יום שני, 12 בספטמבר 2011

המאפיונר מאור עקיבא


בואו נדבר עסקים (קטנים): 
אי אפשר להתעלם מכך שמדינת ישראל עוברת מהפך. 
האזרח הבודד הופך להיות הלקוח הכי חשוב של כל עסק ומיום ליום הופך להיות בעל חשיבות גבוהה יותר בתכנית העסקית. לא עוד העלאת מחירים בצורה פרועה וכמובן התחשבות במצב הכלכלי. 
הימים הבאים יגידו עד כמה מידת ההשפעה של המחאה על חיינו היומיומיים, החל מיוקר המחיה ועד פתרונות מתאימים לצרכיו של כל אזרח בישראל. 
מאוד קל לשבת בסלון עם חברים ולתת עצות מפה ועד לבית הלבן כיצד ראש הממשלה צריך לנהוג ולהחליט על פי אמוציות רגעיות מי צודק ומי לא. 
השינוי צריך להיות אצלנו, כל יום מחדש. 
כצעד ראשון וכצעד כלכלי עלינו לחשוב ולבצע מה שנכון לכיסנו שהולך ומתדלדל לאור ריבוי המיסוי ויוקר המחיה. 
גלעד זלברברג בעיסוקו ועל פי כרטיס הביקור שלו הוא הבעלים של "מאיר בייגל". בכובעו הנוסף הוא יו"ר הועדה למפעלים קטנים ובינוניים בהתאחדות התעשיינים והוא מהווה היום מפגש דרכים משמעותי בתהליכים אלו. על תווי פניו אפשר לראות בבירור את התהליך החדש שעובר על המדינה. 
משיחה איתו אפשר להבין את המלחמה המתמשכת של העסק הקטן מול הטייקונים. את מאבקה של המכולת השכונתית מול השופרסל/מגה/רשת השיווק ואיך לא, את הבחירה בין התוצרת המקומית לבין התוצרת המיובאת. 
ימים לא קלים עוברים על העסקים הקטנים בארץ. מלחמת הישרדות במלוא מובן המילה. עסק קטן מוצא את עצמו כדגיגון קטנטן מול לוויתן שלעולם אינו שבע אשר בלי למצמץ הוא נוגס בעוד ועוד נתחים בכלכלת הקניות. אם פעם היתה לנו מכולת או קיוסק בסביבה, היום יש שם שלטי ענק עם המילים "שלי" או "בעיר".

הרומן של גלעד ומאיר ביגל התחיל לפני כ-10 שנים. גלעד היה ספק שלהם וראה את המפעל מבחוץ. כשנודע לו על כוונת המפעל להסגר, מיד הכניס את היד לכיס ורכש את המפעל כבעליו החדשים בתקווה לחולל שינוי. 
המפעל עבר גלגולים רבים עד שהגיע ליעדו הנוכחי כשהמפעל הועתק מרמת השרון לאור עקיבא.
גלעד ומאיר בייגל המקורי
כיצרן, גלעד מיישם ציונות לצד ייעול הלכה למעשה:
לרכוש מוצרים מתוצרת מקומית.
לשאוף לשמור על רמת מוצר באיכות גבוהה ככל האפשר לצד מחיר תחרותי מול הטייקונים הגדולים. 
להעביר את התעשיה לפריפריה ולספק עבודה לתושבי המקום.
לצמם במידת האפשר את עלויות התפעול, הפרסום וכל ההוצאות שאינן ישירות לעלויות הייצור. 
המפעל המיקומו החדש באור עקיבא
הוזמנתי לביקור המפעל. לראות מקרוב את העשייה ואת סיפור ההצלחה.
גלעד קורא לעצמו מאפיונר. לא זה שאתם מתכוונים אליו אלא מאפיונר של מאפיה שאופה בייגלה. רק בייגלה. 
ענף החטיפים המלוחים עבר שינויים רבים. רשתות השיווק הגדולות מעדיפות בדרך כלל את הספקים הגדולים ומאידך הם לא יוותרו על המותג המקומי שלהם (אותם אריזות של אותו המוצר אבל תחת המותג של הרשת - אותה הגברת בשינוי אדרת) כיום "מאיר בייגל מחזיק גם בנתח משמעותי במוצרי החטיפים המלוחים שברשת השופרסל. לדבריו, המוצרים שלו הם המובילים בקטגוריה זו. חיזוק משמעותי מבחינת התחרות של מפעל קטן מול קונצרן ענק. 
עם ברק בעיניים, גלעד מספר על כניסתו למפעל לפני כ-10 שנים ועל השינויים עסקיים שחולל לצד שמירה על איכות המוצר. מקריסה כמעט מלאה של מערך השיווק, הוא מחזיק כיום כ-25% מתח שוק החטיפים המלוחים בישראל.  
בתפקידו, הוא ממלא כמעט כל תפקיד אפשרי. החל מהמנקה (ציטוט שלו, לא שלי), מנהל השיווק, מנהל המכירות, קופירייטר וגם הארט. כל עובדי החברה מעלים הצעות ייעול, פתרונות שיווק וביחד הם בוחנים את האפשרויות שיתרמו לקידום המוצרים. אין לו הוצאות מטה מיותרות, אין לו מנגנון תפעול מנופח. הכל נעשה בתוך הבית. 

המפעל עובד 24 שעות מסביב לשעון ב-3 משמרות. כדי לעמוד בכל התקנים החמורים ביותר שיאפשרו שיווק גם מעבר לים, נראה המפעל כמו בית מקרחת מצוחצח ומבריק. 
הסיור במפעל מרתק. הרגשתי דה-זה-וו כשנכנסנו להיכל העשייה. כנכדו של מאפיונר (כן כן גם אני...), הייתי מטייל בין התנורים של מאפיית המצות של סבי. ריח האפיה מחזיר זכרונות ילדות ודי היה בטעימת הבצק כדי לחזור לכמה שניות לגיל 6. במקום לטעום מצות (הייתי מחפש את אלו השרופות יותר) טעמתי בייגלה שטוחים שזה עתה יצאו מהתנור. בדיעבד, חבל שסבי לא חשב לפתוח מפעל בייגלה...
המוצרים של מאיר בייגל


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה