יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

חוזרים לבית הספר # 3 לבן, צהוב ואדום – מזכיר לכם משהו?


מה אומרים לכם השמות הבאים?
E415, E412, E211, E200, E385
מכירים? מזהים?
רמז: האם הילדים שלכם אוכלים את האוכל שלהם עם קטשופ, חרדל או מיונז?
אם התשובה היא כן, חלק מרשימת השמות הסודיים הללו נמצאים ממש עכשיו בדרכם לבטנם של יקירכם.
אז בואו נעשה סדר:
E415 הינו גומי קסאנטיאן שנותן את הצמיגות למוצר.
E412 הינו גומי גואר, גורם לכאב ראש, גזים, התכווצויות ושאר הרגשות לא נעימות.
E211 הינו חומר משמר העלול לגרום למחלת הפרקינסון. במדינות מתוקנות אסרו את השימוש על החומר הזה אבל בישראל הוא חוגג כמעט בכל מרכיב מזון.
E385 סידן דו נתרני. מממ סידן עוד אפשר להבין. דו נטרני נשמע כאילו אחמדינג'אד נכנס לנו לתוך הצלחת ולא ממש עושה לנו הרגשה נעימה. מקורות יודעי דבר מספרים כי מדינות לא מעטות אסרו את השימוש בחומר זה.
E200 נו טוב, טיעון הגנתי לטובת היצרנים. מדובר בסוג של ויטמין. אבל אל תטעו, כנראה יש סיבה לכך.

עם הרשימה המכובדת הזאת, עולה בנו הרושם כאילו בכל רוטב יש לפחות כור אטומי או מעבדת מחקר, מה שמעורר מעט סלידה רק מהמחשבה של מבחנות וסמלים מוזרים של "סכנה חומרים כימיים".
הצצה חטופה למרכיבי המיונז, הקטשופ והחרדל העלו בנו תהיות רבות. האם היצרנים באמת יודעים מה הם שמים שם?  או יותר נכון, האם אנחנו מודעים לכך?

 כתבה שצדה את עיננו בנוגע למרכיבי המיונז, העלו בנו תהיות רבות. תגידו זה חוקי להאכיל אותנו באתילן דיאמיד טטרה כלוריד?

לשם כך התגייסנו אנו, ביסטיילים, להביא לכם את אותו הדבר, אולי אפילו יותר טעים, עם הטעמים של פעם, גם כדי שנשקע בחלומות הנאיביים וגם כדי שנקנה לילדינו משהו שיהיה קצת פחות רעיל.




את הרטבים המובאים כאן אפשר להכינם בבית כשהילדים נמצאים (יחד איתם, שיראו את המרכיבים, יזהו אותם וידעו ממה מכינים כל דבר) ואפשר להכינו לבית הספר כחלק מהסנדוויץ'' היומי.
בכלל, עשו לכם סדנת רטבים והרכיבו לכם את הטעמים שאתם אוהבים במיוחד. (רעיון טוב להעביר עוד כמה שעות בחופשת הסוכות. נכון?)

אז אם ילדיכם ויקירכם יקרים לכם, למה לא תכינו הכל בבית. כיף וטעים.




חרדל בייתי
 את החרדל קנינו בסיורינו בשוק לווינסקי. רק מי שהיה שם יודע על מה מדובר.
קנינו את האבקה הידועה של החרדל, קולמנס וכשבאנו להכין את החרדל שאנו אוהבים הביסה לבשה חלוק מעבדה, הרכיבה משקפי מגן והחלה לערבב מפה ומשם עד שהגענו לתוצאה הרצויה.

המצרכים הדרושים:
אבקת חרדל קולמנס ובהחלט כדאי לקרוא על מקורו בקישור הבא

חומץ בן יין
דבש
מלח
גרגירי חרדל שלמים
מים
קורנפלור- אופציונלי

אופן הכנה:
 כאן זה כבר עניין של יחסים בין החומרים. אנחנו, שלא אוהבים כל כך הרבה חריף שמנו כמעט כמות שווה של דבש עם אותה כמות של אבקת חרדל, לאיזון החריפות. מוסיפים כף מים, מלח וגרגירי חרדל מרוסקים קצת במכתש ועלי ומערבבים. מתקנים לסמיכות רצויה וטועמים. שימו לב שהחרדל יוצא חריף מאד ומעט נוזלי, כדי להסמיך אותו אפשר להוסיף כף קורנפלור ולערבב היטב. אם לא מתכוונים לשמור את הממרח, אפשר לערבב במיונז לדילול החריפות והסמכת המרקם.





מיונז ביתי
חומרים:
חלמון ביצה
מיץ לימון
שמן קנולה (הביסה אוהבת שמן זית, נפרגן לה)
מלח
פלפל
חרדל מוכן (מהמתכון שלנו)
שפיץ קטן של פלפל חריף

אופן הכנה:
מעבירים למעבד מזון/בלנדר/מיקסר חלמון ביצה, מעט מלח ופלפל, מיץ מחצי לימון, ומתחילים לערבב במהירות.
בהדרגה ובאיטיות מוסיפים את השמן עד שמיונז יציב, מבריק וטעים.
לתיבול אפשר להוסיף כפית חרדל, שפיץ של פלפל חריך ועוד.
מאחר ומדובר בביצים חיות, מומלץ להכין כמות קטנה כל פעם, ולשמור בצנצנת אטומה במקרר עד שלושה ימים.






קטשופ בייתי
1 קילו עגבניות אדומות רכות ובשלות
1 בצל קטן
חומץ לבן
סוכר
קופסת רסק עגבניות

אופן הכנה:
מטגנים את הבצל עד לשקיפות
מרתיחים מים חמים
בעוקץ העגבניה מסמנים X בעזרת סכין חדה
חולטים את העגבניות במים רותחים וממתינים למספר דקות שיתרככו
קולפים את העגבניות, חוצים ומרוקנים מתוכן הגרעינים ומהנוזלים.
מעבירים את העגבניה והבצל לבלנדר יד (מוט) ומרסקים עד לקבלת מחית ומעבים בעזרת רסק העגבניות עד לקבלת המרקם הרצוי 
מוסיפים חומץ וסוכר, טועמים ומתקנים לפי הטעם.
אם התערובת נוזלית מצמצמים על אש נמוכה עד שהתערובת מסמיכה.
מעבירים לכלי לאחסון ושומרים במקרר.
יכול להחזיק מעמד כשבועיים מיום ההכנה.





רקח וטעם: מאיר
צילמה וערבבה: איה





3 תגובות:

  1. אוי...אתם יודעים, בספרד, בבתים מיונז רק עושים בבית, לא נהוג ליקנות מיונז....זאת אומרת, מי שקונה מיונז נחשבת שעקרת בית ממש ממש ממש גרועה. הספרדיות ממש אלופות בהכנת מיונז.

    אם אישה ספרדיה, היתה קוראת, שכתוב להכין מיונז עם שמן קנולה,היא היתה מתה במקום...הן לא מקירות בכלל את האפשרות הזאת, שם הכל מכינים עם שמן זית.

    אני אישית....ניסיתי להכין מיונז אין ספור פעמים, אף פעם לא היצלחתי...יש הרי את הנקודה הזאת שצריך להפסיק אחרת הוא מיתקלקל? נכון? אז בתור אחת שאין לה גבולות ולא יודעת מתי להפסיק....אז זה קביל גם במיונז....מעולם לא היצלחתי.

    כניראה יש לי כמה אופציות:
    1. להגיע אילכם להישתלמות (עם בקבוק שמן זית מהבית)
    2.לטוס לספרד להישתלמות אצל איזה ספרדיה
    3.להמשיך ליקנות מיונז
    4.להפסיק לצרוך מיונז
    5.לאכול מיונז רק בחוץ ולהיסתכן בכך שיהיו בו המון מהדברים המפחידים האילה שכתבתם.....

    ובנימה אופטימית....מאחלת לכם חג שמח...והולכת לחפש לי מי יזמין אותי לסוכה.

    השבמחק
  2. תודה על המתכונים, הם נראים פשוטים וטעימים, אני בהחלט מתכוונת לנסות!

    באשר לרשימת המעבדה שיש בתחילת הפוסט... ראיתי בימים האחרונים כמה תכניות שעשה ג'יימי אוליבר בנושא הזה-
    Jamie's school dinners
    (4 פרקים)
    Jamie Oliver's food revolution
    (6 פרקים)
    Eat to save your life
    (תכנית בודדת).

    הוא הסביר את העניין של המרכיבים בניסוח די פשוט- תסתכלו על האריזה, אם הרשימה נראית כמו ניסוי מדעי בנאס"א- כנראה שאתם לא רוצים את זה בבטן. אם הרשימה נראית כמו המזווה של סבתא- "הפי דייז"!

    השבמחק
  3. התמונות כל כך יפות. אני חייבת להעביר את כל המתכונים לילדי הכתה שלי ולהורים שלהם...תראו מה כתבתי על חזרה לבית הספר וסנדוויצ'ים בבלוג שלי...הבלוג שלכם פשוט יפיפה.
    שאפו

    השבמחק