יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

סלט פרחים - הרהורי שטויות מהפקקים של הבוקר (במקום להשקיע בפוסט)

בסוף שנות התשעים עבדתי בחברה שנתנה רכבים צמודים לעובדיה תמורת "שווי מס" וכל מיני סעיפים שעד היום אני לא מבין למה אני משלם אותם. בשעה שהשכר לא משתנה ואף לפעמים מחמיר, הסעיפים האלה רק עולים ועולים.
החניה היתה מעורבת אבל המנהלים הבכירים דרשו סימן שיבדל אותם מהזוטרים.
מה עשו? מנהל בכיר זכה לקבל רכב עם שלט רחוק על המחזיק מפתחות  ועובד זוטר קיבל רכב עם נעילת מפתח.
אחרי שהחנו את הרכבים, היו צועדים להם המנהלים כמה מטרים מרכבם והיו לוחצים על השלט שהיה משמיע "טו טו" כדי להראות לכולם שהם מנהלים ויש להם שלט רחוק לאוטו.

כשהחל עידן הטלפון הנייד, הייתי בין הקומבינטורים הראשונים שזכו להחזיק שפופרת שחורה המעוטרת במיליון כפתורים עליה ואנטנה מטופשת ממגנט על גג האוטו כי עוד לא למדו איך אפשר לקדוח בגג מבלי שיכנס מים.
היו גם כאלה שסתם לקחו טלפון ביתי ותקעו אותו בדשבורד כדי להראות לכולם שגם להם יש.
היתה גם תופעה מוזרה שהיינו מזהים מי הוא בעל חשיבות על פי מספר האנטנות שעל גג רכבו.
בדרך כלל הטלפון לא עבד כי לא היתה קליטה, זה היה סתם סמל סטטוס ולא יותר. אם בכל זאת רצינו לדבר, היינו מחפשים אנטנות של פלאפון והיינו עומדים לידה, כך הבטחנו שיש סיכוי סביר שתהיה קליטה.
חברה שלנו שחזרה מחו"ל שלחה לנו מכתב בדואר שהיא חזרה אבל שלא נתקשר אליה לפלאפון כי משלמים על שיחות נכנסות וזה נורא יקר.

כשנסעתי באחד הפעמים למילואים באזור עין גדי, באחד הסיורים נקראנו לתאונת דרכים. כשהגענו למקום היה עלינו להזעיק אמבולנס של מדא. כולם שלפו את מכשירי הקשר וקראו במילים המטופשות של הצבא "קודקוד כאן ברזלן מהמסגרת שליד השמיר. תודיעו למברגיה יש לי גפרור שנמצא כמה קטנות על השחור והמגוון לא מוכן להמשיך עד שיגמר החמים וטעים שהביאה החצאית יחד עם התלתן בגלגלים של הזרזיר שבינתיים נגמרו להם הנוזלים הלבנים וחייבים פה דחוף תורן שיבוא עם דרדר כי עוד מעט הוא יהיה פרח כי אני לא מצליח לדבר בנוכחי אז תעברי למשני"
אף אחד לא הבין מה רוצים אחד מהשני ואף אחד לא שמע. זה הפך להיות רב שיח של חרשים כשכל אחד מתנפח כמו טווס בהתאם לאנטנות שעל רכבו ומשקל המתכות שעל כתפיו.
שלפתי את הטלפון הבומבסתי שהבאתי איתי לסיור (שמתי אתו בתוך ארגז פעולה של מא"ג) חייגתי והזמנתי אמבולנס. כשהרמתי את הראש, כולם הביטו בי במבטי פליאה.

בהמשך, עם חדירת הטלפונים הניידים לארצנו הקטנה, התחילה תופעה בה כל גבר היה חייב שיהיה לו טלפון קטן ככל האפשר. זה היה הדבר היחידי שגבר הסכים שיהיה לו קטן.
היום, התהפכה לה התופעה. אם אין לך מסך מגע לד בגודל 9.2 אינץ ומעבד 100 ג'יגה כולל גלישה חופשית והורדת האפליקציה החדשה שמכניסה לבד ריבה לתוך סופגניה בזמביה, אתה לא אין.
מישהו כתב באיזה פורום שהוא קנה טבלט בכי פשוט שיש  ושם עליו מדבקה של אפל. עכשיו כולם בטוחים שהוא שוס רציני כי יש לו אייפד עם חיבור USB, מה שאין סיכוי שתמצאו באפל אחר.

פעם, הבית הכי נחשב היה הבית שעל גגו היתה אנטנה מרכזית שקלטו איתה ירדן 1, ירדן 2 (שלפעמים בשעה 6 היו חדשות בעברית ואחר כך את סטיב אוסטין), לבנון - ערוץ שעד היום אני לא מבין אותו ולפעמים ראינו גם את חיים יבין שלבש לעיתים חליפה צבעונית רק אם באותו יום לא הפעילו את האנטי מחיקון.
כילדים היינו נקרעים מצחוק שניסים קיוויתי היה צווח כאילו תלשו לו משהו מהמכנסיים כשאסתר רוט שחמורוב עברה 100 מטר ולא נפלה.

זהו, נגמר הפקק, במשך יבוא, בטוח.

סלט פרחי העונה
לא בטוח שאפשר לחיות על פרחים בלבד. ישנם כמה פרחים שבסוף מביאים פרי אכיל אבל על עלי הפרחים נראה לי שקשה יהיה להתקיים.


כמעט מוכן



מצרכים:
2 עציצים של פרחי אמנון ותמר או כל פרח אכיל אחר (כל אחד עולה 1 ש"ח במשתלה של ג'לאל)
1 זוקיני פרוס לפרוסות דקות
1 פלפל חתוך לרצועות
1 בצל ירוק חתוך בחלק הלבן של הבצל
חופן חמוציות
כוס קוסקוס מהיר מוכן
משולשי גבינה מותכת (כמו הפרה הצוחקת ושות')

לרוטב:
1 פלפל חריף קצוץ או מגורד
מיץ מלימון אחד
שמן זית
פלפל מלח

הכנה:
צורבים את הפלפלים וזוקיני על מחבת פסים
מפרקים את הפרחים מהגבעולים
מכינים את הרוטב ומתבלים עד לקבלת מרקם וטעם שאוהבים
מערבבים את כל המרכיבים בקערה גדולה ומגישים




בקערת הערבוב

זהו
להתראות בשנה הבאה


2 comments: