יום שני, 28 בפברואר 2011

מתכון נוסף בסדרת הטחינה שלנו - מקפא טחינה (טעים ומומלץ)

הפעם אנו מביאים מעט עצות ידידותיות כפי שקיבלנו מחברתנו, הנטורופטית שירי מזור.

שירי היא נטורופטית, מומחית ולא פעם היא הכתובת שלנו לפתרונות טבעיים.



אי אפשר לדבר על טחינה מבלי לדבר על הזרע הקטן ממנו היא עשויה- השומשום. השומשום שייך למשפחת הזרעים, משפחה זו מונה גם את זרעי הדלעת, זרעי החמנייה וזרעי הפשתן.

הזרעים הינו מזון מרוכז מאוד המכיל את כל החומרים החיוניים. זרעי השומשום עשירים בחלבון ובשומן ועניים בפחמימות. לזרעי השומשום יש את תכולת הפיטוסטרוליים הגבוהה ביותר מבין משפחת הזרעים והאגוזים. לפיטוסטרוליים יש תפקיד חשוב בשיפור והפחתת כולסטרול עובדה זו ידועה מאז 1953 וכיום זהו טיפול בפני עצמו בהפחתת כולסטרול בין אם נוטלים תרופות ובין אם לא. הפיסטרוליים ידועים גם ביכולתם לחזק את מערכת החיסון, למנוע דלקות ותהליכי חמצון ואף למנוע סרטן.
לטחינה ולשומשום תכולה גבוהה מאוד של סידן (כ1000- 700 מ"ג ל 100 גר'!), והם מככבים בתפריטם של אלו
המעדיפים לקבל את הסידן שלהם ממקור צמחי מטעמי בריאות או טבעונות מוסרית. לא הרבה יודעים כי חלק חשוב במניעת בריחת סידן (אוסטופורוזיס) הוא דווקא בהיחשפות למזונות עשירים בסידן כגון שומשום, טחינה, חלווה ועוד במיוחד בגילאים מוקדמים ועד גיל 20- זהו חלון ההזדמנויות הטוב ביותר שאישה יכולה לנצל כדי למנוע או לצמצם איבוד עצם בגילאים מבוגרים יותר.
נשים בהריון צריכות להקפיד יתרה על צריכת הסידן שלהן שכן בזמן ההיריון לא אחת נוצרים חסרים ועל אישה
הרה לבדוק היטב את צריכת הסידן שלה בזמן ההיריון.
לספורטאים כדאי לדעת שהשומשום וכמובן הטחינה עשירים במינרל המגנזיום (כ 350 מ"ג ל 100 גר'), תפקידיו רבים ובמיוחד הוא משמש כקו פאקטור (זרז) ליצירת התרכובת ATP המשמש כחומר דלק חיוני לפעילות התאים השרירים והלב. 27% מכמות המגנזיום נמצא בשרירים והוא מאפשר את הרפיתם והתאוששותם לאחר מאמצים עצימים.
בנוסף, בטחינה נמצאים מינרלים נוספים כמו ברזל אשלגן ואבץ, האחרון אולי ישמח את הגברים שנהנים להזליף טחינה על הפלאפל שלהם, שכן נמצא קשר הדוק בין צריכת אבץ לבין פריון הגבר, תפקוד מיני תקין וגם למניעת התקרחות, זה כמובן בתנאי שהבריאות הכללית גם היא מוקפדת והתזונה מתבססת על מזונות נוספים ובריאים.
מפתיע לגלות כיצד בתזונה המסורתית הדברים עובדים בצורת היגיון מדעי, המתכון הבסיסי להכנת טחינה כולל: טחינה, מים, לימון, פטרוזיליה, שום ותבלינים. כשבודקים את התרכובת הזו לעומק מגלים שכדי שאותם מינרלים כמו סידן מגנזיום וברזל יספגו באופן רואי הם זקוקים לוויטמין C דבר שניתן למצוא בלימון ובפטרוזיליה.
ניתן לראות, שלזרע הקטנטן והטעים הזה שממנו עושים טחינה , חלבה עוגיות ומה לא, יש פוטנציאל בריאות אדיר, וכדאי לשלבו במטבח בכל צורה אפשרית, הן בממרח טחינה, הן כזרעים לקישוט הסלט ואפילו להכין ממנו חלבה ביתית. יהיה נכון להגיד על השומשום שהוא גם בריא וגם טעים, ואם לרדת לרזולוציה המתאימה במניעת מחלות ותחזוקת הגוף הוא ממש כלי נשק רב עוצמה.
לאתר של שירי, http://www.mazor-natural.com/



השילוב בין טעמי הטחינה, הדבש והקוקוס הופכים את המקפא הזה לחגיגה מעניינת ומסקרנת של טעמים.

ערבוב המסה כמה פעמים בזמן ההקפאה ייצור גלידה רכה וטעימה.

מרכיבים:
2 כוסות טחינה גולמית קרואן (480 מל')
1 כוס חלב קוקוס (240 מל')
3 כפות דבש (45 מל')
קורט מלח
לעיטור: חופן זרעי שומשום וקצח

אופן ההכנה:
מערבבים את כל המרכיבים בבלנדר עד לקבלת מרקם אחיד
מעבירים לתבנית אינגליש קייק, מפזרים מעל מעט זרעי שומשום וקצח לעיטור ומקפיאים ל24 שעות.
להוציא מהמקפיא כחצי שעה לפני ההגשה. לפרוס לפרוסות ולהגיש.
אפשר גם לצקת לכוסות או מנג'טים קטנים להגשה אישית.




וכמובן, התחרות עוד לא נגמרה, אם לא צפיתם בסרטון שלנו ביוטיוב, זה הזמן. ואם אהבתם אז הפיצו הלאה לחבריכם, ואולי אולי נגיע לרומא ונשלח לכם נשיקה מהמטוס




יום חמישי, 24 בפברואר 2011

עושים שלום - סלט סינטה צרובה, תרד וטחינה


באחד מנסיעותי ללונדון הזמינה אותי בת דודתי לארוחת בוקר של יום ראשון. היא רצתה להפתיע אותי ולכן החליטה שנלך למסעדה ישראלית בבעלות ישראלי הנקראת "דוד" (לא David אלא "דוד" בעברית!).
הגענו לשם ביחד, חמישה סועדים, כולם אנגלים מקומיים ורק אני הישראלי היחיד. דוד לא היה שם. הוא ישראלי וכידוע ישראלים לא עובדים בימי ראשון. בעצם ישראלים לא עובדים כל השבוע. הגויים עובדים עבורם.
כמנהג כולם לברך בברכת "בוקר טוב", אמרו כולם יפה Good Morning וצוות המסעדה שקיבל את פנינו ענה גם הוא.


אוזני, שחיפשה צליל ישראלי מוכר במסעדה ישראלית (הרי ידוע שאנו הישראלים מחפשים בכל מקום את אחיזתנו בקרקע גם אם היא בגלות), שמעה לפתע Good Morning בעל מבטא מזרח תיכוני, אך לא ישראלי. מיד עניתי גם אני את ברכת הבוקר טוב, אבל נפלט לי בשפת שכנינו "סבח אל חיר" (גילוי נאות: צרור המילים הדל השגור בפי הוא ערבית של מחסומים, 6-7 משפטים ולא יותר). באינסטינקט ענה לי אחד המלצרים בשפתו שלו: "סבח אל נור", ממש כמו שהיה מורגל לענות בבית אביו ואימו. שנינו הבטנו אחד בשני עם חיוך גדול על שפתינו. אבל...כמו שאמרתי, כנראה שהגבול בינינו היה עדיין גדול.
אלו שבאו איתי שאלו מה מלמלנו ומיד עניתי לה ששנינו החלפנו מילים מ"השכונה" והמשכנו הלאה לכיוון השולחן.
לאחר שישבנו והמלצר האמור קיבל את הזמנתנו לארוחת הבוקר הישראלית, התפנה המלצר לכיווני.
"שו אסמק": או בעברית: מה שמך? שאל אותי המלצר.
"אנא שמי מאיר" עניתי לו. אני שמי מאיר.
"שו אסמק" שאלתי אני. "אנא שמי מחמוד".
"כיף חלק מחמוד" אמרתי לו. " אל חמדו לילה" ובתרגום סימולטאני: "מה שלומך מחמוד", שאלתי. והוא ענה "תודה לאל".
מילות הנימוסין הרבות שמחליפים בני דודינו בברכם אחד את השני, אינן רק לשם הנימוסין, אלא גם על מנת לזהות את המוצא ולהבין מהיכן הגיע הדובר. לפי המבטא הם יכולים לדעת האם שכן טוב הוא או לא.
הסברתי למלצר החביב שבכך מסתכמת ידיעת השפה הערבית שלי וכל שאר המילים, לא כל כך ידידותיות, כדוגמת: "איפתח אל באב" – פתח את הדלת. או "ג'יב אל אוויה" - תראה לי תעודת זהות. הרי כבר ציינתי קודם שאוצר המילים שלי בערבית הגיע תודות לצבאנו השולט והודות לשהות הרבה במילואים באזור המחסומים.
כאן כבר עברנו לדבר בשפת המקום... "מאיפה אתה?" שאלתי אותו. "מלבנון" הוא ענה לי. אכן, הנה שכני, זה שמעבר לגדר. "מאיפה בלבנון?" שאלתי אותו. "מצידון" הוא ענה לי.
"אהה" עניתי לו בגאווה כמחליפו של אייל פלד ממסע עולמי, "הייתי שם", ומיד התחרטתי על התשובה.
לרגע דמיינתי לי איך מחמוד משפיל מבט. הנה הוא נזכר איך אנחנו כצבא כובש נכנסנו לביתו בברוטאליות. לרגע אפילו הצלחתי לדמיין איך הוא כבר מתפלל שאקום ואצא מהמסעדה. "ביקרת אצלנו?" שאל אותי מחמוד בחצי חיוך.
"האמת?" שאלתי. "כן, תרגיש חופשי" ענה לי מחמוד.
"כן מחמוד. הייתי אצלכם" עניתי לו כשגם אני נבוך מעצם השאלה והתשובה.
"אבל היי, לא היית בבית..." עניתי לו בקריצה ושנינו התחלנו לצחוק.


הזמנתי את מחמוד לשבת איתנו לכוס קפה אמיתי, "ממש כמו אצלכם בכפר" כדברי אמיר חברי מהמילואים.
"חכה חכה" אמר לי מחמוד, כשהוא לוגם מהקפה המהביל ומצמצם מבט של אחד שהולך לירות פצצה לאוויר, "אם חשבת שכבשתם אותנו כשביקרת אותי בלבנון, מה תגיד שאספר לך שהחברה שלי ישראלית?".

