפקידו.
(לימים, הודות לשורשיו, ניסיתי להשיג אזרחות בריטית אלא שבשגרירות בתל אביב חשבו אחרת כשהראו לי תיעוד מפורט על מעלילו של סבי עליו השלום) איך השפיל את הממלכה כששרף את תעודותיו)
חודשיים לאחר מעשה "נפשע" זה, הודח סבי מתפקידו וזכה להגיע לארץ ישראל ולהיות מחלוצי הארץ.
באותם ימים טרם הקמת המדינה, בעוד הבריטים שולטים בארץ, נהגו קצינים בריטיים להתארח בביתם כשהם מוצאים בהם בעלי שפה משותפת אלא שסבתי שלא חיבבה את הקצינים הבריטיים עוד מהתקופה בה סורבו לעסוק בעבודה אחרת היתה מאזינה לשיחותיהם ומעבירה את המידע למחתרת ההגנה שבאזורם.


לארוחות יום העצמאות, אין יותר ישראלי מסביח אמיתי.
הסביח משלב טעמים ישראלים אמיתיים בין אם במנה שאוכלים ברחוב והן בסלט להגשה לצד ארוחת בשרים על האש.

הנה גרסת הפיקניק שלנו לסביח:
 מצרכים:
4 ביצים מבושלות עד לרתיחה
חציל אחד פרוס ומטוגן (אפשר למרוח שמן זית ולאפות בתנור)
5 עגבניות חתוכות גס
צרור בצל ירוק קצוץ
זיתי קלמטה מגולענים
טחינה לבנה

הכנה:
לפקיניק, אפשר לקחת את כל המרכיבים בקופסאות ולחבר לפני ההגשה
להגשה, מניחים את כל הירקות והביתים בקערת הגשה.
יוצקים טחינה מעל ומגישים עם משולשי פיתות ששהו מספר שניות על הגריל

עצמאות שמח

יום שבת, 7 במאי 2011

טועמים שמן זית בתחרות TERRAOLIVIO ותורמים ל"בית של סוזן"


בשנה שעברה השתתפנו באירועי TERRAOLIVO הראשונה שהתקיימה בישראל.
המשותף לאירועים אלה ולבלוג שלנו הוא שבערב השקת התחרות, בצורה לא פורמלית גם הושק לראשונה הבלוג שלנו ולכן שמורה לתחרות זו פינה חמה בלבבות.
מדובר בתחרות בינלאומית שניה בישראל של שמני זית, מפגשים מקצועיים, סדנאות טעימת שמן זית וגולת הכותרת היא ערב גאלה מפואר שרווחיו ייתרמו ל"בית של סוזן" – עמותה המשקמת בני נוער בסיכון באמצעות אמנות.
השנה צפויים להשתתף כ- 300 מותגי שמן זית מהמובילים בעולם, אותם יטעמו 30 שופטים הידועים כטועמי שמן זית החשובים בעולם המהווים דמויות מפתח בתעשיית שמן הזית.
משנה לשנה חודר שמן הזית כמעט לכל בית בישראל. אחרי שנים של שמן זית אחד, התחלנו להבין בזנים, בחומציות ובטעמים חזקים ועדינים.
שוקי סופ"ש, שוקי האיכרים למיניהם, מלאים במותגי שמן זית חדשים של מגדלים ובתי בד ומתכונים רבים הופכים להיות עשירים בטעמי שמן זית.
כדי לחוש מקרוב את היכולות הגסטרונומיות של בישול בשילוב השמן זית, הוזמנו למלון ענבל בירושלים כדי לטעום ממספר מנות שיוגשו בארוחת הגאלה בה יוכרזו הזוכים בתחרות.
צוות המטבח של מלון ענבל בראשותו של שף מוטי בוחבוט, שף המלון ובשיתוף הקונדיטור מיקי שמו והמתכונאית הידועה פיליס גלזר, רקחו מנות על טהרת השמן זית כשטעם השמן מבצבץ לו מכל פינה, הן כמובן מאליו והן כהפתעה.


בין המנות שטעמנו ויוגשו בארוחה:
לחמניות בריוש עם קציפת שמן זית, שום וטימין.
כבדי עוף עם צטני אגסים, צ'יפס שקדים, ויניגרט ליים ושמן זית
סלט נבטים ירוקים, גרנולה, תחמיץ יין לבן, זעפרן ושמן זית
נתחוני סלמון במשרה הדרים, קרם אפונה ברוטב יין לבן, זעפרן ושמן זית
פילה בקר מונח על תבשיל חיטה מזרחית, רוטב יין אדום ושמן נבאלי
ספלי מוס שוקולד במילוי פרופטרול במילוי נוגט וקפה, סלט פירות העונה וקינמון.
מקרון תפוז מונח על מצע שוקולד עם רוטב גרנדין.


