יום חמישי, 24 בפברואר 2011

עושים שלום - סלט סינטה צרובה, תרד וטחינה


באחד מנסיעותי ללונדון הזמינה אותי בת דודתי לארוחת בוקר של יום ראשון. היא רצתה להפתיע אותי ולכן החליטה שנלך למסעדה ישראלית בבעלות ישראלי הנקראת "דוד" (לא David אלא "דוד" בעברית!).
הגענו לשם ביחד, חמישה סועדים, כולם אנגלים מקומיים ורק אני הישראלי היחיד. דוד לא היה שם. הוא ישראלי וכידוע ישראלים לא עובדים בימי ראשון. בעצם ישראלים לא עובדים כל השבוע. הגויים עובדים עבורם.
כמנהג כולם לברך בברכת "בוקר טוב", אמרו כולם יפה Good Morning וצוות המסעדה שקיבל את פנינו ענה גם הוא.


אוזני, שחיפשה צליל ישראלי מוכר במסעדה ישראלית (הרי ידוע שאנו הישראלים מחפשים בכל מקום את אחיזתנו בקרקע גם אם היא בגלות), שמעה לפתע Good Morning בעל מבטא מזרח תיכוני, אך לא ישראלי. מיד עניתי גם אני את ברכת הבוקר טוב, אבל נפלט לי בשפת שכנינו "סבח אל חיר" (גילוי נאות: צרור המילים הדל השגור בפי הוא ערבית של מחסומים, 6-7 משפטים ולא יותר). באינסטינקט ענה לי אחד המלצרים בשפתו שלו: "סבח אל נור", ממש כמו שהיה מורגל לענות בבית אביו ואימו. שנינו הבטנו אחד בשני עם חיוך גדול על שפתינו. אבל...כמו שאמרתי, כנראה שהגבול בינינו היה עדיין גדול.
אלו שבאו איתי שאלו מה מלמלנו ומיד עניתי לה ששנינו החלפנו מילים מ"השכונה" והמשכנו הלאה לכיוון השולחן.
לאחר שישבנו והמלצר האמור קיבל את הזמנתנו לארוחת הבוקר הישראלית, התפנה המלצר לכיווני.
"שו אסמק": או בעברית: מה שמך? שאל אותי המלצר.
"אנא שמי מאיר" עניתי לו. אני שמי מאיר.
"שו אסמק" שאלתי אני. "אנא שמי מחמוד".
"כיף חלק מחמוד" אמרתי לו. " אל חמדו לילה" ובתרגום סימולטאני: "מה שלומך מחמוד", שאלתי. והוא ענה "תודה לאל".
מילות הנימוסין הרבות שמחליפים בני דודינו בברכם אחד את השני, אינן רק לשם הנימוסין, אלא גם על מנת לזהות את המוצא ולהבין מהיכן הגיע הדובר. לפי המבטא הם יכולים לדעת האם שכן טוב הוא או לא.
הסברתי למלצר החביב שבכך מסתכמת ידיעת השפה הערבית שלי וכל שאר המילים, לא כל כך ידידותיות, כדוגמת: "איפתח אל באב" – פתח את הדלת. או "ג'יב אל אוויה" - תראה לי תעודת זהות. הרי כבר ציינתי קודם שאוצר המילים שלי בערבית הגיע תודות לצבאנו השולט והודות לשהות הרבה במילואים באזור המחסומים.
כאן כבר עברנו לדבר בשפת המקום... "מאיפה אתה?" שאלתי אותו. "מלבנון" הוא ענה לי. אכן, הנה שכני, זה שמעבר לגדר. "מאיפה בלבנון?" שאלתי אותו. "מצידון" הוא ענה לי.
"אהה" עניתי לו בגאווה כמחליפו של אייל פלד ממסע עולמי, "הייתי שם", ומיד התחרטתי על התשובה.
לרגע דמיינתי לי איך מחמוד משפיל מבט. הנה הוא נזכר איך אנחנו כצבא כובש נכנסנו לביתו בברוטאליות. לרגע אפילו הצלחתי לדמיין איך הוא כבר מתפלל שאקום ואצא מהמסעדה. "ביקרת אצלנו?" שאל אותי מחמוד בחצי חיוך.
"האמת?" שאלתי. "כן, תרגיש חופשי" ענה לי מחמוד.
"כן מחמוד. הייתי אצלכם" עניתי לו כשגם אני נבוך מעצם השאלה והתשובה.
"אבל היי, לא היית בבית..." עניתי לו בקריצה ושנינו התחלנו לצחוק.


הזמנתי את מחמוד לשבת איתנו לכוס קפה אמיתי, "ממש כמו אצלכם בכפר" כדברי אמיר חברי מהמילואים.
"חכה חכה" אמר לי מחמוד, כשהוא לוגם מהקפה המהביל ומצמצם מבט של אחד שהולך לירות פצצה לאוויר, "אם חשבת שכבשתם אותנו כשביקרת אותי בלבנון, מה תגיד שאספר לך שהחברה שלי ישראלית?".

הטחינה שלנו, בגילוי נאות, מגיעה אלינו משטחי הרשות הפלסטינית. אחרי שטעמנו לא מעט, בחרנו בטחינה יונה המיוצרת בשכם ואף יצא לנו להכיר את בעלי המפעל. כשנפגשנו לראשונה, היה ברור לנו שאם יתנו לנו לעשות שלום עם השכנים, תוך שעה על צלחת טחינה, נביא את הסכם השלום הטוב ביותר. כי שלום עושים עם אנשים ולא עם פוליטיקאים.


סלט סינטה צרובה, תרד וטחינה

סינטה מאז ומתמיד היתה נתח דל שומן המועדף על חובבי הבשר. בשילוב התרד והטחינה יתקבלו טעמים מעניינים ומיוחדים..
מרכיבים:

1 שן שום קצוצה
3 כפות טחינה קרואן גולמית
מיץ מ 2 לימונים
¼ כפית מלח
כוס מים
חבילת תרד שטוף
זרעי שומשום
200 גרם סינטה
3 כפות רוטב טריאקי

הכנה:
חותכים את הסינטה לרצועות דקות ומשרים ברוטב טריאקי.
חולטים את התרד במים חמים מוציאים ומצננים
מכינים רוטב הטחינה: מערבבים טחינה קרוואן גולמית, מלח, מים ומיץ לימון.
מקפיצים את רצועות הסינטה במחבת ווק
בקערה גדולה מסדרים את הסלט: התרד ראשון, מעל רצועות הסינטה הצרובה ובסוף מזלפים טחינה
ומפזרים זרעי שומשום (אפשר להחליף את השומשום בקצח)



 ובמעבר חד לחלק אחר בעולם, אם עוד לא צפיתם בסרטון שצילמנו על הפסטה של ברילה, זה הזמן. אנא הכנסו ליוטיוב וצפו בסרטון המצחיק שלנו, הפיצו אותו הלאה ועזרו לנו להגיע לאיטליה.




2 comments:

  1. נראה פשוט מעולה!
    והסרט של ביסטייל מדליק (:

    השבמחק
  2. וואו נראה מהמם! מתאים לי בול לארוחת צהריים מפנקת (ואחרי זה שנ"צ אם אפשר)
    הסיפור מקסים! אהבתי!

    השבמחק