יום שישי, 19 בנובמבר 2010

שוקרוט, ניחוחות של צימר באלזס


שיעור בגיאוגרפיה והפעם צרפת.
לפני כ200 ומשהו שנה, החליטו באסיפה המכוננת של צרפת (ה"כנסת" הצרפתית דאז) לעשות סדר בשטחי המדינה. ישבו והחליטו לחלק את המדינה למחוזות על פי הנהר הקרוב לאותו מחוז וגם לדאוג שלכל מחוז יהיה את האפיון המיוחד שלו.
כשהתחילה החלוקה, היו בצרפת 83 מחוזות ועם השתוללותו של האיש עם היד בחולצה, הלו הוא מסייה בונפרטה, גדלו המחוזות ל-130 אולם כל מלחמה גרמה לצרפתים לוותר מידי פעם על מחוז או שניים או לכבוש מחוז או שניים כשרוב המחוזות העוברים מיד ליד היו בעיקר באזור המזרחי או הדרומי.
(רק כדי לסכם את השיעור, כיום מונה צרפת 100 מחוזות כשחלקם נמצאים גם ביבשות אחרות כמו בים הקריבי ובאפריקה וזה נכון משנת 1975 ועד היום אבל כשהנפוליון הנוכחי סקרוזי בשטח, לעולם אין לדעת).


לכל מחוז כזה יש את ניבי השפה שלו, את התרבות המקומית וכמובן, האוכל.
לדוגמא, מחוז שמפיין שידוע בשמפניה. מכירים את הברנדי האיכותי קוניאק? מקורו ממחוז קוניאק ורק ברנדי שהופק במחוז קוניאק ראוי להיקרא קוניאק.

מחוז מעניין ועשיר בעולם הקולינרי הוא חבל אלזס שעבר לא מעט תהפוכות תרבותיות בגלל חילופי שלטון רבים החל מהפיכת המחוז ועיר הבירה שלה שטרסבורג לחלק מהאימפריה הרומית, כיבוש על ידי גרמניה, הכרזת עצמאות לא ברורה כל כך, דרך העברת החבל כנדוניה במתנה לגרמניה במידה ואחותו של פיליפ הרביעי, מלך צרפת תינשא לבנו של אלברט הראשון וכלה בסיפוח לצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה.
עם כל השינויים הללו אי אפשר להתעלם מהשפעות התרבותיות שחלו על חבל ארץ זה בטעמים ובשפה עד כדי שישנם לא מעט תושבי החבל שמדברים צרפתית במבטא גרמני כבד.
המנות הבולטות שמאפיינות את חבל ארץ זה הם בין היתר עוגת הקוגלהוף והשוקרוט עליו כבר אספר לכם סיפור אישי:


בעודנו זוג צעיר, חיפשנו לעצמנו חופשה חלומית ורומנטית.
חיפוש אחר חבל ארץ מעניין שאין סיכוי שרגלם של ישראלים דרכה שם הוביל אותנו ליער השחור ולנהר הריין העובר דרכו.
חלמנו על צימר קטן צמוד לנהר, עם ארובה מעלה עשן ושמכת פוך חמימה ומלטפת וכל מה שנשאר לנו הוא להתנתק מהעולם האלקטרוני/דיגיטלי (אז, כשהיינו צעירים, עוד לא היו טלפונים סלולריים זמינים או אינטרנט אלחוטי בכל פינה) ולהתכרבל תחת הפוך ולחלום....
כשומרי כשרות, עמדה בפנינו בעיה לא קלה שכן, מלבד לנסות לאתר חנויות כשרות בערים הגדולות, אין שום סיכוי שבעולם שנמצא מזון כשר ממש על גדות הנהר הריין ועל כן הצטיידנו בצידה לדרך במבחר סוגי נקניקים ועוד כמה דברים טובים שרכשנו בפינת האוכל הכשר שבסופר בשטרסבורג.
החלטנו שאין טעם לחפש המלצות כאלה או אחרות ועל כן, ניקח את הרכב ששכרנו  וניסע עד שנראה משהו שבאמת מתאים לדומה לאותו חלום.
חצינו את הגבול לצדה השני של הגדה, לצד הגרמני, כמה שאלות בגרמנית ותשובות מקבילות ביידיש עילגת והנה אנחנו במדינת הדויטשלנד תרים אחר חלומנו.
אחרי שעה של נסיעה, עצרנו ליד הצימר הראשון שהיה בתפוסה מלאה. גם הצימר השני היה תפוס ובשלישי כבר הבנו את מר גורלנו שאכן, לא נהגנו כשאר העולם ולא הזמנו מקום.
בצימר השישי כבר היה לנו ברור, כולם מלאים והסיכוי למצוא שואף לאפס ועוד מעט, מחשיך ומקום לשים את הראש אין, גם בלי הצימר, ארובת העשן והפוך.
בלית ברירה, המשכנו בנסיעתנו לכיוון העיירה הראשונה הקרובה ושם לקחנו את החדר הראשון שמצאנו שלא היה תואם כלל וכלל לאותו חלום.
כדי בכל זאת להמשיך לחלום ומכיוון שבכל זאת רצינו ניחוחות של אלזס, לא היתה לנו הברירה אלא להכין לנו מנה שתתאים למקום הלו הוא השוקרוט המקומי.
קפיצה קטנה לחנות הקרובה, רכשנו לעצמנו סיר קטנטן שמלווה אותנו עד היום. שלפנו את המרכיבים שהבאנו עימנו כצידה לדרך ועם תושיה קטנה, היה לנו את אלזס על הצלחת ומאז מנה זו מלווה אותנו בניחוחות של צימר קטן, על שפת הנהר, עם ארובה ושמיכת פוך עבה וחמימה גם אם בכל זאת, לא באמת היינו בצימר הזה מעולם.


