יום שני, 29 בנובמבר 2010

סיפור לחנוכה, אחד מתוך שניים - סיפורה של חנוכית האריות


השבוע יחול חג החנוכה ואני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים שטבועים בי חזק ומסמלים עבורי את החג.
אחד מהם הוא סיפור אישי מלפני לא מעט שנים והשני אירע לפני כ-3 שנים אולם גם הוא השאיר בי את אותותיו.
סבתי עליה השלום נפטרה מהעולם (בשיבה טובה, כך אני מקווה) לפני יותר מ-30 שנה. לאחר ימי האבל, פנה אבי לביתה כדי לפנות חלק מחפצי הדירה, כדי לנקותה ולאווררה. כשהגיע לבית, פגש אבי את אחותו, דודתי. לידה עמד פח גדול ובו המון חפצים חסרי ערך שאגרה סבתי עם השנים.


לאחר בדיקה קלה, ראה אבי משהו מבצבץ מתוך הפח. הרים את החפץ ולעיניו התגלתה חנוכיה עשויה פח, שחורה ומפוייחת, שנראתה  כמו שהרגישה גם היא כי הגיע הרגע לעזוב את העולם.
אבי שהיה חובב מציאות והפתעות, ממש כמוני, לקח את החנוכיה והביאה לביתנו. לאחר שמירק אותה ועמל עליה שעות רבות, התגלתה לעינינו חנוכיה עשויה עבודת יד, רקועה בסגנון ספרדי עם אריות גדולות שעומדות לצד מנורת הקנים. למטה-למטה, בפינה, כמעט בסתר, התגלתה כתובת "בצלאל ירושלם". כלומר, שהיא נעשתה מתישהו בבית הספר לאומנות בצלאל בירושלים לפני כ-100 שנה (בצלאל נוסד בשנת 1904(
משום מה, עוד בהיותי ילד גיליתי חיבה לחנוכיה זו, ותמיד ביקשתי להדליק בה נרות. עברו השנים, ומידי שנה השתדלתי להמשיך להדליק את נרות החנוכה בחנוכיה זו.
החנוכיה היתה עשויה מפח פשוט והיתה מצופה בכסף, חבוטה ושרוטה. מה שרמז שערכה הוא סנטימנטלי בלבד ואינה בעלת ערך כספי כלשהו. לאחר כמה שנים, החלטתי שהגיע הזמן לפנק את החנוכיה ולצפותה שוב בכסף איכותי. פניתי למפעל כלי כסף באחת מערי המרכז וביקשתי לצפות את החנוכיה. בעל המפעל התרשם מאיכות העבודה והבטיח לי כי בעוד שלושה ימים החנוכיה תהיה מוכנה.
לאחר שלושה ימים כאמור, פניתי חזרה למפעל. לתדהמתי, על הדלפק עמדו לתפארת שתי חנוכיות-אחיות, תאומות זהות. כמובן שלא הצלחתי לזהות איזו שלי ואיזו לא.




שאלתי את בעל המפעל הכיצד זה נולדה חנוכיה נוספת ותוך כדי שיחתנו נזכרתי באותו סרט מוזיקלי "שוליית הקוסם" של וולט דיסני משנת 1940, בו מיקי מאוס אינו מצליח להתמודד מול כמות אדירה של דליים ומטאטאים וחשבתי לעצמי מי יודע כמה עוד חנוכיות נולדו מהחנוכיה שלי...

בעל המפעל סיפר לי שלא עמד בקסמה של החנוכיה והעתיק את שלי בתבנית וייצר עוד 2 חנוכיות מכסף מלא הנראות בדיוק כמו זו שלי. בדיעבד, אחר מעשה, הוא ביקש את רשותי לכך, ולאחר שהסכמתי, פטר אותי מתשלום עבור הציפוי.
"
דע לך" אמר לי בעל המפעל, "שלך אומנם עשויה מפח פשוט, אבל ערכה האמיתי שווה אולי פי 50 מאלו שיצקתי מכסף מלא". (מתברר שצדק, השמאי אישר את דבריו אך אל תצפו ממני שאגלה לכם את ערכה האמיתי, אתם יודעים...) 


אותה חנוכיה שהיתה בדרכה האחרונה על עבר הלא נודע, מקבלת פעם בשנה מירוק ועל אף החבטות ש"מעטרות" אותה, היא מפארת יום יום את ביתנו, ובמיוחד בחג החנוכה כשהנרות דולקים.
בחנוכה, משום מה, המאכלים תמיד קשורים לשמן. החל מהסופגניות וכלה בלביבות ספוגות השמן.
המתכון שלנו הוא סלט קליל שאפשר להגישו בארוחת ערב קלילה. כן, יש בו שמן אבל מבטיחים לכם שתהנו.



סלט חציל, ארוגולה וגבינת פטה
מצרכים:
חציל אחד חתוך לקוביות בגודל 2X2 ס"מ
200 גרם גבינת פטה
צרור עלי ארוגולה (רוקט בלעז)
שמן לטיגון
שומשום
לתיבול: שמן שומשום, חומץ בלסמי ושמן זית

הכנה:
מטגנים את קוביות החציל עד להזהבה, מסננים וסופגים את יתרת השמן.
ומכניסים לקערה ערבוב גדולה.
חותכים את גבינת הפטה לקוביות בגודל זהה. ומוסיפים את הגבינה לקערה.
שוטפים היטב את העלים משאריות חול ומוסיפים לקערה.
מתבלים עם שמן שומשום, מעט שמן זית וחומץ בלסמי
מפזרים מעל זרעי שומשום ומגישים


במתכון הבא, הסיפור השני

ניקה את החנוכיה מאיר
צילמה איה 


החורף כבר ממש פה, שלחתם את המתכון המנצח לכם לתחרות?

ולבקשת קוראינו, החנוכיה :)



יום שישי, 26 בנובמבר 2010

ארוחת מחבת – פילה עוף עם בצלים מקורמלים ועגבניות שרי


כשאני חושב על עוד מנה חדשה, אני מנסה לחבר את כל המחשבות והמראות שקשורים לאוכל. בדרך כלל מדובר בזיכרון צילומי שחרוט לי בזיכרון ואחר כך הוא הופכים למנה עם כל מיני שינויים ותוספות שאני מוצא סביבי.
כבר כמה ימים שאני שובר את הראש ללא מנוח למשהו חדש ופשוט (כהגדרתה של איה,  ולא, אין בכוונתי להמציא את הגלגל אלא אולי לערבב את המוצרים קצת אחרת) אבל לא תמיד זה מצליח.
אחד המקומות שמעוררים השראה הוא ביקור אצל הקצב שלי, אלכס.
אלכס הוא איש חביב מנוסה בתחום הבשר. עם השנים הוא פיתח לעצמו שעשוע סודי (שאני הוא שותפו לסוד) לנסות לנחש מה כל אחד מעוניין לבשל ואם תשאלו אותי, הבחור מדייק.
כשאני עומד בתור, אני בוחן איך נגשת אליו הקונה והוא כבר יודע "את רוצה עוף, את רוצה צלי...בשבילך, יש שפונדרה מצויינת" ועוד.


לפני כמה ימים הלכתי לבקר את אלכס, חייב להגיד לו שלום גם אם באתי לקנות רק ככר לחם. ממקומו איפה שהוא נמצא, הוא רואה מי נכנס ומי יוצא ולא הייתם רוצים שהקצב שלכם יזכור שלא אמרתם לו שלום.
ניגשתי לאלכס, כמה מילות נימוסין של מה העניינים וכו' והוא אומר לי "נו טוב, אין לך מושג מה אתה רוצה. נכון?"
מה אגיד, האיש צדק. כבר אמרתי קודם שהימים האחרונים מלווים במחשבות רבות ולא ממש מטיבים איתי ויש מצב שכתוב לי על המצח באותיות קידוש לבנה.
"נו אלכס, מה אתה אומר? איזה סוג של בשר אני צריך?" שאלתי אותו כשאני משתעשע איתו במשחק שלו.
"אתהההה...אתה צריך משהו על מחבת הברזל, טיגון ולתנור ואחר כך לאכול.
מממ שוב הבחור התקיל אותי. כן, כנראה שהוא צודק. אנחנו לא מסעדת שף אבל משהו שאפשר לטגן, לקרמל, לערבב טעמים ועוד כמה דקות בתנור ויש לנו יופי של מנה טעימה שאני לא מכיר אורח שיסרב לה.
תוך שאני מגרד את הפדחת, אלכס חותך לי רצועות של פילה עוף (החלק שנמצא בין בפרפר של השניצל, שכל הקצבים מוכרים במחיר מופקע ללא סיבה מיוחדת) ואורז לי אותם בקופסאות האדומות שלו. שוקל ואומר "יאללה לעבודה"
הנה, קיבלתי את זריקת המרץ שלי.
קפיצה קטנה לפינת הירקן, אספתי כמה בצלים קטנים ויפים, ענף או שנים של עגבניות שרי טרי ורענן (כן, היום הם העגבניות יקרות רצח בגלל כל מיני פוליטיקות לא לנו אבל המתכון פה לנצח גם לימים שעגבניית שרי תעלה שקל וקצת) ואני כבר רואה בדמיוני את המנה מוכנה.
בפעם הבאה, בלי להתלבט, אלכס.


פילה עוף, בצל ועגבניות שרי מקורמלות על מחבת ברזל כבדה.
מצרכים:
500 גרם פילה עוף (גם חזה עוף או פרגיות יעשו יופי את העבודה)
5 בצלים קטנים מקולפים וחצויים
כ-10 עגבניות שרי חצויות
2 ענפים של בצל ירוק קצוץ באלכסון
2 כפות חומץ בלסמי
2 כפות רוטב סויה
2 כפות דבש
חובה: מחבת ברזל יצוק או כלי חסין אש שיכול גם לטגן וגם לתנור

ההכנה:

מחממים את המחבת לחום גבוה מאוד, מוספים מעט מן זית ומטגנים את הבצלים לקרמול. מוספים את העגבניות השרי. לא הופכים ולא משחקים אלא נותנים למחבת להשאיר את אותותיו בירקות. אם יש לכם מחבת פסים של סטייקים, אשרכם. תראו איזה יופי של סימנים יהיו על הירקות.
מחממים את התנור למצב גריל וממשיכים בשלב הטיגון.
מוספים את החומץ בלסמי ומחכים לצמצום כדי לשפר את הטעם. מוסיפים את הפילה עוף למחבת. יוצקים מעל את הרוטב סויה עם הדבש ומכניסים לתנור לעוד כ-7-10 דקות כשהתנור במצב גריל על 200 מעלות.
מוציאים בזהירות, הכל חם ביותר. מפזרים מעל את הבצל הירוק הקצוץ ומגישים עם המחבת כמות שהוא על משטח עץ. 


בישל: מאיר
צילמה: איה


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

ארטמיט – אומנות של בשר


את ארטמיט פגשנו לגמרי במקרה. התברר לנו שלא מעט חברים שלנו ביקרו שם ודי הופתעו מהמקום. משום מה, גם אנחנו הוזמנו אבל השתלשלות עניינים ולוח זמנים מלא גרם לכך שלא ביקרנו במקום.


הוזמנו על ידי המסעדה על מנת לחוות את דעתנו והחלטנו לבוא ללא הכנה מוקדמת כדי להגיע ללא דעות קדומות שכן מדובר במסעדת בשרים שקיבלה לא מעט ביקורות חיוביות הפונה בשעות היום לאנשי העסקים במקום ולמגזר הדתי-חרדי בשעות הערב.


ארטמיט שוכנת במתחם הבורסה, על כביש דרך ז'בוטינסקי, אזור עמוס ועירני בשעות היום (ושלא לדבר על שעות הלילה אבל בנסיבות אחרות).
המסעדה ממוקמת בתוך קניון די-מול במקום שכבר עבר מספר גלגולים של מסעדות אחרות, חלקן מוצלחות וחלקן מוצלחות פחות (האחרונה היתה קורוסין) ולכן לארטמיט קיימת חובת ההוכחה שעליה לתת פייט רציני לזיכרונות מהמקום.
ארטמיט שומרת על סטנדרטים גבוהים בכך שבתוך המסעדה שוכנת קצביה שמיישנת לעצמם את הבשרים, המכינה נקניקיות ביתיות ומרגז וכן בר עשיר של יינות ומשקאות אלכוהוליים.
במסעדה חדר אירועים פרטי לעריכת אירועים פרטיים ולפגישות עסקיות יוקרתיות.


על מנת לטעום כמה שיותר ומהכל, חלקנו בינינו את המנות שהזמנו

למנות הפתיחה ראשונות הזמנו:
חציל, קלוי עם טחינה שהיה קטן מעט אבל טעים וסולטביף, חזה עגל צלוי, כבוש ומעט מלוח, (בניגוד לקרפצ'ו שאמור להיות נא, הוא צלוי קלות) שהיה טעים.
מנות הבשר שלנו כללו פילה שהגיע במידת צליה מדיום וחוסל כמעט עד תומו ונתח יפה של אסאדו שהיה בהחלט ראוי להיות עבודת אומנות.
כתוספת, שנינו בחרנו בפירה מתובל בבצל מטוגן שהוגש בנפרד ובהחלט קלע לחיך.


השרות של ארטמיט מצויין, המלצרים שולטים היטב בסוגי הבשר ובמנות המוגשות.
המנות בהחלט גדולות ומרשימות, גם קרניבור ממוצע יוכל למצוא את מקומו במסעדה זו למרות מנת המיקס גריל אינה מומלצת על ידי המלצרים.


אם לא ציינו קודם, המסעדה כשרה (בכשרות בהידור גבוה) וכל כן הקינוחים הם פרווה
קינחנו בסופלה שוקולד שהיה אוורירי ומריר כדרכם של קינוחי פרווה.
הארוחה שלנו מתאימה לארוחה עסקית ב99 ₪ בתוספת 18 ₪ למנת האסאדו.


ארוחות עסקיות:
המנות העסקיות נעות החל מ59 ₪ (מנה ראשונה מרק או חציל קלוי, שניצל או ארטבורגר) ועד ל99 ₪ (סולטביף או פטה כבד או נודלס, מיקס-גריל, אנטרקוט על שיפוד, פילה 200 גרם או בייבי אסאדו בתוספת של 14 ₪)
תפריט הערב כולל נתחי בשר יקרים יותר כמו פריים-ריב 164 ₪, שורט-ריב ב180 ₪ או נתח סינטה ב125 ₪.
חובבי הדגים יוכלו לקבל פילה דג ים ב98 ₪ או סלמון ב89 ₪.


לסיכום, מדובר במסעדת בשרים כשרה שבהחלט מכוונת גבוה ורמה גבוהה של רמת שירות וטעמים. הבשרים איכותיים ומגבלת הכשרות אינה מפריעה למסעדה לתת פייט רציני לחובבי הבשר.
המנות אינן מנות "פלצניות" ובהחלט הסועד מקבל את מה שהזמין, אולי אפילו יותר. 



כתב:מאיר
צילמה: איה



יום שני, 22 בנובמבר 2010

ריבת עגבניות ומסר להמונים

כשאר חובבי הבישול גם אני, חובב לא רק את חווית הבישול אלא גם את ספרי הבישול.
ספר בישול....אוי אוי אוי עולם ומלואו. אין יותר כיף מלעיין בספר בישול איכותי. כזה שעושה לנו חשק אמיתי להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל ולבשל ולבשל.


כשהייתי משרת במילואים במקום קבוע, היה לי מנהג להיכנס לאחת מחנויות צומת ספרים, לרכוש מדף של ספרים עם פגמים קלים מבלי לבדוק באילו ספרים מדובר ולהביאם איתי למילואים. הסדירים שמחו שמידי שנה מתברכת ספרית הקריאה שלהם בספרים חדשים ולאף אחד לא היה אכפת באיזה ספר מדובר כל עוד הספרים עזרו להם להעביר את הזמן.
באחד משיטוטי וחיפושי אחר ספרי בישול מעניינים, נקלעתי (מה זאת אומרת נקלעתי? הכנתי לי תירוץ של "במקרה עברתי בסביבה") למחסן מכר של אחת מחברות הפצת הספרים.
מודעה בעיתון סיפרה שיש להם מלאי ספרים שלא עלה למדפי החנויות בגלל פגמים קלים והם מוצעים למכירה מיוחדת. לא היה מאושר ממני להזדמנות פז זו להעשיר את ספרית ספרי הבישול שלי.
נכנסתי למחסן והתחלתי לתור אחר ספרים מעניינים תוך שאני מארגן לי ערימה יפה של ספרי בישול, רובם ככולם מעבר לים וכאלה שבאמת קשה להשיג.
סדרת ספרים יפה ומעניינת היתה הסדרה של בית הספר הגבוה לבישול לה-קורדון-בלו שהוציא ספרונים קטנים עם המון טיפים מעניינים ומיוחדים.
תוך שאני מעיין באחד מהספרונים, ניגשת אלי מנהלת החנות ומעירה לי:
"ראיתי את הכיפה שעל ראשך ורציתי להפנות לתשומת לבך שאתה מעניין בספרים לא כשרים".
האמת, קצת הובכתי. לרגע נעלמו לי המילים. מה זה אומר ספרים לא כשרים? האם עכשיו אני טמא? האם מטבחי הכשר הפך להיות טרף מרגע שהכנסתי רחמנא ליצלן ספר לא כשר הביתה? האם ספר שאין עליו חותמת בד"ץ אסור להחזיקו? האם אני צריך גוי-של-שבת כדי שידפדף לי בספרים בעודי מבשל?
התעשתתי ועניתי לה "נכון, המתכונים בספר אינם כשרים ואין לי כוונה לאכול את הספר. אני קונה את הספרים כדי לגייר אותם"
"אההה" ענתה במבט מבין תוך שהיא מהנהנת להסכמה.


סיפור זה בא בעקבות הערות שקיבלנו על הפוסט הקודם שלנו אודות השוקרוט.
כן, זה נכון. מימיי לא טעמתי שוקרוט אמיתי עשיר בטעמים בעיקר בגלל המרכיבים המככבים בו. אולם אין זה אומר שאיני יכול להכין לי שוקרוט משלי, בטעמים שלי ועם המרכיבים המצויים בסביבתי היומיומית. וכן, הם יכולים להיות גם כשרים.

גם המתכון הבא שלנו, ריבת עגבניות שרי, הוכן לפי הטעם שלי ולפי הפרשנות שלי לטעמים.
המתכון נולד בעיקר בתקופה בה מחירי העגבניות הרקיעו שחקים ואפילו עלה במוחנו רעיון להשקיע במדד העגבניות שעולה ועולה. חשבנו איך לוקחים עגבנייה שיש לה תפקיד אחד ומביאים אותה למצב צבירה אחר, עם טעם אחר. סוג של "גיור" למטרה אחרת.


ריבת עגבניות שרי

2 קופסאות עגבניות שרי
1 קילו סוכר
כוס מים
קליפת חצי תפוז וגם מיץ מחצי תפוז
2-3 ציפורן

שלבי ההכנה:
בעזרת סכין חדה, מבצעים חיתוך לאורך העגבנייה.
חולטים את העגבניות במים רותחים ומסירים את הקליפה שמופרדת בקלות.
מכניסים את העגבניות לסיר יחד עם הסוכר והציפורן ומבשלים כחצי שעה עד חיבור אחיד בין כל המרכיבים.
מוסיפים את הקליפת התפוז ואת המיץ מהתפוז.
ממשיכים לבשל עוד כשעה על אש נמוכה ומסמיכים בעזרת פקטין (כף גדושה לכל קילו פרי)
ומקררים ומאחסנים בצנצנות שאוהבים.

אפרת, ידידתנו, שקיבלה משלוח מיוחד של ריבת עגבניות מיד עם הכנתם, משתמשת בריבת העגבניות כשהיא מכינה עוף . לדבריה, מדובר בסטרטאפ של השנה.


בחש וטעם מאיר
צילמה וליקלקה איה


יום שישי, 19 בנובמבר 2010

שוקרוט, ניחוחות של צימר באלזס


שיעור בגיאוגרפיה והפעם צרפת.
לפני כ200 ומשהו שנה, החליטו באסיפה המכוננת של צרפת (ה"כנסת" הצרפתית דאז) לעשות סדר בשטחי המדינה. ישבו והחליטו לחלק את המדינה למחוזות על פי הנהר הקרוב לאותו מחוז וגם לדאוג שלכל מחוז יהיה את האפיון המיוחד שלו.
כשהתחילה החלוקה, היו בצרפת 83 מחוזות ועם השתוללותו של האיש עם היד בחולצה, הלו הוא מסייה בונפרטה, גדלו המחוזות ל-130 אולם כל מלחמה גרמה לצרפתים לוותר מידי פעם על מחוז או שניים או לכבוש מחוז או שניים כשרוב המחוזות העוברים מיד ליד היו בעיקר באזור המזרחי או הדרומי.
(רק כדי לסכם את השיעור, כיום מונה צרפת 100 מחוזות כשחלקם נמצאים גם ביבשות אחרות כמו בים הקריבי ובאפריקה וזה נכון משנת 1975 ועד היום אבל כשהנפוליון הנוכחי סקרוזי בשטח, לעולם אין לדעת).


לכל מחוז כזה יש את ניבי השפה שלו, את התרבות המקומית וכמובן, האוכל.
לדוגמא, מחוז שמפיין שידוע בשמפניה. מכירים את הברנדי האיכותי קוניאק? מקורו ממחוז קוניאק ורק ברנדי שהופק במחוז קוניאק ראוי להיקרא קוניאק.

מחוז מעניין ועשיר בעולם הקולינרי הוא חבל אלזס שעבר לא מעט תהפוכות תרבותיות בגלל חילופי שלטון רבים החל מהפיכת המחוז ועיר הבירה שלה שטרסבורג לחלק מהאימפריה הרומית, כיבוש על ידי גרמניה, הכרזת עצמאות לא ברורה כל כך, דרך העברת החבל כנדוניה במתנה לגרמניה במידה ואחותו של פיליפ הרביעי, מלך צרפת תינשא לבנו של אלברט הראשון וכלה בסיפוח לצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה.
עם כל השינויים הללו אי אפשר להתעלם מהשפעות התרבותיות שחלו על חבל ארץ זה בטעמים ובשפה עד כדי שישנם לא מעט תושבי החבל שמדברים צרפתית במבטא גרמני כבד.
המנות הבולטות שמאפיינות את חבל ארץ זה הם בין היתר עוגת הקוגלהוף והשוקרוט עליו כבר אספר לכם סיפור אישי:


בעודנו זוג צעיר, חיפשנו לעצמנו חופשה חלומית ורומנטית.
חיפוש אחר חבל ארץ מעניין שאין סיכוי שרגלם של ישראלים דרכה שם הוביל אותנו ליער השחור ולנהר הריין העובר דרכו.
חלמנו על צימר קטן צמוד לנהר, עם ארובה מעלה עשן ושמכת פוך חמימה ומלטפת וכל מה שנשאר לנו הוא להתנתק מהעולם האלקטרוני/דיגיטלי (אז, כשהיינו צעירים, עוד לא היו טלפונים סלולריים זמינים או אינטרנט אלחוטי בכל פינה) ולהתכרבל תחת הפוך ולחלום....
כשומרי כשרות, עמדה בפנינו בעיה לא קלה שכן, מלבד לנסות לאתר חנויות כשרות בערים הגדולות, אין שום סיכוי שבעולם שנמצא מזון כשר ממש על גדות הנהר הריין ועל כן הצטיידנו בצידה לדרך במבחר סוגי נקניקים ועוד כמה דברים טובים שרכשנו בפינת האוכל הכשר שבסופר בשטרסבורג.
החלטנו שאין טעם לחפש המלצות כאלה או אחרות ועל כן, ניקח את הרכב ששכרנו  וניסע עד שנראה משהו שבאמת מתאים לדומה לאותו חלום.
חצינו את הגבול לצדה השני של הגדה, לצד הגרמני, כמה שאלות בגרמנית ותשובות מקבילות ביידיש עילגת והנה אנחנו במדינת הדויטשלנד תרים אחר חלומנו.
אחרי שעה של נסיעה, עצרנו ליד הצימר הראשון שהיה בתפוסה מלאה. גם הצימר השני היה תפוס ובשלישי כבר הבנו את מר גורלנו שאכן, לא נהגנו כשאר העולם ולא הזמנו מקום.
בצימר השישי כבר היה לנו ברור, כולם מלאים והסיכוי למצוא שואף לאפס ועוד מעט, מחשיך ומקום לשים את הראש אין, גם בלי הצימר, ארובת העשן והפוך.
בלית ברירה, המשכנו בנסיעתנו לכיוון העיירה הראשונה הקרובה ושם לקחנו את החדר הראשון שמצאנו שלא היה תואם כלל וכלל לאותו חלום.
כדי בכל זאת להמשיך לחלום ומכיוון שבכל זאת רצינו ניחוחות של אלזס, לא היתה לנו הברירה אלא להכין לנו מנה שתתאים למקום הלו הוא השוקרוט המקומי.
קפיצה קטנה לחנות הקרובה, רכשנו לעצמנו סיר קטנטן שמלווה אותנו עד היום. שלפנו את המרכיבים שהבאנו עימנו כצידה לדרך ועם תושיה קטנה, היה לנו את אלזס על הצלחת ומאז מנה זו מלווה אותנו בניחוחות של צימר קטן, על שפת הנהר, עם ארובה ושמיכת פוך עבה וחמימה גם אם בכל זאת, לא באמת היינו בצימר הזה מעולם.