הטחינה שלנו, בגילוי נאות, מגיעה אלינו משטחי הרשות הפלסטינית. אחרי שטעמנו לא מעט, בחרנו בטחינה יונה המיוצרת בשכם ואף יצא לנו להכיר את בעלי המפעל. כשנפגשנו לראשונה, היה ברור לנו שאם יתנו לנו לעשות שלום עם השכנים, תוך שעה על צלחת טחינה, נביא את הסכם השלום הטוב ביותר. כי שלום עושים עם אנשים ולא עם פוליטיקאים.


סלט סינטה צרובה, תרד וטחינה

סינטה מאז ומתמיד היתה נתח דל שומן המועדף על חובבי הבשר. בשילוב התרד והטחינה יתקבלו טעמים מעניינים ומיוחדים..
מרכיבים:

1 שן שום קצוצה
3 כפות טחינה קרואן גולמית
מיץ מ 2 לימונים
¼ כפית מלח
כוס מים
חבילת תרד שטוף
זרעי שומשום
200 גרם סינטה
3 כפות רוטב טריאקי

הכנה:
חותכים את הסינטה לרצועות דקות ומשרים ברוטב טריאקי.
חולטים את התרד במים חמים מוציאים ומצננים
מכינים רוטב הטחינה: מערבבים טחינה קרוואן גולמית, מלח, מים ומיץ לימון.
מקפיצים את רצועות הסינטה במחבת ווק
בקערה גדולה מסדרים את הסלט: התרד ראשון, מעל רצועות הסינטה הצרובה ובסוף מזלפים טחינה
ומפזרים זרעי שומשום (אפשר להחליף את השומשום בקצח)



 ובמעבר חד לחלק אחר בעולם, אם עוד לא צפיתם בסרטון שצילמנו על הפסטה של ברילה, זה הזמן. אנא הכנסו ליוטיוב וצפו בסרטון המצחיק שלנו, הפיצו אותו הלאה ועזרו לנו להגיע לאיטליה.




יום שלישי, 22 בפברואר 2011

הקליפ של ברילה – סיפור מאחורי הקלעים


כן כן גם אנחנו משתתפים בתחרות הקליפים של ברילה.
גם אנחנו קיבלנו חבילת מוצרים מדהימה של פסטה ברילה הביתה. נשנשנו, טעמנו ומיד ניגשנו לעבודה.
כדי להשתמש בכישורים שלנו ובדמיון היצירתי, הלכנו על משהו שונה ומיוחד:
הקליפ יצולם ממבט עיניו של הילד. מגובה העיניים שלו, כיצד הוא רואה את העולם ממבט עיניו.
כדי להישאר בתוך עולם הסטילס, שיטת הצילום שנבחרה היתה סטופ-מושן STOP MOTION. שיטה ידועה להצגת מספר רב של תמונות ברצף בדומה לסרטים המצויירים של פעם טרם עידן הוידאו.
ביוטיוב רצים מאות של קליפים שצולמו בשיטה זו, מה שנתן לנו בהחלט תמריץ לצלם סטופ-מושן משלנו.
שיטת הצילום שונה מצילום וידאו. מצלמים את השוטים במהירות איטית כשאיה מצלמת תמונה תמונה (בכל שניה בקליפ יש כ-5 תמונות סטילס מחוברות)


סה"כ צולמו כאלפיים תמונות של 12 סצינות שונות ומתוכן בחרנו כ-700 תמונות שחוברו לקליפ אחד.
אחרי שבחרנו את הקונספט לקליפ, ניגשנו לסיפור.
טובי המוחות ישבו וקדחו (תראו את רשימת התודות שלנו) ובנו סיפור עם התחלה, אמצע וסוף עם פאנץ' ליין. הכנו רשימת אביזרים. הפסטה כבר סופקה, צעצועים, כלים, ביגוד וגייסנו שחקנים.
רנית שלומדת במגמת קולנוע בכיתה י"א נבחרה לשחק בתפקיד האם. עמית, ילד בכיתה ב' נבחר להיות הילד ואדם נבחר לתפקיד האב.


השחקנים קיבלו את התסריט, ישבו ולמדו את תפקידם היטב (שינון הטקסטים היה ארוך ומתיש).
באיחור מה, עקב מחלה ועיסוקים אחרים נתאפשר לנו לצלם רק ביום ראשון בבוקר כשכל הקליפים כבר רצים ברשת ואנו בפיגור של לוח זמנים וים של הצבעות.
לאחר הצילומים, התפננו לעבודת העריכה. פה שילבנו זרועות כשאיה מכינה ובוחרת את סדרות התמונות הטובות ביותר ואני במקביל, עובד על העריכה.


בחרנו את השיר Life is beautiful  ששרה אחינועם ניני מהסרט החיים היפים של אלברטו בניני. סרט מרגש, מצחיק ועצוב כאחד ובעל זיקה איטלקית ברורה. החלנו לשבץ סצינות אחר סצינות בקליפ.
שילבנו אפקטים קוליים שונים (פתיחת דלת, מפתחות, צעדים, קולות דיבור וצחוק) כדי להוסיף אווירת חיים לקליפ (כזכור, בסטילס אין אודיו) ולאט לאט בנינו את הסרטון.

במהלך הצילומים, בישלנו 5 סירי פסטה, שפכנו את האריזה אולי 20 פעמים, השחקנית הראשית התעלפה מתשישות ועמית שיחק לי במחשב.
כל הצילומים לקחו לנו כ-5 שעות נטו וארוחת צהריים קלילה ועוד כ-20 שעות עריכה.


