יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

קוסקוס ישראלי עם עגבניות שרי, אפונה ירוקה ובצל סגול


קצת אחרי קום המדינה ולמשך כ-10 שנים (1949-1959) הונהגה בארץ תקופת צנע שנועדה לשמור על יציבות כלכלית ואחידות בין הפערים החברתיים למדינה שבדרך.
כל משפחה קיבלה פנקס נקודות לפי מספר בני המשפחה בעזרתו היו רוכשים מוצרי מזון בסיסיים בכמות מוגבלת.
ההקצבה היומית לנפש נקבעה על ידי מומחה אמריקני לתזונה וכללה בין היתר לחם אחיד, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו-5 גרם ביסקוויט.
הקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש. כמו כן חולקו כמויות משתנות של ביצים, סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים, אבקת חלב, ריבה ועוד.


מי שחגג היו תושבי הכפרים שגידלו את התוצרת. אימי לדוגמא שגרה בכפר נהגה לספר שבכל ארוחה היה עוף אחד שלם אלא שכהזדהות עם עיר, חולק העוף לפי מספר הסועדים.  אבי, שגדל בעיר, לעומת זאת סיפר שאם בכלל ראו עוף, הם היו חיים מאותו העוף למשך שבוע. החל ממרק עוף, צלי עוף משאר החלקים וכלה בקציצות שהוכנו משאריות הבשר עם כמה עצמות רכות מהעוף שנטחנו דק-דק ולהם הוסיפו פירורי לחם.
השוק השחור חגג. הכפריים היו מבריחים תוצרת חקלאית לעיר. חלקם נתפסו על ידי פקחי הצנע וחלקם "עשו את המכה".
אלו שלא היה להם, נאלצו לחפש תחליפים ובעקבות הצנע נולדו גם מספר חיקויים והכל על מנת לשמר טעמים של פעם באווירה יוקרתית. מהחוביזה שהילדים היו קוטפים בשדות היו מכינים קציצות, מאכל שעלה כמעט על כל שולחן.
החציל הפך לכבד, הקישוא היה בטעם מוח, מאכל שהיה ידוע רק לאניני טעם והראש היהודי  המציא גם את הממרח הצמחי בטעם כבד.

בן גוריון, אבי האומה באותה תקופה, הבין שאם לא ימצאו פתרונות יצירתיים להשביע את העם, העם הרעב עוד עלול למרוד בהנהגה ופנה לחברת אסם בבקשה שיעזרו לו למצוא תחליפים למזון יקר. ישבו להם משפחת פופר, בעלי חברת אסם, והמציאו חיקוי לאורז הלא הם הפתיתים הידועים המוכרים היום בעולם יותר כ- ISRAELI COUSCOUS.
הפתיתים יוצרו מבצק מקמח לבן שקיבלו צורות שונות, בעיקר של אורז (על מנת לתת את התחושה של המוצר החסר, האורז) שנאפו בטרם נארזו.
הפתיתים קצרו הצלחה מסחררת. לא היה בית בישראל שלא אהב את ההמצאה החדשה ולאט לאט תפסו להם הפתיתים מקום של כבוד במטבח הישראלי. לא סתם כונו הפתיתים האלה "אורז בן גוריון", הכל הודות ליזם.

עם השנים (בכל זאת 60 שנה) נוצרו צורות חדשות לפתיתים וניתן אף להשיג בצבעים שונים לגיוון. לרוב, צורת הבישול היא טיגון במעט שמן ובצל קצוץ ובישול במים למספר דקות עד שהן מתרככות ומוכנות לבישול.
המטבח הישראלי שיודע היטב לערבב טעמים מקצוות העולם, לקח את הקוסקוס הישראלי והפך אותו למרכיב בסלטים קרים, כתוספת במנות עיקריות וגם כמרכיב לארוחה מלאה בסיר אחד (בוודאי יבוא לכך פוסט בעתיד)


תוספת למנה או ארוחה צמחונית: קוסקוס ישראלי (פתיתים) עם עגבניות שרי, אפונה ירוקה ובצל סגול.
מצרכים:
חבילת פתיתים מכל סוג
בצל אדום קצוץ דק
עגבניות שרי חצויות
כוס אפונה ירוקה חלוטה
שמן זית

הכנה:
מבשלים את הפתיתים לפי ההוראות שעל השקית (מטגנים בצל קצוץ עד להזהבה ומוספים את הפתיתים. לאחר טיגון קל, מוסיפים מים עד לגובה הפתיתים ומביאים לרתיחה. מתבלים בטעמים שאוהבים, אני מכיר כאלו ששמים פפריקה, ציר עוף ופלפל שחור. ממשיכים לבשל עוד כ-6-7 דקות עד שהפתיתים מוכנים.
במחבת ברזל, מטגנים את הבצל הסגול  ומוספים בזהירות את עגבניות השרי עד לקבלת צבע צריבה.
בצלחת הגשה, מסדרים את הפתיתים ומעל את העגבניות עם הבצל הסגול ומעל מפזרים את האפונה החלוטה.

מתאים כתוספת לצד מנת בשר או דג וגם כמנה צמחונית


2 comments:

  1. אבא שלי מספר שבתקופת הצנע הם היו גרים בפחון במעברה וסבתא שלי היתה מכינה מכלום עם כלום אוכל דליקטס, ללקק את האצבעות. ושאף פעם לא הרגישו מחסור. אני מאמינה לו לגמרי. היא היתה אלופה.
    פתיתים בשבילי זו ארוחת צהריים אחרי בית הספר. פתיתים עם קטשופ ושניצל... אמא שלי איך לומר... לא קיבלה את הכשרונות של סבתא.
    הרעיון של להשתמש בפתיתים בסלט מדליק ודיי חזק לאחרונה. טרם ניסיתי, בעקבות החויה החיובית שהיתה לי עם השניצלים האפויים שלכם אתמול יש מצב שזה יהיה המתכון לניסוי.

    השבמחק
  2. איזה יופי. האוכל נראה כמו לוח משחק "סולמות ונחשים".

    השבמחק