מרכיבים ל4 סועדים:
300 גרם חזה אווז מעושן
300 גרם נקניק קבנוס חתוך לטבעות דקות
300 גרם פסטרמה הודו או חזה עוף
קצת שומן אווז או כבש
2 שיני שום קצוצות
כפית זרעי קימל
3 כפות גדושות חרדל משובח
1 קופסת כרוב כבוש
3 בצלים חתוכים לטבעות


תוספות אפשריות:
קוביות תופח אדמה מבושלים
מספר סוגי נקנקיות
כל סוגי שאריות הבשר שיש לכם בסביבה, החל מנקנקיות, בשר בקר, בשר עוף.

שלבי ההכנה:
מטגנים את הבצל להזהבה ומוסיפים את השום הקצוץ (כאן אפשר להוסיף שומן אווז או כבש אם יש לכם)
שוטפים את הכרוב הכבוש במים להוצאת המליחות
קוצצים ומוספים את חלקי הבשר והנקניקים ומטגנים עד לצריבה קלה.
מוספים את הכרוב הכבוש, את החרדל ואת הקימל.
מערבבים מידי פעם למניעת חריכה
אחרי כ-10 דקות המנה מוכנה להגשה.


בישל וכתב: מאיר
צילמה: איה

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

ברוכים הבאים לחגיגות היובל שלנו


לא יודעים אם שמתם לב אבל הפוסט הזה חוגג לנו 50 פוסטים ומבחינתנו, מדובר בחתיכת אירוע רציני.

לא נפתח מחדש את כל הסיפור אודות הבלוג שלנו, אם אתם מעורים, הסיפור בוודאי מוכר לכם היטב ומי שמכיר אותנו גם יודע שאין כאן ענין של מה בכך.


50 פוסטים עברו מאז שפירסמנו את הפוסט הראשון קצת בחוסר ידיעה לקראת מה אנו הולכים והנה אין יום שאנו לא גאים לראות את התוצאה.
זכינו בחברים חדשים ומעניינים ונחשפנו כל אחד ואחת מאיתנו לעולמות שלא הכרנו תוך שאנו מתרגשים כל פעם מחדש מהתופעה ששמה ביסטייל.

זאת ההזדמנות שלנו להודות לכם אישית על שאתם מבקרים אותנו פה בבלוג (כמו שאומרים "תודה שבחרתם בנו") וגם מסביב בשאר המעגלים הסובבים אותנו. כל מסר מכם, מעודד אותנו להמשיך הלאה עם החלומות והשאיפות.


לא נרבה במילים, כי הפעם המילים השקטות הן אלו שמדברות. אולי הפעם תהיו אתם אלה שתחליפו אותנו במילים.


לכבוד החגיגות היובל, הנה הפרק השני של הטרפלס השחרחרים הטובים והמקוריים אך גם הפעם הם כהרגלנו בטעמים קצת שונים ומיוחדים, אחרת, זה הרי לא מענין.


טראפלס שוקולד מריר עם תוספות שונות וחגיגיות
מרכיבים:
450 גרם שוקולד מריר
250 מ"ל שמנת מתוקה (מיכל אחד)
תוספות:
כף נס קפה
2 כפות אבקת נוגט
ציפויים:
קקאו
ברס (אגוזי לוז שבורים ומקורמלים)
פקאן שבור


מעבירים את השוקולד הקצוץ לקערה. מרתיחים את השמנת ומוזגים מעל השוקולד. ממתינים כדקה ומערבבים להמסה מלאה ואחידה.
מחלקים את התערובת ל 3 קעריות ומוסיפים תוספות
מעבירים להצטננות במקרר (שעתיים-שלוש) ומכדררים כדורים קטנים.

השילובים שלנו:
טראפלס שוקולד מריר עם קפה מצופה בברס
טראפלס שוקולד מריר עם אבקת נוגט מצופה בפקאן שבור
טראפלס שוקולד מריר מצופה בקקאו

להתראות בחגיגות ה-500
איה שהיתה אחראית על המתוקים והתמונות
ומאיר שאפילו לא כתב מילה אחת מקורית

מזכירים לכם שוב על תחרות המתכונים השווה שלנו. כבר נרשמתם? הפרטים ממש כאן


יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

הקבבון של דורון


לא בטוח שבפוסט הזה צריך איזשהו גילוי נאות מלבד להגיד כמה פעמים שהיה לנו ממש טעים.
אם אתם חזקים בפייסבוק ויש לכם חברים פה ושם בטח יצא לכם להיתקל בסטטוס בסגנון הזה:

" התקשרתי להזמין תור לרופא עיניים.
הפקידה(שומעים בקולה שהיא עסוקה מעל הראש): "שמך אדוני"?!
אני: בונד. ג'יימס בונד. "מספר תעודת זהות אדוני?... נתתי לה.
ממתין שהיא תבין שמשהו אינו כשורה והיא קובעת לי!!!! וגם מוסיפה שיהיה לך יום טוב מר בונד. עוד ניסיתי: הלו רגע!... ניתוק."



את דורון אני מכיר לא מעט זמן. החברות שלנו התחילה וירטואלית ולאט לאט הכרנו אחד את השני ודרכינו הצטלבו שוב ושוב בעזרת "עקיצה" של מישהו מתחום המזון שהונה גם את דורון (בקטנה) ואותי (בגדולה). מאז קיימת ביננו סוג של חברות מעניינת שכוללת אפילו פה ושם שיחות נפש מרתקות.

דורון הזמין אותנו הביסטיילים לטעימה אישית אצלו בחצרו הפרטית והקטנה ביישוב נירית, אי שם ליד יער חורשים. (מי שלא יודע, נירית נמצאת ממש בשלהי כביש 6 מחלף אייל)
לאחרונה עם כל הטעימות האלה,אנחנו רק הולכים ותופחים עד כדי איום בחודש ויפסנה לפה ולבטן ועל כן הזהרנו אותו לא להתפרע, ולהכין רק משהו קטנטן לטעימות.


לקחנו לנו חצי יום של שקט מכל עיסוקינו והיידה לנירית.
רק הגענו לנירית, וכבר חיכתה לנו קבלת פנים נעימה. כסאות גן נפתחו, מפה נפרסה על השולחן והמנגל כבר מפצפץ לו את הגחלים.
כשביקשנו לראות את המתכון האישי שלו לקבבונים המנצחים, זרק האיש מבט של רומני שלא אכל חודש צ'ורבה ברמיזה ברורה שלא נעיז אפילו לחשוב על כך. נו טוב, ניסינו.


כמה מילים על דורון:
דורון פרל, הוא הוא סוג של "ערס אשכנזי כזה, אך בנשמתי אני כוסית רגישה ומפוחדת" (לא אני אמרתי, מילה במילה מדבריו) הוא לא רק הוגה דעות אלא יצרן בוטיק של קבבונים ואיש מסיבות המנגל שלא טעמתם כמותם בשום מקום בעולם.
דורון עבר בחייו לא מעט תחנות, החל משרות ב"מדור" במשטרת תל אביב ועד לאיש יהלומים ביבשת האפשרויות הבלתי מוגבלות. היה נשוי, כרגע גרוש (פנוי להובלה, למי שלא הבינה את הרמז) בליין חובב מסיבות אבל הכי הכי, איש עם לב רחב כמו מפה ועד לאנטרטיקה.
כשחזר מארה"ב אחרי שהות של מספר שנים, ניסה את מזלו כמה פעמים בכל מיני תחומים אבל תמיד מצא את עצמו מול המנגל כששאר החברים מאיצים בו לפתוח עסק בתחום האוכל. לאט לאט, בצעדים קטנים ובטוחים, הקים לו עסק "בוטיקי" כהגדרתו, לאירועי BBQ  "על האש" וכיום הוא מוזמן לאירועים מהגדולים ועד משפחתיים, כשהוא ממנגל כל סוג של בשר שתרצו.
עם הזמן, כחלק מכרטיס הביקור שלו, פיתח מתכון סודי משלו לקבב הרומני שאנחנו כבר יודעים את מרכיביו (נו בטח, תחת איומים) אבל נוכל לגלות לכם שהוא עשוי מתערובת בשר בקר, עם שומן בקר מתובלים בשום, בצל ועוד כמה מרכיבים טובים שביחד נותנים לקבב שלו טעם מנצח.
הקבב של דורון אינו מכיל חומרים חשודים, אין טעמי לוואי בכלל, וכל קבב יוצא ממש כמו חגיגה (והלוואי שדורון היה משלם לי על כך)


דורון פינק אותנו פינוק מלכותי עם קבבים שווים ביותר, ירקות צלויים על המנגל, טחינה משובחת ופיתות שחוממו על המנגל. היה לנו כל כך טעים שלא רצינו ללכת ואפילו שאלנו אם אפשר להישאר למנוחת צהריים.
את הקבבים של דורון אפשר להשיג רק אצלו בהזמנה אישית, החל מקבב אחד (כולל טעימה במקום) ועד למשאית קירור שתגיע לכל מקום שתרצו. הוא גם יהפוך את המסיבה שלכם לאירוע מנצח עם בשר וברבקיו מכל סוג שתרצו. האורחים שלכם לא ישכחו לכם את הטעם המופלא של המעדנים שלו.


דורון הוא גם חיית אינטרנט משובחת, אם אתם חברים שלו בפייסבוק (ויש לו הרבה כאלה), תהיו מוכנים לקריאת הגיגיו המופלאים בעניינים שונים החל מפוליטיים ועד לבינו לבינה או סטטוסים כדוגמת:

"תמיד כשאני בהופעה של ג'אז, אני ממתין בסבלנות שעה וחצי-שעתיים עד שיסיימו לכוון את הכלים ואז שסוף סוף אני רוצה שיתחילו בהופעה, אני נשאר עם המנקים"


דורון פרל, קבב רומני, אירועי בר-ב-קיו לפרטיים וחברות, יישוב נירית, 050-6804740




צחק, טעם וכתב: מאיר
זללה וצילמה: איה

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

תחרות מתכוני חורף 2010 ביסטייל מזמינים אתכם לתחרות מתכוני חורף שתכניס אותנו אל מתחת לפוך.


בא לכם להיות שף ליום אחד?
כי לנו בא לפנק אתכם.
ביסטייל (שזה אנחנו) בשיתוף מלון שרתון תל אביב - מסעדת אוליב ליף, מלון כפר המכביה - מסעדת צ'מפיונס, אתר המסעדות 2EAT, סטודיו אדמה, קיצ'ן וורקס ונאופלם מעניקים לכם את האפשרות להפתיע אותנו במתכוני החורף המקוריים שלכם.
אין צורך לעבור אודישנים מתישים או לספר סיפור חיים קורע לב, צריך רק לשלוח מתכון מקורי ושווה שיעשה לנו את החורף חם ונעים.


מבנה ותקנון התחרות:
1.בחרו ממבחר המתכונים האהובים עליכם והציעו לנו מתכונים למנה ראשונה, ביניים, עיקרית או קינוח. שלחו לנו את המתכון האהוב והנבחר שלכם דרך עמוד התחרות  באתר 2EAT בציון שמכם, כתובת וטלפון ליצירת קשר. אפשר גם להוסיף תמונה להמחשה.


2. עליכם להיות רשומים אצלינו בבלוג (דרך גוגל או דרך מייל, ממש פה בעמודה הימנית בבלוג).
וכמו כן להוסיף אותנו לרשימת החברים בפייסבוק, משתתף שלא יעמוד בתנאי סף זה, הצעתו תיפסל.
  
3. במשלוח המתכונים, הנכם מאשרים כי ניתן יהיה לפרסם את המתכונים באתרי נותני החסות וגם מובטח לכם שתקבלו קרדיט מלא.

4. אנחנו, יחד עם צוות השופטים של התחרות, נבחר מבין כל המתכונים את המתכון המנצח בכל קטגוריה ונכין אותו באחד מימי הצילומים הבאים שלנו אלא שהפעם ממציא המתכון הזוכה יקבל קרדיט אצלינו בביסטייל באחד הפוסטים הבאים של מתכוני החורף וכן יזכה לראות את המנה שלו מצולמת כהלכה בפוסט המיועד.
בנוסף, המתכון המנצח, בהתאם להחלטת צוות השופטים, יוגש כמנה מנצחת במסעדת אוליב ליף של מלון שרתון תל-אביב תחת שרביטו של השף צ'רלי פדידה. 

5. כנסו לעמוד התחרות בפייסבוק, עדכונים שוטפים יפורסמו בדף זה.

6. מועד אחרון לשליחת מתכונים: יום חמישי 9 לדצמבר 2010

פרסים ושיפוט:
אין חשיבות לסוג המנה (ראשונה, ביניים, עיקרית או קינוח) אלא למעוף, יצירתיות וחורפיות. הוועדה המדרגת תורכב משני שופטים אורחים: השף צ'רלי פדידה (מלון שרתון תל אביב), השף שלום גניש (מלון כפר המכביה), נועם שקד, מנכ"ל אתר 2EAT וכמו כן "ביסטייל", הלא הם אנחנו, איה ומאיר.

פרס ראשון: לזוכה אחד שיקבל את הניקוד הגבוה מתוך המנות הנבחרות
- יום בישול וסדנת שף במסעדת מלון שרתון, אוליב ליף עם השף צ'רלי פדידה, שף ראשי מלון שרתון
כולל הגשת המנה הזוכה לסועדי המסעדה. מתנת מלון שרתון תל אביב.
- ארוחה זוגית במסעדת צ'מפיונס במלון כפר המכביה עם השף שלום גניש מתנת מלון כפר המכביה.
- שובר על סך 250 ש"ח בחנות כלי המטבח קיצ'ן וורקס
- מחבת קרמית מתנת חנות הדגל של נאופלאם, נחלת בינימין 113

פרס שני: לזוכה אחד שיקבל את הניקוד השני הכי גבוה מבין המנות
- שובר על סך 250 ש"ח מתנת חנות כלי המטבח קיצ'ן וורקס
- מחבת קרמית מתנת חנות הדגל של נאופלאם, נחלת בינימין 113

פרס שלישי: 3 זוכים שיקבלו את הניקוד השלישי הכי גבוה מתוך המנות הנבחרות
3 שוברים לארוחה זוגית בסך 200 ש"ח מתנת 2EAT.
3 ספרי בישול "גולש לגולש" מאת עופר ורדי

פרס רביעי או חביבי הקהל לחמישה זוכים נוספים
- 5 תנורי שום מתנת סטודיו אדמה

כללים ודגשים:
1. על המתכונים להיות מקוריים ולא מועתקים/גנובים. אין לנו עניין להסתבך עם ענייני זכויות יוצרים.
2. על המתכונים להיות כשרים (ללא בשר וחלב ביחד וללא פירות ים).
3. כמויות המתכונים למנה ראשונה ועיקרית צריכים להתאים ל 4 סועדים בלבד.
4. רכיבי המנה: נא להרכיב מתכון שמכיל רכיבים שאפשר למצוא בכל סופר- מרקט או שוק ועליכם להשתמש בכל מרכיבי המוצרים ולא בחלקם. (לדוגמא, חציל, אם רוקנתם אם תוכנו, עליכם להשתמש בתוכן ולא להשליכו)
5. הרכיבו מתכון מתוצרת עונתית בלבד. (ללא פירות קיץ לדוגמה).
6. זוהי לא תחרות לייקים או תחרות פופולריות אחרת, זוהי תחרות טעם ויצירתיות לכן מומלץ בחום להשקיע.
7. הפרסים ישלחו לזוכים עם פרסום המתכונים המנצחים.
8. כל משתתף יוכל לשלוח עד 2 מתכונים אך לא לזכות בשני פרסים

נותני החסות לתחרות וקישורים:










בהצלחה לכל המשתתפים