יום שני, 23 במאי 2011

עוד אחד לפיקניק - סלט תפוחים, נבטים מרים, פרחי כרובית, פלפל צילי, עם פיתות יבשות מהתנור

כשאני נזכר בסיפור הזה, אני מחייך לעצמי.
אני לא יודע אם אני גאה בו או לא אבל בסופו של יום, הוא קרה ואיני מסתתר ממנו.

הימים היו ימים בהם צה"ל שלט בלבנון. כל חייל קרבי שהגיע למרכז הארץ התקבל כגיבור לאומי חרף הסכנות שעמדו בפניו עם מטעני הצד שהתפוצצו מכל עבר ועם סיפורי הגבורה.
אני הייתי חובש צעיר והוצבתי בלבנון. החיים שם לא היו קלים אבל האוירה פיצתה על כל החסרונות מסביב. היה לנו נגמ"ש איתו היינו עוברים בין המוצבים, מחלקים אקמול ושולחים חיילים למרכז לצורך בדיקות רפואיות. לא הייתי לוחם אמיץ כל כך אבל גם לא התחבאתי מפחד ירי הפצמרים שעפו כל מספר דקות.
בדרכנו חזרה מלבנון אל מקום הלינה הקבוע שלנו, עצרנו בביקורת הקבועה. השוטרים הצבאיים כבר היו חברים שלנו והיו מקבלים אותנו יפה אם כי לא ויתרו ותמיד התעקשו לסרוק את כלי התחבורה שלנו מחשש להברחות ומטענים שהוצמדו לכלי.
ניגש אלי מפקדי ושאל אם מתחשק לי אפטר קצר במרכז שכן בקרוב יהיה מעצר ויש ללוות את העציר למרכז הארץ. כמובן שלא סירבתי אבל לא ראיתי אף עציר בסביבה.
"עוד מעט זה קורה" אמר לי מפקדי.
ואכן, תוך מספר דקות הגיעו בדרכם ארצה שיירת מערבלי בטון שחזרו מלבנון. מידע מודיעיני שהיה למשטרה בישר כי בתוך המערבלים מוחבאת סחורה יקרה המוברחת ארצה.
בשלב הבדיקה התברר כי לא רק סחורות יקרות הוברחו במערבלים אלא גם אישיות מבוקשת שניסתה להסתנן לארץ.
מיד בוצע נוהל מעצר מהיר ושוטר צבאי, נהג ואני צוותנו לקחת את העציר לישראל.


נסענו העציר, השוטר, הנהג ואני למחנה תל השומר. בגלל ההוראות המפורשות כי מדובר באישיות מבוקשת, לא היה באפשרותינו לעצור ולו לרגע אחד עד אשר נעבור בפתח המחנה. הרעב והצמא הציקו לנו מאוד והנסיעה היתה ארוכה ומייגעת.
בהגיענו למחנה, מסרנו את העציר בידי הממונים ומיד שעטנו החוצה כדי למצוא משהו שיפצה את בטננו המקרקרת.
שלט אחד מיד קפץ לי מול העיניים: "קלודין, מסעדת שף"
אני שלא עניין אותי מי היא קלודין ואיזה שף בדיוק עובד שם, נכנסתי פנימה ושאלתי אם יש משהו בפיתה.
"לא חייל, זאת מסעדת שף. פה יש אוכל גורמה. כאן לא סטקייה חומוצ'יפסלט" אמרה לי אישה חמורת סבר וככל הנראה היתה קלודין בכבודה ובעצמה.
ממממה עושים?
יצאתי לרכב והצעתי  לנהג ולשוטר שיסעו לחפש מאפיה באזור להביא פיתות או לחמניות והם במסעדה כבר מכינים לנו ארוחה.
פניתי שוב וביקשתי תפריט. התפריט היה כולו תפריט של מסעדת שף. מבלי לזכור את המנות, אני רק זוכר שכל מה שהיה בו המילה בשר, הזמנתי לשוטר ולנהג ומה שהיה מזוהה עם ירקות, הזמנתי עבורי. כמובן שהמילים חומוס, טחינה, פיתה ועוד לא הוזכרו בתפריט.
במסעדה עמלו במרץ והגישו את המנות. איך שאני רואה את שני חברי, ביקשתי חשבון, שילמתי ומיד התחלנו למלא את המנות שהוגשו בפיתות כשקלודין עצמה זועפת עלינו איך אנו מחללים את "קדושת המקום" ושמים הכל בפיתה.


סלט תפוחים, נבטים מרים, פרחי כרובית, פלפל צילי קצוץ, עם פיתות קריספיות מהתנור.
מצרכים:
2 תפוחים חתוכים לקוביות לא גדולות
צרור נבטי צנון או נבטים מרים אחרים
כרובית מפורקת לפרחים
פלפל צילי קצוץ
פיתות יבשות
לרוטב:
שמן שומשום
חומץ בלסמי
מל"פ

הכנה:
מעבירים את כל המרכיבים לקערה גדולה.
חותכים את הפיתות למשולשים ומושחים אותם בחומץ בלסמי ושמן זית. אופים בתנור עד לקבלת גוון זהוב ושמים בכלי נפרד.
הכנת הרוטב: מערבבים את השמן שומשום עם מעט חומץ בלסמי. מתבלים בפלפל ומלח. יוצקים לפני ההגשה ומפזרים את הפיתות מעל.

 

תגובה 1: