יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

עוד סיפור לחנוכה


כשהגעתי לביתו של פרננדו סנטיאגו בשכונה יוקרתית בפאתי ליסבון, הייתי סקרן למדי לגבי מה מצפה לי.
לא כל יום מנכ"ל החברה שפגשתי רק לפני כמה שעות בפגישה עסקית מתישה וארוכה, מזמין אותך אליו הביתה ועוד לארוחה שאשתו הולכת לבשל.
יום של ישיבות כזה בדרך כלל מסתיים בארוחת ערב מנומנמת או אם התמזל מזלי, יציאה לעיר, להסתובב ולחפש מלכודות תיירים ידועות.
הפעם הגעתי לליסבון. עיר לא ממש מתויירת על ידי ישראלים, בעיקר בגלל שאין טיסות ישירות והתדמית הלא ממש אירופאית ולא כך הדבר.


בתקפות האינקוויזיציה, לפני כ-500 שנה, פורטוגל היתה החצר האחורית של ספרד ולא כל כך הטריד את הכנסיה הספרדית מה קורה שם, מה שסיפק ליהודים למקום מפלט מהרודפים הספרדים.
כשמלך פורטוגל חשק בבתם של מלך ספרד, שמו לב הספרדים לתופעה שליהודים יש אוטונומיה כמעט מוחלטת וכתנאי לחתונת הזוג האוהב, העבירו הנחיה מפורשת לכנסיה הפורטוגזית להמיר את דתם של כל היהודים השוכנים בסביבה או לגרשם.
מכיוון שהיו יחסים חמים בין ראשי הקהילה היהודית לכנסיה הפורטוגזית, הבינו האחרונים כי עליהם לעשות מהלך לא נעים ובכל זאת ניסו למצוא דרך איך להמתיק את הגלולה.
הם העבירו כרוז מודיע כי ניתנה הוראה להרוג את כל היהודים ועל כן עליהם לעזוב את העיר תוך מספר שעות דרך נמל העיר. שם ימתינו להם אוניות שיקחו אותם לארצות אחרות.
פרנסי העיר חיכו לאנשי הקהילה בנמל ועדיין לא התירו לאלו שרצו לנוס על נפשם לעלות לאוניות שבנמל.
אלא שאז, אירע התרגיל. הכנסיה ואנשיה התיזו מים ("קדושים") מעל ראשי הנסים על נפשם תוך שהם מודיעים להם כי מבחינת הדת הנצרות, הם כרגע עברו את טקס הטבילה ולכן הם נחשבים לנוצרים.
אלו שרצו, עלו על האוניות ונסו על נפשם בדרכם לחיים חדשים. אלו שלא, הבינו כי נפתח בפניהם חלון הזדמנות להציל את עורם, קראו בפעם האחרונה "שמע ישראל" ואיזה "אוי-וויי" אחד גדול וחזרו לעיסוקם בעיר כאילו דבר לא קרה.

מאז ועד היום, לפחות מחצית מתושבי ליסבון הינם צאצאים למשפחות יהודיות שהחליטו להישאר בעיר ודתם הומרה ומבלי שהם יודעים על כך (ואין מדובר באנוסים המפורסמים)


ובחזרה לביתו של פרננדו.
אחרי שוידאתי כי מארחי יודע שלא כל דבר אני אוכל, הגעתי עם מונית לבית המארח כשבדרך מספר לי נהג המונית על יוקרתה של השכונה בה מתגורר המארח שלי. הגעתי לבית ואת פני קיבלו פרננדו ואישתו איזבל.
כמה מילות נימוסין וכמובן הצצה למטבחה של המארחת (אם כבר יש מטבח, זה מה שמעניין אותי, הנסיעה היתה רק תירוץ) ולפתע אני מבחין על אדן החלון בחנוכיה קטנה, כמעט מיניאטורית.
לאט לאט החלו להגיע שאר מנהלי החברה והערב הפך להיות ערב חברותי ונעים.
תוך שאני מתעניין אודות מרכיבי מנת הדגים שאכלנו, שאלתי את פרננדו אודות ה"מנורה" הניצבת על אדן החלון. "אין לי מושג" ענה לי פרננדו, "זה של רעייתי ויש לנו הסכם שאסור לנו לדבר על כך. אני לא שואל והיא לא אומרת"
נו טוב, כבר לא עמדתי בפיתוי וכישראלי שהחנוכיה בכל זאת קרצה לי, שאלתי את איזבל אודות החנוכיה. איזבל הסמיקה ואמרה שמדובר בסוד של המשפחה שאין היא יודעת למקורה אולם בשבוע בו חוגגים את הקריסמס, החל מה25 בדצמבר, הם מדליקים בה נרות.
כשאלתי האם הם מדליקים ומוסיפים בכל יום עוד נר, הגיבה איזבל בפליאה כאילו נחשף הסוד.
חייכתי ולא הוספתי כשאני כבר יודע שאיזבל ומשפחתה משמרים מסורת עתיקה בת כ-2000 שנה.
כשהלכו שאר האורחים, פנתה אלי איזבל ושאלה אותי הכיצד אני יודע אודות הסוד השמור במשפחתה שנים רבות ועובר מדור לדור.
"תראי איזבל, איני יודע מה את יודעת אודות משפחתך, ועכשיו גם איני יודע האם להגיד לך "ברכותי", או "קבלי את התנצלותי" אבל על פי החנוכיה, סדר הדלקת הנרות והתזמון בלוח השנה, עושה רושם שדם יהודי זורם בעורקייך"

אז בטח אתם שואלים מה אכלתי שם בביתם של איזבל ופרננדו. המארחים למדו מעט על המגבלה שלי והכינו ארוחת דגים ומנת הדגל הפורטוגזית בקלאו, קיש של דג שהיתה טעימה ויום אחד נכין גם אותה ולצדה את המנה הבאה שתורגמה כאן עם מרכיבים משלנו.


סלט פסטה, ברוקולי ואווז מעושן

מצרכים:
1 חבילת פסטה (השתמשנו בפנה אבל תבחרו את מה שאתם אוהבים, כמעט הכל הולך)
כוס מלאה ברוקולי, מפורק לפרחים
2 שיני שום קצוצות דק
50 גרם קשיו קצוצים גס
כף חומץ בלסמי
כף רוטב סויה
כף שמן זית

הכנה:
מרתיחים את המים להכנת הפסטה.
מעל הסיר, מניחים את המסננת של הפסטה ועליה את הברוקולי ואת השום לאידוי של מספר דקות.
לפני הכנסת הפסטה, מוציאים את הברוקולי ומקררים
קוצצים את האווז המעושן (כמובן שאפשר להשתמש בכל סוג של בשר אחר, חזה עוף צלוי, סוגי נקניק אחרים ועוד)
מוציאים את הפסטה, מסננים ומעבירים לקערה גדולה.
מוספים את הברוקולי, את האווז המעושן ואת הקשיו
מערבבים היטב את מרכיבי הרוטב, (חומץ בלסמי, רוטב סויה, שמן זית) ויוצקים מעל את הרוטב
מערבבים ומגישים


חג שמח


יומיים לתחרות מתכוני החורף, זה הזמן לשלוח את המתכון המנצח שלכם 

5 תגובות:

  1. לא צמחוני בעליל, אבל נהניתי מהסטיילינג :)
    חג שמח

    השבמחק
  2. סיפור מרגש, והצילומים מאוד יפים...
    מה הייתם ממליצים לעשות למי שלא אוהב ברוקולי?

    השבמחק
  3. תודה עלמה והאנונימי

    עלמה, לא הבטחנו גן של צמחוני
    אנונימי, אפשר להחליף בכרובית, גזר ננסי, אפונה ירוקה, או כל מה שעושה קצת קראנץ' בפה אחרי אידוי

    השבמחק
  4. מתה על בקלאו...לא זוכרת אם בפורטוגל יש את זה גם...אבל בספרד יש ברים כאילה שקוראים להם "la casa del bacalao" ושם יש אין ספור צורות הגשה של בקלאו...

    איך עשיתם לי חשק....

    חוץ מיזה...אח ליסבון ליסבון...תקופת ה"אין טיסות ישירות"....אתם יודעים...כשהטיסות הישירות היתחילו, זו גם התקופה שאני היתחלתי לעשות חיים...בהיזדמנות אספר לכם..כי מי שהלך לעבוד בטיסות האילה על הקרקע היו אנשי הביטחון של מדריד כי בהתחלה לא הקימו שם תחנה...תזכירו לי לספר לכם סיפור :-)

    השבמחק
  5. מרגש ומעניין מאוד.
    טליה

    השבמחק