זהו, אם אתם חושבים שהקליפ יפה, לא צריך לעשות לייק ולא חייבים לכתוב תגובה (אבל נשמח אם כן). צריך רק לצפות ביוטיוב ואולי בזכותכם נגיע לאיטליה.






יום רביעי, 16 בפברואר 2011

למי רועמים התותחים?


כשאתם מסיירים לכם בעיר ניס ושומעים בדיוק בשעה 12 את רעם התותחים, אל חשש. זהו הזמן לארוחת הצהריים.
אדוארד ג'ונס היה קצין צבא בריטי שלחם בשורות הממלכה. ככל חייל השייך לצבא הכובש, הוא נדד ממדינה למדינה ושרד מלחמות על גבי מלחמות לפי גחמת המלוכה ושריה תוך שהוא עולה בסולם הדרגות.
כשנלחם אדוארד ג'ונס נגד הצבא האיטלקי, הוא התגלגל והגיע לעיר ניס נמצאת כיום בדרום צרפת (לאחר שעברה ידיים שלטוניות רבות).
הוא אהב את המקום ואת התרבות והחליט להשתקע במקום אבל עדיין היה נאמן לצבאו ולמולדתו.
כשהתאהב בעלמה מקומית, לא היה לו צל של ספק שהוא נשאר בנאמנותו אבל היה שבוי באהבתו לאותה אחת שעבורו היתה היפה בנשים.


מכיוון שהיה עדיין מחוייב לכתר המלכות כשהוא משרת בצבא, הסכים להמשיך במסעותיו אולם קיבל את הסכמת מפקדיו הממונים עליו שיוכל תמיד לחזור לעיר מגוריו – ניס כל עוד הוא נשאר משרת בצבא ועולה בסולם הדרגות.
הוא היה נוהג לצאת למסעות קרב של חודשים ארוכים והקשר עם רעייתו הטריה לא היה זמין (טרם עידן המכתבים, הפרס מיליות, האינטרנט והטלפונים הסלולריים, היתה תקופה כזאת פעם. זוכרים?) וכל יום היתה בצפייה שיחזור.
סימן מוסכם היה לו עם אהובתו, בכל פעם שהתקרב לנמל העיר, הוא היה יורה בתותח האוניה 3 פגזים וכך נהגו הם שנים.
לימים, נהגה אשתו לסמן בעזרת ירי התותחים לבנות העיר לרוץ אל הנמל וללכוד בחכתם את הבחורים החדשים שהגיעו לחניית ביניים בעיר שהיו פקודיו של בעלה.
אגדות רבות נרקמו סביב אותם תותחים. היה זה סימן לנשים הנשואות שינטשו את מהר המאהב לטובת הגבר החוקי וסימן לכל בעלי העסקים שנה הגיע "בשר תותחים" חדש שאפשר למכור לו סחורה.
לאט לאט השתרש המנהג ואף כשהיה חוזר לאחר שהות של ימים ספורים מעבר לים, המשיך אדוארד ג'ונס במנהג זה כדי לסמן לאשתו "הנה הגעתי, הכיני לי נא ארוחת צהריים חמה"
גם כיום, מידי יום ביומו בשוק המקומי של ניס, בשעה 12 בדיוק, ממשיכים הסוחרים להשמיע את ירי התותחים, כסימן לכל הגברים שעליהם לשוב לביתם לארוחת הצהריים. אלא שגם הפעם אין אנו יודעים מי ומה מצפה להם שם.


ירית הפתיחה שלנו בסדרת הטחינה היתה ממש לפני כמה ימים. הנה ההמשך והפעם אנו ממשיכים עם אותה המשפחה.
עוגיות טחינה שוות ביותר.


מרכיבים:
350 גרם קמח תופח
1 כוס סוכר (200 גרם)
1 כוס טחינה גולמית (240 מל')
200 גרם חמאה רכה
2 שקיות סוכר וניל (20 גרם)
לעיטור: שקדים שלמים או פיסטוקים קלופים

אופן ההכנה:
מערבבים את כל החומרים בקערה לקבלת תערובת אחידה
עם הידיים יוצרים כדורים ומסדרים על תבנית תנור מרופדת בנייר אפיה. במרכז כל כדור מניחים שקד/פיסטוק. 
מחממים את התנור לחום של 180 מעלות.
אופים 15 דקות עד לקבלת צבע זהוב.
אחרי הצטננות ניתן לשמור בקופסא אטומה עד שבועיים.




 וכן, אנחנו עדין צריכים את הקולות שלכם בתחרות הבשלנים של סוגת. זה מסורבל זה מעצבן אבל זה כדאי!




יום ראשון, 13 בפברואר 2011

מנה עיקרית בסדרת התחרות של סוגת



אשה אחת באה לרבי לשאלת חכם.
לדבריה בשעת בישול המרק נפלה חתיכת חמאה למרק הבשר שבישלה ושאלתה היתה האם המרק כשר.
"מה גודל החמאה?" שאל הרבי
"ככה" ענתה לו האישה כשהיא מסמנת את גודל החמאה באצבעותיה.
"מממ ומה גודל הסיר בו התבשל המרק?" שאל הרבי כשהוא מקשה עליה
"ככה וככה" עונה לו האישה כשהיא מראה בעזרת ידיה את מידות הסיר.
לקח הרבי סרגל, מדד את מידת החמאה ואת מידות הסיר. פתח בספריו והחל מחפש מענה.
"אין בעיה" פסק הרבי אחרי מספר דקות. "המרק כשר משום שחל עליו דין בטל ב-60"
שבועות אחר כך פוגשת האישה ברבי שהיא עושה את קניותיה בשוק. "דע לך רבי, מאז שהייתי אצלך, המרק רק יותר טעים. אני שמה בדיוק בטל ב-60".



סטייק אנטריקוט על מחית שעועית לבנה ובטטה עם סלט עלים צבעוני
מצרכים:
סטייק אנטריקוט מיושן
200 גרם שעועית לבנה (של סוגת) מושרית במים למשך לילה
200 גרם בטטה.
אגוז מוסקט
מלח (של סוגת)
פלפל

לסלט:
סלק
צנון
שומר
קולרבי
שורש
פטרוזיליה
גזר סגול
לקט עלי בייבי
גרעיני חמנייה (של סוגת)
שמן זית
מלח (של סוגת)
פלפל גרוס

שלבי ההכנה:
מבשלים את השעועית עד לריכוך. מבשלים את הבטטה לריכוך מלא. מוסיפים שמן זית, מלח פלפל ואגוז מוסקט וטוחנים יחד למחית חלקה.
את הסטייק צולים על מחבת פסים לוהטת ומשומנת במעט שמן זית עד לקבלת דרגת הצלייה הרצויה.
מכינים את הסלט, בעזרת קולפן חותכים רצועות דקות, מערבבים את כל מרכיבי הסלט, מתבלים בשמן זית מלח ופלפל.
מסדרים את הצלחת: מניחים ממחית השעועית במרכז הצלחת, עליה את הסטייק ואחר כך את הסלט העלים.
מפזרים מעל גרעיני חמנייה ומגישים.


אז כן, גם עכשיו אנחנו צריכים את עזרתכם. הצביעו למנה שלנו בבאנר בצד ימין למעלה ושפרו את סיכויינו להגיע לפריז.

מסתבכים? הנה הסבר קצר







יום שלישי, 8 בפברואר 2011

סלט סלק עם טחינה וקשיו


אחרי שעברנו סדרה מלאה של תותים (שיש לציין אהבנו במיוחד) אנחנו עוברים לסדרה חדשה.
בשבועות הקרובים אתם הולכים להנות ממתכונים המבוססים על טחינה.
כמו שבטח אתם קראתם אצלנו בבלוג אודותינו וכמו שרבים וטובים מחברינו יודעים, אנו מספקים כמה וכמה דברים לחברות ועסקים בתחום הקולינרי.
בעקבות הבלוג שלנו, התמונות והקונספט, קיבלנו פניה מלקוח (די לא שגרתי, יש לציין) שפנה אלינו וביקש לגייס את יכולותינו כדי להקים לו אתר אינטרנט תדמיתי למוצריו.
מדובר באתר שיהיה "קטלוג" של מוצריו, עם הצעות למתכונים ומידע אודותיו.
ישבנו שלושתנו (הוא, היא והלקוח) וגיבשנו קונספט משותף.


אנחנו יודעים שאתם מתים מסקרנות. כרגע, אנו מעט מנועים מלגלות מי הוא הלקוח, שווה לחכות עוד כמה ימים מועטים. זה כבר בא. נוכל רק לגלות לכם שמדובר באחד המוצרים והיצרנים האהובים עלינו הישראלים.
כש-א' (שמו של הלקוח עדיין חסוי ולא מדובר בא' מבית הנשיא) פנה אלינו, ראינו עד כמה הוא גאה במוצריו. הם מייצרים את הטחינה שלהם באותה שיטה, שנים רבות במסורת שעוברת מדור לדור ואנחנו מבטיחים לכם, שמבין כל הסוגים שטעמתם, את המוצרים שלו אתם אוהבים מכל.
נגשנו לעבודה.
מי שכבר מכיר אותנו יודע. אנחנו מחפשים צבעים. מרקמים, טעמים. לעשות צבע, שמח בעיניים וטעים בפה.
עברנו על המוצרים שלפנינו. המוצר הראשון הנבחר עליו אנחנו עובדים הוא טחינה.
לנו הישראלים יש רומן גלוי עם הטחינה. היא נוזלת לנו מהפיתה. מעטרת סלטים ומשדרגת טעמים במתכונים. ישראלים המטיילים בחו"ל יחפשו תמיד טחינה על המדפים כדי להרגיש את הטעם הישראלי של הבית כאילו שקשה לנו להתנתק לכמה ימים מהטעם המוכר. יצא לי להכיר משפחה ישראלית שעברה לדרום אמריקה וביקשה שנשלח לה ארגז שלם של טחינה אחרי שהטחינה המקומית לא היתה "כמו בבית". 
ומה עם שאר העולם? בשבילם מדובר במוצר קצת מוזר, שאינו מככב בכל מטבח אלא רק אם מגלים את סוד ההכנה הקלה כל כך למרות שיצא לי לגלות טחינה המיוצרת באיטליה וספרד ועד כמה מדינות.
במתכונים הבאים הטחינה הולכת להיות מרכיב מרכזי או משני במנה. כתוספת, כתיבול או כקינוח. זה הולך להיות טעים ונעים.

קבלו את הסנונית הראשונה שלנו לטחינה.


סלט סלק עם טחינה וקשיו
השילוב בין הסלק לקשיו נותן תחושה שמישהו צובע את הפה במתיקות וקרנצ'יות נעימה. סלט זה הוא שילוב של טעמים מהמזרח הקרוב ומזרח הרחוק כשריח הכוסברה מתערבב לו עם השומשום והטחינה.
מצרכים:
2 סלקים נקיים מחול ושורשים
כף שומשום שחור
½ כוס טחינה גולמית (רצוי היונה) מעורבבת עם ½כוס מים ומעט מיץ לימון.
50 גרם קשיו
3 שיני שום
צרור כוסברה קצוץ
2 כפות שמן שומשום
2 כפות שמן זית
הכנה:
אופים את הסלקים כשהם משוחים בשמן זית ומלח גס כשהם עטופים בנייר כסף בתנור בחום גבוה עד לריכוך (כ-20 דקות)
מוציאים את הסלקים, מקלפים וחותכים לקוביות שוות ומעבירים לקערת ערבוב.
שוברים אגוזי קשיו לשברים ומעבירים לקערת הערבוב
יוצקים חצי מכמות הטחינה ומפזרים מעל חצי מהכוסברה ומערבבים היטב
לבניית המנה משתמשים ברינג. מכניסים חצי מכמות מהתערובת, שולפים את הרינג ומזליפים מעל עוד מהטחינה ומעט כוסברה קצוצה.
מכינים רוטב משמן זית, שמן שומשום וזרעי השומשום השחור. יוצקים מעל למנה ומגישים
 


כן, זה מסורבל אבל אנחנו ממש צריכים את עזרתכם להגיע לפריז.

נכנסים לריבוע בצד ימין למעלה ועושים לייק. ואז לטאב של "בשלני הרשת". אחר כך לוחצים על "הכנסו לתחרות". שוב לוחצים, הפעם על "הצביעו עכשיו". בוחרים בבלוג שלנו, ביסטייל. ומקליקים על "הצבע למנה זו". אפשר לפרסם בקיר שלכם, ואפשר גם לא. תודה!!!



יום ראשון, 6 בפברואר 2011

סיפור של סבתא (מוקדש בעילום שם) ומנה ראשונה לתחרות של סוגת

באי האיטלקי סרדיניה חיה קשישה אחת שהיתה ידועה בחוכמתה והייתה נוהגת לתת עצות מניסיונה וחייה לכל דורש.
תושבי האי היו עולים אליה לרגל כשהם מספרים לה את התלבטותם והיא הייתה ממחישה את דעתה בסיפור וכך היתה אומרת מה על כל אחד לעשות. תושבי הכפר נהנו מחוכמתה והיו מתייעצים איתה בכל התלבטות או לפני קבלת החלטה גורלית.


יום אחד הגיעה נכדתה שבאה לבקרה אלא שהפעם ניגשה אליה הנכדה כדי לקבל את עצתה.
"בעיתי היא שכפי שאת יודעת, אני כבר אחרי גיל 30. עשיתי כבר הכל. למדתי והשכלתי. עבדתי בעבודות רבות והסתובבתי בכל העולם אך עדיין לא מצאתי את עצמי. אין לי מקום קבוע, לא הקמתי משפחה וגם את עבודתי איני אוהבת".

"שמעי נא ילדתי" אמרה הסבתא כשהיא משאירה את כל הפונים לרגע בהמתנה ונותנת לנכדתה את תשומת הלב בראויה. "גם אני הייתי פעם במצבך. לא היה לי את מי לשאול ועם מי להתייעץ. כמוך, הייתי בכל העולם כשאני מחפשת אחר התשובה שלי. הייתי בערים הגדולות, בכפרים ובעיירות. בטיולי, יום אחד ראיתי ארמון גדול ומעבר לחומה הגבוהה ראיתי שבגינת המבצר יש גינות מפרחים צבעוניים אלא שהיו הם בעלי צורות גיאומטריות יפות כמטרות לחיצים. כשהתקרבתי, ראיתי שלב כל מטרה נעוץ חץ. שאלתי את עצמי מי יכול היה לפגוע במטרות בצורה כל כך מדוייקת ומיד הבנתי שאני חייבת לדעת מי הוא אותו צלף שיודע מהם מטרותיו בחיים.
המשכתי ללכת ולפתע ראיתי נערה דקה וצעירה. שאלתי אותה מי הוא הצלף המוכשר והחסון שמסוגל לקלוע ממש ללב המטרה. "אני" ענתה לי הצעירה, "בהתחלה יריתי את החיצים ואחר כך סימנתי את המטרות"
"כך את נכדתי" המשיכה הסבתא החכמה, "ראשית סמני את מטרותייך בחיים, אחר כך מצאי את הדרך להשיגן"


קבלו את המנה הראשונה שלנו בתחרות בשלני הרשת של סוגת
כתום-סגול. רביולי סלק במילוי דלעת, קוקוס ואגוזים שבורים, ברוטב שמן זית ובזיליקום עם גרעיני דלעת וגבינת פרמזן

כשהוזמנו להיות בנבחרת, התלבטנו קצת.
לסוגת יש אחלה מוצרים (לא ביקשו מאיתנו להגיד את זה, ואנחנו כידוע אוהבים לקנות בשוק לוינסקי) אבל ההתלבטות הגדולה היתה איך הופכים מוצרי יסוד וקטניות עם גוונים של חום למנה יפה ושווה.
פה אחד בעיתוי מדהים ולא מפתיע החלטנו ללכת על הרביולי. באיטליה זו מנת חג ובגלל שאצלנו חג כל השנה, אין שום בעיה להגיש רביולי כמנה קלילה ונעימה שיכולה לעשות הופעה נאה על השולחן (אוכלים עם העיניים, זוכרים???)


כשכל המוצרים היו לפנינו עברנו לשלב ההכנה.
לשם שינוי הפעם אני הייתי המוח (הוגה הדעות..) ומי שנתנה את הטון על הרביולי היתה איה. אני אומנם חובב בצקים (תשאלו אותה, אני מסוגל לאכול כל בצק חי, זה טעים לי) אבל היא מנצחת על מכונת הפסטה שלה ביעילות וזריזות בטח יותר ממני (לא פלא, היא עברה תחת ידיה של מלכת הפסטות מגי)
ריסקנו את הסלק המבושל ולאט לאט הבצק שצהבהב הפך לסגול פסטלי ויפה.
גם המילוי היה מפתיע. לקחנו מרכיבים שמצאנו בחבילה של סוגת וחיברנו אותם למילוי מפתיע ונעים.


מרכיבים:
250 גרם קמח פסטה
2 ביצים בגודל M
3-4 כפות סלק מבושל מרוסק שעבר במסננת דקה
שן שום אחת
דלעת
קוקוס (של סוגת)
שקדים שבורים (של סוגת)
גרעיני דלעת (של סוגת)
מלח (של סוגת)
שמן זית
גבינת פרמז'ן

הכנה:
מערבבים את הקמח עם הסלק והביצים. לשים עם הידיים עד שמתקבל בצק קשה אבל גמיש שלא נשבר.
עוטפים בניילון נצמד שלא יתייבש עד שמתחילים בעבודה.
בינתיים, מכינים את המילוי: מבשלים דלעת בסיר עם מים ומעט מלח עד לריכוך מלא.
מעבירים לקערת ערבוב ומוסיפים את הקוקוס והשקדים. ממליחים ומערבבים היטב עד לאיחוד המילוי.
חוזרים לבצק, חותכים חתיכה מהבצק ומתחילים להעביר במכונת הפסטה שלב אחר שלב (בלי קיצורי דרך, כמו שאיה אומרת) ממס'1 עד מס' 7-8.
מנחים את העלה על משטח העבודה. לוקחים כחצי כפית מילוי ומניחים ברווחים שווים לאורך הבצק. מרטיבים את האצבע במים ועוברים מסביב לכל מילוי. מרדדים עלה בצק שני ומניחים מעל למילוי. מהדקים מסביב למילוי, אסור שיהיו בועות אויר.
מרתיחים סיר מים ומכניסים את הרביולי אחד אחד למשך דקה אחת בדיוק. לא יותר.
מחממים שמן זית עם שן שום אחת קצוצה, מכניסים 2 עלי בזיליקום ואחריהם את הרביולי למשך מספר שניות. מוציאים לצלחת הגשה, מפזרים גרעיני דלעת ופרמז'ן ומגישים.



עזרו לנו להגיע לפריז! מבטיחים לחזור עם פוסטים טעימים במיוחד וגם מחזיקי מפתחות בצורת אייפל לקוראינו הנאמנים :)
ועכשיו, מה שנשאר הוא LIKE לעשות 
בריבוע בצד ימין למעלה או כאן





יום שישי, 4 בפברואר 2011

גם ישראל על מפת התה


בעודנו מטיילים בשוק לוינסקי בחנויות הקסומות האהובות עלינו, נכנסנו לבקר בחנות המציעה שלל טעמים מהמזרח הרחוק.
תוך כדי חיטוט במדפים כדי לראות מוצרים חדשים שהגיעו, נתקלנו בסיפור משעשע אודות פרופסור ישראלי שהגיע להודו על מנת לתת הרצאה בנושא בו הוא מתמחה.
בבוקר, בעודו מתארגן לקראת ההרצאה, הוא מבחין שיש לו "שעורה" בעין. (זיהום בשורש הריס) ומיד נלחץ שכן לעמוד מול קהל רב שבא לשמוע את הרצאתו ועוד עם פלולה כזאת?
התקשר הפרופסור לרעייתו לשאול בעצתה והיא מיד שלפה פתרון תרופת סבתא: "שים תיון על העין, זה ישפר את הנפיחות מייד"


אץ רץ לחדר האוכל כשהוא מבקש רק תה חם. המלצר הביא לו קנקן תה, כוס מהודרת מפורצלן וסוכר.
טבל הפרופסור את המפית בקנקן התה והניח את המפית על עינו כשהוא נשען לאחור.
אחרי מספר דקות לפתע מבחין הפרופסור שקהל רב עומד סביבו ותהה שכן ההרצאה אמורה להיות רק בצהריים. הביט סביבו וראה קהל עצום של מתפעלים רוכנים לעברו כשם המומים.
"מה קרה?" שאל הפרופסור את המלצר.
"שמע, בהודו יש הכל. הולכים על גחלים, רוקדים עם נחשים. אבל מישהו ששותה תה דרך העין עוד לא ראינו

לפני מספר ימים קיבלנו דוגמאות תמציות תה של המותג LE PALAIS DE THES שעשה עליה לישראל.
ישראל אינה מעצמת תה למרות שיתכן מאוד שכמויות רבות של תה עברו פה בדרכם ממזרח למערב, כנראה בגלל סלידת היישוב היהודי מהשלטון הבריטי ותרבות ה TEA TIME שלהם. אולם, הפעם לשם שינוי מדובר במשהו די מרענן: בית תה שכולו על טהרת התה. מדובר בסניף ראשון של חברת ענק בתחום התה המחזיקה סניפים רבים ברחבי העולם ב8 מדינות וכעת גם ברחוב דיזינגוף בתל אביב.

