יום שבת, 23 באוקטובר 2010

נכנס יין יצא סוד, הכל (כמעט) אודות רוגוב האגדי

כשקבענו עם דניאל רוגוב האגדי פגישה, עוד בטרם חשבנו מה נשאל אותו, עלה במוחנו אנטון אגו, אותו מבקר מסעדות מהסרט רטטויככל שהתעמקנו בפגישה איתו, גילינו שהדמות ממש זהה לרוגוב עצמו. 
אם נחזור לעלילת הסרט רטטוי, דמותו של אנטון אגו מטילה את אימת המבקר שבא כדרכו לקטול את המקום, ממש כמו דמותו של רוגוב, שעל פיו ישק דבר בתחום הקולינרי בישראל, אבל בתוך תוכו גילינו ברוגוב אדם מעניין ורגיש שפתח לנו צוהר קטן לתוך חייו. אדם שבעבודתו אין רגע של שעמום.



את רוגוב פגשנו בבית קפה סמוך לביתו. מיד כשנפגשנו, הוא הצהיר שאין לו פייסבוק, הוא מעשן סיגריות מסוג ברודוויי ארוך והוא נועל נעלי פלדיום של פעם. השיחה עימו קלחה והיתה נעימה, נו טוב, השקנו אותו ביין איכותי שהגיע מגרמניה ובאישורו  אף לגמנו מכוסות פלסטיק חד פעמיות.


 דניאל רוגוב הוא מבקר היינות והמסעדות המשפיע ביותר בישראל, הוא כותב טורי ביקורת על יין ומסעדות בעיתון הארץ, משתתף בקביעות לפחות בשני מדריכי יין יוקרתיים: מדריך הכיס ליינות ג'ונסון ודוח היינות של טים סטיבנסון ומזה מספר שנים הוא מוציא את מדריך רוגוב ליינות ישראל.
בנוסף דניאל רוגוב מפעיל פורום יינות פעיל ביותר, מקבל פניות אישיות, עונה כמעט לכולם, טועם אולי 30 סוגי יינות ביום אחד (תעשו חשבון, בחודש הוא טועם כ-1000 יינות שונים ולא נגזים בכלל), מטייל בעולם, מבקר במסעדות יוקרתיות ויקבים מיקביי בוטיק ועד ליקבים מסחריים.


סיפור חייו של דניאל רוגוב מתחיל בניו יורק לאחר שסיים את לימודי התיכון כבר בגיל 15 . מאחר ונותרו לו עוד כמה שנים לקולג', הוא החליט להעביר את הזמן בטיול אירופאי ארוך וממצה.
רוגוב הצעיר התאהב בעיר האורות ואף בבחורה צעירה שכבשה את קסמיו ואותה נסיעה הפכה לשהות של 20 שנה.

אז איך הופך בחור צעיר להיות מבקר אוכל די ידוע?
עוד בצעירותו הבין רוגוב כי טוב לו לעבוד עם המוח ולא בעבודה פיזית. הוא למד את רזי כתיבת מאמרי האוכל והחל לכתוב מאמרים גסטרונומיים על חוויותיו בפריז אותם הוא שלח מעבר לים לעיתונים שונים כפרילאנס כשעורכי העיתון כלל לא יודעים שמדובר בבחור צעיר כמעט חסר ניסיון. אם נחשוב רגע במונחי הכפר הגלובלי בו אנו חיים היום, רוגוב הפך להיות הבלוגר הראשון בתחום האוכל אלא שאז לא היתה מדיה דיגיטלית כמו היום. ולבלוגרים עוד נגיע בהמשך.


אגב לגימות היין שהבאנו, רוגוב מספר שאת הכשרתו, הוא קיבל ממורו-רבו מוריס אדמונד סאיאן הידוע יותר בשם העט שלו קורנסקיCURNONSKYשכונה בשעתו (ועד היום) כ"נסיך הגסטרונומים". רוגוב  נתקל בו בשעה שסעד עם חברתו במסעדה ידועה וכיאה לבחור צעיר ובעל תעוזה, פנה למבקר לשאול אותו שאלות מקצועיות. קורנסקי מאוד התלהב מנכונותו של רוגוב ללמוד ואימץ אותו לחיכו כשהוא מלמד אותו את רזי המבקר והכניס אותו לעולם שכולו טעמים וריחות.
האגדה אודות קורנסי מספרת שעשרות רבות של מסעדות היו נוהגות לשמור לו שולחן פנוי למקרה שיופיע וזאת על מנת לזכות בביקורת חיובית ככל האפשר.


הגענו לפגישה עם רוגוב כשאנו מצויידים בשאלות לרוב אבל לרוגוב, שאפשר לכנותו שועל ותיק בתחום הקולינרי, יש סיפורים מרתקים ומשעשעים על מקרים שחווה במסעדות וביקבים שונים והם הרבה יותר מעניינים מכל השאלות שלנו, מה שגרם לנו לשכוח את כל מה שרצינו ונתנו לעצמנו להסחף איתו, תוך כדי שאנו משחילים פה ושם שאלות.

נספר לכם כמה סודות אודותיו:
הוא חובב חומוס ישראלי אמיתי.
הוא מאוהב בתל אביב אבל לא היה מתנגד לחזור לגור בפאריז או בפירנצה.
חברים שלו מפחדים להזמין אותו לארוחות, שלא יקטול אותם בביקורת.
רוגוב, כמו שאתם רואים אותו, הוא בוגר המארינס. לאחר שהיה בצרפת, הוא חזר לארה"ב להתגייס לצבא האמריקאי (אגב כך הוא מספר לנו שהודות לשירות במארינס, הוא הספיק לטייל בחצי עולם)
כשהוא מבקר במסעדה, הוא משלם על ההזמנה ורק אחר כך הוא חושף את זהותו (למרות שביננו, במדינתו הקטנה מי לא יודע מי זה רוגוב)


תוך שאנו משוחחים, היינו חייבים לברר איתו כמה דברים:
מה דעתו על תוכניות הבישול בישראל (אגב הסדרה מסטרשף שעלתה בימים אלה) ומה דעתו על הבלוגרים בתחום האוכל והיין.

תוך כדי שהוא עונה לנו, גילינו שהשף האהוב עליו הוא חיים כהן (נו באמת, איך לא) ואת תוכנית הבישול שלו בערוץ הראשון.
את תוכניות הריאליטי הוא לא מחבב, לדבריו אין שם בישול מקצועי אלא הכל נועד לשואו כבידור לקהל אבל על אייל שני (מחברי פנל השופטים) אמר שהוא בהחלט שף מוכשר וחינני.

לגבי בלוגרים, נושא הקרוב לליבנו, מדובר בנושא מורכב מאין כמותו. מצד אחד רוגוב בהחלט מודע לשינוי הגלובלי של המידע. הוא חש איך הכל הופך להיות מהיר ואינסטנט ולעומת זאת איך כל אחד הופך בין רגע למעצב דעת קהל רק בגלל שיש לו בלוג.
רוגוב מחלק את הבלוגרים לשנים: אלו המקצועיים ואלו שכותבים "כתיבה נאיבית" (לדבריו)
בלוגר או מבקר אוכל, ראוי לדבריו שיהיה בעל ידע מקצועי, שיהיו מאחוריו מספר קורסים והשתלמויות בתחום היין, שיהיה בקיא בטעמים ובהיסטוריה של היין כולל היסטוריה של אותו יקב עליו המבקר כותב.
מאידך, בלוגרים שכותבים את דעתם האישית בסגנון "כתיבה נאיבית" ולא מקצועית, הוא מצפה כי יציינו כי מדובר בטעם האישי שלהם ואף אולי ייעזרו באנשי מקצוע טרם הם חורצים גורלות של מסעדות ויקבים.


כדי להמחיש לנו את רגישותו בנושא אמינותו של המבקר, מספר לנו רוגוב כי הוא חיבר לפני יותר מ-40 שנה אמנה לפיה הוא פועל גם היום. אמנה זו היא למעשה כללי האצבע להתנהגות המבקר כגון להימנע מקבלת מתנות, לא להתארח בביתו של בעל היקב, בארוחות פרטיות, לא לקבל יותר מבקבוק אחד מכל סוג (במקרה של שילוח בינלאומי הוא מבקש שני בקבוקים למקרה שאחד מהבקבוקים יינזק בדרך) ולא לעשות שימוש מסחרי ביינות שקיבל.
השפים, אפילו המפורסמים מביניהם, אינם נמנים על חבריו, הוא מקפיד מאוד לשמור על סוג של ריחוק כדי שלא יעמוד במבחנים לא נעימים בעתיד.


לסיום, לא פטרנו אותו מסיפור משעשע שימחיש לנו מקרוב את מלאכתו של המבקר:
לפני מספר שנים, נשלח רוגוב לעיר ליאון כדי לסקר את המסעדות בעיר. באחת הסמטאות הוא מצא מסעדת ביסטרו די חדשה ובעודו סועד, נכנסה מבקרת אוכל הידועה מימי שרידן למסעדה. כדרכם, הם לא דיברו בינהם וחשפו את עצמם וכל אחד עסק בענינו ובשולחנו. בזמן הארוחה הם מבחינים שיש סועדת נוספת במסעדה שמתלוננת על כל מנה המוגשת לה ואף הגדילה ביחסה המזלזל לצוות המסעדה בטענות אין ספור. הצוות, לעומת זאת מילא את כל מבוקשה והעניק לה יחס מועדף.
כשקיבלה חשבון, התלוננה על גובה התשלום והשף כתגובה הציע לה לשלם כמה שתרצה, או בכלל לא. בתום הארוחה של רוגוב ומימי (בנפרד) עברו לשבת יחדיו ותהו על אותה סועדת חצופה ועל היחס שקיבלה. כשנשאל השף אודות האישה המתלוננת, ענה להם השף כי הוא שמע שמימי שרידן מגיעה והיה סבור שהלקוחה הבעייתית  למסעדה היא אותה מימי. מיותר לתאר את תגובת השף כששמע שמימי יושבת ממש מולו וצוחקת.


רוגוב עדיין לא הכין לעצמו יורש שיוכל להיכנס לנעליו אבל הוא מספר לנו שכשתגיע השעה לעבור למקום שכולו טוב, הוא מבקש שיקברו אותו בארון עם 12 בקבוקי יין, 24 סנדביצ'ים טובים ואם אפשר גם את המחשב שלו כדי שיוכל להמשיך לכתוב ביקורות.


כתב: מאיר
צילמה: איה


11 תגובות:

  1. אדם מדהים ומרשים מאין כמוהו!

    אין הרבה אנשים מסוגו...כבוד להכיר את האיש

    השבמחק
  2. טוב, אני לא ניטראלי
    יש לי דעה אחרת
    אני חושב שרוגוב חייב לי התנצלות וכל עוד זו לא התקבלה אז אני לא יכול להעריץ ויש מה.

    ששת שצ

    השבמחק
  3. רחב אופקים ולא רק קולינריים. זה ניכר בכתיבה

    השבמחק
  4. הוא ידוע כגוזמן מארץ הגוזמאים

    השבמחק
  5. ת מה שעשה אי אפשר שלא להעריך ולהוקיר.
    אבל.....עבר זמנו.
    כתיבה מיושנת ומשעממת. שבלונית ולא מתאימה לדור הצעיר.
    הגיע הזמן להניח למקלדת ולעבור לסיפורי עבר ולא לתפוס טור יין שאף אחד לא קורא פרט לברנז'ה.

    השבמחק
  6. אחלה כתבה. תמיד נחמד לפזר קצת מהערפל סביב דמותו האניגמטית של רוגוב. רק שני דברים חשובים מאוד לא עלו פה לגבי רוגוב: האחד הוא שעד כמה שאני יודע, הבן אדם כותב אך ורק באנגלית, ובעיתון הארץ למשל מתרגמים אותו לעברית. הדבר השני, ושוב, זה רק עד כמה שידוע לי - אותי אישית מסקרן מה השם האמיתי שלו...

    השבמחק
  7. לדעתי רוגוב נגוע בשחיתות - כבר קראתי כתבות שלו על מסעדות עם מנות שלא מגישים במסעדות האלה חודשים רבים. מעבר לכך אין מצב שאחרי כ"כ הרבה סיגריות, (אותן הוא מעשן תוך כדי טעימה), החיך שלו מבדיל בין דברים - מה גם שהוא לא השכיל להתחדש אף פעם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אין מצב שהוא מושחת ..פשוט המסעדות משנות תפריטים ועד שאתה מגיע כבר החליפו תפריט...

      מחק
  8. עמית, גם אנחנו ניסינו להוציא ממנו את שמו האמיתי. הוא לא מוכן לגלות, יתרה מכך הוא גם טוען שאפשר לספור ביד אחת את אלו שכן יודעים :)

    אנונימי, דווקא קיבלנו מיני הרצאה לגבי העישון שכללה הסבר מאוד נרחב על טעמים ועישון, ועל איך החיך מתרגל (בטח אצל אלו שמעשנים מגיל 13)כולל סטטיסטיקות על שפים וייננים שמעשנים (צדובר באחוז רציני, משהו כמו 80%-90%).

    השבמחק
  9. אולי באמת מישהו יחשוף את האמת מאחורי האיש הזה, כי הטקסט הזה ממש לא הצליח במשימתו. רוגוב סובב אותם עם הסיפורים שלו, ולא נתן להם לשאול שאלות קשות על הביוגרפיה הבדיונית שלו

    השבמחק
  10. איש מרתק. אפשר לעשות עליו סרטים. כל פעם מחדש אני מתפלאת על כך שהוא מעשן כבד.

    השבמחק