יום שני, 27 בספטמבר 2010

סלק אפוי עם שיני שום מקורמלים בסירות עולש מתובלים בשמן זית וקימל.


בעודנו יושבים בסוכות וטועמים אם טעמי החג, (כן כן , אם נודה על האמת, עולים מעלה מעלה במשקל, אבל עוד מעט עם רדת הטמפרטורות אנו חוזרים בכוחות מחודשים לפעילות ספורטיבית כלשהי רק לא להתחרות בצמיחת הבטטות), אנו תרים אחרי סוגי אוכל שאם כבר אין ברירה לאכול, לפחות נתנחם בסגולותיו.
את הסלק אנחנו כבר טועמים מראש השנה בגלל סימני החג למינהם ומאז קשה לו לעזוב את השולחן.
במתכון הבא שלנו יש שלושה מרכיבים, הסלק (שמככב מראש השנה), העולש (אם הסלק מתוק, אז הנה משהו מריר לאיזון והשום (בנסיונות לאזן את כל הטעמים יחד)

הסלק הגיע מדרום אירופה אולם כיום הוא נפוץ בעולם כולו. מייחסים לו סגולות מרפא מעניינות התורמות למחזור הדם על די עידוד ייצור תאי דם לבנים, שיפור מעבר החמצן לתאים ולשריריים, טיפול בדלקות כרוניות, מייצב את רמת הHP  בגוף ועוד. תוכלו לקרוא עוד על הסלק בקישור הבא
בני אשכנז אוהבים לאכול את הסלק בתור המשקה (הדי דוחה יש לציין) בורשט. אבל אפשר להתנחם שמבחינת סגולותיו של הסלק, אין חשיבות למצב הצבירה שלו, אפוי, מבושל או חי.




לעולש (או האנדיב בשמו הגלותי) יש לא מעט סיפורים אודות ה"חסה" המרירה הזאת. חלקם קשורים במאכל אלים הגדל אך ורק בחושך שמיהרו לקוטפו שמא ישחיר, סיפור אחר קשור לבלגי אחד שרצה להכין תחליף לקפה ונתקל בצמח היפה שגדל לו באסם ואפילו שמענו על סיפור על נערה שמחכה לאהובה שיחזור בשדה מהמלחמה ומכיוון שככל הנראה לא יחזור (אוייי), הפרחים הנובטים מידי יום, קמלים עם החשכה.
בעבר היו האירופאים משתמשים בו כתחליף לקפה בגלל מרירותו אבל ככל הנראה התופעה שככה כאשר הקפה הגיע לכל פינה בגלובוס.
כיום ניתן למצוא את האנדיב בכל צורה, מסולסלת, סגולה או כמו לב של חסה.עוד על האנדיב.


 לאחרונה ישראל הפכה למעצמת גידול עולש לאחר שהצליחו לפצח שיטת גידול מתאימה שאינה פוגעת בצבע הירק (העולש גדל כיום בחממות אטומות לאור וזכות כך נשמר הצבע הבהיר עד לקטיף)

על השום אין צורך להרחיב כלל וכלל שכן סגולותיו ידועות לכל בתור האנטיביוטיקה של הטבע אלא שהפעם, השום שטעמו עז כל כך, עבר קרמול בתנור (עם קצת שמן זית ומלח גס) והתוצאה הייתה טעימה להפליא.



המתכון:
2 סלקים נקיים משורשים ושטופים

1 ראש שום
חצי כפית גרגירי קימל
מלח גס
אנדיב/עולש

שלבי ההכנה:
לוקחים יריעת נייר כסף ומניחים במרכז את הסלקים ואת השום.
מזליפים מעט שמן זית על כל אחד מהסלקים והשום, מפזרים מעט מלח גס. עוטפים היטב ואופים בתנור בחום 200 למשך כשעה או עד שמתרכך (אפשר לדקור עם קיסם או מזלג)
מפרידים את עלי העולש. את השלמים שומרים לסירות קטנות. את אלו שלא שלמים, אפשר לשמור לסלט.
מוציאים את הסלקים והשום ומקררים מעט.
חותכים את הסלק לקוביות בגודל שווה ומעבירים לקערת ערבוב.
את שיני השום מוציאים ומניחים בצלחת בנפרד.
רק בשלב הכנת הסלט מעבירים את השום האפוי לקערת הערבוב. בוזקים מעל מעט מלח גס ושמן זית ואת זרעי הקימל ומערבבים בצורה שווה. (שימו לב שעד שהמלח לא נוגע בסלק, הסלק לא יפריש מיצים)
לוקחים ככף גדושה של הסלט ומניחים על סירת העולש ומגישים.
משאריות האנדיב אפשר לקצוץ דק, להכניס את שאריות הסלק, להוסיף אגוזי קשיו ובצל ירוק קצוץ ולהגיש

שיסתלקו אוייבנו? לא בטוח, כי אז נתעסק על עצמנו.

איה צילמה בהנאה
מאיר סילק בשמחה

חג שמח


יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

חוזרים לבית הספר # 3 לבן, צהוב ואדום – מזכיר לכם משהו?


מה אומרים לכם השמות הבאים?
E415, E412, E211, E200, E385
מכירים? מזהים?
רמז: האם הילדים שלכם אוכלים את האוכל שלהם עם קטשופ, חרדל או מיונז?
אם התשובה היא כן, חלק מרשימת השמות הסודיים הללו נמצאים ממש עכשיו בדרכם לבטנם של יקירכם.
אז בואו נעשה סדר:
E415 הינו גומי קסאנטיאן שנותן את הצמיגות למוצר.
E412 הינו גומי גואר, גורם לכאב ראש, גזים, התכווצויות ושאר הרגשות לא נעימות.
E211 הינו חומר משמר העלול לגרום למחלת הפרקינסון. במדינות מתוקנות אסרו את השימוש על החומר הזה אבל בישראל הוא חוגג כמעט בכל מרכיב מזון.
E385 סידן דו נתרני. מממ סידן עוד אפשר להבין. דו נטרני נשמע כאילו אחמדינג'אד נכנס לנו לתוך הצלחת ולא ממש עושה לנו הרגשה נעימה. מקורות יודעי דבר מספרים כי מדינות לא מעטות אסרו את השימוש בחומר זה.
E200 נו טוב, טיעון הגנתי לטובת היצרנים. מדובר בסוג של ויטמין. אבל אל תטעו, כנראה יש סיבה לכך.

עם הרשימה המכובדת הזאת, עולה בנו הרושם כאילו בכל רוטב יש לפחות כור אטומי או מעבדת מחקר, מה שמעורר מעט סלידה רק מהמחשבה של מבחנות וסמלים מוזרים של "סכנה חומרים כימיים".
הצצה חטופה למרכיבי המיונז, הקטשופ והחרדל העלו בנו תהיות רבות. האם היצרנים באמת יודעים מה הם שמים שם?  או יותר נכון, האם אנחנו מודעים לכך?

 כתבה שצדה את עיננו בנוגע למרכיבי המיונז, העלו בנו תהיות רבות. תגידו זה חוקי להאכיל אותנו באתילן דיאמיד טטרה כלוריד?

לשם כך התגייסנו אנו, ביסטיילים, להביא לכם את אותו הדבר, אולי אפילו יותר טעים, עם הטעמים של פעם, גם כדי שנשקע בחלומות הנאיביים וגם כדי שנקנה לילדינו משהו שיהיה קצת פחות רעיל.




את הרטבים המובאים כאן אפשר להכינם בבית כשהילדים נמצאים (יחד איתם, שיראו את המרכיבים, יזהו אותם וידעו ממה מכינים כל דבר) ואפשר להכינו לבית הספר כחלק מהסנדוויץ'' היומי.
בכלל, עשו לכם סדנת רטבים והרכיבו לכם את הטעמים שאתם אוהבים במיוחד. (רעיון טוב להעביר עוד כמה שעות בחופשת הסוכות. נכון?)

אז אם ילדיכם ויקירכם יקרים לכם, למה לא תכינו הכל בבית. כיף וטעים.




חרדל בייתי
 את החרדל קנינו בסיורינו בשוק לווינסקי. רק מי שהיה שם יודע על מה מדובר.
קנינו את האבקה הידועה של החרדל, קולמנס וכשבאנו להכין את החרדל שאנו אוהבים הביסה לבשה חלוק מעבדה, הרכיבה משקפי מגן והחלה לערבב מפה ומשם עד שהגענו לתוצאה הרצויה.

המצרכים הדרושים:
אבקת חרדל קולמנס ובהחלט כדאי לקרוא על מקורו בקישור הבא

חומץ בן יין
דבש
מלח
גרגירי חרדל שלמים
מים
קורנפלור- אופציונלי

אופן הכנה:
 כאן זה כבר עניין של יחסים בין החומרים. אנחנו, שלא אוהבים כל כך הרבה חריף שמנו כמעט כמות שווה של דבש עם אותה כמות של אבקת חרדל, לאיזון החריפות. מוסיפים כף מים, מלח וגרגירי חרדל מרוסקים קצת במכתש ועלי ומערבבים. מתקנים לסמיכות רצויה וטועמים. שימו לב שהחרדל יוצא חריף מאד ומעט נוזלי, כדי להסמיך אותו אפשר להוסיף כף קורנפלור ולערבב היטב. אם לא מתכוונים לשמור את הממרח, אפשר לערבב במיונז לדילול החריפות והסמכת המרקם.





מיונז ביתי
חומרים:
חלמון ביצה
מיץ לימון
שמן קנולה (הביסה אוהבת שמן זית, נפרגן לה)
מלח
פלפל
חרדל מוכן (מהמתכון שלנו)
שפיץ קטן של פלפל חריף

אופן הכנה:
מעבירים למעבד מזון/בלנדר/מיקסר חלמון ביצה, מעט מלח ופלפל, מיץ מחצי לימון, ומתחילים לערבב במהירות.
בהדרגה ובאיטיות מוסיפים את השמן עד שמיונז יציב, מבריק וטעים.
לתיבול אפשר להוסיף כפית חרדל, שפיץ של פלפל חריך ועוד.
מאחר ומדובר בביצים חיות, מומלץ להכין כמות קטנה כל פעם, ולשמור בצנצנת אטומה במקרר עד שלושה ימים.






קטשופ בייתי
1 קילו עגבניות אדומות רכות ובשלות
1 בצל קטן
חומץ לבן
סוכר
קופסת רסק עגבניות

אופן הכנה:
מטגנים את הבצל עד לשקיפות
מרתיחים מים חמים
בעוקץ העגבניה מסמנים X בעזרת סכין חדה
חולטים את העגבניות במים רותחים וממתינים למספר דקות שיתרככו
קולפים את העגבניות, חוצים ומרוקנים מתוכן הגרעינים ומהנוזלים.
מעבירים את העגבניה והבצל לבלנדר יד (מוט) ומרסקים עד לקבלת מחית ומעבים בעזרת רסק העגבניות עד לקבלת המרקם הרצוי 
מוסיפים חומץ וסוכר, טועמים ומתקנים לפי הטעם.
אם התערובת נוזלית מצמצמים על אש נמוכה עד שהתערובת מסמיכה.
מעבירים לכלי לאחסון ושומרים במקרר.
יכול להחזיק מעמד כשבועיים מיום ההכנה.





רקח וטעם: מאיר
צילמה וערבבה: איה





יום שבת, 18 בספטמבר 2010

סדנת צילום אוכל לבלוגרים ולחובבים


בחודשים האחרונים אני מקבלת פניות רבות בבקשה לטיפים ו'חוקים' לגבי צילום אוכל. בעיקר מבלוגרים ומחובבים שרוצים להוציא תמונה טובה של המנות היפות שלהם. רובם מחזיקים מצלמת פוקט פשוטה ולפעמים גם מצלמה קצת יותר משוכללת. אני תמיד שמחה לעזור במיילים ובטלפון ככל יכולתי אבל אין כמו הדרכה אמיתית וצמודה. חוץ מהשיעורים הפרטיים שאני מעבירה, נולד רעיון להקים סדנת צילום אוכל קבוצתית. באמצעים פשוטים וביתיים, ולתוצאות יפות שכל אחד יוכל לבצע לבד בבית.

בסדנה נלמד איך לשפר את מראה המנה בעזרת כמה עזרים פשוטים שיש בכל בית או בחנות לצרכי משרד הקרובה. נלמד גם להשתמש באור השמש הטבעי בצורה הטובה ביותר וללא עזרים וציוד יקר ומיותר.
כמו כן עקרונות בסיסיים של קומפוזיציה וצבע, וכמובן בסוף נזלול את כל מה שצילמנו :)

והפרטים:  
הסדנה תערך בתאריך: 1/10/2010    מועד נוסף יקבע בהמשך על פי ביקוש.
מספר המשתתפים: עד 8 תלמידים למפגש שיתקיים אצלי בסטודיו ביפו.
משך הסדנה: כ 3 שעות.
על כל אחד ואחת מהמשתתפים להביא מנה אותה הוא מעונין לצלם או את המנה האהובה עליו כראות עיניו.
ציוד לסדנה: המצלמה בה אתם משתמשים (מפוקט פשוטה ועד DSLR משוכללת), מנה לבחירתכם, חיוך ושיר בלב :)
עלות הסדנה: 260 ש"ח
בסוף הסדנה נשב כולנו לאכול את מה שצילמנו ולפטפט עוד קצת, אז תשריינו לכם עוד קצת זמן אקסטרה.
להרשמה או שאלות אנא שלחו לי מייל לכתובת info@ayawind.com


לכבוד הסדנה צילמתי וחקרתי השבוע המון את מצלמת הפוקט המושאלת (ותודה לביס). תראו איזה תמונות יפות אפשר להוציא ממצלמה פשוטה וללא טיפת פוטושופ :) 





















מקווה לראותכם :) איה



יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

מתכרבלים עם קרמבל תפוחים


כשאומרים לנו קרמבל, עולה לנו לראש מילה אחרת לגמרי, להתכרבל.
זה גם אומר שמריחים את סוף הקיץ, לגמרי במקרה אנחנו עכשיו ממש ממש בעיצומם של החגים, זאת אומרת שיש ריחות של שינוי באויר כי ממש אחרי החגים (כמו שכל החזאים אוהבים להבטיח) הסתיו או החורף מראים את אותותיהם.


אם כבר אנחנו מדברים על העונות, נסו להיזכר מתי לא ירד גשם בסוכות, אז נכון שהמילה להתכרבל מזכירה לנו משהו שונה?

קרמבל הוא בכלל מאכל מפנק. מפנק את כולם, את מי שמכין אותו ואת מי שאוכל אותו. אולי דוקא בגלל הפינוקים וההתכרבלויות, ישנה חיבה יתרה למנת הקינוח הנעימה הזאת.
טוב, אז בטח אתם שואלים על איזה פינוק אנחנו מדברים לכל הרוחות? בסך הכל קרמבל.
בואו נחשוב יחד:
מכינים אותו באותו כלי שמגישים. כיף אמיתי. לא כך? אפילו במיוחד לשוטפי הכלים למינם. אין מגשים, תבניות ועוד כל מיני, אלא כלי אחד אישי שממנו כל אחד נהנה בעצמו.
הזוכה במנה, שאוכל אותה בעצמו, ללא שותפים, חופר בה להנאתו, משחק עם הפירות והקצפת, מערבב פה ומערבב שם וזולל בהנאה. בינינו, עוזר לנו גם להחביא חטאים מתוקים שנעלמים להם שכן, עם כל הצבעים היפים של הקרמבל, הכל מתחבא לו ואז "בסך הכל טעמנו קצת".

הקרמבל במקורו הוא כשמו, CRUMBS – פירורים. אזכור לפירורי הבצק העשויים מקמח, חמאה סוכר ועוד כמה מרכיבים, כל אחד לפי הסוד האישי שלו.
כל המנה בכלל מורכבת משכבות כשבשכבה התחתונה מתחבאים להם הפירות, בדרך כלל תפוחים, שיהיו מסמר האירוע לאחר שיפרצו להם החוצה בחום התנור, כשהם שופעי סוכר וישפריצו לכל עבר בתוך הכלי. השכבה מעל היא הבצק שמקבל בחיבה יתרה את שלל הטעמים מהפירות. בקיצור, שילוב טעמים שובה לב ומעלים כל עצב.

איה, שבנוסף לשלל תפקידיה בביסטייל גם אחראית אצלינו על המתוקים (ואם לא ידעת, ברגע זה המינוי נכנס לתוקף) שמה מזמן עין על כמה כלים המתאימים ממש ממש לקרמבל. בלי להניד עפעף, ארגנה לה שישיה של כאלה שאין אחד הדומה למשנהו וכבר היה ברור שאת יום הצילומים הקרוב נחתום במשהו מתוק ושווה.



המתכון לקרמבל:

אפשר להוסיף גם אגוזים, צימוקים, חמוציות, שיבולת שועל וכל דבר אחר שאוהבים.

לפירורי בצק:
1.1/4 כוסות קמח
0.5 כוס סוכר לבן
0.5 כוס סוכר חום
50 גרם שקדים גרוסים
50 גרם קוקוס
2 כפיות קינמון
רבע כפית אגוז מוסקט
100 גרם חמאה קרה מאוד, חתוכה לקוביות קטנות

אני השתמשתי במיקסר, אבל אפשר בהחלט גם במעבד מזון או בידיים. מערבלים את כל החומרים היבשים ומוסיפים לאט לאט את קוביות החמאה הקרה. לא לערבל יותר מידי. להגיע למרקם פירורי ולהפסיק. בעזרת האצבעות למולל קצת את הבצק ולהעביר למקרר עד לשימוש.

מילוי פירות:
3 תפוחים פרוסים לפרוסות דקות (אפשר גם פירות קשים אחרים)
מיץ מחצי לימון
2 כפות סוכר חום
כפית קינמון
חופן של פירות יער קפואים

מחממים תנור ל180 מעלות
בסיר קטן מבשלים את התפוחים, מיץ לימון סוכר וקינמון. ממש ממש מעט, להתרככות והמסת הסוכר.
מסדרים את התפוחים בתבנית גדולה או בתבניות אישיות. בין לבין מפזרים פירות יער (אפשר גם צימוקים או חמוציות מיובשות). עד ל3/4 הגובה של התבנית. 
מפזרים את פירורי הבצק מעל התפוחים עד לגובה התבנית (אפשר גם להסחף ולעשות תלולית קטנה).
אופים ½ שעה או עד שהפירורים מזהיבים.
מגישים עם גלידת וניל, קצפת רכה או שמנת חמוצה.


איה הכינה, צילמה וטעמה
מאיר, אכל והתנחם

סוף קיץ נעים לכולם


יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

ביסטייל בשטח בלאק בירושלים – אין לכם מושג כמה גוונים יש לשחור של ירושלים




ביסטייל עלה לרגל לעיר אולי הכי צבעונית בעולם. ירושלים. צבעונית באורות ובשלל הדתות, העדות ובשלל גווני השחור שעוטפים אותה יותר ויותר אבל הפעם ביקרנו "שחור" מסוג אחר - מסעדת ההמבורגרים "בלאק" BLACK  שבבעלותו של השף צחי בוקששתר.

לסניף בלאק של ירושלים יש סיפור משלו, בסופו של דבר לבעלים (הרשת עובדת בשיטת הזיכיון) היה די ברור שהמקום הולך להיות כשר שכן, ירושלים עדיין נושאת בתואר עיר הקודש. לאחר שעבר לא מעט טלטלות ושכנועים, נעתרו בעלי הרשת בלאק לנסות להכניס סניף אחד כשר של בלאק והתוצאות לא היו מאכזבות.
בלאק של ירושלים שוכנת ברחוב שלומציון המלכה, ממש על חורבותיה של אולמי ארמון (ששמו ככל הנראה יצא למרחבים) וצופה לכיוון חומות העיר העתיקה.
הקונספט של הסניף הירושלמי די דומה לשאר סניפי הרשת. צבעי שחור-אדום מעטרים את קירות המקום, והתפריט, המבורגרים ושאר בשרים משובחים כמובן.
הגענו להמבורגריה המפורסמת ומיד עברנו לשבת במרפסת הצופה על מדרחוב וקניון ממילא החדש. בערב, קרוב לוודאי שתעדיפו את פנים המסעדה.


כפי שבטח הבנתם, התפריט של בלאק, עבר גיור לחומרא ונמצא תחת השגחה עליונה בעזרתם של שליחים יראי שמיים המקפידים קלה כבחמורה אבל חיטוט ברזי המטבח גילה לנו שאין גרויסא גליק כי בסופו של דבר מדובר פחות או יותר באותה האיכות כמו בשאר הסניפים.
חובבי ההמבורגרים יוכלו למצוא בתפריט שלל ווריאציות ואפשרויות להמבורגר לפי טעמם שעוד מעט נדבר גם עליהם.
מיד שנכנסנו, שאלו אותנו בחיוך כמה אנחנו רעבים.
הסברנו להם שבהחלט אפשר להוציא הכל, סדר המנות ממש לא חשוב.


מנות הפתיחה שהועלו על שולחננו היו נקניקיות עגל על מצע תירס קלוי (מנה קלילה וקלויה ביותר 39 ₪ ) וצ'ילי בשר ושעועית "אכזרי" שהיה ללא ספק אכזרי וחריף (31 ₪) . מבלי שהבחנו, נחתו להם כיסוני בצק פריך ממולאים בתבשיל בקר (41 ₪) שהביסה חיסלה טרם בעוד הביס ממצמץ אבל הוא החזיר לה בחיסול ממוקד של סינטה כבושה במלח ושמן זית (41 ₪) שנעלמה לה איך שנחתה על השולחן וטחינה בטעם תפוזים (חביבה ונעימה)

לאחר מנות הפתיחה עברנו למאחורי הקלעים של המסעדה, לביקור במטבח המצוחצח והעמוס כדי לפגוש את האנשים שעושים את המנות.
על מנת שלא לטעות ולא לאכזב את הלקוחות, על הקיר תלוי לוח מודעות ועליו תמונה ברורה המסבירה מהם רמות הצליה המקובלות, זמן הצליה ותמונה של כל רמה. למען יראו ויראו.
בחזרה לשולחן התברכנו באורחת שהצטרפה אלינו (באיחור אופנתי כאילו כזה) הלא היא מרינה חברתנו הטובה מהבלוג המשובח והשנון שגיאות.
לפני שטעמנו מהמנות העיקריות היינו "חייבים" לשמוע סיפור על "סלט ביצים" הזוי שהשכיב אותנו על הרצפה וכמעט גרמה למיני מהומה במסעדה שכן ירושלים עדיין לא פגשה במרינה וסיפוריה המשובחים ומכאן אנו שולחים לה המלצה, זה כדאי!!!
בתפריט המנות העיקריות שכלל מבחר כל כך גדול ומבלבל (תשמעו בלאק, דיר בלאק, כדי שנוכל לאמץ תפריט, אנו חייבים להזמין מהכול, אבל מה-כ-ו-ל.)


הביסה התפנקה לה על סטייק אנטריקוט עסיסי ומשובח עם קלח תירס שהביס העלים (105 ₪) והביס, הזמין את שלושת הטנורים שהם שילוב (מנצח) של שלושה המבורגרים (ההמבורגר הבית, פופאי והמבורגר עוף) במשקל של יותר מ100 גרם כשכל אחד מהם יושב על חצי לחמנייה (55 ₪) וגם מנת פרגיות על וחזה עוף צלוי בצ'מצ'ורי וצ'לי ירוק עם תרד וקוביות עגבניות המנוחות על טורטיה בתוספת טחינה (69 ₪)
ותשאלו מה הזמינה מרינה? מרינה לא הזמינה, כבר מזמן היא שותפה בצלחת שלנו אבל התפנקה לה בחלת הבצל הידועה של בלאק שגם היא פורקה לגורמים.



את שלב המנות האחרונות החלטנו לתייג כמבצע. בסופו של דבר, קינוחים במסעדה כשרה הם מבחינת אתגר בל יתואר. חייבים להשתמש במוצרים תחליפיים כדי שחס וחלילה לא יכשלו הסועדים. כאן נכנסו צוות השפים של בלאק לפעולה כשהם מפתחים קינוחים שיהיו נעימים לחיך וגם כשרים למהדרין.
טעמנו כמעט מכולם, קרמבל תפוחים עם גלידה (35 ₪) , משולש ברמודה (35 ₪)  (???מה חשבתם כשנתתם את השם הזה? שנלך לאיבוד?) וופל מוס שוקולד, נוגט מצפה שוקולד מריר עם שוקולד רוזמרי (35 ₪) .
אלי מנהל המסעדה פינק אותנו לכבוד השנה החדשה במבחר קוקטיילים בטעם רימונים ופסיפלורה.



לסיכום:
שחור לא חייב להיות חרדי
כשר יכול גם להיות טעים
ירושלים של מעלה היא לא ירושלים של מטה.



אכלנו ושבענו, איה ומאיר (וגם מרינה)

גילוי נאות: היינו אורחי המקום. 



יום שבת, 11 בספטמבר 2010

חוזרים לבית הספר # 2


 מעלילות הפרק הקודם:
בפוסט הקודם של חוזרים לבית הספר # 1 שמחנו יחד על חזרת הילדים למסלול הלימודים והתחלנו בסדרת מתכונים שילדים אוהבים.
אכן, הילדים חזרו להם אבל אבוי, תוך מספר ימים של התארגנות הם שוב אצלינו בבית לחופשת ראש השנה. תוך כמה ימים, הם יחזרו שוב ללימודים ושוב לחופשת הסוכות.
בינתיים, הנה לכם עוד מתכון שהכנו במיוחד לזאטוטים הקטנים, ארוחת צהריים שאין ילד שיסרב לה (ובטח גם המבוגרים) שאותה אנו ממליצים בחום להדביק על דלת המקרר מכיוון שתוכלו להנות מהמתכון גם בימי חופשת חג הסוכות.




מי שגר בעיר מכיר את תופעת ילדי המפתח. לא נכנס להתלבטות לחיוב או לשלילה, אבל ישנם ילדים שמגיעים הביתה ואין להם ארוחה מוכנה. לא אחת ניתן לראות את הילדים אפילו עומדים בתור לכל מיני ג'אנק פודים כשהם קונים את ארוחת הצהריים שלהם שם.
עצם המחשבה שהילד יאכל ג'אנקפוד לארוחת צהריים, לא ממש עושה לנו טוב על הנשמה ולכן גויסנו על ידי עצמנו להביא מתכון של ג'אנקפוד, אבל אמיתי באמת: ההמבורגר.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, מולדת ההמבורגר אינו בארה"ב. נכון הדבר שההשפעה התרבותית של יונייטד סטייק אוף אמריקה כוללת בתוכה את מקדונלדס, ברגר קינג ועוד, אבל ההמבורגר נולד אי שם במולדת הקרה, רוסיה כשבגרסתו המקורית מדובר בכלל בקציצת בקר מבשר נא.
יש מי הטוען כי עוד בשלהי המאה ה15 הגיע ההמבורגר בגרסתו המקורית מגרמניה (מכירים את העיר המבורג? יתכן מאוד שזהו מקורו של השם ממש כמו שפרנקפורטר בא מפרנקפורט) על ידי מהגרים גרמניים שהיגרו לארצות שונות ומשם נדדו להם הטעמים עד לחופי ארצות הברית שהשתבחו להם בטיגון קל או בצליה.
המלחים הגרמניים שוכנעו להפליג לחופי אמריקה הרחוקה ובעלת סיפורי האימה מכיוון ששם חיכה להם "סטייק בסגנון המבורג" הלו הוא סטייק טרטר שהכירו מגרמניה.
מאז, הרבה מים עברו להם בנהרות גרמניה וארצות הברית ובאוקיינוסים שבין היבשות וההמבורגר עבר גלגולים רבים אבל שמר על צורתו החיצונית כקציצה עגולה אליה נוספו טעמים שונים (מלבד ניסיון כושל של רשת וונדיס שניסתה לרבע את העיגול לייצר קציצות מרובעות (ניסיון שלא צלח במיוחד, כנראה בגלל שלא הצליחו להכין לחמנייה מרובעת)

ההמבורגר שלנו הוא ביתי אמיתי.
הלחמנייה היא מעשה ידיה של הביסית, שטרחה והכינה אותו במו ידיה, (ואין כמו לתת לה את הקרדיט על כך שכן באפיה היא שמה את הביס בכיס הקטן) ואת המתכון להמבורגר הכין הביס כשהוא משתמש במוצרים ומרכיבים שניתן למצוא בכל בית.
להמבורגר מתלווים מבחר ירקות טיפוסיים שאפשר למצוא בכל המבורגריה כמו העגבנייה, מבחר עלי חסה, טבעות בצל וכמובן רטבים מיונז, קטשופ וחרדל (שממש בקרוב יגיע גם עליהם פוסט מכובד)




מתכון ללחמניות:
לחמניות המבורגר מקמח מלא

חומרים ל 8 לחמניות בערך

2 כוסות קמח מלא
1.5 כוסות קמח לבן
4 כפות סוכר
1 כוס מים חמימים
0.5 כף שמרים יבשים
1 ביצה טרופה
2/3 כוס שמן
0.5 כף מלח
שומשום מלא לפיזור

מערבבים שמרים עם סוכר, מוסיפים לקמח ומערבבים.
מוסיפים מים ומערבבים שוב.
מוסיפים את שאר החומרים מלבד השומשום והמלח ולשים 10 דקות לבצק חלק.
מכסים במגבת לחה ומניחים ל10 דקות. מוסיפים מלח ומעבדים 10 דקות נוספות..
מעבירים את הבצק לקערה משומנת, מכסים במגבת לחה ומתפיחים להכפלת הנפח.
טופחים בבצק להוצאת האוויר ומתפיחים עוד 1/2 שעה. 
מוציאים אויר שוב ומחלקים את הבצק ל 8 כדורים. 
מסדרים על תבנית מכוסה בנייר אפייה, מתפיחים שוב.
מפזרים שומשום.
אופים בחום של 180 מעלות, 20 דקות. מצננים עם מגבת מעל.

מתכון להמבורגר:
150-200 גרם ליחידה, נתח מכסה אנטריקוט או שפונדרה. בקשו מהקצב טחינה פעם אחת. או אם אתם אוהבים, עשו זאת בקיצוץ לבד בבית עם סכין חדה.
שן שום אחת כתושה
כפית חרדל
מלח פלפל
שלבי ההכנה:
מערבבים את כל יחד ליצירת עיסה אחידה.
לוקחים כמות מהעיסה ויוצרים המבורגר בפריים (טבעת בגודל כ-10 ס"מ) ובגובה של כ-2-2.5 ס"מ . מהדקים היטב ומחוררים מספר פעמים עם מזלג.
מטגנים על פלנצ'ה או מחבת חמה עם מעט שמן זית. אפשר בהחלט גם על גריל בר-ב-קיו.
הופכים מידי פעם וההמבורגר מוכן.

לבניית ההמבורגר:
מכינים את מרכיבי בסלט לפי טעמו של הילד (עגבניות, מלפפון חמוץ, חסה, בצל וכן קטשופ, חרדל ומיונז)
חוצים את הלחמנייה באמצע, בחלק התחתון על הלחמנייה מורחים ממרח לפי הטעם, מניחים את ההמבורגר ומעליו בונים את מגדל הירקות. מתבלים וסוגרים עם החלק העליון. עוטפים ומגישים.




המתכון ללחמניות והתמונות לאיה
המתכון להמבורגר ושאר ירקות למאיר

חג שמח ובתאבון


יום שלישי, 7 בספטמבר 2010

כרוב וכרובית, מכירים? סתם שמות מקריים? 2 שירים יפים עם ברכת חג


מאז שהביסטייל שלנו עלה לאוויר, יש לא מעט שמנסים לפצח את מי אלו העמודים מאחורי הקלעים.
במשך הזמן די אהבנו את המסתורין שאפף את זהותנו, היה אפילו די משעשע שכן מדובר ב"היא" ו"הוא" (שזה אני, מאיר), בYNET קראו לזה דו כותבי.
מהות הבלוג שלנו, מעבר למה שאנחנו מכינים, כותבים, מצלמים וחווים הוא תיעוד של מפגש שלא היה יכול לקרות בשום מקום בעולם.
מי שמכיר כל אחד מאיתנו אישית יודע שבחיי היומיום, אין לנו כמעט דבר מהמשותף מעבר לכך שאנו עומדים על אותה אדמה, תחת אותה השמש וממש לגמרי במקרה גם דוברים את אותה השפה.
אף אחד מאיתנו לא היה מעלה שמץ של סיכוי שהמפגש שלנו האקראי, שהחל במיילים ובעוד איזה "בליינדייט" בירושלים (בחיים לא הייתי בבליינדייט ואין לי מושג מה עושים שם, בעצם, עכשיו אולי אני כן) יוביל אותנו למה שמעסיק אותנו לא מעט זמן בכל אחד מימי השבוע וזאת גם ההזדמנות להרגיע את המלחששים: "הזוגיות" שלנו מתבטאת אך ורק כאן, בבלוג שלנו ביסטייל ובעבודה עסקית משותפת. לאיה יש את הזוגיות היפה שלה ולי יש את "הזוגית" שלי, שאיתי כבר מגיל14 או 15 (מי סופר?) שנותנת לי לפרוץ החוצה עם השיגעונות שלי (ואני מודה לה על כך כמובן).

ישנו מושג בתפיסת הגלובליזציה בעידן החדש בו אנו מצויים שנקרא Six Degrees Separation מדובר בתזה האומרת כי בעזרת 6 צעדים בין שישה אנשים שונים ניתן להגיע לכל אחד בעולם.
אני, מאיר, (כותב שורות אלו) טוען שלדעתי, לפרזידנט אובמה הייתי יכול להגיע הרבה יותר מהר ובפחות צעדים מאשר לאיה, אם בכלל.

גם המתכון הבא שלנו שיוחד לראש השנה (על פי בקשתי) נולד מסוג של פינג-פונג שמלווה אותנו מהיום הראשון ובא לידי ביטוי בבלוג עצמו. נורא פשוט, שם של ירק, הוא והיא. כרוב וכרובית.
אלא ש...חיפושים וקליקים רבים גילו שבעצם החיבור בין הירקות קיים רק בעברית, המצאה ממש לא ברורה של מחדש השפה העברית אליעזר בן יהודה אבל...בסופו של יום, גם הם, הכרוב והכרובית, גדלים על אותה האדמה ותחת אותה השמש.  אז הנה מצאנו מעט מהמשותף.

ועכשיו משהו אישי באמת:
העבודה משותפת שלנו מזכירה לי פתגם שאומר "אם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני". העבודה המשותפת שלנו בבלוג מביאה אותנו למצבי עבודה שונים. כל אחד בכובעו ובסופו של דבר, במגרש המשותף עד להוצאת הפוסט לאויר.
כבר על ההתחלה, הופתעתי משותפתי החדשה. מצד אחד, שקטה כל כך. מנגד, כמי שרואה ובוחן את עבודתה מקרוב, אפשר לחוש את גלגלי המוח שלה עובדים במרץ ואין לכם מושג כמה שהיא מתאמצת בריכוז עילאי להביא תוצאות שיספקו את הרף הגבוה שהציבה לשנינו. קופצנית עד כדי תזזית, אני קורא לה בליינית אבל לא אחת השקט מתנגן לו כמנגינה רועמת.

לכבוד ראש השנה הקרב, ובהנחה שכל מה שעולה על דפי האינטרנט, נצרבים לעד, מצאתי לי את ההזדמנות הזאת להביע משהו אישי ממני. סוג של תודה וגם קצת איחולים.
בזמן הכל כך קצר הזה ומבלי להכיר את סיפור חייה, גיליתי באיה נפש מקשיבה ומבינה, דעתנית ואשת שיחה על כל נושא שבעולם, שיודעת כמעט במילה אחת, מנקודת מבטה הייחודי, לשנות את פני הדברים.
עם כל הפערים הרבים שבינינו, קיבלתי מאיה כל כך הרבה והכל בזמן כל כך קצר וכמעט כל יום הוא סוג של הפתעה (לטובה כמובן).
איה, כפרטנרית, מלווה אותי באינטראקציה, בלויאליות ובפרגון העצום, אפילו יודעת לתת על הראש כשצריך (ועושה זאת במומחיות רבה) ובעזרת כל מה שהיא מביאה איתה, היא גורמת לי להיות יותר ויותר "אני" ואין לי אלא להודות על כך.
האם גם היא מרגישה כך כמוני? איני יודע וגם לא בטוח שתגיד. לשתיקה שלה לפעמים יש יותר משמעות ממילים.

שתהיה באמת שנה טובה
חתום: אני.

בהזדמנות זו, אנו רוצים להודות לכל מי שאיתנו בדרך החדשה שלנו, הן כקורא/ת והן כחבר/ה ולאחל לכם בחזרה לפחות כפליים ממה שאתם מאחלים לנו :-)

ולמתכון גרטן כרוב וכרובית :
חצי כרוב, חתוך לפלחים בעובי כ-2 סמ
חצי כרובית חתוכה לפרוסות או מפרקת לפרחים
1 שמנת (אפשר בהחלט גם צמחית)
מעט שמן זית
שן שום אחת חתוכה לפרוסות דקות דקות
קומץ של זרעי קימל
ענף רוזמרין
מלח פלפל

מעבירים את הכרוב כרובית לתבנית אפיה (אפשר אפילו לסדר בתבניות גרטן אישיות)
יוצקים מעל את השמנת
מפזרים בצורה שווה ואחידה את הקימל, את ענפי הרוזמרין ואת השום.
מזרזפים מעל שמן זית
מכניסים לתנור למשך 30 דקות בחום 180 מעלות
מומלץ ממש לפני ההגשה לתת מכת חום כדי לקבל צבע יפה.

זה טעים ונעים, ממש כמו המוטו שלנו בבלוג.

יללה תהיו בני אדם, לא תצטערו

המתכון ממני, מאיר
צילמה וממש לא ידעה למה: איה
להתראות בשנה הבאה