יום רביעי, 27 באפריל 2011

תערוכת לוינסקי

בימים אלה מוקמת תערוכת רחוב של צילומים משוק לוינסקי. בלב השוק, בתוך ההמולה והחיים השוקקים של השוק בעל עשרות גוונים וטעמים מוקמת לה גלריית תמונות שכולה "שוק לוינסקי".
התערוכה נוצרה מתוך רצון להציג ולשתף את התוצרים מסדנאות הצילום של ביסטייל - בלוג אוכל וצילומים שנערכו בהשתתפות המציגים בסיורי צילום וטעימות, בהם המשתתפים מצלמים על פי הנלמד במפגש הראשון תוך כדי טעימה מתוצרי השוק.
כל משתתף הינו בעל עין מיוחדת לו ועניין שונה בצילום ובתפיסת השוק העצמאית שלו. כך נוצר פסיפס מעניין של תמונות המעבירות את הווי השוק והייחודיות שלו.

התערוכה, כמו השוק מגוונת ואוצרת בתוכה היבטים שונים של שוק לוינסקי והוויתו ומשלבת אוכל ותרבויות מכל רחבי העולם והשפעתם על התרבות האוכל הישראלית.
זו ההזדמנות של משתתפי הסדנאות להציג את עבודתם הטובה ביותר מתוך הסיור, והזדמנות לכולנו להיפגש, להחליף רשמים, לאכול, לשתות ולחגוג במסיבת רחוב - צילום.
לפני מספר חודשים, בעקבות פרסום פוסט על שוק לוינסקי, התעורר ביקוש לשלב סיור בו ניתנים טיפים לצילום בשילוב טעימות מהשוק ומאז עשרות של משתתפים עוברים מידי חודש מסלול של טעימות והדרכה מעשית בכל נושאי הצילום הקיימים בשוק ובכך הוירטואליות הפכה למציאות.
התערוכה מתקיימת בכיכר קטנה ונחבאת, הצמודה למסעדת "אצל מארק" ומהווה קשר ישיר בין תוכן הצילומים לסביבה בה היא מוצגת. המסעדה היא מסעדת פועלים משודרגת המגישה אוכל ביתי באווירת שוק.


הקליקו על ההזמנה להגדלה
 פרטים:
התערוכה תוצג במלואה ביום חמישי 19.5.2011, מהשעה 20:00.
בצמוד למסעדת "אצל מארק", ברחוב לוינסקי 39 פינת רחוב השוק. בכיכר קטנה בין חנויות שנקראת גם כיכר הגזרנים (על שם החייטים והגזרנים העובדים בסימטאות השוק).

אירוע הפתיחה פתוח לקהל הרחב.



נשמח לראותכם ואת חבריכם באירוע הפתיחה, בואו לחגוג עמנו, מאיר ואיה.

משתתפים בתערוכה:


אור מרקוס
אורלי ירוחם
אלון בוגין
אריה עזרא
חיה דר
חנה גולדנברג
יגאל ליברמן

יותם בן - שלום
מירי לנסקי
נתי מורל
עדי גריידי
שולמית קיסרי
שי גבע


* הצילומים יועמדו למכירה




יום רביעי, 20 באפריל 2011

סוכריות ילדים של פסח


תחילת שנות ה70 אני ילד צעיר וקטן. הורי עדיין דוחפים לי מוצץ כדי שאשתוק מידי פעם כשהם רוצים קצת שקט מהילד ש"בלע פטיפון" (כך היו קוראים לקשקשן של פעם. עם השנים, השתכללתי והיו קוראים לי "קושקוש" וישנם עדיין כמה בני דודים שמכנים אותי כך עד היום).
אני, שלא אהבתי שדוחפים לי כל מיני פלסטיקים לא טעימים, הייתי נוהג להחביא את המוצץ בכל מיני מחבואים שרק הנקיונות של פסח היו חושפים. עד שהבינו שקשה להתעסק איתי וניסו לחפש שיטות אחרות ומקוריות יותר כדי לקבל ממני שקט.

