יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

חוזרים לבית הספר # 1


ה1 בספטמבר הוא יום חג שאינו כתוב בשום לוח שנה.
למי שלא הבין, מדובר ביום בו חוזרים הילדים לבית הספר, בלי תירוצים ובלי התחכמויות יום החג הזה, הוא יום חג לילדים שעולים כיתה, למורים שחוזרים בכוחות מחודשים וגם להורים, שסוף סוף מסיימים את חופשת הקיץ הארוכה.
באחד מישובי הארץ, יש אפילו מנהג, די מעניין יש לציין, שבו ביום שישי הראשון של תחילת הלימודים, מארגנים ההורים מעין מסיבת ארוחת בוקר וציון תחילת החופש האמיתי.
טוב, בטוח כמה מכם עכשיו יזעקו מרה ויגידו שהדיבור שלנו נגוע ברשעות ועוד כל מיני,  כי ברור שאנחנו אוהבים את ילדינו, אבל, בחייכם, קצת הומור לא יזיק אחרי חודשיים מיוזעים וקשים.

לכבוד תחילת שנת הלימודים החדשה, אנו פוצחים במיני סדרה של ארוחות שילדים אוהבים וגם מבוגרים מתענגים עליהן. בבית או בבית הספר, שניתן להכינם בבית, ממש בדומה לאלו שהייתם קונים אבל לא ממש יודעים מה יש בפנים.
נגיש לכם מבחר של סנדוויצ'ים, רעיונות ארוחות צהריים וממרחים שונים שניתן להכינם בכל בית והכל ממוצרים טבעיים וללא חומרים משמרים וחשודים.




בדילמת הסנדוויץ' שלנו, אנו מנסים לתת לילדנו מרכיבי אבות מזון כדי שיהיה מזין ככל האפשר, שיהיה בריא כמובן וטבעי ככל האפשר.
תוכניות התחקירים, מראות לנו לא אחת ממה עשויים המוצרים שאנו אוכלים, מתברר שהחומוס אינו חומוס אלא שמן, הפסטרמה ("מנתח שלם". יש פסטרמה שהיא מנתח לא שלם????) אינה פסטרמה אלא עומס של פוספטים בצורות שונות ומשונות עם משהו לא מוגדר העונה לשם עוף או הודו וישנן עוד דוגמאות לרוב.  



הפעם נגיש לכם סנדוויץ פסטרמה ביתי שאפשר לשלוח עם הילדים לבית הספר או אפילו לאכול בבית סתם על הדרך.




מצרכים להכנת פסטרמה מהירה:
חזה עוף או חזה הודו שלם (נתח שלם אמיתי, כבר אמרנו?)
4 כפות דבש
4 כפות רוטב סויה
2 כפות חרדל
פלפל צ'ילי גרוס גס

שלבי ההכנה.
הכנת המשרה: בקערה, מערבבים את רוטב הסויה, הדבש והחרדל עד לקבלת מרקם אחיד.
מניחים את הנתח בקערה ומשאירים במקרר למשך כשעה או יותר. ככל שתשאירו יותר זמן במקרר, יותר טעמים יספגו בנתח.
מוציאים את נתח הבשר (לא זורקים את המשרה)
מכניסים לתנור למשך 10 דקות בחום 180 מעלות.
מוציאים, מברישים שוב ברוטב ומחזירים ל10 דקות נוספות.
מוציאים, ושוב טובלים במשרה ומפזרים מעל את הפלפל צ'ילי.
מחזירים לתנור לעוד 10 דקות אחרונות.
מקררים ופורסים פרוסות דקות בעזרת סכין חדה.
מפנקים את הסנדוויץ' עם פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ ומיונז אמיתי (שיגיע גם הוא באחד הפוסטים הבאים)




ולסיום משהו אישי, מאיתנו.
אלפי ילדים אינם זוכים לארוחות חמות ומסודרות לאור מצב משפחתם הזועק לשמיים.
אין אנו באים להטיף מוסר חלילה או לנסות לתקן את העולם, אבל אנו רק רוצים להזכיר ולציין כי בעזרת כמה פעולות שאולי עבורכם הן קטנות, תוכלו לעשות מעשה גדול.
ביסטייל ממליצים לאמץ ארגון או מוסד שיודע לדאוג לילדים ולספק להם ארוחות. יש כאלה כמעט בכל עיר או יישוב. תוכלו לספק להם מצרכים שונים, אולי אפילו תרומה כספית קטנה. אם אינכם מכירים, אנו שמחים להמליץ על המטבח של מאיר השמן בבת ים. מאיר דואג לארוחות צהריים חמות לילדים שאין להם את היכולת לקבל והוא עושה את הכל בהתנדבות מלאה (כדאי להכנס לאתר שלו ולקרוא את הסיפור של האיש המדהים הזה).
את המימון, מאיר משיג באמצעות הסדנאות שמעבירים אצלו טובי השפים של ישראל תמורת סכום סימלי. כך, אתם זוכים בסדנה וטעימות שוות וגם מסייעים להאכיל עוד ילד רעב בישראל.



חן חן וחג בי"ס שמח. איה ומאיר 


יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

נפוליאון הקטן אולי לא כבש את כל העולם אבל בהחלט לימד אותנו כמה דברים באוכל – ביף וולינגטון.


תוך כדי שאנו תרים אחרי מתכונים מעניינים עם טעמים מרחבי העולם, שמנו לב לתופעה די מעניינת שיש לא מעט מתכונים שזכו לייחוס ליד שמו של נפוליאון. בכלל, מתברר שפריחת המטבח הצרפתי החלה ממש סמוך לתקופה בה הננס הצרפתי החליט שהוא חייב לכבוש את העולם. הביסטרו הצרפתי הידוע, המצוי היום בכל פינה או עיר שמכבדת את עצמה, היה למעשה סוג של פונדק שחיכה ללוחמים הצרפתים והגיש להם מנות ב"טעם של הבית" ואולי רק בגלל כבוד הקיסר הצרפתי וחזונו, יצא לו המטבח הצרפתי מעבר לגבולות המדינה ובכך הופצו גם טעמיו המשובחים.
לנפוליאון גם מיוחס המשפט הידוע, "אני חושש יותר מחיילים רעבים שיתקוממו נגדי מאשר עוד 2000 אוייבים" וכנראה שהבחור הבין היטב במדובר.


בואו נזכיר לכם כמה דוגמאות למנות על שם נפוליאון:
נתחיל במנה ידועה בשם עוף מרנגו.
עוף מרנגו הוא עוף מטוגן עם שום ועגבניות, זיתים עם ברנדי וביצים.
המנה נולדה בשדה הקרב ב14 ביוני בשנת 1800 כאשר נפוליאון בונפרטה (השובב הזה עוד מעט יחזור, סבלנות) הביס עם צבאו את הכפר האוסטרו הונגרי מרנו אחרי שטווח אלפים. מכיוון שידוע שהצבא צועד על קיבתו, טבחי הצבא הצרפתי בזזו מכל הבא ליד  במשקי הכפר על מנת שיוכלו להשביע את החיילים. המוצרים שנמצאו בכפר הם המוצרים שמרכיבים את המנה.

נציין גם את עוגת נפוליאון שהוכנה לקראת כיבוש רוסיה , מאפה במילוי קרם צרפתי וגם את לובסטר נפוליאון המפורסם וישנם עוד מנות למכביר

15 שנה אחר כך בשנת 1815, נפוליאון ידידנו שיכור ניצחונות אחרי שהביס כל מתנגד והנה הוא מגיע לעיירה ווטרלו (זוכרים את להקת אבבא? הנה תזכורת) שבבלגיה, ושם החל לתכנן את קרב ווטרלו הידוע גם כקרבו האחרון של השובב.
הדוכס מוולינגטון שעמד בראש הצבא הבריטי, היה זה שהביס את העריץ הצרפתי וכשחזר זה למולדתו כשהוא עטור שבחים, העיז אחד מטבחיו לכבד אותו במנה מיוחדת שנקראה על שמו, הלו היא הביף וולינגטון המפורסם.
הדוכס מוולינגטון היה מאוד שמרן בטעמיו וככל הנראה אותו טבח שהמציא את המנה לקח סיכון לא קטן לחייו במידה והמנה לא תהיה נעימה לחיכו של הדוכס מוולינגטון.
מתברר שכדאי להביס את נפוליאון, בסופו של דבר, מקבלים אפילו מנה על שמך ואנחנו שואלים מעניין מה היה קורה אילו נפוליאון היה מובס בארץ הקודש. האם לחמין שלנו היו קוראים חמין נפולאון?

סופו של נפוליאון מתברר גם קשור לאוכל ואפילו לאוכל טוב רק בנסיבות טרגיות לחלוטין.
ההסטוריה מספרת כי נפוליאון נהרג על ידי מתנקש בריטי, אולם נתיחה שאחר המוות כ-180 שנה אחרי מותו מגלה כי הברדקיסט שרצה לכבוש את העולם מת בכלל מסרטן בקיבה וזאת לאור הסטוריה דומה במשפחתו והסיבה היותר ברורה: האוכל הגרוע שאכל במסגרת מסעותיו לכבוש את העולם.




והנה המתכון שלנו לביף וולינגטון כהוקרה לדוכס שעצר את נפוליאון מלכת. אחרת גם אנחנו היינו דוברי צרפתית היום:

מצרכים:
נתח בשר רצוי פילה ללא שומנים במשקל כ-1 ק"ג בגודל אחיד
4-5 בצלי שאלוט או בצלים קטנים
פטריות חתוכות לפרוסות.
חרדל
בצק עלים

שלבי ההכנה:
מחממים מחבת ברזל כבדה עם מען שמן זית, צורבים עליה את הבשר לסגירה מכל הצדדים
מוציאים את הבשר ומוספים מעט יין אדום ומצמצמים לקבלת רוטב סמיך
מקרמלים בצלי שאלוט עם הפטריות ומצמצמים עם עוד מעט יין
פותחים את הבצק, מנחים במרכז במקום בו יונח נתח הבשר, שורה של הפטריות עם הבצל
מברישים את הבשר בחרדל ומניחים מעל הבצק
עוטפים את הבשר, סוגרים בצדדים כך שהתפר בין שני הצדדים יהיה מתחת לנתח ועושים מעל חורים לארובות ליציאת האויר. אפשר בהחלט להשתמש בשאריות הבצק לקישוטים קטנים, יעשה לכם נעים בעין.
מברישים בביצה
אופים 10 דקות חום 220
ועוד חצי שעה ב180
המלצה חמה מאוד: להניח את כל החבילה היפה בתוך תבנית אנגליש קייק כדי שהבצק לא יפול.
המהדרים, מוסיפים כבד אווז או פרוסות חזה אווז




איה צילמה, אכלה ואפילו לא השאירה כלום בצלחת
מאיר בישל, טעם וטען שהיה יכול להכין יותר טעים

בסיכומו של דבר, אני מצדעים גם לנפוליאון וגם לדוכס מוולינגטון



יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

שיכורים ולא מיין. חגיגות חודש לביסטייל


אגסים אצלנו שייכים למשפחת הפירות והירקות שאוהבים או שלא, ממש כמו הכוסברה והסברס.

כיום כשאנו מתכננים את המתכונים שלנו, בראש ובראשונה מנסים להתחשב בעצמנו, מה אנחנו אוהבים ומה לא אוהבים.  הביסה, שהרי לפני הכל חייבים להתחשב קודם בה, הצהירה קבל עם ועולם שבבננה היא לא תיגע, מנגו ושומר היא לא אוהבת ומאגסים סתם לא מתלהבת.
כעקרון, אני אוכל פירות בכלל, אבל אני מוכן לשמוע על מנגו, מילון וענבים.
אז אפשר לומר שאת משוכת המנות הראשונות והעיקריות עברנו בשלום. בנוגע למנות האחרונות, ככל הנראה יש בעיה .
ובאמת, כמו שאתם רואים בבלוג שלנו, מנות מלוחות יש למכביר. במנות המתוקות אנחנו מתחבטים ומתלבטים בלי סוף.
באחד משיטוטינו בשוק, עמדו להם זקופים האגסים.




האגסים מוזכרים עוד בתרבות יוון וכונו על ידי הומרוס (מגדולי משוררי יוון אי שם מאות רבות לפני צליבת ישו) כמתנת האלים. בגלל הקושי בגידולו והעונה בה הוא מופיע, הפך עם השנים האגס לפרי מותרות ועלה רק על שולחנם של גבירים ורוזנים וכיום כשהאגס מתורבת הוא מופיע בכל עונות השנה. גם לאגס מייחסים סגולות מרפא. חכו עד שתראו את המתכון הבא, בכלל איננו בטוחים שהאגס ישמח.

לאור העובדות מקודם, שלא נרשמה התלהבות יתרה על האגס החמקן, חשבנו איך בכל זאת נתמודד עם האורח הלא מתוכנן ומייד החלטנו קצת לשקר. בעצם, למה לשקר אם אפשר לשכר?
הנה לכם האגס השיכור של ביסטייל.







מצרכים:
אגסים רצוי שיהיו רכים
יין אדום, חצי יבש
מקל קינמון
קורט של קימל, אפשר להוסיף כוכב אניס
סוכר
שקדים שבורים (אפשר להחליף בפקאן מסוכר, אגוזים ועוד)
בצק עלים

הוראות ההכנה:
מקלפים אגסים ומוציאם את הליבה בעזרת תפוחן.
בסיר, מכניסים את מקל הקינמון, את הקימל (ואם יש גם את האניס) מבשלים את האגסים ביין אדום. אם הבאנו אגסים קשים, ממשיכים לבשל עד שיתרככו.
אחרי שהאגסים מתרככים,מכבים את האש ומקררים.
לוקחים את הבצק עלים ושוטחים אות ועל משטח העבודה. חורצים בגודל של צלחת קטנה-בינונית ומניחים בתבנית מאפינס גדולה בצורת קערה. חשוב לשים לב שיש מעט שוליים לבצק מסביב לגודל האגס.
לוקחים אגס אחד אחד, מפזרים מעליו סוכר, ומפזרים מעל את שברי השקדים השבורים ומנסים לכסות ככל האפשר ומניחים אותו במרכז הבצק.

מברישים בביצה ומפזרים שוב מעט שקדים מעל
מכניסים לתנור למשך חצי שעה בחום 180 מעלות

מכינים את הרוטב:
את היין שנשאר לא זורקים, מצמצמים אותו ומוספים לו מעט חומץ בלסמי
בסמוך להגשה, מניחים את האגס על צלחת הגשה כשהוא כבר יושב בתוך בעטיפה שלו ויוצקים עליו את רוטב היין

תהנו.







צילמה והסכימה לטעום – איה
הבריח מהשוק ונשבע שיהיה טעים – מאיר

איך היה? האמת, לא זוכרים, היה מלא יין ואגסים שיכורים


יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

"פי פאם פה, זה ממש פה" חגיגות יום העצמאות הקוריאני במלון שרתון תל אביב. Welcome to the Kimchi Land


הביסים נקראים לדגל לקידום היחיסים הבינלאומיים עם קוריאה או במילים אחרות, נקראנו לדגל, הדגל הקוריאני.
כמה דברים שיעניינו אתכם על קוריאה:


  1. יום העצמאות הקוריאני חל ב15 לאוגוסט (כן, אנחנו חגגנו עם קצת דילי אבל אם יש מסיבה, מי סופר)
  2. הקוריאנים, משום מה, רואים בנו סוג של בני ברית, שנינו הקמנו את מדינתנו בשנת 1948. איפה הם ואיפה אנחנו?
  3. הקימצ'י הוא המאכל הלאומי של קוריאה. בשנת 2005 עם פריצת קוראיה לחלל, פיתחו במכון הקימצ'י הלאומי זן מיוחד כדי שגם האסטרונאוטים הקוריאנים יוכלו להנות ממנו בחלל.
  4. הקוריאנים אוכלים כ-35 ק"ג קימצ'י בשנה לנפש. מדובר בכרוב סיני הנמצא במיכלי תסיסה מחרס למשך חורף שלם ונהנים ממנו במשך הקיץ. יתרונותיו של הקימצ'י מתבטאות בכך שהוא מכיל חומרים נוגדי חימצון, ויטמין C, ומיני בקטריות. הקימצ'י הוא מאכל חריףףףףף ואין כל פלא שאפילו החיידקים מתים ממנו ולכן לקוריאנים מיוחסות סגולות מרפא בשונה משאר העמים בעולם.
  5. הפרח הלאומי של קוריאה הוא ROSE OF SHARON, בשבילנו, הוא השושן הצחור.
  6. בקוריאה יש מסורת שבו בנות הכפרים יוצאות במחול ב15 לחודש השמני, ממש כמו אצלינו בט"ו באב.
  7. ראש השנה הקוריאני, נחגג ממש בדומה לראש השנה שלנו לאילנות. בנטיעות.
  8. הקוריאנים אוכלים את האוכל שלהם עם צ'ופסטיקס אבל...מנירוסטה. מה שמצריך שרירי אצבעות חזקים במיוחד אחרת כל האוכל מתגלץ' לו למטה.
  9. טוב, יש לנו עוד המון, אבל לא נחפור לכם בשכל

מלון שרתון תל אביב ביוזמה מעניינת וחביבה, החליט לקחת על עצמו ולקיים פסטיבל קוריאה בישראל וזאת במטרה לאחד בין  העמים והתרבויות, אנחנו הישראלים והעם הקוריאני הנמצא אי שם רחוק מאיתנו.
לצורך כך גוייסו טובי המוחות, הכוחות והמשאבים, צוות המלון המופלא, צוות במטבח ואיך לא, שגרירות קוריאה בישראל.

על הצד הקולינרי הופקד כמובן, הוד רוממותו שף מלון שרתון תל אביב, השף צ'רלי פדידה. פדידה נקרא אף הוא לדגל והועבר לאחוזת השגריר על מנת ללמוד את רזי המטבח הקוריאני.
על תוכנית הלימודים הופקדה רעיית השגריר אשר לימדה את השף וצוות המלון על מרכיבי המנות והמסורת. צוות השפים המיומן בראשותו של שף פדידה היו צריכים "לגייר" את המנות ולהתאימן לחיך הישראלי (ולו רק בגלל שאין אנו ממליצים לכם כלל וכלל לתת ביס בקימצ'י מכיוון שמדובר במשהו שיכול לגרום לכם להחליף נורה בתקרה וללא סולם) 


בהגיענו למלון, התקבלנו כמיטב המסורת הקוריאנית בקידה קלה (האמת, די משעשע קידה מישראלים אבל שיחקנו את המשחק עד הסוף) זכינו לפגוש את כבוד השגריר יונג סם מה Young Sam Ma) ) מסביר הפנים וגם את רעייתו הנחמדה (ואף זכינו לקבל הזמנה רשמית לאירוח בבית השגריר לארוחה אישית) ומיד הועברנו למתחם האוכל הקוריאני שהיה ברחבת הבריכה.
התכבדנו במיטב המנות הטעימות שפותחו על ידי הצוות המיומן וטעמנו מכולם ללא הניד עפעף וללא הרהורי חרטה.
את חגיגת האוכל פתחנו במנת הדגל של אשת השגריר, "פי פאם פאפ", מנה המורכבת ממנת אורז דביק (סטיקי) עם ירקות מאודים וביצת שלו מטוגנת. בסרטון הזה, צ'ארלי מסביר בדיוק איך מכינים את המנה.
טעמנו צ'אפ קאי. תבשיל המורכב מאטריות נודלס שקופות העשויות מבטטה, עם גפרורי פלפלים בשלל צבעים ופטריות, עם סויה וסוכר. (שף צ'רלי סיפר לנו שאשת השגריר עמדה על כך שכל הפלפלים יהיו חתוכים בדיוק באותו הגודל כדי שטעמו של אחד לא ישתלט על השני)
בקושי טעמנו (כי גברת מרינה חיסלה בעודנו ממצמצים) "דאנג מון" – מנה מעניינת מאוד של ירקות ודגי ים מטוגנים בקמח ושום ומוגשים עם רוטב סויה כמטבל.
כמעט וטרפנו מנה בשרית בשם בולגוגי במורכבת מנתחי אנטריקוט חתוכים דק דק ומוקפצים על ווק לוהט.


בשיחת ביניים עם השף צ'רלי פדידה, גילינו שמדובר באדם מעניין וחייכני עם המון מרץ ואנרגיות שלא בוחל באמצעים כלל וכלל והכל על מנת להביא את המנות הטובות ביותר והטעימות ביותר.
שף פדידה שהוא עוד לא בן 40, החל את דרכו בצבא ההגנה למדינתנו כאשר היה מופקד על מטבחי ענק (וכידוע הצבע צועד על קיבתו) ומשם החל לפלס את דרכו במסלול המטבח עד שהגיע למשרת שף מלון שרתון.
על הדרך הצלחנו לקבל מצ'רלי פדידה הזמנה אישית אליו למטבח הפרטי שלו בביתו שבפתח תקווה לעוד פוסט במסגרת הטור שלנו "ביסטייל מתארחים" אז עכשיו כל מה שנשאר לכם הוא לקנא.


הארוחה תוגש במסגרת הפסטיבל בתאריכים 24-27 לאוגוסט בין השעות 12:00 בצהריים ל20:00 בערב במלון שרתון תל אביב. מה שאומר שעד יום שישי הקרוב עוד תוכלו להנות מהמנות הטעימות. מחירי המנות, החל מ35 ₪ למנה ועד ל-55 ₪
אנחנו היינו אורחי מלון שרתון תל אביב

יום עצמאות שמח לכל הקוריאנים, מאיר ואיה






יום שני, 23 באוגוסט 2010

סלט חמשת הצבעים או איך אוכלים עם העיניים ובצבעים


כשמישהו במועצות הירקות/הפירות/האבטיחים או השד יודע מה, מחליט שהגיע הזמן לקדם קצת עסקים (ולא שיש לנו תלונות על כך חס וחלילה, אנחנו בעד כולם) , הם מיד פוצחים בקמפיין שמפמפם לנו במוח מה כדאי לקנות.

זה התחיל באלברט פירות ("איזה יופי, איזה פרי, רק תאכל תהיה בריא" , אחר כך שטפו לנו את המוח עם "קח עוד תפוז, אתה יודע למה" ועוד היו קוראים לזה "תשדירי שירות").




עם הזמן הבינו המועצות למיניהן שהגיע הזמן לדבר קצת יותר אל השכל ולא רק לבלבל ת'מוח ללא הכרה. הן מצאו וגילו, בתיאום מופלא עם תזונאיות ושאר ירקות, את הרעיון שבעצם כולנו אוכלים עם העיניים. ומשם נולד הסלט הצבעוני.

מיד גויסו כולם והחלו משכנעים את כלל עמישראל שהכי טוב לנו ולילדינו לאכול סלט בחמישה צבעים לפחות (אדום, סגול, צהוב, ירוק, לבן, כתום), תוך שמסבירים לנו את היתרונות המדהימים של כל צבע וסגולותיו.
אפרופו צבעים, בפינת הביזאר היומית שלנו, הביס פתאום נזכר בפעם ההיא בה התארח בקוריאה, והגישו לו משקה מסורתי בשם סוג'ובעת מזיגת המשקה, לכל אחד מהאורחים יוצא צבע אחר שהוא צבע המזל שלו.
חקירה את רכיבי המשקה גילתה לו שגורם הצבע הוא בעצם עין קפואה של דג טונה המשנה את צבעו של המשקה ממש כמו שלכל אחד מאיתנו ניחן בצבע עין אחר. כאן אולי גם הזדמנות לנפץ את המיתוס, אין פה שום מעשה כשפים או קסמים.

מבלי להיכנס לכל מיני דעות, מחשבות בריאותיות על נוגדי חימצון, ויטמינים ושאר מילים מפוצצות, אין ספק שמנה צבעונית עושה לנו חשק לאכול ואם היא מצליחה לשכנע ילדים לאכול מנה תחת ההגדרה "סלט" אז בוודאי שכל הקמפיינים למיניהם ראויים .
לקראת סוף החופש (הבא עלינו לטובה), ותחילת חופשת ההורים (כשהילדים בבית הספר כמובן), החלטנו להביא לכם טעימה קטנה לסוג של סלט שבהחלט שווה לנסות אותו על ילדים וגם על מבוגרים (וזאת ההזדמנות להודיע כי בקרוב יהיה גם פוסט על ארוחת ילדים, יש למה לצפות...).

אכן, מדובר בסלט רב גוונים אלא שמשולבים בו פחמימות האהובות על כולם כמו פסטה ותפוחי אדמה וגם ירקות מזינים.
המנה מורכבת  מירוקת אדומים: העגבניה. ירקות סגולים: במקרה שלנו תפוח אדמה סגול. ירק ירוק: שעועית ירוקה. פחמימה: הפסטה וכמובן שניתן להעשיר אותה בתוספות כמו חזה עוף צלוי, או גבינה.
מדובר במנה טעימה וקלה להכנה שממש מתאימה לשלהי ימי הקיץ עם אופק של אופטימיות.





מרכיבים:
תפוחי אדמה קטנים (מהסוג של המיקרו), אנחנו לשם גיוון לקחנו תפוחי אדמה סגולים שניתן להשיג אותם במרכולים הגדולים או בשווקים האורגניים.
פסטה פנה
עגבניות שרי
שעועית ירוקה בתרמילים
אפשר להוסיף פלפל אדום או כתום, בצל סגול, רצועות חזה עוף, גבינה צהובה מגורדת, עלי רוקאט ועוד, כיד הדמיון הצבעים והטעמים.
שמן זית, מלח ופלפל שחור גרוס

שלבי ההכנה:
מבשלים את תפוחי האדמה עד שיתרככו.
בנתיים מרתיחים מים עבור הפסטה.
חותכים את עגבניות השרי לרבעים או חצאים וגם את השעועית.
מוציאים את תפוחי האדמה, מסננים ומקררים ופורסים לפלחים.
מבשלים את הפסטה לרמת אל דנטה ומסננים וחולטים את השעועית למספר דקות.
מעבירים את כל המרכיבים לקערת ערבוב גדולה.
מתבלים עם שמן זית, מלח גס (אטלנטי) ופלפל שחור.




חסר למי שלא יאכל.

צילמה ומיד אחר כך אכלה – איה
בישל ולא אכל (כי כבר היה מפוצץ) – מאיר





יום שבת, 21 באוגוסט 2010

ביסטייל מתארחים: "אם לא תאכלו עכשיו, אתם תאכלו הכל אחר כך" וגם...האם האורחים שלכם עושים לכם כלים?


סצינה ראשונה: "איפה אתם, נחכה לכם עוד הרבה? האוכל מתקרר" (בנימת אמא פולניה טיפוסית) "אמא'לה, נראה לי אכלנו אותה ובגדול" אמרתי לה והיא כמעט כהרגלה, חייכה ולא הוסיפה.
סצינה שניה: איפה, אבל באמת איפה, אנחנו דוחפים את כל השפע הזה? (בעיניים משתוממות אנחנו מביטים אחד אל השניה)
סצינה שלישית: אנו עושים את דרכינו לרכב, אחרי 4 שעות, עמוסים בחבילות לקחת הביתה
אם צ'כוב אמר שאקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה.
האקדח של צ'כוב, במחזה המופלא בו היינו, היה לא אחר אלא תמי בן דוד בכבודה ובעצמה.


את תמי בן דוד הכרנו בצורה שטחית למדי, היא כבר נתקלה בה לפחות פעם אחת פה ושם ואני, רק שמע. המחמאה התמימה ששלחנו לה ככל הנראה פגעה כחץ אוהב בליבה של תמי, שתיים שלוש תגובות גלויות לכל העולם והנה אנו עושים דרכינו לביתה של תמי לארוחת 100 המנות (לפחות).

עכשיו קצת מבוכה. בואו נגלה לכם את מי פגשנו:
תמי, מעבר להיותה אישה מופלאה ואנרגטית (חכו, גם זה יגיע) מתגוררת (בעצם מנהלת ביד רמה) עם בני משפחתה בעיר המנומנמת פתח תקווה אולם תוך שניות ספורות מתגלה הר הגעש המופלא החבוי בה.
תמי היא ספורטאית רכיבת שטח שאם היתה יכולה, ככל הנראה היתה הולכת לישון עם האופניים.
באחת ממסעותיה ברחבי הארץ, היא הבחינה כי בכל פעם כשכולם פורסים את מרכולתם, אחת מהרוכבות הצעירות אינה טועמת דבר. תחקיר קצר (נסו להסתיר ממנה משהו, נראה אתכם) גילה כי הילדה אינה טועמת דבר בגלל מחלת הציליאק ורגישותה לגלוטן, מרכיב בקמח שיכול לגרום לתופעות עד לכדי מוות.


שלא כדרכו של עולם, אבל בהחלט כדרכה של תמי, היא החלה לחקור אודות מחלת הציליאק. מאז ועד היום, תמי היא אולי הגורו של אלו שמחפשים מתכונים ללא גלוטן. יש לה בלוג שהוא אולי האנציקלופדיה הכי גדולה למתכונים שאין בהם אפילו מיקרוגרם של גלוטן.
היא מקיימת בביתה סדנאות בישול יחודיות שכותרתן "ללא גלוטן" ושמה יצא למרחקים. רבים פונים אליה בדרכים שונות ומגוונות, בטלפון, במייל, פייסבוק ואפילו ברחוב, בהתייעצויות ובטיפים למתכונים, בעצם, היא הבאבאסאלי של הציליאק. נודע לנו, שספר האפיה ללא גלוטן בדרך וגם, הצצנו אליו. ראו הוזהרתם, הספר ממכר.
המטבח שלה, המאובזר יש לציין מכל טוב, והוא נראה כמו מעבדת מחקר שלא היתה מביישת מעבדה באוניברסיטה, בו היא רוקחת ומכינה סוגי קמחים ובצקים בהתאם לרגישויות השונות. בעוד היא אוכלת הכל, היא דואגת לשאר העולם הרגיש והאלרגי.


אז בואו נספר לכם איך היא פינקה אותנו:
השולחן היה עמוס בסלטים, סלטי חצלים, פלפלים קלויים, סלט עגבניות לחמניות, דגים בתנור מתובלים וטעימים, פרגיות ממולאת באורז, פטריות וצנוברים עם בטטות אפויות. תבשיל בשר עם שזיפים (להתעלף) ולקינוח התפנקנו בשיקיים של פירות יער, חמוציות ומנגו ועוגות שוקולד ואגוזים שנארזו צידה לדרך, אם שמא נשארנו חס וחלילה רעבים.

 ולסיום, מלבד אוכל נהדר שאפשר להתעלף, הרווחנו גם אישה מדהימה עם לב רחב בגודל כל פתח תקווה והסביבה. בטח שאלתם את עצמכם על הכלים בכותרת... אחרי הארוחה ולפני הקינוח, מצאנו את עצמנו מתרווחים בביתה כשהיא רצה לה לאיזה עיסוק (ממש חמש דקות) כדי להעביר את הזמן, עד שהיא חוזרת הדחנו את הכלים וסידרנו את השולחן.


תמי הסכימה לגלות לנו את המתכון הפשוט שעומד מאחורי עוגת השוקולד נטולת הגלוטן המעולה שלקחנו הביתה. לא תאמינו שאין בה קמח רגיל. לעוד מתכונים שווים, בקרו בבלוג שלה.

מצרכים:

300 גר' שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו
300 גר' חמאה
300 גר' סוכר
6 ביצים XL
1 כפית תמצית וניל
100 גר' קמח שקדים
4 כפות קמח תפא"ד

לגנאש:
150 מ"ל שמנת מתוקה
150 גר' שוקולד מריר

הכנה:
בקערת זכוכית חסינת חום להמיס את השוקולד במיקרו לדרגה של 80% (2 דקות בערך),להוסיף את החמאה ולערבב יחד. להחזיר למיקרו לדקה וחצי להמסה מוחלטת וקבלת בלילה אחידה (מומלץ להוציא כל חצי דקה ולערבב)
את הביצים (שלמות) מקציפים במהירות גבוהה עם הסוכר ותמצית הוניל לקבלת תערובת קצפית תפוחה בגוון צהבהב.
מערבבים בשקית את קמח השקדים ואת קמח התפא"ד.
מיזוג התערובות:
עם מרית רחבה מבליעים בתנועות קיפול (בעדינות אך ביסודיות) את עיסת השוקולד-חמאה לקצף הביצים ומוסיפים בפיזור שווה את קמח השקדים-תפא"ד, ממשיכים בתנועות הקיפול לקבלת תערובת אחידה בגוון ובמרקם.

גנאש: שוברים את השוקולד לקוביות (בשוקולד כרמית אלו משולשים או משתמשים במטבעות שוקולד יעודיות לאפייה) ומרכזים בקערה. מחממים היטב את השמנת המתוקה (אך לא מביאים לרתיחה!) ויוצקים על שברי השוקולד - מערבבים היטב עד להמסה מוחלטת של השוקולד וקבלת קרם אחיד, חלק ומבריק (במידה ולא הצלחתם להגיע לכך, יש להעמיד את הכלי מעל סיר אדים ולהשלים את הפעולה). מצננים מעט את הקרם לפני הציפוי כדי לקבל את דרגת הסמיכות המתאימה לצורך כך.
מברישים תבנית 26 ס"מ בחמאה מומסת, מרפדים את תחתיתה בנייר אפייה, מפזרים סוכר או קמח שקדים על הדפנות, מנגבים עם האגודל כס"מ משולי התבנית ויוצקים את תערובת העוגה לתוכה
אופים בתנור שחומם מראש, משך 45 דקות בחום של 170ºC  אין צורך לבדוק עם קיסם, העוגה לא אמורה להיות יבשה - מוציאים מהתנור, משהים לצינון חלקי טרם הניתוק וההפיכה על רשת - מעבירים קצה סכין חד בדפנות והופכים את העוגה על רשת שהועמדה מעל משטח ניילון/נייר אפייה ויוצקים את גנאש השוקולד לציפוי מושלם 
את העודפים מחזירים לכלי ושומרים במקרר להגשה

 הגשה: משולש קטן מהעוגה כשהיא קרה או חמה (בוודאי שעדיף חמה), עם כדור גלידה או קצפת ליד ובהחלט מרשים, לעין ולחיך, גם להניח אותה על מצע של גנאש חם מהעודפים ששמרנו.

המתכון שייך לעוגה שבצד ימין






אז מי מארח אותנו בשבוע הבא?

התארחה צילמה וזללה: איה
התארח, פטפט ואכל: מאיר



יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

המנה הטובה ביקום – הגרסה הבשרית. סביח בשרי במעטפת בצק עלים


 לכל עיר יש את אוכל הרחוב המפורסם שלה.
בניו יורק, את הסנדביצ'ים העסיסיים מהדלקטסים של כץ, ההוט דוגס  או הפרעצלים המפורסמים.
באמסטרדם, את הצ'יפס שמטגנים אותו לפחות פעמיים ומוגש עם מבחר רטבים
ואצלינו, יש את רמת גן, עיר מנומנמת שופעת עליה מכל רחבי תבל, התברכה באיך לא, ביוצאי עיראק, ובסביח המפורסם.




ואם ביוצאי עירק עסקינן, מדובר בעם משכיל, שופע תרבות ומסורת, שלא לדבר על המאכלים המאלפים והממולאים שעושות הסבתות בסבלנות אין קץ בסירים ענקיים.
לפני הכל, בואו נדבר קצת על יוצאי עירק. עולים מאז ומתמיד היו בולטים מעל פני השטח בסביבה הישראלית שמחד חיבקה כל עולה וסייעה בקליטתו ומאידך הבליטה את סממני השוני בכל מה שבלט לעין כמו הלבוש, השפה והמאכלים.
לא חשוב מזג האויר, לא חשובה העונה. הגברים יוצאי עיראק תמיד יהיו מצויידים בפולובר או המהדרין, יהיו חנוטים בחליפת 3 חלקים מלאה בצבע חום בדוגמת פסים משנות ה60 , מסבחה ביד אחת, טבעת זהב עם יהלום (??) קטן על הזרת ביד השניה ושלא לדבר על שפם דק ומטופח. רובם עוד משוחחים בשפה הבגדדית, "בדאלק" (כפרה בלשון העם) ושאר מילות המפתח מבית היוצר של אלי יצפאן בתפקיד עזרא שמש העירקי מרמת גן ("בבדאי, אם קארין A היא אוניית מלחמה, כרמלה שלי היא נושאת מטוסים") או הביטוי העסיסי השגור בפי כל יוצא עירק, "תקעת עינק בינטיקטקה", ואם אין לכם סבתא ערקית, עדיף שלא תדעו את הפירוש.

העירקים שעלו לארץ בשלהי שנות ה50, מרביתם היו אנשים משכילים שהגיעו מהאוניברסיטאות המפורסמות של בגדד. הם אומנם הגיעו מארץ מוסלמית קצת עניה אבל ארץ שהתרבות נתנה בה את אותותיה כמעט בכל ובגדד היתה עיר מודרנית למופת באותה תקופה הסופגת את התרבות המערבית ומתבלת בתרבות המזרחית.
זוכרים את ז'וז'ו מוסא ותזמורתו, התזמורת הערבית של רשות השידור, את הסופר אלי עמיר וישנם עוד לא מעט גיבורי תרבות שהתחברו והתברגו בתרבות הישראלית.

מכיוון שאנו מתמקדים באוכל ואם דיברנו על מאכלים, לא נוכל לפסוח על המנה המפורסמת ביותר מבית יוצאי עירק הלוא היא הסביח שהגיע אלינו כמאכל מסורתי של שבת. סלט, חציל וביצה.
רמת גן שהתברכה במספר מוסדות קולינריים (שלבטח נבקר בהם בקרוב במסגרת "ביסטייל בשטח"), אולם אחד מהמכובדים והידועים נמצא בצומת הרחובות נגבה-הרא"ה ברמת גן, ועונה לשם "המנה הטובה ביותר ביקום" הלא הוא "הסביח של עובד" ואנו מבטיחים לכם פוסט מיוחד שיוקדש לעובד ומפעלו למרות שהביס טוען, שאין לו בעיה לשבת כבר מעכשיו שם אצל עובד ולפרק כמה מנות בלי להרגיש.

חשבנו לנו הביסטיילים איך אפשר להביא מנת אוכל רחוב שכזו ולכלול בה את המרכיבים האופייניים למנה ושגם תהיה, איך לא, כמו שאנחנו אוהבים, ב-סטייל.
הלכנו על גרסה ביתית ומשופרת שתוכל לתת לכם מענה כמנה ראשונה, יפה ואישית וגם לשלב בה עוד כמה טעמים פחות מוכרים.

המתכון שלנו, מורכב מחצילים, סוג של סלט (עד כאן, סביח) וראגו (הבסיס של הבולונז מועשר בטעמים של ירקות שורש) כאשר בתפקיד הפיתה מככב בצק העלים.




מצרכים:
חציל פרוס לפרוסות דקות לרוחב
בצל קצוץ
גזר אחד, חתוך לקוביות קטנטנות
סלרי, קצוץ דק דק, 2-3 ענפים
פלפל אדום
עגבניה
שן שום אחת
חבילת בצק עלים מרודד. אנחנו מצאנו בצק עלים טורקי דקדק, מאוד דומה בצורתו הסופית לפילו אבל מתפקד כמו בצק עלים.

להכנת המנה:
קולים פרוסות של החציל על פלנצה או מנגל לקבלת פסי צריבה יפים משני הצדדים. (מתעצלים, טגנו במעט שמן כדי שהבצק בהמשך לא יהיה ספוג שמן הטיגון)
קולים פרוסות פלפל אדום וחותכים לקוביות גסות.
קוצצים עגבניות עם פרוסות שום חותכים גס חד ומאחדים עם הפלפל לסלט קטן
מטגנים את הבצל הקצוץ במחבת, מוספים את הגזר ואת הסלרי ואחר כך מוספים את הבשר. מערבבים היטב עד לקבלת צבע של מוכן, מתבלים לפי הטעם.
מניחים בצד ומקררים.
את הבצק תשמרו במקרר כדי שיהיה יותר נוח לעבודה.
חורצים עיגולים גדולים מהבצק, אנחנו לקחנו קערה בינונית לקבלת עיגול יפה וגדול (בהחלט ניתן לשקול בחיוב שימוש במלאווח קפוא ולהפשירו)
מניחים פרוסת חציל במרכז בעיגול, עליה מניחים כף גדולה וגדושה של הראגו. מעל הראגו, מוסיפים כף נוספת מהסלט
אוספים את קצוות הבצק מקצה לקצה ומסובבים לסגירה ומניחים בתבנית מאפינס. בהחלט אפשר וזה מה שאנחנו עשינו, קשרנו בצורה רופפת את שולי הבצק בחוט פגט או חוט לאפיה ואפשר להעביר למקרר עד להכנה ממש לקראת בואם של האורחים.
אופים עד לקבלת צבע יפה ומסירים את החוט לפני ההגשה.




מגישים לשולחן ומחסלים.