התחרות תתקיים כמה ימים אחרי יום העצמאות,  החל מה-15 במאי ועד ה-18 במאי וכמו שצויין, זו השנה השנייה של בה התחרות מתקיימת בישראל.
אירועי התחרות כוללים: שלושה ימי שיפוט (17-15 במאי); וועידה מקצועית בינלאומית בנושא "מהפכת שמן הזית בישראל – איכות, קולינריה ובריאות", הפונה לקהל מקצועי ולקהל הרחב ותכלול גם סדנאות לטעימת שמן זית והרצאות של שפים על בישול בשמן זית. אירוע גאלה חגיגי בו יוכרזו הזוכים ויחולקו הפרסים, אשר בסופו תיערך ארוחת גאלה בתפריט משודרג, עליו אמונים שף מיקי שמו, הסופרת הגסטרונומית פיליס גלזר והשף הראשי החדש של מלון ענבל – שף מוטי בוחבוט – אשר יחד יעניקו לאורחים חוויה קולינארית חד פעמית כמו שטעמנו אנו.


אחד מיוזמי התחרות וממפיקיה, הוא חיים גן הלא הוא איש הענבים. חיים הוא איש מקצוע ברמח איבריו, חיי ונושם יין ושמן זית. שופע במידע וידע עצום ביינות ותחרויות טעימות בישראל ובעולם.
לפעמים קשה לי קצת לעקוב אחריו. הוא יורה מידע כמו מכות יריה משומנת. אני רק מעכל במוח נושא אחד והוא מייד מציף אותי במידע על נושא אחר וכל זה כשכוס יין ביד.
"בשל רגישותו הרבה של שמן הזית, נדרש ידע רב בכדי לדעת להעריך אותו נכונה.
TERRAOLIVO באה לעשות סדר בתחום ולתת לצרכן את הידע והכלים הבסיסיים לבחירת שמן הזית שלו ...
עד כה נרשמת היענות גדולה מאוד. מכל העולם נשלחות אלינו דוגמאות שמן זית רבות מחברות המעוניינות להשתתף בתחרות. מדינות חדשות הצטרפו, יחד עם מותגי שמן חדשים ואנו צופים גידול של 50% לפחות בכמות שמני הזית שישתתפו השנה בתחרות. זוהי הצבעת אמון בתחרות TERRAOLIVO  כתוצאה ישירה מהצלחת התחרות בשנה שעברה" אומר חיים גן תוך שאנו טועמים ממנות "משעשעי חיך" (כך הוא קורא להן) ואם הוא אומר, כנראה שהוא צודק.


תחרויות בינלאומיות בתחום שמן הזית הן מגמה חדשה יחסית, ובעולם מתקיימות מדי שנה רק 8 תחרויות בינלאומיות מסוג זה. זו השנה השנייה שמתקיימת תחרות TERRAOLIVO, בארץ, אשר כבר בשנתה הראשונה תרמה רבות לקידום כל תחום שמן הזית בארץ, וכמו כן הצליחה לעורר הדים בעולם ולמקם את ישראל כמובילה בתחום שמן הזית בעולם.
את המארחים כמעט ואין צורך להציג. מלון ענבל נמצא באחד המיקומים היפים של ירושלים. המלון המדורג 5 כוכבים דה-לאקס וממוקם בסמוך לגן הפעמון. המלון מתחרה בצמרת בתי המלון היוקרתיים של העיר. מארח את שועי עולם העולים לרגל לירושלים ומארח דרך קבע את צמרת ההנהגה האמריקאית הבאים לארצנו לעיתים. 
הודות לסטנדרטים הגבוהים שהמלון מציע והודות לחדשנות הקולינרית של המלון בהנהגת השף מוטי בוחבוט, המליצה הועדה המפקחת על התחרות, לקיים גם השנה את התחרות במלון ענבל.


בדרך כלל איננו נוהגים להעלות פרסום או לקדם פעילות מסחרית אולם, הפעם לאור המטרה הנעלה העומדת השנה מאחורי ערב זה, חרגנו מעט ממנהגנו.
מי שחפץ לטעום, ללמוד מעט וגם לתרום ביד רחבה, מוזמן בשמחה

הרווחים מערב הגאלה של TERRAOLIVO 2011 ייתרמו ל"בית של סוזן" - עמותה ירושלמית, המשקמת בני נוער בסיכון ע"י העסקתם ביצירת כלי אמנות ותכשיטים.
•           עלות השתתפות בארוחת הגאלה: 500 ₪ לאדם.
•           עלות השתתפות בוועידה המדעית: 295 לאדם ₪
•           עלות ההשתתפות בסדנת טעימת שמן זית: 80 לאדם ₪.



קישורים:
הבית של סוזן http://www.kys.org.il/