מי שלא מכיר את בני ברק של פעם בימים שלפני החג, אינו יודע מהם הכנות לחג.
העיר כמרקחה. בכל פינת רחוב עולים ריחות של אפית המצות העגולות הנאפות במהירות ובמיומנות במאפיות מאולתרות במקלטי הבתים. דוכנים לממכר ניירות כסף ומפות ניילון לפי מטר רץ בכל פינה. חביות מעלות קיטור ואדים להגעלת כלים וסוחרים עם טנדרים עמוסים מוכרים את רכולתם שכללו כלים וסירים חדשים בעזרת מגאפון חלוד כמו האלטע-זאכן של פעם.
כל סוחר ולא חשוב מה הוא מוכר, ימצא תמיד את הדרך לחבר בין ההכנות לפסח ומרכולתו והכל כדי להגדיל את המכירות כולל ממתקים שאפשר למצוא אותם רק בפסח.


יחד עם יתרונותיה שהיו לעיר שידעה לשלב ניגודים של חילוניים ודתיים, אשכנזים ומזרחיים, ידעה העיר לא מעט חסרונות ובינהם הידיעה שכל מה שיש לך בבית, גלוי לכל. אין סודות גם כל אחד ביתוך ביתו. אם קנית משהו חדש, לא היתה עוברת שבת מבלי ששכנה היתה מגיעה לבדוק מקרוב את האיכות ותוך שעתיים קיבלת מחמאות משאר השכנים.
לא היה פריט או רהיט שלא היה גלוי לשכנים ממול גם אם הגפת את התריסים.

באחד מימי הנקיונות של פסח, שכל בני ברק נוהגת לתלות את האנציקלופדיה העברית ועוד כמה ספרים גדולים כמו ספרי הרמבם על המעקה השחור שבמפרסת, לצד חבטות הזויות בשטיחים טרם המצאת השואב אבק (לא היה לנו כי הורי החליטו להשקיע את מיטב כספם בטלוויזיה הראשונה בבני ברק), החבאתי (שוב) את המוצץ שלי באחד מפינות הבית בתקווה שלא ימצא.
בעוד הורי חובטים בכל דבר אפשרי כדי לנער מעליו את האבק, התחיל הפטיפון (אני) לנגן בעוז.
בתחילה, כדי להשתיק אותי היו שמים לי פטיפון אמיתי עם החתול במגפיים, הציפור הכחולה ושוליית הקוסם. אחר כך עברנו לתקליטי הוואלסים של שטראוס שמאוד אהבתי אבל גם הם נגמרו ודי קשה היה להשתיק ילד ג'ינג'י ואנרגטי שכמותי.
הפעם אימי החליטה שדי. המוצץ ימצא ומהר.
היא עברה מחדר לחדר כשהיא תרה אחר האבידה אולם ללא הצלחה ועברה לשלב בו היא החלה לקרוא למוצץ בקול כשהיא מחכה לתשובה: "מישהו ראה את המוצץ של מאיר?"
כמסורת בני ברקית טיפוסית וצפויה, לפתע אחת השכנות ממול שגרה במרחק מה מאיתנו שאמרה: "הוא שם, בחדר הקטן. ראיתי אותו מחביא את המוצץ מאחורי הספרים".


מתוקים של פסח:
מצרכים:
סוכריות אגוזים
200 גרם בוטנים
200 גרם אגוזים
250 גרם סוכר
שומשום למי שאוהב
מיץ מחצי לימון

הכנה:
שוברים את הבוטנים והאגוזים לשברים גסים.
ממיסים סוכר במחבת עד למצב כמעט קרמל
מוסיפים את האגוזים ובוחשים כשהסוכר המומס עוטף את הפיצוחים.
יוצקים את התכולה לתבנית מרופדת בנייר אפיה, מניחים נייר אפיה נוסף ומשטחים בזהירות עם מארוך לקבלת גובה אחיד.
מקררים עד להתקשות. אחרי שמתקרר חוצים לגודל רצוי וזוללים בהנאה


יום ראשון, 17 באפריל 2011

צרור מתכונים לליל הסדר וגם "גזרו וקראו להנאתכם מתחת לשולחן"


ליל הסדר חוזר ומעלה תהיות רבות בנוגע למהות העם היהודי החל מצאתו ממצרים ועד היום.
רוב ההחמרות, ההלכות והמנהגים באו לעמנו עם השנים כשבכל דור ודור מנסים להשתכלל יותר ויותר במקוריות מצוות ליל הסדר עד השאלות התמוהות למה צריך אקונומיקה או נייר טואלט כשר לפסח.
שנים אני מחפש סיבות אמיתיות ומשכנעות להבין למה לזה מותר ולשני אסור ולמה אנו נאלצים להיתקע עם אוכל חייזרי לצד קרובי משפחה שלא פגשנו שנים (חלקם גם עונים להגדרה חייזרים) בשילוב חותנת/גיסה/אחות/אמא (*מחק את המיותר, כל התשובות נכונות)  ולצערי אין אני מוצא תשובה מבוססת דיה כדי להבין האם לכך התכוון המשורר. 

בשעה שמחצית מבני ישראל עמלים בפירוק המטבח לגורמים (והחצי השני מתארחים אצלם) עולות בי שוב ושוב השאלות הקבועות למה עכשיו צריך לשלוף את התנור הבילט-אין החדש שקנינו רק לפני מספר חודשים מחשש שאולי מסתתרים שם שני פירורי חמץ קטנטנים והנה הן מזכירות לי בדיחה נושנה על יהודי שהחליט להמיר את דתו. לאחר שנים רבות של התלבטות, הוא ורעייתו פונים לראש הקהילה המקומית שיעזור להם לשוב לדת היהודית. יום אחד חוזר האיש לביתו ומבשר לרעייתו בשמחה "הרב הסכים שנחזור להיות יהודים כמו פעם".
"השתגעת?" שאלה האשה. "שבועיים לפני פסח????"

אם כבר בפסח עסקינן, כן כן, כולם כבר יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח בליל הסדר (התשובה במהופך בעמוד 229) וחסר לכם שלא תשאלו את זה ב"סדר".
לאלו שאוכלים עם האשכנזים (קורה כמעט בכל משפחה ממוצעת), הגפילטע-פיש הוא סוג של הוכחה שאוכל יכול להיות מוזר/עב"מ/לא טעים (שוב, *מחק את המיותר, כל התשובות נכונות) אבל עוד ביס אחד עם קצת חרוסת וחזרת וביום שלישי זה יעבור עד השנה הבאה או לפחות עד ראש השנה.

סדרים רבים מכינים כוס חמישית לאליהו הנביא. דוד של החותנת של אבי, היה מנענע את רגל השולחן כדי שנראה שאליהו אכן שותה מהיין עד שתפסתי אותו על חם ומאז אני יודע שאליהו מצא סדר אחר, בטח יותר טעים משלנו.
כבכל שנה כשאני סופר את הדקות והשניות לשמוע את "לשנה הבאה בירושלים", יש מי שמתחיל עם 1 מי יודע, 10 מי יודע, 12 מי יודע?
עוד בנעורי אני זוכר שאמרו שהסדר נועד לילדים (זוכרים את "מה נשתנה"?). הילדים כבר ישנים. אי אפשר לשמור את התשובות ליום אחר? אפשר מבחן אמריקאי אולי?

לרגל החג הקרב ובא וכשרות לקוראינו הנאמנים, הנה מספר קישורים למתכונים שפורסמו בבלוג שלנו המתאימים להכנה לחג הפסח.
חלקם של המתכונים אינם "המסורתיים" הנהוגים בסדר אבל אם אתם מחפשים שדרוג או שינוי, אתם בהחלט מוזמנים להיעזר בהם .
הנה הקישורים:

מיוחד לפסח:
מנה ראשונה,סלטים, מרקים ותוספות:


מנה עיקרית 


קינוחים:




מאחלים לכם חג חרות שמח (נפשי, גשמי ורוחני) 
איה ומאיר







יום שלישי, 12 באפריל 2011

סיפורי דגים – סביצ'ה דג


בקהילה רחוקה אי שם בהרים היה ראש קהילה שהיה ידוע כקמצן גדול.
כל קבצני הסביבה שהרגישו את אי נדיבותו של האדון העבירו מפה לאוזן אודות הקמצן ועל כן נזהרו מלהגיע אליו.
שמו יצא למרחקים כאחד שאינו אוהב לארח ולחלוק את ממונו עם הנזקקים עד שמיעטו האורחים להגיע לעיירה כאורחי הקהילה.
באחד השבועות, נפל בחלקו של ראש הקהילה כבוד גדול: חכם ידוע ומפורסם הגיע מרחוק ובניגוד לצפוי הוא הודיע לו, שיכבד אותו בביקור.


לראש הקהילה, שלא שמח על כך, לא הייתה ברירה והוא נאלץ לארח את האורח המכובד לארוחת ערב. התייעץ הקמצן עם אשתו, שהייתה ידועה אף היא בקמצנותה, ושניהם החליטו שיכינו ארוחת דגים וכך סיכמו ביניהם: בערב, כשיאכלו עם האורח, יגישו לשולחן רק דגים קטנים ואת הדגים היפים הטעימים והגדולים ישמרו בשביל עצמם לארוחה של מחרת, לאחר שהאורח ילך.

