יום שני, 14 במרץ 2011

אלוף בצלות


מה המשותף למילים מטוס, תגובה, פקח, שלדג, יבוא-ייצוא, מצלמה?
כולם ועוד רבות אחרות, הינן מילים עבריות שחידש המשורר חיים נחמן ביאליק.
את ביאליק אנו פוגשים כמעט מידי שבוע בסיור שלנו בשוק לוינסקי כאשר אנו רואים הלכה למעשה שימוש יומיומי במילים ייבוא יצוא ומצלמה (וגם את הפקח, אם לא שילמנו עבור החניה).
כמו בארוחה, בה שומרים את הקינוח לסוף הסיור, בטרם אנו מגיעים למתוקים של קונדיטורית אלברט, אנו עוצרים בסמטה קטנה שלא נראית כרחוב כלל וכלל אלא יותר כחניון. לצד התחפושות הנמכרות ברחובות הסמוכים, בין התבלינים ובסמוך לרחוב השוק, עומד לו רחוב קטנטן בו עוברים אלפי אנשים מידי יום ואין אפילו רמז או סימן לרחוב ומספרים לכולם שזהו רחוב אלוף בצלות, שם הנושא של סיפורו של ביאליק.


את ביאליק כבר הזכרנו בעבר באחד הפוסטים שלנו בסיפור משעשע כשנתפס מעשן בשבת כשהיה תלמיד ישיבת וולוז'ין (מי שסקרן, מוזמן להציץ במתכון שלנו לצלעות טלה



כילד אני זוכר אותנו הולכים לקולנוע שביט בגבעתיים לראות הצגות כיתתיות ובינהן ראינו את מעלה הקרחות (של אפרים סידון אם איני טועה) ואת אלוף בצלות ואלוף שום של ביאליק.

האיש ששמורות לו הברקות משעשעות בשפה בעברית כמו פרשנותו למשחק הביליארד "עומדים שני ליצים, אוחזים בעצים, מכים בביצים והמיטיב להכניס ללוך, הרי זה משובח".
על הסיגריה שכבר הכשילה אותו מספר פעמים היה אומר "בצד אחד אש, בצד השני טיפש ובאמצע עשב יבש" (ושאף אחד לא יקח את דברי אישית, זה לא אני אמרתי. זה הוא) עדיין חי ובועט בשפתו ובדרכו שהשאירה חותם עמוק על הצביון הארץ הישראלי.

לקראת חג הפורים, בחרתי הפעם לחרוג מעט ולהביא את הפרקים האחרונים  של המחזה אלוף בצלות שאין דומה לו בסגנונו ובלשונו למגילת אסתר אותה אנו נוהגים לקרוא בפורים

י וּדְבַר-הַמֶּלֶךְ נַעֲשָׂה מְהֵרָה, / וַיָּכִינוּ לְמָחָר אֶת-הַכֵּרָה, / וַיְנַסּוּ אֶת-הַשּׁוּם בִּצְלִי-הַקְּדֵרָה, / וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן דְּבַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ הָאוֹרֵחַ: / לֹא-בָא כַבֹּשֶׂם הַזֶּה לְטַעַם וּלְרֵיחַ, / וּבֶאֱכֹל הַמֶּלֶךְ מִן-הַצָּלִי הַמְתֻבָּל בְּשׁוּמִים, / וַתִּפְרַחְנָה עַצְמוֹתָיו, וַיְהִי כְאִילוּ מָלְאוּ עֲלוּמִים, / וְגַם גַּרְגְּרֵי-הַשּׁנִי בְּאַף גְּדָל-הַחַרְטֻמִּים, / צָהֲלוּ מִדֶּשֶׁן וַיִּהְיוּ אֲדֻמִּים אֲדֻמִּים / וְעֵינָם כְּעֵין-אֶשְׁכּל הָאַלְגֻּמִּים / (וּכְבָר בְּדִבְרֵי חַכְמֵי קְדוּמִים / בִּכְתָב-אֱמֶת מְפֹרָשׁ רָשׁוּם: / עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַשּׁוּם: מַצְהִיל הַפָּנִים וּמֵאִיר הָעֵינָיִם / וְהוֹרֵג אֶת-הַכִּינִּים בִּבְנֵי-מֵעָיִם, / וְגוֹמֵר וְגוֹמֵר וְגוֹמֵר אַחַת לְאַחַת, / עַיֵּן בְּדִבְרֵיהֶם וְתִמְצָא נָחַת).
וְלֹא אֵחַר הַמֶּלֶךְ מַעֲשֵׂהוּ גַּם-הַפָּעַם, / וְכָל-שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו שִׁבְעִים זְקֵנִים מְשִׁיבֵי טַעַם / נִכְנְסוּ בִדְבַר-מֶלֶךְ בּוֹ בַלַּיְלָה / לִישִׁיבָה גְדוֹלָה, לִישִׁיבָה שֶל-מַעְלָה, / לְהִוָּעֵץ מַה-יְּקָר וּגְדֻלָּה וְשִׁילּוּמִים / יִנָּתְנוּ לְבֶן-הַמֶּלֶךְ אִישׁ-הַשּׁוּמִים, / חֵלֶף הַפְּרִי הַנִּפְלָא אֲשֶׁר הֵבִיא בִגְבוּלָם, / לְבָרֵךְ-בּוֹ אַדְמָתָם וּלְהַעֲשִׁיר יְבוּלָם, / וְיָדְעוּ הָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת כֻּלָּם, / כִּי פֹעַל אָדָם – יְשֻׁלָּם.
וַיֵּשְׁבוּ הַזְּקֵנִים שֶׁבֶת דּוֹגֶרֶת עַל-בֵּיצָה, / וַיַּעֲמִיקוּ חֵקֶר וַיְבַקְשׁוּ עֵצָה, / וַיַּחֲלִיקוּ זָקָן מְהֻדָּר וּמְגֻדָּל, / וַיִּקְמְטוּ מֵצַח וַיַּחְתְּרוּ בָאֲגֻדָּל, / לָדַעַת מַה-דְּבַר-הַסְּגֻלָּה מִכָּל-סְגֻלָּה, / הָרָאוּי לְבֶן-הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לוֹ גְמוּלָה, / וַאֲשֶׁר בְּלִי-צֵל-סָפֵק וּסְפֶק-סָפֵק / חֵפֶץ לִבּוֹ יַשְׁלִים וּרְצוֹנוֹ יָפֵק, / וַאֲשֶׁר יָאְדִּיר גַּם-כְּבוֹד-הַמֶּלֶךְ וְהָעָם / מִנָּהָר וְעַד-נָהָר וּמִיָּם וְעַד-יָם.
עוֹד הַזְּקֵנִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת וְעֶשְׁתּוֹנוֹת, / וּזְקַן הַחַרְטֻמִּים הִתְעוֹרֵר כְּמֵקִיץ מִשּׁנוֹת, / וַיֹּאמֵר: רַבּוֹתַי, מָה הַהִתְעַשּׁתוּת וּמָה הַשּׁטוּת? / וּמָה הָעֶשְׁתּוֹנוֹת וּמָה הָעַשְׁתּוּת? / הַדָּבָר פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת! / הִנֵה אִתָּנוּ פֹּה בָאִי דְּבַר-סְגֻלָּה, / אֵין-כָּמֹהוּ לִיקָר בְּתֵבֵל כֻּלָּה, – / הָבָה, נְשִׁיבֶנוּ מִנְחָה חֵלֶף הַשּׁוּם וְנִנָּצֵל! / הֲטֶרֶם תֵּדְעוּ מַה-הוּא? –
הֲלֹא הוּא הַבָּצָל!
הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַחַרְטֹם – וְהַזְּקֵנִים כַּף מוֹחֲאִים: / שְׂפָתַיִם יִשּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים!