מרכיבים ל4 סועדים:
300 גרם חזה אווז מעושן
300 גרם נקניק קבנוס חתוך לטבעות דקות
300 גרם פסטרמה הודו או חזה עוף
קצת שומן אווז או כבש
2 שיני שום קצוצות
כפית זרעי קימל
3 כפות גדושות חרדל משובח
1 קופסת כרוב כבוש
3 בצלים חתוכים לטבעות


תוספות אפשריות:
קוביות תופח אדמה מבושלים
מספר סוגי נקנקיות
כל סוגי שאריות הבשר שיש לכם בסביבה, החל מנקנקיות, בשר בקר, בשר עוף.

שלבי ההכנה:
מטגנים את הבצל להזהבה ומוסיפים את השום הקצוץ (כאן אפשר להוסיף שומן אווז או כבש אם יש לכם)
שוטפים את הכרוב הכבוש במים להוצאת המליחות
קוצצים ומוספים את חלקי הבשר והנקניקים ומטגנים עד לצריבה קלה.
מוספים את הכרוב הכבוש, את החרדל ואת הקימל.
מערבבים מידי פעם למניעת חריכה
אחרי כ-10 דקות המנה מוכנה להגשה.


בישל וכתב: מאיר
צילמה: איה

7 תגובות:

  1. נשמע טעים מאוד, וגם הזכרונות יפים, אבל בבקשה אל תקרא לזה שוקרוט. כמו שלא היית קורא ללמברוסקו שמפניה, או לדג זהבון שרימפס. זה לא שוקרוט בלי הבשר הזה שאסרו עליך לאכול אותו, ואני בטוח שאתה רוכש כבוד גם למסורת האוכל האלזסית

    השבמחק
  2. מצטערת - אבל זה לא שוקרוט.
    כאשר אני מכינה שוקרוט (מלבד הבשרים שלא מופיעים במתכון שלך) אני מוסיפה יין וזמן הבישול הוא בערך שעה (לספיגת טעמים).
    הסיפור - נחמד מאוד!

    רעיה

    השבמחק
  3. שלום לרעיה ושלום לאנונימי (ג.ה.)

    אכלתם פעם סושי עם נגיעות פרואניות?

    כמו שכבר ציינתי וכמו שמופיע פה לא מעט בבלוג שלנו, אני אוכל כשר (משתדל לפחות) על כן, אין באפשרותי לאכול את המנות הללו בטעמם המקורי בעיקר בגלל סוגי הבשר המככבים במנה.
    מדובר במנה שנמצאה מתאימה לטעמנו שלנו עם השינויים שאנחנו אוהבים/יכולים/מותאמים לסביבה בה אנו גרים ולכן היא עדיין יכולה להיקרא שוקרוט ממש כמו שלא תמצאו ביפן סושי עם נגיעות מברזיל, אבל בארץ שלנו כן.

    תמשיכו לבקר, דווקא נחמד שאתם פה
    מאיר

    השבמחק
  4. תודה לממליצה, לכבוד הוא לנו :)

    השבמחק
  5. אוי כמה מתאים לי עכשיו....אחרי הכמות שוקולד שאכלתי אתמול...ניראה לי אני מוסיפה לזה קילו מלח...לא שלא מספיק לזה מלח...פשוט לאזן את רמת הסוכר בגוף...

    שוקרוט לא שוקרוט...תכינו לי בבקשה 2...ותיקראו לזה איך שאתם רוצים...כי זה ניראה בן ז₪*^*₪^!!!!!!!

    השבמחק
  6. מאיר שלום, זוהי מדינה חופשית, ואתה יכול לקרוא לכל תבשיל שלך באיזה שם שתרצה. אני אוהב לקרוא את הבלוג שלכם,נהנה מהכתוב בו, ומכבד את הכותבים, ולכן כשכותרת הפוסט אומרת "שוקרוט ניחוחות של צימר באלזס" אתה מצפה לדבר האמיתי. ומה שבישלת, עד כמה שאתה נהנה ממנו, אינו הדבר האמיתי. כמו שסושי, אם תחליף את מילוי האורז במילוי תפוח אדמה, ואת מעטפת האצה, במעטפת בצק עלים, אינו סושי עם נגיעות ים תיכוניות, אלא בורקס.
    אתה גם לא יכול להגיד "לשומרי הכשרות אפשר להחליף את בשר החזיר בחזה אווז מעושן, ולא תרגישו בהבדל".
    במשל המערה של אפלטון, האסירים בטוחים שהצללים הם הדבר האמיתי, מכיוון שאינם יודעים אחרת. אבל אתה יודע שהאידאה קיימת (טוב אולי נסחפתי קצת).

    השבמחק