יום רביעי, 20 באפריל 2011

סוכריות ילדים של פסח


תחילת שנות ה70 אני ילד צעיר וקטן. הורי עדיין דוחפים לי מוצץ כדי שאשתוק מידי פעם כשהם רוצים קצת שקט מהילד ש"בלע פטיפון" (כך היו קוראים לקשקשן של פעם. עם השנים, השתכללתי והיו קוראים לי "קושקוש" וישנם עדיין כמה בני דודים שמכנים אותי כך עד היום).
אני, שלא אהבתי שדוחפים לי כל מיני פלסטיקים לא טעימים, הייתי נוהג להחביא את המוצץ בכל מיני מחבואים שרק הנקיונות של פסח היו חושפים. עד שהבינו שקשה להתעסק איתי וניסו לחפש שיטות אחרות ומקוריות יותר כדי לקבל ממני שקט.

מי שלא מכיר את בני ברק של פעם בימים שלפני החג, אינו יודע מהם הכנות לחג.
העיר כמרקחה. בכל פינת רחוב עולים ריחות של אפית המצות העגולות הנאפות במהירות ובמיומנות במאפיות מאולתרות במקלטי הבתים. דוכנים לממכר ניירות כסף ומפות ניילון לפי מטר רץ בכל פינה. חביות מעלות קיטור ואדים להגעלת כלים וסוחרים עם טנדרים עמוסים מוכרים את רכולתם שכללו כלים וסירים חדשים בעזרת מגאפון חלוד כמו האלטע-זאכן של פעם.
כל סוחר ולא חשוב מה הוא מוכר, ימצא תמיד את הדרך לחבר בין ההכנות לפסח ומרכולתו והכל כדי להגדיל את המכירות כולל ממתקים שאפשר למצוא אותם רק בפסח.


יחד עם יתרונותיה שהיו לעיר שידעה לשלב ניגודים של חילוניים ודתיים, אשכנזים ומזרחיים, ידעה העיר לא מעט חסרונות ובינהם הידיעה שכל מה שיש לך בבית, גלוי לכל. אין סודות גם כל אחד ביתוך ביתו. אם קנית משהו חדש, לא היתה עוברת שבת מבלי ששכנה היתה מגיעה לבדוק מקרוב את האיכות ותוך שעתיים קיבלת מחמאות משאר השכנים.
לא היה פריט או רהיט שלא היה גלוי לשכנים ממול גם אם הגפת את התריסים.

באחד מימי הנקיונות של פסח, שכל בני ברק נוהגת לתלות את האנציקלופדיה העברית ועוד כמה ספרים גדולים כמו ספרי הרמבם על המעקה השחור שבמפרסת, לצד חבטות הזויות בשטיחים טרם המצאת השואב אבק (לא היה לנו כי הורי החליטו להשקיע את מיטב כספם בטלוויזיה הראשונה בבני ברק), החבאתי (שוב) את המוצץ שלי באחד מפינות הבית בתקווה שלא ימצא.
בעוד הורי חובטים בכל דבר אפשרי כדי לנער מעליו את האבק, התחיל הפטיפון (אני) לנגן בעוז.
בתחילה, כדי להשתיק אותי היו שמים לי פטיפון אמיתי עם החתול במגפיים, הציפור הכחולה ושוליית הקוסם. אחר כך עברנו לתקליטי הוואלסים של שטראוס שמאוד אהבתי אבל גם הם נגמרו ודי קשה היה להשתיק ילד ג'ינג'י ואנרגטי שכמותי.
הפעם אימי החליטה שדי. המוצץ ימצא ומהר.
היא עברה מחדר לחדר כשהיא תרה אחר האבידה אולם ללא הצלחה ועברה לשלב בו היא החלה לקרוא למוצץ בקול כשהיא מחכה לתשובה: "מישהו ראה את המוצץ של מאיר?"
כמסורת בני ברקית טיפוסית וצפויה, לפתע אחת השכנות ממול שגרה במרחק מה מאיתנו שאמרה: "הוא שם, בחדר הקטן. ראיתי אותו מחביא את המוצץ מאחורי הספרים".


מתוקים של פסח:
מצרכים:
סוכריות אגוזים
200 גרם בוטנים
200 גרם אגוזים
250 גרם סוכר
שומשום למי שאוהב
מיץ מחצי לימון

הכנה:
שוברים את הבוטנים והאגוזים לשברים גסים.
ממיסים סוכר במחבת עד למצב כמעט קרמל
מוסיפים את האגוזים ובוחשים כשהסוכר המומס עוטף את הפיצוחים.
יוצקים את התכולה לתבנית מרופדת בנייר אפיה, מניחים נייר אפיה נוסף ומשטחים בזהירות עם מארוך לקבלת גובה אחיד.
מקררים עד להתקשות. אחרי שמתקרר חוצים לגודל רצוי וזוללים בהנאה


2 comments:

  1. מאיר איזה סיפור מצחיק, אני ממש יכולה לדמיין את הסיטואציה.
    הממתק הזה נראה מדהים! אני בהחלט הולכת לנסות אותו הערב או מחר. ממש התלהבתי!
    התמונות מדהימות!!!!

    השבמחק