כאשר החכם הגיע לביתם, היה עליו לעבור דרך המטבח ממנו עלו ניחוחות התבשילים שהכינה הקמצנית כשהוא בטוח שמחכה לו "ארוחת מלכים" אלא שביושבם לאכול ראה בצלחת שלפניו רק דגים קטנים, רזים וחסרי טעם.
התכופף החכם אל הצלחת ונראה כמתלחש עם הדגים. בני הזוג הקמצנים התבוננו באורח כשהם נדהמים. הנה בביתם מתרחש אירוע פלא שעוד יסופר עוד מדור לדור – החכם הידוע מדבר עם דגים והנה הם זוכים ורואים את הפלא הזה במה עיניהם.
לאחר שהתעשת, העז ראש-הקהילה לפנות לחכם ושאל אותו: "אורחי היקר, האם כבודו מכיר את שפת-הדגים ויודע לדבר איתם?"
"בוודאי", אמר נאנח האורח, "אחי זכרונו לברכה טבע בנהר. מאז אני שואל תמיד את הדגים שלפני, אם פגשו אותו שם, במעמקי הנהר".
"ומה ענו לך הדגים?" שאל הקמצן
"הדגים האלה אמרו לי: כאשר קרה האסון עדיין לא נולדנו, אבל במטבח נמצאים הדגים הגדולים – והם בוודאי יודעים את התשובה".


ברוב הבתים כבר מתחילים להתכונן לליל הסדר. איזה דודה תבוא הפעם? איזה מתנה להביא? מה לכל הרוחות מכינים ורק לא שוב את הקניידלעך והחרוסת מפולניה.
קשה להתחמק מליל הסדר ללא מנות ככתבן וכלשונן אבל כל פעם מחדש עושה לנו טוב להיות קצת מקוריים, לחשוב מחוץ להגדה.
הסביצ'ה שלנו באה מדרום אמריקה. מאכל עם שמקבל המון אינטרפרטציות וסגנונות. הדג הוא דג נא שעובר כבישה במהלך ההכנה, מה שהופך אותו לנועז ומיוחד


סביצ'ה
מצרכים:
דג בס מפולט ללא עור וללא עצמות
צרור כוזברה
שומר
בצל סגול
מיץ לימון
חומץ בלסמי
מלח

הכנה:
חותכים את הבצל לקוביות קטנות. פורסים את השומר דק וקוצצים את הכוסברה.
מעבירים את הכל לקערת ערבוב. מוסיפים מיץ לימון, מלח ופלפל.
חותכים את הדג המפולט לקוביות בגודל של כ-1/2 ס"מ ומעבירים גם לקערת ההגשה.
מערבבים הכל היטב, מזליפים מעל מספר טיפות של חומץ בלסמי, מסדרים בצלחת הגשה
ואוכלים.





יום ראשון, 10 באפריל 2011

אל באבור/התחנה של חוסם עבאס - חומוצ'יפסלט או אוכל ערבי אמיתי


כשאומרים מסעדה מזרחית נזכרים במסעדה של חמודי-חמודי-חמודי מארץ נהדרת(סלחו לנו על הפרסומות שם, מאקו הסירו את כל הקליפים מיוטיוב)
אמנם מדובר במסעדת חמודי מעכו אבל מסעדה מזרחית משפחתית די דומה בכל הארץ.
אלא ש...אוכל ערבי הוא לאו דוקא "חומוס-צ'יפס-סלט". יש עוד כמה דברים מעבר לשילוב הנצחי של התפריט הקבוע שמככב כמעט בכל מסעדה מזרחית-עממית.


אוכל ערבי הוא אוכל עונתי. את התבשילים על פי עונות השנה. לקיץ יש את התבשילים שלו וגם לחורף.
חוסאם עבאס הוא דמות קולינרית ידועה בעולם האוכל בישראל. הופיע בלא מעט תוכניות טלוויזיה כשף אורח ("ניגשתי לאודישנים לתכניות בישול ואמרו לי שאני לא עובר מסך בגלל הערבית שלי"), כיכב מול השף אלפרדו רוסו בתכנית קרב סכינים (הפסיד) ועבד בלא מעט מסעדות ישראליות. חוסאם הוא ממשיך את דרכו של אביו שעבד גם הוא במסעדות ישראליות אלא ש...כל פעם כשנסע מביתו בכפר כנא לתל אביב היה עובר ליד אום-אל-פאחם ואמר לעצמו "יום אחד תהיה לי פה מסעדה".
כשלא הצליח לנצור את חלומו, אזר חוסאם אומץ ופתח בצומת עין איברהים את אל באבור הראשונה. (אל באבור – הערבית טחנת קמח על שם טחנת קמח שהיתה במקום)


עם פרוץ האינתיפאדה, חדלו הלקוחות להגיע לאל-באבור וחוסאם חיפש (ומצא) מקום חדש לפתוח בו את אל באבור השניה במקום בו עמישראל מרבה לעבור בדרכו וכך באה לעולם אל-באבור סניף יוקנעם.
עם פתיחת הקטעים הצפוניים של כביש 6, הפכה יוקנעם להיות הפרבר של תל אביב. 40 דקות בדיוק (כולל פקק אחד קטן) לוקח לנהג ממוצע לצאת מתל אביב או כל עיר אחרת במתחם מדינת תל אביב כדי להגיע לאל-באבור. מעולם הצפון לא היה כל כך קרוב.
נסענו לחוסאם לראות את המטבח הערבי בפעולה וכדי ללמוד שלא כל מסעדה מזרחית/ים תיכונית היא "חומוצ'פסלט".
כדי להבין על מה מדובר, תחילה נפגשנו באזור הרי הכרמל מצידו המזרחי של ההר על הגבעות המוריקות מלאות בפריחה ויובלי נחלים מלאי מים של רמות מנשה.


חוסאם שלף שבריה קטנטנה וערמומית והחל לאסוף עלים שעברו מיון מיידי לפי סוגים ופצח בשיעור "מגדיר צמחים ארץ ישראלי לצמחי מאכל" והחל לקרוא לצמחים בשמם אספרגוס בר, עולש בר, חרדל בר, החוביזה (כשהיינו ילדים היינו קוראים לזה לחם ערבי), גרגר הנחלים ולשון הפרה.
חוסאם סיפר לנו שהוא ומשפחתו מחזיקים כ-15 נשים אלמנות וגרושות אשר קוטפים עבורו את העולש הבר, את העכוב ואת שאר העלים שביומיום אנו עוברים לידם ללא תשומת לב מיוחדת.
מידי שנה, הוא מאחסן ומקפיא 15 טון של ירק ומגיש במשך כל השנה את המנות המפורסמות שלו בשתי המסעדות (השלישית בדרך).
סיימנו את "הטיול השנתי"  ללא הפיח והסלולר ופנינו למסעדה שביוקנעם.
האירוח במסעדת אל באבור מזכיר שילוב של אירוח במלונות פאר לצד מסעדות גדולות רחבות ידיים שראיתי פעם ביריחו, ברמאללה ובעמאן. המלצרים לבושים בצורה מהודרת ובקפידה. המטבח הפתוח בו עובדים הטבחים לעיני כל נקי ומצוחצח וההרגשה: קפיצה קטנה לחו"ל לארץ ערבית.
על השולחן הונחו סלטים מאותם עלים שזה עתה נקטפו סלט עכוב מבושל (מיד מתכון) סלט חוביזה, סלט עולש בר, סלט שקדים ירוקים, כרובית טריה עם טחינה לבנבנה לצד חומוס חמים אמיתי עם כדורי פלאפל ומיד החלו לזרום המנות העיקריות הידועות של אל באבור, קבב על מקל קינמון, קובה-נייה (קובה עם בורגול ובשר טחון) צלע טלה על פריקי (חיטה שבורה) כשאותי פינק חוסאם באופן אישי, מפאת הכשרות) במנת דג דניס מהגריל שגם היא מתפריט המסעדה.
לקינוח פונקנו בכנאפה חמימה ושווה שהוכנה מגבינת עיזים וקדאיף.

חסרון אחד מצאנו במסעדת אל באבור והוא: במסעדה אין חדרי מנוחה. אחרי ארוחה כל כך מפנקת וטעימה, אין כמו לתפוס שינה קלילה לפני שנצא בדרכנו חזרה למרכז.


סלט עכוב מבושל
חומרים (4-6 מנות):
1 ק"ג ראשי עכוב, נקיים וללא קוצים (אפשר לקלוף את הקוצים עם קולפן ירקות)
1/2 לימון חתוך לקוביות
1/4 כוס שמן זית
1 בצל גדול, קצוץ דק
1 כף מלח
1/2 כפית פלפל
1 כוס ציר מרק
1 כוס מים רותחים

ההכנה:
חותכים את העכוב לקוביות, שמים בסיר ומוסיפים מים רותחים כדי כיסוי. מוסיפים את הלימון ומבשלים במשך חצי שעה.
מחממים בסיר אחר את שמן הזית ומטגנים את הבצל עד הזהבה. מסננים את העכוב ומוסיפים לסיר עם הבצל ומערבבים.
מתבלים במלח ופלפל, ממשיכים לבשל עוד 10 דקות ומוסיפים את ציר המרק.
מביאים לרתיחה, מכבים את האש ומחכים 5 דקות להגשה
מתאים כתוספת לצד מנה בשרית

מסעדת אל-באבור. יוקנעם, קניון כוכב הצפון. לא כשר.

היינו אורחי המקום


יום רביעי, 6 באפריל 2011

מתכון נוסף לפסח – מרור בגרסה משודרגת הגשה


לכל אחד יש דודה ששמה זלדה. אם אין לכם אחת כזאת ששמה הוא זלדה, אני מבטיח לכם שיש לכם אחת כזו אלא ששמה בוודאי שונה (כן, זלדה היא פולניה מדופלמת בעלת חושים ודם פולני חדים כתער)
כשעשינו את המרור נזכרתי באחד הפעמים שביקרתי את דודתי בלונדון כשאני בן 17.
נפשי חשקה בפלאפל ולא היה בנמצא (רק שנים רבות אחר כך פלאפל מעוז הידוע החל לפתוח סניפים ברחבי אירופה ועד אז כל מה שהיה ניתן הוא לחלום)
אבל לא אמרתי נואש וחיפשתי בכל החנויות הכשרות שיש להם, תוצרת המיובאת מהארץ. עד שמצאתי חנות שהחזיקה במרתפים, אבקת פלאפל של אסם שתאריך המכירה שלה פג תוקף כבר חודשים אם לא שנים.
חזרתי לביתה בשמחה כשאני מבשר לה שהיום אוכלים פלאפל.
הפולניה הזדעקה אבל לשמחתי, דודי (בעלה היקר) אמר באידיש מצויה "לוז מה חופ מיט דה בובקעס" ומי שרוצה תרגום, החצי הראשון אומר תפסיקי לבלבל לי את...
כמנצח המערכה נכנסתי למטבח כשאני בטוח שהיום אוכלים פלאפל ישראלי אמיתי.
קראתי את הוראות ההכנה להכנת התערובת ופניתי לקצוץ סלט ירקות קצוץ דקדק.
סיימתי את ההכנה ככתבה וכלשונה וטיגנתי את כדורי הפלאפל ואת הסלט העברתי לקערה גדולה.
קראתי לשאר המשפוחה שיצטרפו לשולחן כשאני גאה במעשי.
זלדה נכנסה למטבח ותוך שניות ספורות אני שומע אותה רוטנת בשפת האם שלה כל מיני מילים שאין הכתיבה מסוגלת להעלותם מחדש.
התברר, שאת אותם הירקות שאנחנו רגילים לאכול בכל סלט יומיומי רגיל, מספיק לה לשבועיים (אותו מלפפון באורך 50 ס"מ המצופה בניילון וצרור של עגבניות) ואני בטוב ליבי חיסלתי לה את הכמות השבועית שלה. (עכשיו לך תסביר לפולניה שהכל היה מכוונה טובה) 


כשהכנו את המרור שלנו, נזכרתי בפלאפל הזה שעמלנו עליו לא מעט. במבט חטוף המרכיבים במרור הם רבים והתוצאה ממש מיניאטורית אבל מה לא עושים לשמחת החג?

לצורת אכילת המרור יש גרסאות רבות.
גרסה שמופיעה כמעט בכל הגדה אומרת שאוכלים את המרור יחד עם חרוסת אלא שלאחינו האשכנזים קשה לאכול מרור אמיתי העשוי משורש חזרת אמיתי על כן הבאנו גרסה משופרת לאכול את ה"מרור" שכיום אוכלים סלרי במקומו ומוסיפים לו את החרוסת.

