יום שני, 22 בנובמבר 2010

ריבת עגבניות ומסר להמונים

כשאר חובבי הבישול גם אני, חובב לא רק את חווית הבישול אלא גם את ספרי הבישול.
ספר בישול....אוי אוי אוי עולם ומלואו. אין יותר כיף מלעיין בספר בישול איכותי. כזה שעושה לנו חשק אמיתי להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל ולבשל ולבשל.


כשהייתי משרת במילואים במקום קבוע, היה לי מנהג להיכנס לאחת מחנויות צומת ספרים, לרכוש מדף של ספרים עם פגמים קלים מבלי לבדוק באילו ספרים מדובר ולהביאם איתי למילואים. הסדירים שמחו שמידי שנה מתברכת ספרית הקריאה שלהם בספרים חדשים ולאף אחד לא היה אכפת באיזה ספר מדובר כל עוד הספרים עזרו להם להעביר את הזמן.
באחד משיטוטי וחיפושי אחר ספרי בישול מעניינים, נקלעתי (מה זאת אומרת נקלעתי? הכנתי לי תירוץ של "במקרה עברתי בסביבה") למחסן מכר של אחת מחברות הפצת הספרים.
מודעה בעיתון סיפרה שיש להם מלאי ספרים שלא עלה למדפי החנויות בגלל פגמים קלים והם מוצעים למכירה מיוחדת. לא היה מאושר ממני להזדמנות פז זו להעשיר את ספרית ספרי הבישול שלי.
נכנסתי למחסן והתחלתי לתור אחר ספרים מעניינים תוך שאני מארגן לי ערימה יפה של ספרי בישול, רובם ככולם מעבר לים וכאלה שבאמת קשה להשיג.
סדרת ספרים יפה ומעניינת היתה הסדרה של בית הספר הגבוה לבישול לה-קורדון-בלו שהוציא ספרונים קטנים עם המון טיפים מעניינים ומיוחדים.
תוך שאני מעיין באחד מהספרונים, ניגשת אלי מנהלת החנות ומעירה לי:
"ראיתי את הכיפה שעל ראשך ורציתי להפנות לתשומת לבך שאתה מעניין בספרים לא כשרים".
האמת, קצת הובכתי. לרגע נעלמו לי המילים. מה זה אומר ספרים לא כשרים? האם עכשיו אני טמא? האם מטבחי הכשר הפך להיות טרף מרגע שהכנסתי רחמנא ליצלן ספר לא כשר הביתה? האם ספר שאין עליו חותמת בד"ץ אסור להחזיקו? האם אני צריך גוי-של-שבת כדי שידפדף לי בספרים בעודי מבשל?
התעשתתי ועניתי לה "נכון, המתכונים בספר אינם כשרים ואין לי כוונה לאכול את הספר. אני קונה את הספרים כדי לגייר אותם"
"אההה" ענתה במבט מבין תוך שהיא מהנהנת להסכמה.


סיפור זה בא בעקבות הערות שקיבלנו על הפוסט הקודם שלנו אודות השוקרוט.
כן, זה נכון. מימיי לא טעמתי שוקרוט אמיתי עשיר בטעמים בעיקר בגלל המרכיבים המככבים בו. אולם אין זה אומר שאיני יכול להכין לי שוקרוט משלי, בטעמים שלי ועם המרכיבים המצויים בסביבתי היומיומית. וכן, הם יכולים להיות גם כשרים.

גם המתכון הבא שלנו, ריבת עגבניות שרי, הוכן לפי הטעם שלי ולפי הפרשנות שלי לטעמים.
המתכון נולד בעיקר בתקופה בה מחירי העגבניות הרקיעו שחקים ואפילו עלה במוחנו רעיון להשקיע במדד העגבניות שעולה ועולה. חשבנו איך לוקחים עגבנייה שיש לה תפקיד אחד ומביאים אותה למצב צבירה אחר, עם טעם אחר. סוג של "גיור" למטרה אחרת.


ריבת עגבניות שרי

2 קופסאות עגבניות שרי
1 קילו סוכר
כוס מים
קליפת חצי תפוז וגם מיץ מחצי תפוז
2-3 ציפורן

שלבי ההכנה:
בעזרת סכין חדה, מבצעים חיתוך לאורך העגבנייה.
חולטים את העגבניות במים רותחים ומסירים את הקליפה שמופרדת בקלות.
מכניסים את העגבניות לסיר יחד עם הסוכר והציפורן ומבשלים כחצי שעה עד חיבור אחיד בין כל המרכיבים.
מוסיפים את הקליפת התפוז ואת המיץ מהתפוז.
ממשיכים לבשל עוד כשעה על אש נמוכה ומסמיכים בעזרת פקטין (כף גדושה לכל קילו פרי)
ומקררים ומאחסנים בצנצנות שאוהבים.

אפרת, ידידתנו, שקיבלה משלוח מיוחד של ריבת עגבניות מיד עם הכנתם, משתמשת בריבת העגבניות כשהיא מכינה עוף . לדבריה, מדובר בסטרטאפ של השנה.


בחש וטעם מאיר
צילמה וליקלקה איה


5 תגובות:

  1. כהרגלך מאיר אתה אלוף בלהעביר סיפור באופן הכי רגיש ומרתק שיש.
    הריבה נראית נפלאה וייחודית. איפה משיגים פקטין? איך זה מגיע? אפשר במקום הפקטין להשתמש בליבות של תפוחים?

    השבמחק
  2. היי רוני

    פקטין יש לך מטר מהעבודה, ב"לגעת באוכל" או בשאר חנויות המתמחות בבישול.
    כן, בהחלט אפשר להשתמש בליבת תפוחים, קחי בחשבון שיש קצת השפעה של הטעם וגם אפשר בלי כלום, תהיה לך ריבה מעט נוזלית אבל גם שווה.

    ועל כל המחמאות...רק בגלל שהסמקנו, שולחים לך נשיקה וירטואלית :-)

    השבמחק
  3. כל פוסט שלך גורם לי הנאה רב חושית, וזה עוד לפני שנכנסתי למטבח.... :)

    השבמחק
  4. עושה חשק... אני יוצאת עכשיו לקנות ולהכין. בזכותך! יש לך כנראה כישרון לא רק בבישול אלא גם בכתיבה... סחתיין.

    השבמחק