החנות מציעה סוגים רבים של תה, מעודכנים לפי עונות השנה , תערובות ואביזרים שונים.


קיבלנו מספר סוגים לטעימה.
האריזות מגיעות כשהן בתערובת (מתאים יותר לקנקנים עם רשת פנימית) או בשקיקי בד.
כל אריזה מכילה מידע על התה, כיצד להכינו ומשך הזמן המומלץ להשאיר את השקיק בכוס.

תה החמאם (THE DU HAMMAM)
פרח הגיישה (FLEUR DE GEISHA)
תה הנזירים (THE DES MOINES)
תה האוהבים (THE DES AMANTS)
הר כחול (MONTAGNE BLEUE)
טעמנו חלק מהם. חלקם עדיין מחכים לאורחים.
הניחוחות נעימים, מרגיעים ובהחלט באים טוב ביום חורפי וגשום ורק המחשבה בשעת כתיבת הפוסט, על קנקן תה מעלה ארומה בחלל הבית ומכורבלים בשמיכה טובה, כבר עושה עלינו השראת רוגע נעימה.

לחנות יש גם אתר אינטרנט שניתן ממנו לבצע הזמנה מקוונת. נשמע לעניין. 

פאלה דה תה, רח' דיזנגוף 131 פינת גורדון, תל אביב.




יום חמישי, 3 בפברואר 2011

שניים נופלים מארובה – אחרון בסדרת התותים


העולם כמרקחה. ממשלות ומנהיגים נופלים כדומינו כשהרשתות החברתיות מתערבות. הנשיא החזק בעולם (שמתגלה כל פעם מחדש כטירון ירקרק) נבחר בעזרת קמפיינים בפייסבוק אבל עדיין אין כמו עצה טובה מאיש קרוב (ולראיה ראו מי הם הלוחשים לאוזנו ועל פיהם יישק דבר)
רבות נאמר על החוכמה היהודית ועל ההתפלפלות של חכמינו. בסופו של יום היינו צריכים להצטיין במשהו.
מאגרי הידע הרבים, החל מהמשנה והתלמוד ועד לסיפורים והאגדות מראות שהעם היהודי הפליג למרחקים כשהיו יושבים ודנים בנושאים שלא תמיד היו ברומו של עולם.


אגדה ידועה שמסתובבת ועולה על שולחנם של אדמורים רבים בשעת הטיש השבועי מספרת על הכומר שפנה לרב המקומי וילמד אותו את מעט מחוכמת היהודים.
"אני רוצה שתלמד אותי גמרא " בא הכומר לרב בדרישה.
"אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא" עונה לו החכם.
המשיך הכומר והפציר ברב ולא הרפה עד שנאות וענה לו: "אני מסכים ללמד אותך בתנאי שתענה לי על שאלה אחת: שני אנשים נופלים דרך ארובה אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד" עונה הכומר "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין " חייך הרב. "בדיוק להפך. הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".

"על זה לא חשבתי" מסכים הכומר. "שאל אותי עוד שאלה".
"טוב" אומר הרב  " שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד" עונה הכומר בביטחון "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"שוב טעית" אומר לו הרב. "אמרתי לך שלא תצליח להבין , הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ"
"אבל לא אמרת שיש שם מראה" מתלונן הכומר.
"זה מה שאמרתי לך" עונה הרב  " זה הראש שלך, אתה גוי ולא תצליח להבין. לפי התלמוד צריך לחשוב על כל ההיבטים האפשריים, צריך לחשוב על כל האפשרויות".
"טוב" נאנח הכומר. "בא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה".


"פעם אחרונה" אומר הרב " שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"הפעם זה פשוט " מחייך הכומר בבטחה "אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה, הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
אומר לו הרב " אמרתי לך שלא תצליח להבין, אתה גוי ויש לך ראש של גוי, תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה - אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?"

כאלה אנחנו, מתחכמים.

אחרון בסדרת התותים שלנו כשפנינו לקראת סדרה חדשה ותחרות שווה.

קציפת לימון עם תותים ושקדים שבורים
מצרכים:
מיכל שמנת 32% שומן
כוס סוכר
גרידת לימון מלימון אחד.
1/2 כוס שקדים שבורים
1/2 כוס יין אדום שווה
10 תותים

שלבי ההכנה:
מקציפים מיכל שמנת עם 3/4 כוס סוכר ומוספים את גרידת הלימון
מערבבים את הקציפה עם 3/4 מהשקדים השבורים
מבשלים מעט יין עם 1/4 כוס סוכר עד שימס, מכניסים תותים. בוחשים ומצמצמים עד לקבלת רוטב סמיך.
יוצקים את הקציפה בעזרת שקית זילוף (עם צנטר גדול) לכוס ומעל יוצקים את רוטב המצומצם עם התותים.



שימו לב, ביום ראשון זה מתחיל
התחרות של סוגת יוצאת לדרך ואנחנו מתמודדים על הפרס הראשון.
אין לכם כל כך הרבה מה לעשות, כשתראו את הסימן הזה כאן למטה, כל שעליכם לעשות הוא לעשות LIKE  ואנחנו בדרך לפרס הראשון. בגלל שאתם חברים שלנו, אנחנו יודעים שיש לנו סיכוי מצויין.