יא וַיְהִי בַיּוֹם הַשּׁלִישִׁי וַיֶּהֶמוּ הַפַּעֲמוֹנִים, / וְכָל-אַנְשֵׁי-הָאִי הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים, / מִתּוֹמֵךְ הַמַּטְאֲטֵא וְעַד-תּוֹמֵךְ הַפֶּלֶךְ, / נִדְחֲפוּ הַחוּצָה בִּדְבַר שַׂר חֲצִי-הַפֶּלֶךְ, / לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד וִיקָר לְבֶן-הַמֶּלֶךְ / וּלְשַׁלְּחוֹ מִן-הָאִי, עֵקֶב כָּל-הַגְּדוֹלוֹת, / בְּרַעַם תֻּפִּים וּבְסַעֲרַת מְחוֹלוֹת.  / וַתַּעֲבֹר הָעֲבָרָה, וְכָל-הַקִּרְיָה הוֹמָה: / הָעָם מִזֶּה וּמִזֶּה נֶעֱרַם כְּחוֹמָה, / וּבֶן-הַמֶּלֶךְ – לְפָנָיו תִּשְׁתַּחֲוֶה כָל-קוֹמָה – / רוֹכֵב בַּתָּוֶךְ עַל-אֲתוֹנוֹ הַצְּחוֹרָה רוֹמָה, / וּמִסָּבִיב לוֹ שִׁבְעִים פַּחוֹת וּסְגָנִים / רוֹכְבִים עַל-שִׁבְעִים רְכָשִׁים וַאֲחַשְׁתְּרָנִים, / וּבְרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה בִכְרָה נָאוָה וְקַלָּה / צוֹעֶדֶת מַעֲדַנּוֹת מְקֻשּׁטֶת כְּכַלָּה, / מוּבֶלֶת לְאִיטָּהּ, נְהוּגָה בְאַפְסָר / בְּיַד-אֲחַשְׁדַּרְפָּן אוֹ בְיַד-טַפְסָר, / נוֹשֵׂאת בְּהָדָר מַשְׂאַת הַסְּגֻלָּה, מִנְחַת הַמֶּלֶךְ לַחֲתַן-הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה: / אַמְתַּחַת מֶשִׁי יְקָרָה בַּהֲדָרָהּ כְּלוּלָה, / רְקוּמָה זָהָב וּמְלֵאָה בְצָלִים כֻּלָּהּ, / מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, אֵיפָה שְׁלֵמָה וּשְׁקוּלָה; / וּמְגִלַּת-קְלָף, הִיא אִגֶּרֶת הַתְּעוּדָה, / חֲתוּמָה בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וּבְאוֹתִיּוֹת זָהָב רְפוּדָה, / אֶל-הַאַמְתַּחַת בִּפְתִיל תְּכֵלֶת צְמוּדָה, / וְעָלֶיהָ בִּכְתָב אָמָּן מְזֻיָּן וּמְתֻיָּג רָשׁוּם: / אוֹת-כָּבוֹד וִיקָר לְאַלּוּף שׁוּם! – / וְהַכָּרוֹזִים עוֹבְרִים בָּעָם עָבֹר וְקָרוֹא: / כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִיש אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ! / וְכָל-הָעָם מִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם / מְרִיעִים לְעֻמַּת בֶּן-הַמֶּלֶךְ בְּקוֹלָם: / "יְחִי בֶן-הַמֶּלֶךְ אַלּוּף-שׁוּם לְעוֹלָם! / צֵאתְךָ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם!" – / וְהַפַּעֲמוֹנִים עוֹדָם הוֹמִים הָמֹה וְהָלֹם, / וּמֵרָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים מְנַפְנְפִים הַדְּגָלִים, / וּגְבִירוֹת מֵרָאשֵׁי טִירוֹת מַמְטִירוֹת בְּצָלִים, / וּבְרֹאשָׁן כְּלִילֵי-פְאֵר: מִקְלְעוֹת בְּצַלְצַלִים, – / וְהַתֻּפִּים מַרְעִימִים וְהַצֶּלְצְלִים מְצַלְצְלִים.

יב וּבֶן-הַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל-בֵּיתוֹ – וּבְיָדוֹ טוּבוֹ, / וְלֹא-יָדַע אִישׁ בְּצֵאתוֹ וּבְשׁוּבוֹ, / כִּי מֵאָז שָׁב מִדַּרְכּוֹ שַׂךְ בַּעֲדוֹ, / וַיִּלְבַּשׁ דְּמָמָה וָעֹצֶב כְּמַדּוֹ, / וְלֹא-גִלָּה לְאִישׁ בָּעוֹלָם סוֹדוֹ, / זוּלָתִי לְכוֹתֵב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַדּוֹ.


שוקי עוף קטנטנים עם קונפי בצלי שאלוט מקורמלים ביין אדום

מצרכים:
שוקי עוף ללא העצם (בקשו מהקצב או הסירו עם סכין כבדה)
צרור גדול של בצלי שאלוט
2 כוסות יין אדום
2 קוביות שום כתוש של דורות
2 קוביות פלפל צילי גרוס של דורות
2 קוביות כוסברה קצוצה של דורות
שמן זית לטיגון

להכנה:
כדאי ומומלץ לעבוד עם מחבת או סיר חסין אש מכיוון שאחרי שלב הטיגון מעבירים את הכלי לתנור.
מטגנים את שוקי העוף לסגירה ומעבירים לצלחת
מקרמלים את בצלי השאלוט על לקבלת צבע זהוב. מוספים יין אדום וממשיכים בטיגון מספר דקות
מוספים את שוקי העוף ומכניסים לתנור חם למשך 40 דקות או עד שמתקבל צבע יפה
בנתיים מכינים מחממים מעט שמן זית בכלי ומכניסים את  קוביות השום, הכוסברה והצילי.
אחרי 40 דקות, מוציאים את המחבת, יוצקים מעל את תערובת התבלינים ומחזירים לתנור למספר דקות נוספות ומגישים.



2 comments: