יום רביעי, 9 במרץ 2011

מתחילים לאכול פה פרג – דלעת אפויה, פרג וחזה עוף על איטריות אורז


פורים בפתח עם כל הקלישאות הידועות "משנכנס אדר מרבים בשמחה", התארגנות למסיבה שווה והמירוץ הקבוע אחרי התחפושות של הילדים.

כשפורים מגיע לאוכל, יש אסכולות רבות סביב סעודת פורים וסביב משלוחי המנות.
עד לא מזמן היינו נכנסים לחרדת קודש ליום הפורים. הבית היה הופך להיות מעין תחנת רכבת של שוקולדים ובונבוניירות. הדלת לא היתה נסגרת. כל שלוש-דקות נקישה וכשפתחנו את הדלת, ראינו מולנו סלסלה ענקית שהיתה מסתירה איזה ילדון מאופר/מחופש לעוד קאובוי/אינדיאני/כיפה אדומה.
קישון היטיב להמחיש את משלוחי המנות במערכון רונדו, בו הוא מספר על משפחה שקיבלה בונבוניירה והעבירה אותו הלאה לדודה וכך החלה בסבב שנמשך שנים עד שקיבלה אליה בחזרה את אותה הבונבוניירה אלא אבוי, כשפתחו אותה בהשתוקקות, גילו שהבונבוניירה הגיעה במצב צבירה "אחר" ופגת תוקף לאכילה. (הנה שמוליק סגל מקריא חלק מהסיפור
לא סתם כשנשאל קישון מה לא עושים עם בונבוניירה הוא ענה: לא פותחים אותה!!




לפני כמה שנים, אחרי שראינו שיש תחרות סמויה בין המשפחות של מי יותר גדול, החלטנו לשים סוף לעניין. תלינו פתק "התקזזנו" וברחנו לחברים רחוקים או לארוחת חג בחיק המשפחה. לפעמים היו כמה שהתעקשו להשאיר את הבונבוניירות ליד הדלת ומי שחגג היו החתולים.  

לפרג שמור זיכרון ילדות. תמיד שנאתי להתחפש. לא אהבתי את הקטע המטופש הזה ללבוש כל מיני כובעי פלסטיק ולעשות קולות של אינדיאני או בוקר שמחפש ברחבי העיר את הסוס פוני שלו.
כשהייתי בן 6 או 7 לקחו אותי למסיבת פורים כללה גם תחרות תחפושות .
כל ילד זכה באוזן המן שכבר מהרגע הראשון לא עשתה עלי רושם טוב לראות את השחור המגעיל הזה נוזל לו מתוך האוזן.
עד היום אני לא ממש מבין למה צריך לאכול את האזניים של המן שכולם אמרו שהיה הרשע בסיפור של המלך הזה שכל יום היה עסוק במסיבות חשק ברחבי הארמון.
לא יכלו למצוא איזה שוק אווז? או לפחות משהו קצת יותר אכיל מאיזה אוזן של פרסי שאשתו שפכה עליו את המים של הספונג'ה כשהבינה כמה טיפש היה האחמידינג'אד של תרפפ"ו?
בחזרה למסיבה. כשחילקו את האזניים הדוחות האלה, סירבתי בתוקף באמירת איכססס ואם אני זוכר נכון, אפילו יצאתי החוצה במהירות כשאני משאיר אחרי ילדים המתלקקים להם בהנאה לא ברורה.
גם בכתיבת שורות אלו, למרות שכבר טחנתי מאות אם לא אלפי עוגיות/אזניים ממולאות בפרג, יש בי עדיין את תחושת המרחק שהשחור הזה שדומה יותר ל...הולך לטייל לי בבטן.
כשהבנתי שרק אני לא חגגתי על האוזן של המן בן אמדתה ההגגי (מבלי להזכיר בנשימה אחת את 10 בניו יקירי המגילה) וראיתי את הילדים רבים על הפירורים, לא רציתי להרגיש הפרייר של השכונה והסכמתי לטעום. כמי שאינו רוצה להודות בטעותו, העמדתי פנים של פוקר-פייס כשאימי שואלת אותי איך האוזן. "איכס עניתי" אבל בפנים בפנים היא היתה טעימה. מאז, אני לא מסתפק באוזן המן אחת. אני מזכיר לכולם שנולדנו עם שתי אזניים וגם הוא, ולמרות שהוא היה המן.


גם אצלנו בבלוג תורגש אווירת פורים ממש בסמוך לחג, איננו יכולים כרגע לגלות אבל רק נרמוז שהחלפנו תפקידים ויש למה לצפות. בטוח שיהיה מצחיק ומשעשע.

חזה עוף עם דלעת אפויה ופרג על איטריות אורז
מצרכים:
חתיכה גדולה של דלעת
כפית זרעי פרג
חזה עוף שלם
רוטב סויה
חבילת אטריות אורז

הכנה:
חותכים את הדלעת לקוביות שוות, מושחים בשמן זית ואופים בתנור לכ-20-15 דקות להשחמה. מוציאים ומפזרים מעל את זרעי הפרג.
חותכים את החזה עוף לגודל רצוי ומקפיצים עם מעט שמן זית ורוטב סויה.
חולטים את האטריות אורז במים רותחים למספר שניות, מסננים ומעבירים לקערת הגשה.
מניחים מעל לאטריות האורז את העוף המוקפץ ומעליו את הבטטות הצלויות ומגישים עם רוטב המורכב מחלקים שווים של רוטב סויה, רוטב טריאקי, שמן שומשום וצילי מתוק




4 תגובות:

  1. איזה יופי של מתכון. אני רעבה ועשיתם לי חשק (:
    אני שנים לא אהבתי פרג כי זה היה נתקע לי בשיניים והייתי מתפדחת לחייך.... היום אני כבר לא שמה על אף אחד ונהנית מהפרג מאוד!

    השבמחק
  2. אוי, יוי, יוי...
    שניכם- סורו ללשכתי עם כזו מנה, ברור?
    מ'כפת לי שחורים או לא שחורים.
    אבל רגע, רגע, אם נחייך אחרי כזו מנה זה ייראה כאילו לא צחצחנו שיניים חודשיים עם כל השחורים האלו בשיניים, לא?

    :-)

    מתה עליכם !!!

    השבמחק
  3. נראה אדיר. גם אני בזמן האחרון בעניין של להוסיף פרג לכל דבר, אולי זו השפעה של פורים המתקרב באופן לא מודע

    השבמחק
  4. התחרבשה כל התגובה.
    השורה השלישית צריכה להיותה אחרונה.
    מה קרה לתגובות היום?
    מוזר... זה בטח לקראת פורים, נכון רבנו?

    השבמחק