להכנת החרוסת (מתאים כחרוסת באופן כללי)
200 גרם אגוזים טחונים
200 גרם שקדים טחונים
100 גרם קוקוס טחון
יין מתוק (אם נשאר לכם כזה ממשלוחי המנות)
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר קצוץ דק.
150-2—גרם תמר לח מגולען
הכנה:
טוחנים עם בלנדר מוט את כל המרכיבים עד לקבלת מחית חלקה. זה החרוסת של פסח.

למרור:
מצרכים:
שורש סלרי שלם
הכנה:
בעזרת סכין חדה או קולפן ירקות מנקים היטב את שורש הסלרי וחוצים אותו לשניים.
בעזרת כפית או סכין פריזיאן חופרים בתוך השורש מעין גומה ומניחים ככפית מהחרוסת בתוכה.
אפשר לאפות את השורש עם החרוסת בתנור שחומם מראש למשך 15 דקות בחום 180 מעלות לריכוך השורש. (ואפשר גם לא)
מקשטים עם עלה סלרי ומגישים כמרור



יום שני, 4 באפריל 2011

מתחילים להריח את הפסח - מקפא תותים


הימים שלפני פסח לא קלים. ישנם הקוראים לימים האלה "ימי המעבר".
יום אחד קר עם רוחות שמעיפות כל דבר ויום אחד עם שמש זורחת בגאווה הגורמת לנו להשיל מעלינו שרוולים (במקרה הטוב).
נכון שזה עוד לא קרה אבל דני רופ ושות' כבר מכינים את התחזיות של סיכום החורף עם המילימטרים שלא ירדו ויש גם את התזכורות הקבועות ש"באפריל הכל עוד אפשרי".
עוד מעט יצוצו לא מעטים האנשים שיש להם עיניים נפוחות, אף אדמדם והם אוחזים בידם חבילות טישו צמודות מרוב אפצ'ים אלרגיים וישנם כאלה שיושבים בצד עד ש"ימי המעבר" האלה יחלפו. חלקם בדיכאון שהחורף חלף וחלקם שמחים לקראת הקיץ בפינטוזים לקראת המחשבה על לשבת על שפת הים עם משקה צונן ופרי קייצי קר.
אלה הם גם הימים שעוד מעט התלמידים יצאו לחופשה ויטיילו ברחובות חסרי מעש לצד משפחות העסוקות בניקוי האבק לקראת החג.
זוכרים את ה"קלפר" הגדול איתו היו מנקים שטיחים על המעקה במרפסת? או את הספרים שהיינו מניחים בין המעקות כדי לנער את האבק. מאז המצאת השואב אבק, עזרים ישנים של פעם תוכלו להשיג אולי באזור שוק לוינסקי, הבית השני שלנו.
מישהו פעם אמר שהאבק אינו חמץ והאם אינה קורבן פסח, קחו זאת בחשבון כשאתם מפשילים שרוולים לקראת מבצע הניקיונות. אין שום הוראה להפוך בלטות רק כי פעם עברנו שם עם פיתה.


אצלנו בבלוג, העסקים כרגיל. מבשלים, מצלמים ואחר כך אוכלים.
העיתונים, האינטרנט והטלוויזיה מפוצצים במבצעים ברשתות השיווק. זה נותן 50% על רבע וזה נותן את מה שהראשון אבל ב2 שקלים יותר בזול. רשימות הקניות מתחילות להתמלא לצד רשימת המוזמנים לסדר.
חג הפסח גורם לנו לאלתר בלי סוף מתכונים אהובים עלינו במיוחד שהותאמו למגבלות הקולינריות של החג (עם/בלי מצה. עם/בלי קטניות. עם/בלי קמח) ועל כן אנו מתחילים בסדרה חדשה של רעיונות לפסח שלא יוציאו אתכם מהכלים.

מקפא תותים כבר היה לנו בבלוג שלנו אלא שהפעם השתמשנו במוצר שכמעט כל בית קונה לפסח אבל לא תמיד בא לידי שימוש והוא עוגיות היין המפורסמות שנכנסות מידי שנה לעגלת הקניות ויוצאת מהארון לאחר החג.



לבצק:
300 גרם עוגיות יין לפסח (אפשר להשתמש גם בעוגיות קוקוס ולוותר על תוספת הקוקוס בקלתית)
150 גרם חמאה מומסת
1/4 כוס קוקוס טחון
למלית:
250 גרם גבינת מסקרפונה
מיכל שמנת להקצפה
⅔ כוס סוכר
כף תמצית וניל או מקל וניל מגורד אחד
גרידת לימון מחצי לימון
1/2 ק"ג תותים מרוסקים בבלנדר מוט
תותים לקישוט

הכנה:
מרסקים את עוגיות היין במעבד, מוספים את הקוקוס והחמאה המומסת עד לקבלת מרקם אחיד של בצק.
מסדרים ומהדקים את הבצק בתבניות פאי מתפרקות או בתבניות סיליקון ומקררים למשך חצי שעה.

מקציפים את גבינת המסקרפונה, מוסיפים וניל, גרידת לימון וחצי כוס סוכר.
בכלי נפרד מקציפים את השמנת לקצפת יציבה עם יתרת הסוכר.
מקפלים את הקצפת לתערובת הגבינה ומוסיפים את מחית התותים. מערבבים היטב לקבלת מסה אחידה.
יוצקים את המלית על התבניות ומחזירים למקרר להתייצבות.
לפני ההגשה, מוציאים, מקשטים עם פרוסות תותים ומגישים.


יום שבת, 2 באפריל 2011

ספינגו


יום שישי, אופניים, ארוחת בוקר בשניים. צריך עוד משהו?
ימי החורף הקרירים חולפים (למרות שיתכן שבדיוק עכשיו המלקוש מפתיע בגשם אחרון)  ובטרם באים הימים החמים והמעיקים, הנה פינת חמד לכל מי שיש לו מנשא אופניים על האוטו (עם אופניים ולא רק בשביל הדאווין)– ספינגו.


ספינגו היא חנות קונספט לאופניים שבתוכה מתחבאת בשקט בשקט מסעדה ובית קפה עם תפריט "ספורטיבי" עשיר.
חובבי אופניים, בעיקר אלו הרוכבים, יכולים להתחיל או לסיים שם את מסלולם בארוחת בוקר עשירה וחובבי הגאדג'טים יוכלו להצטייד בפריט או שניים שהחנות מציעה.


מכיוון שלא היא ולא אני מחובבי רכיבת אופניים ולאנס ארמסטרונג לא עושה לנו את זה, הגענו לספינגו לבחון מקרוב את ההיצע הקולינרי בקפה-מסעדה בניצוחה של רעות השפית של המקום.
רעות, שפית מדופלמת עם נסיון בכמה מסעדות שף מכינה ארוחות בוקר עשירות במיוחד. סלטים שהיא מכינה בעצמה, אומלטים, ממרחים ושאר ירקות.
הכל מוגש בכמויות גדולות ומזינות, נעימות לעין וטעימות ביותר.
ארוחת בוקר ישראלית עשירה הכוללת חביתה, סלט רענן, גבינות, טונה, ריבה ביתית , חמאה בתוספת לחם כפרי מיץ ושתייה חמה- 45 ש"ח המוגשת לשניים יכולים לספק ארבעה ממתינים או רוכב אחד עייף ורעב.
אם חשקה נפשכם במוזלי (גרנולה עם צימוקים, שקדים אגוזים וחלבה- 36 ש"ח) זהירות, מדובר בפצצה מתקתקת. לשולחן מוגש גביע ע-נ-ק שיכול להספיק לרביעייה על שולחן אחד. בהתחלה עשינו WOW  גדול ואחרי שהתאוששנו מגודל המנה דגמנו מהמוזלי שהיה טעים ומזין.


כמו כן מוגשים במקום מיני כריכים בלחמניות דגנים. לדוגמה, מיני כריך המכיל גבינת
פטה , פסטו, בצל סגול ועלי בייבי – 18 ₪.

סלט הבית הוא סלט ספינגו- עלים ירוקים, פירות העונה , גבינת רוקפור או פטה , פקאן סיני ברוטב ויניגרט  בתוספת  לחם כפרי- 45 ₪.  

ויש גם סלט בריאות מוקפץ- אטריות ביצים ברוטב אסייתי, גזר, כרוב סיני, בצל ירוק, נבטים ושבבי בוטנים- 41 ₪.

בשעות הצהריים רעות מציעה ארוחות עסקיות במחירים שווים לכל כיס.

ביררנו עם מספר חברים חובבי רכיבה ואכן התברר שלא מעט רוכבי אופניים מגיעים למקום לפני הרכיבה או אחריה והתברר שקיים מעין מיני מועדון של בני זוג ממתינים לבן/בת זוגם בספינגו.


ספינגו – מתחם אליטל. מושב בני ציון
טלפון: 09-7416999